מעיני החכמה רג

כפשוטן דס"ל כמ"ש לעיל דף הקדום ע"ב ד"ה אע"פ דהא דפוסקין על הפירות אע"ג דמעות לא קני מ"מ כיון דקני לענין מי שפרע חשיב נתייקרו ברשות לוקח אלמא לענין רבית עבדו חכמים קנין מי שפרע כמו קנין גמור לענין דחשיב נתייקרו ברשות לוקח דלרבית דרבנן מי שפרע ה"ל כקנין גמור וא"כ ס"ל ודאי בלא יצא השער אין להתיר לפסוק כיון דלא שייך לומר שיקבל מי שפרע דלא סמכה דעתיה ויוכל לומר שלא עלה על דעתו לפסוק שיקנה ביוקר כ"כ והיכא דלא סמכה דעתיה ליכא מי שפרע כדאמרינן לעיל גבי בידרי וא"כ הכא שמה שמוזיל גבי' הוא דבר הידוע והשער כבר יצא שבידו לקנות בשוק א"כ אם היה היתר בפסיקה היה מחוייב לקנות בשוק ביוקר ולמכור לו בזול ואם לא קנה הוא במי שפרע ולכן קשיא להו אמאי יהא אסור בזה נימא דיכול לפסוק ומחוייב לקנות בשוק ד' בזוזא לקיים דבריו שהרי כבר קנה אצלו ה' ואין איסור רק בשביל שמוזיל גבי' בשביל הקדמת המעות וזהו דמי לטרשא שנותן לו יותר בשביל שמרויח לו זמן שילום הסחורה וע"ז תירצו התוס' כיון דהשער ידוע הוה כקץ ליה ואסור ולפ"ז יש איסור ממה נפשך לפי האמת בליתנייהו למכור בזול דממה נפשך אם לא יצא השער אסור מצד הפסיקה דאין פוסקין על הפירות עד שיצא השער ואפי' בשוה וביצא השער אסור להוזיל גביה משום דהוה כקץ ליה וא"כ דברי רמ"א שם בסעיף ז' במה שכתב אבל אין שומתו ידועה אפי' אין לו שרי ודאי קשיא שהרי באין שומתו ידועה אסור מצד הפסיקה דאין פוסקין על הפירות עד שיצא השער ויצא השער היינו שידוע בכמה קונין דבר זה ואם אין שומתו ידוע לא שייך יצא השער כלל דהא אין ידוע בכמה יקנה ובש"ך כתב שם דמיירי באין שומתו ידוע ומ"מ יצא השער ולא נהירא דהיכא שייך אין שומתו ידוע כשיצא השער ודבר זה ביוקר והוא מוכרו בזול ודאי הוה כמו קץ ליה לפי דברי התוס' ואין ראיה מדברי התוס' דהתוס' לא כתבו כן רק לפי קושייתם דגם ביצא השער היה להם להתיר משא"כ לפי האמת דביצא השער אסור משום דהוה כאילו פירש נפל הך דינא בבירא דלא משכחת ליה כלל דביצא השער הוה קץ ליה ובלא יצא השער אסור מצד הפסיקה וכמו כן פרה וטלית שכתב הרא"ש לקמן גבי טרשא דאין שכר שלהם ידוע ודאי אין שום היתר לקנותם אם אין לו אפילו בשויו דיש לחוש שמא יתייקר וראיה לדברי דכאן לא כתב הרא"ש כלום מחילוק זה ולא פירש דהך דקיראה מיירי דוקא ביצא השער רק לקמן גבי טרשא דרב נחמן כתב קושית התוס' והתירוץ לחלק בפרה וטלית שאין שומתן ידועה ואם היה היתר בהך עובדא באין שומתו ידועה היה לו להרא"ש להביא כאן הקושיא והתירוץ ללמוד דבאין שומתו ידוע מותר להוזיל גבי' אלא ודאי כאן לא משכחת לה דודאי דבר שאין שומתו ידוע אסור לפסוק עליו באין לו ולא הביא הרא"ש הך דינא רק ללמוד דטרשא ביצא השער אסורה ושם קנה מקומו ולפ"ז הב"י והאחרונים שנמשכו אחריו לא ירדו לסוף כונת התוס' והרא"ש אמנם נראה להליץ בעד מרן הב"י והרמ"א שנמשך אחריו דכוונתם ללמוד מדברי התוס' דמשמע להו ממ"ש התוס' והרא"ש להתיר חמשה בזוזא דדמי לטרשא וע"כ לומר כיון שמוצא בשוק לקנות איכא מי שפרע אף שצריך להפסיד משלו לקנות איכא מי שפרע ולא דמי ללא יצא השער שאין פוסקין דלא סמכה דעתיה שמא יתייקר הרבה וא"כ יש ללמוד מזה כיון דבעינן שער קבוע אע"ג שנמצאים פירות הרבה בשוק אין פוסקין משום שמא יתייקרו הפירות עד שיהיה שער קבוע וא"כ איכא נ"מ אם נמצא מין זה לקנות בשוק הרבה אלא שיש מוכרין