מעיני החכמה רא

עמו גם נגד המלוה הא קיי"ל מלוה ופרוטה דעתיה אפרוטה א"כ קני לכל המקח לענין מי שפרע אלא דרבה ס"ל דמלוה לא דמי' לאיסור ולא קני כלל אפי' למי שפרע ורבא ס"ל דמלוה קני עכ"פ כמו איסר לענין מי שפרע ולהכי שרי ביש לו ובהכי ניחא נמי דקשה לרבה דמתרץ כדר' חייא איך לא נרגש בקושית אביי מאי איריא אין לו אפי' יש לו נמי ולפ"ז י"ל דרבה ס"ל ביש לו בקל יוכל להוסיף עוד איסר ויקנה לענין מי שפרע משא"כ באין לו ואביי ס"ל דמ"מ מתני' דלא איירי בהכי ה"ל לשרויי אפי' ביש לו ודו"ק ועיין בסמוך

שם וש"מ איתא לדר' ינאי כו' מ"ל הן ומה לי דמיהן רש"י פירש דשרי ליקח ממנו חטין אם נתיקרו ורשב"ם חולק כמבואר בתוס'. ולכאורה מנ"ל הא דשרי לקבל מעות מדשרי לפסוק על פירות הא ודאי במעות מחזי טפי כרבית דתגם ברבי דבי ר' חייא יש חילוק בזה בין מקבל פירות או מעות ונראה בפלמ"ש סמוך דס"ל הטעם משום דקני להו לענין מי שפרע והשתא שפיר דייק דע"כ שרי לקבל מעות בעד החטין דאי לא שרי ליקח מעות בעד החטין רק חטין דוקא וא"כ אין לו לתבוע ממנו יותר מחטין פשיטא ליה שאין יכול לפסוק יין בעד החטין דהא אפי' נותן לו חטין בעד יין ליכא מי שפרע דלא מצינו מי שפרע כי אם בקנין מעות דקני מן התורה למ"ד מעות קונות משא"כ בחטין על יין הא קיי"ל פירי לא עבדי חליפין ואפי' מי שפרע ליכא כיון דלאו קנין הוא כלל ולא תיקנו מי שפרע כי אם במעות דהוה קנין ואפי' למ"ד מעות אינן קונות מ"מ בקרקע עכ"פ איכא לקנין מעות משא"כ בפרי א"כ ע"כ מוכח שיכול לקבל מעות ושפיר שייך גם בזה קנין מעות משא"כ אם נאמר דאין יכול לקבל ממנו מעות אפי' מי שפרע ליכא ואיך יפסוק על היין אפי' יש לו אלא ודאי שיכול לקבל גם המעות ודו"ק ועמ"ש לקמן ע"ב על מ"ש נימוקי יוסף בשם רשב"א ועיין בסמוך ומיושב ג"כ קושית הרא"ש שהקשה מאי פריך ארב מנ"ל דאסור לקבל פירות ולפמ"ש דמוכרח הוא לדידן דקיי"ל פירי לא עבדי חליפין

בפרש"י ד"ה ואין עושין אמנה לפסוק כדי לקבל דמים לכשיוקירו כו' עכ"ל משמע לפ"ז למ"ד עושין אמנה בדמים אפי' לכתחילה שרי לאתנויי אם יוקירו יתן לו דמים ונראה דהיינו דוקא באין לו פירות שפסק עליהם אבל אם יש לו הפירות שפסק עליהם הברירה ביד המוכר אם ירצה ליתן לו פירות אין יכול לומר הנותן דמים אני רוצה ועיין בסמוך וכן מוכח מפרש"י ד"ה ר' יהודה