אותו בה' ויש מוכרין אותו בו' ואם השער אינו קבוע אסור אפי' לפסוק בו' דכל שאין השער קבוע עשוי הוא להשתנות ואפשר שיקבע השער בז' ואין קצבה לדבר ולפי דברי התוס' חם פוסק מעכשיו ליתן לו בה' כפי מה שקצת מוכרין בה' וקצת בו' ואם נשתנה השער היינו שכולם יהיה מוכרין בו' נמצא שהועלה השער זוז יוסיף לו גם הוא זוז אין כאן איסור שהרי באמת גם עכשיו יוכל לקנות בשוק הפירות אם ירצה להוסיף משלו והרי זה סבר וקיבל להפסיד משלו זוז אחד ולא מקרי קץ ליה כיון שיש מוכרין אותו בה' וגם מצד הפסיקה אין איסור דאם יתייקר השער יוסיף לו והיינו כפי דבריו שקונה אצלו בשער בה' בזול לפי שמקצת קונין אותו בכך וא"כ יוכל לפסוק בה' אם לא שישתנה ויהיו כולם מוכרין בו' יוסיף לו ומה שעתה מוזיל גבי' בה' דמי לטרשא שהרי מה שמוזיל גבי' הוא דבר ידוע כנ"ל להליץ בעדם. אמנם באמת אני תמי' בדברי התוס' כיון דאמרינן לעיל מ"ט אמרו רבנן פוסקין על שער שבשוק משום דא"ל מאי אהנית לי הא חטי בהיני ובשילי ואפי' זוזי לספסירא בעי למימר דבעי למיתב ליה ולא שרי אלא משום מ"ל הן ומ"ל דמיהן כדאמר רבא לעיל וזהו לא שייך במוזיל גבי' דמהני ליה טובא ונראה דהתוס' ס"ל דודאי ביצא שער קבוע לא צריך להאי טעמא כיון דשער קבוע אין לחוש שיתייקר וסמכה דעתיה ומחייב עצמו לקנות שהרי ידע בכמה יקנה אין לחוש לכלום כיון שנותן לו כפי השער בודאי שרי דאף אם יתייקר אח"כ כבר קם ליה ברשותיה לענין מי שפרע אלא דבשער שבשוק דלא קבוע כ"כ ואפשר שעתיד להתייקר היה לנו לאסור ולהכי צריך לטעמא דמאי אהנית ליה שהרי יכול למצא לקנות בכך ולהכי נמי אמרו רבנן דאפי' בשער שבשוק איכא מי שפרע וא"כ הכא קשיא להו דנקט ואזלי משמע אפי' בשער הקבוע יש איסור ובשער קבוע היה לנו להתיר כיון דמצוי בידו לקנות ומוזיל גבי' מיד היה לנו להתיר ומ"מ צ"ע מנ"ל להתוס' והרא"ש לכנוס במשעול הדחוקים לצאת מגדר הפשוט דלא שרי לפסוק רק כפי השער שבשוק ולא בזול יותר כיון דלא קני מיחזי כרבית ולא דמי לטרשא דקני להסחורה לגמרי במשיכה קנין גמור ומוקיר ליה הסחורה משא"כ הכא אין כאן קנין גמור דמעות אינן קונות רק היכא דפוסק כשער שבשוק שהוא בהיתר כיון שיכול למצא בשוק שרי ואיכא מי שפרע אבל אם פוסק בזול לא קני כלום ואפי' מי שפרע ליכא כיון דאיכא איסורא משא"כ בטרשא דהקנין הוא קנין גמור ומחוייב לו מן התורה כפי מה שפסק עמו אין כאן איסור שלא אסרוהו חכמים כיון שאם קנה כבר מחוייב לו ליתן מה שפסק עמו מדין תורה משא"כ הכא ליכא שום קנין באין לו דאף דמעות קונות מן התורה באין לו לא קני מן התורה וגם כיון שכבר הפקיעו חכמים קנין מעות אין כאן קנין רק למי שפרע והיכא דיהיב ליה בזול שנראה כרבית אפי' מי שפרע ליכא ולכן נ"ל שאין ללמוד שום קולא מדברי התוס' והרא"ש הללו

בא"ד ולפ"ז לא שרי רב נחמן לקמן טרשא כו' אבל פירות אם יצא השער כו' עכ"ל וקשי' לי ל"ל להתוס' להוכיח זאת מכאן הא מוכח כן לעיל להדיא בדף סב ע"ב במאי דמאי דפריך רבא לאביי והא בדינר זהב האור וכן השער קתני ומאי קושיא הא י"ל שמתחילה לקח ממנו בל' בסתם ולא פירש והשער היה בדינר זהב וחזר ומכרן לו בדינר זהב שהוא כ"ה דינרין ותחילת הקנין היה בהיתר מאחר שמכרן לו בסתם וכן פרש"י לעיל בהדיא דאם השער בדינר זהב וזה העלה עליו ל' מעיקרא ברבית אוקמינהו עלה ונראה דאפשר לחלק דטרשא דשרי י"ל דלפעמים כשצריך אדם לאותו סחורה לפי שעה נמי מייקר ונותן לו יותר שאינו רוצה להטריח עצמו בשוק לקנות וקונה כשמזדמנת לו הסחורה לקנות או אולי חפץ בסחורה זו דוקא ואפשר שאף אם היה נותן מעות מיד היה נותן לו כ"כ ואין הרבית ניכר אף שיצא השער משא"כ לעיל שאומר הלויני ל' דינרין והוא אומר חטין בל' דינרין יש לי א"כ כבר גילה דעתו שאין צריך לחטין כלל ורוצה מסתמא למכרן ולא יקבל בעדם רק כפי השער זהו בודאי אסור משא"כ הכא במוכר בזול י"ל ג"כ לפעמים אדם מוכר בזול ואפ"ה אסור ביצא השער כן נ"ל ליישב דברי התוס' עוד נ"ל דהתוס' אפשר דמפרשים קושית הש"ס לעיל דהא בלא"ה קשה לאביי ל"ל למיתני כלל וכן השער דאפי' אין השער כן אסור כיון שלקחן בל' אף אם השער בל' וחוזר ולוקחן בדינר זהב איכא איסורא כרבית דבי רבי חייא. אלא דהוה אפשר לומר דלהכי נקט וכן השער דאם אין השער כן גם תחילת הלואה דחטין באיסור דה"ל סאה בסאה והמ"ל אף דיהיב ליה מתחילה חטין לקבל ממנו חטין אחרים וחזר ולקחן במעות מ"מ אים איסורא כיון שחזר ולקחן בפחות ולהכי נקט וכן השער דאל"כ תחילת הלואת החטין נמי באיסור סאה בסאה הוה ולהכי נקט וכן השער דליכא איסור סאה בסאה דלוין על שער שבשוק וא"כ אין כאן איסור סאה בסאה כיון דלוין על שער שבשוק כדלקמן דף ע"ב ע"ב וא"כ י"ל דה"פ הא בדינר זהב הכור וכן השער קתני א"כ באמר הלויני ל' דינרין ואמר ל' דינרין אין לי חטין בל' דינרין יש לי וזוקף עליו החטין בל' דינרין א"כ צריך ליתן לו חטין בל' דינרין וזהו בודאי אסור דהוה רבית גמורה שהרי החטין שאין שוין רק כ"ה דינרין נזקפו עליו בל' ואי מיירי שהלוהו כור חטין בל' דינרין ע"מ שיחזור לו כור בל' דינרין טפי ה"ל למימר וכן השער אמאי דנקט עמדו חטין בל' דינרין ומדנקט בכ"ה דינרין וכן השער משמע דבעי למימר אף דאצלו הועמדו החטין בל' דינרין אין איסור רק משום דלית ליה פירי (דאטו בשופטני עסקינן שיעמידם בל' דינרין שיחזור לו חטין בר"ה בעד ל') והא ודאי ליתא כיון דהעמיד החטין עליו בל' דינרין והשער בכ"ה שיחזור לו חטין לו ודאי רבית גמור הוא זה. וא"כ אין ראיה מההיא דלעיל ודו"ק היטב

בתוספות ד"ה מהו דתימא כו' וא"ת והא רב נחמן פסק כו' עכ"ל לפי מה שנראה מפרש"י דהא דאמר הלויני עד שיבא בני ההיתר הוא בשביל שיש לו וכן מוכח לפי האמת דקיי"ל ביש לו מותר א"כ הא דשרי בהלויני עד שיבא בני לא בשביל שבזמן קצר לא חיישינן שיתייקרו דאפי' לזמן ארוך מותר ביש לו ולא קאמר הלויני עד שיבא בני רק להורות דאיירי דיש לו לשלם מיד אם יתרצה. א"כ י"ל שם אסור כיון דאפשר שיתייקרו אח"כ ויהיה רבית משא"כ הכא כיון דיש לו קני מיד לענין מי שפרע ולא שייך כאן רבית כלל ואפי' יתייקר אח"כ ברשותיה אייקר דהא פשיטא דלרב נחמן נמי ביש לו שרי למכור כפי רצונו ובזה מיושב נמי מה שהקשו התוס' מפוסק עמו על הגדיש דלפ"ז י"ל דהכא לא מדמי כלל להלואה רק דעד שיבא בני מקרי אית ליה כדפרישית. ובאית ליה פשיטא דשרי למכור בכל אופן ובפוסק עמו על הגדיש לאו מכירה ממש הוא דיכול לאכול החטין ויתן לו אחרים והכא אינו פוסק אלא מוכר

בגמרא ואמר רב נחמן האי מאן דאוזיף. עיין בח"מ סימן רל"ב דנקט בין בהלואה בין בפירעון. ויש לדייק למה לא נקט בגמ' פרעון דהוה רבותא טפי דלא חיישינן לרבית אפשר דאיכא רבותא טפי בהלואה ע"פ מ"ש קצת פוסקים דאפי' אם בא וטעין טעית והחזר לי היתירים לאו כל כמיניה לומר שטעה די"ל דיהיב ליה מעיקרא והדר