בתוספות ד"ה דאמר ר' ינאי מ"ל הן החטין מ"ל דמיהן כגון יין כו' ואין נראה לר"ת דבפרק הגוזל כו' רב לטעמיה כו' עכ"ל הרא"ש הסכים לפי' רשב"ם אלא שנדחק בדחיית הראיה שהביא ר"ת ולפענ"ד ודאי מסברא פירוש רשב"ם נראה דהא גם לעיל מצינו שיש חילוק בין מעות לפירות ולא ס"ל כמ"ש לעיל וליישב פי' רשב"ם נלפענ"ד דשפיר הוצרכה הגמרא לפרושי דרב לטעמיה דודאי הא דאסור לקבל דמים דהא לכאורה היה נראה היתר לקבל מעות כיון דאם פוסק עמו ואינו נותן לו פירותיו בלא"ה אין לו כפיה בדין עליו רק שמחוייב לקבל עליו מי שפרע א"כ זה שנותן לו אף שנתיקרו משום דלא ניחא ליה למיקם במי שפרע וא"כ זה שפסק עמו וכשבא לקבל ממנו הפירות אין לו ולא לקח לו לכאורה איכא עלי' מי שפרע אמאי שלא העמיד לו המקח כדין וא"כ מי יכופנו לקבל מי שפרע ושלא יתן לו מעות דאולי האי גברא הוה יהיב תרקבי דדינרי שלא לעמוד במי שפרע ואין מקום לרבית שאינו אלא פודה ומציל עצמו ממי שפרע. וצ"ל שלא תיקנו חז"ל בזה מי שפרע כיון שנראה כרבית ולא נתן מעות על דבר המסויים שקונה ממנו חטין הללו בדוקא דדרך פוסק על השער אפילו ירצה לאכלם לקנות לו אחרים רשאי וכי מתרמי בסוף דלא מתרמי לי' פירי אחריני כשבא לגבות ממנו הפירות יוכל לומר אחזיר לך מעותיך כי אין לי פירות ואם תרצה שאקבל מי שפרע בעבור שלא קניתי לך הריני נותן לך המעות כפי שער היוקר שהיה בשוק כעת אלא דחז"ל אסרו זאת מפני שאינו רשאי לקבל דמים א"כ אין לו עליו לטעון שיקבל מי שפרע שיכול לומר אני אתן לך המעות כשער היוקר רק שאינני רשאי לעשות ומה אעשה וא"כ אין לו עליו מי שפרע כלל ואפי' אם יאמר אמתין עד שיזדמנו לך פירות הללו לקנות אפשר שאינו מחויב כי לא התנה רק לזמן שקצב עמו או אפשר שבאמת אם טוען שרוצה להמתין הרשות בידו אך אם רוצה לקבל מיד ואין רוצה להמתין אינו רשאי ליתן לו מעות לרב וא"כ נראה דאם יש לו פירות אחרות אי אמרינן דיכול ליתן לו פירות אחרות יוכל לטעון או תן לי פירות או קבל מי שפרע ואף שאינו רשאי ליתן לו מעות יוכל לומר תן לי פירות ואם אינו רוצה יקבל מי שפרע א"כ אם אינו רוצה ליתן לו פירות אחרות יש עליו חיוב מי שפרע א"כ יכול ליתן לו מעות כדי שלא יקבל מי שפרע וא"כ א"ש התם דקאמר רב לטעמיה דהני ודאי היו רוצים ליתן רב כהנא רק משום איסור רבית א"כ י"ל דלהכי קאמר רב לטעמיה דהא רב לא שאל אם יש להם פירות אחרות ואם היה להם פירות אחרות היה עליהם חיוב מי שפרע כיון שרב כהנא היה מתרצה לקבל פירות אחרות כיון דאייקר כיתנא וזה נכון וברור ויצא לנו מזה דאם יש לו פירות אחרות ואינו רוצה ליתנם לו יכול ליתן לו מעות אלא שאין יכול לכופו ליתן לו מעות כשרוצה ליתן לו פירות אחרות או שאין לו פירות אחרות ועפ"ז אפשר ליישב פרש"י שם שפרש"י אמנה הוה ולא היה להם פשתן משמע דבהיה להם הוה שרי למישקל דמי. ולכאורה תמוה דהכא מוכח אע"ג דיש חטין אסור לפסוק על היין א"כ מוכח דאפי' יש לו חטין אסור לקבל דמים ולפ"ז ניחא דהתם אילו הוה להו כיתנא והוא יהיב זוזי אע"ג דמעות אינן קונות מ"מ עכ"פ היה לו עליהם מי שפרע מאחר שמכרו פשתן שלו שלא היה להם למכרו וגם לרב הוה שרי למישקל דמי כיון דיהיב להו אכיתנא קני ליה מעותיו לענין מי שפרע ואין כאן רבית בפרט למאי דקיי"ל מעות קונות מן התורה א"כ בודאי אין כאן רבית דהא שלא כדין עשה שמכר לו פשתן של רב כהנא משא"כ הכא שאמר צא ועשאם עלי כשער של עכשיו ומשמע שאינו מקפיד על חטין הללו דוקא ולא שייך לומר שקנאם מן התורה ולכן אסור לקבל מעות כיון שלא יחד לו ליתן לו חטין הללו דוקא ועיין בסמוך

בתוספות ד"ה בשמשך ואפי' אכלו כו' לכאורה מנ"ל להתוס' לומר כן ונראה דהתוס' ס"ל כמ"ש לעיל היכא דקנה ממנו חטין מיוחדין לעולם איכא עליה מי שפרע ושרי למשקל זוזי שלא יהיה במי שפרע שהרי מכר ואכל שלא ברשות כמו בדרב כהנא דיהיב זוזי אכיתנא אע"ג דמעות אינן קונות וע"כ דהכא לא מוקי הכי שיחד לו החטין בהלואתו דאיכא מי שפרע כפרש"י ולכן שרי למשקל דמי וגם ודאי משמע כן מדקאמר צא ועשאם עלי כו' משמע שלא יחד לו החטין ליתן לו דוקא אותן חטין (מיהו בב"ק פירשו התוס' בדרב כהנא הוה קנין גמור ע"ש) ומאי דמוקי ביחד לו קרן זוית ג"כ לא איירי לענין שלא יהיה רשאי לאוכלן כי אם לענין היתר פיסוק ועיין בסמוך בגמרא

בגמרא אי בשמשך צריכא למימר אלא כגון כו' לכאורה תמוה כיון דרב גופיה מתרץ הכי לנפשיה היכא משני שינויא אחרינא דהא אנן בלא"ה לא קיי"ל כרב אלא דבעי לתרוצי לדרב א"כ כיון דרב גופיה סגי ליה בשינוי' דמשך מאי קבעי בש"ס לשינוי' אחרינא ונראה לפמ"ש התוס' דהך משיכה דהכא לאו לקנות הוא כי אם לענין היתר פיסוק. וצ"ל דמ"מ פריך מאי למימרא כיון דמשיכה מיהו קנין מעלי' הוה מילתא דפשיטא דמהני לענין רבית דרבנן וא"כ נראה אי אמרינן משיכה אינה קונה מן התורה שפיר י"ל דס"ד דלא מהני כיון דלא הוה לקנות ממש ואינה כתיקון חכמים אפשר דכמאן דליתה דמי' וא"כ קמ"ל דמ"מ מהני לענין היתר פיסוק כיון דבעלמא כה"ג משיכה קני' מדרבנן וא"כ י"ל דודאי הקושיא דמקשה מברייתא דרבי אושעיא קשי' נמי ממתני' דמוכח ביש לו מותר וא"כ י"ל רב לשיטתי' שפיר מתרץ דרב הונא ס"ל כמ"ד מעות קונות וא"כ א"ש דמתני' דשרי' ביש לו היינו במשך ולהכי נקט אין לו דביש לו מהני במשך עכ"פ אע"ג דלאו קנין ממש הוא רק להיתר פיסוק מ"מ שרי ולהכי נקט במתני' אין לו דבאין לו אפילו מקנה לו בקנין כשיקח חטין ויין מ"מ אסור אע"ג דרב ס"ל אדם מקנה דבר שלא בא לעולם מ"מ כיון דקודם שבאו לעולם אין כאן קנין להכי אסור דקודם שבא לעולם יכול לחזור בי ולכן לא שרי משא"כ ביש לו סגי אפי' במשיכה כל דהו והיינו למאי דפרישית דעיקר רבותא דמתני' לשיטת התוס' שאין לו גם חטין הוא דביש לו חטין וגם יין מותר לפסוק על היין בדמי החטין וא"כ צ"ל ג"כ דקמ"ל דשרי לפסוק במשך אע"ג דלא משיכה לקנות היא ובעלמא נמי משיכה אינה קונה מן התורה לא הוה מילתא דפשיטא משא"כ אברייתא דרבי אושעיא לשיטתיה דס"ל בבכורות דף ט"ז דמשיכה קונה מן התורה שפיר פריך מאי למימרא וצריך לשנויי ביחד לו אבל דברי רב הם שפיר אמתני' דמתני' ס"ל מעות קונות וקמ"ל דמ"מ מהני במשך ודו"ק

בתוספות ד"ה צד א' כו' ואע"ג דבשעת הפרעון הוה רבית כו' וא"ת וכו' עכ"ל נראה דבלא"ה לא קשיא מה שהקשו התוס' לרבי יהודה דמתיר צד א' יהא מותר סאה בסאה די"ל דלא שרי צד א"ב רק היכא דבשעת אכילה איכא למימר דבהתירא קאכיל על זה הצד שלא יתן לו מעות והוה מכר ואי מתרמי בתר הכי דיהיב ליה המעות כבר אכל בהיתר משא"כ בסאה בסאה בשעת פרעון כבר הוה רבית שנותן יותר ממה שהלוהו אבל בההיא דשדהו מכר כיון דבשעת אכילה בהיתר קאכיל על צד שבהיתר תו לא הוה רבית דהא אבק רבית אינה יוצאה בדיינים וסלוקי בלא זוזי אפוקי מיניה הוא אבל השתא דשרי הכא לר' יהודה לפרוע יותר מטעם צד א"ב קשיא להו שפיר מיהו נ"ל ליישב גם לפי האמת בזה דהכא שרי להתנות שיעמיד לו חטין בדוקא ואם לא יעמיד לו יהיה במי שפרע א"כ ממילא שרי ליתן דמים להציל עצמו ממי שפרע אלא דלרב ס"ל דלא שרי לאתנויי שאם לא יעמיד לו החטין יהיה במי שפרע דא"כ מאי מחזי כרבית שהרי מוכרח ליתן לו הדמים שלא יעמוד במי שפרע וא"כ בפוסק על השער אין התנאי לרב כי אם באם שיהיה לו החטין ולא ירצה לתתם לו יהיה במי שפרע אבל לא שרי להתנות שבאם לא יעמוד לו החטין יהיה במי שפרע דשמא לא יהיה אז בידו ויצטרך ליתן דמים ויהיה כרבית וזהו דוקא לרבנן דמספיקא נמי אסרו משא"כ לר' יהודה דס"ל צד א"ב שרי שפיר יכול להתנות שיעמוד לו החטין דוקא ואם לא יעמוד לו יהיה במי שפרע וא"כ שפיר יכול ליטול דמים בסוף כדי שלא יעמוד במי שפרע ובשעת