מעיני החכמה ר

לו מעות ולכן אסורה ובחדושי לי"ד שם ס"ק ג' הוכחתי בזה לאיסור ונראה דהתוס' פשיטא להו דבכה"ג אסור דכתבו בדיבור הסמוך דטעמא אע"ג דמעות אינם קונות מ"מ קני לענין מי שפרע וא"כ נראה לכאורה דכשעמדו החטין בשלשים דינרין והוא לא נתן לו רק דינר זהב א"כ יש לו אצלו כ"ה זהו' וכשמגיע זמן חטין צריך ליתן לו בעד כ"ה זהו' חטין במעותיו ובה' דינרין שלא יקבל עליו מי שפרע א"כ כי קני לבסוף בחטין יין בל' דינרין אם אינו רוצה ליתן לו יין בה' דינרין הנשארין לא קני כי אפי' מעות אין כאן דה' דינרין לא נתחייב לו רק כדי שלא לעבור במי שפרע וא"כ ה' זהו' שנתיקרו לאו מעות נינהו וא"כ לא יוכל לפסוק בל' דינרין יין ולפ"ז אפשר לפי האמת יש חילוק בנושה בחבירו מנה יכול לפסוק בעד אותה מנה גם חטין אפי' אין לו אם יצא השער ויש לו מעות אבל אם נתייקרו אח"כ החטין ורוצה לפסוק בהם יין לא מהני יש לו מעות דעל השבח אין כאן מעות כל שלא קיבלם ממנו לא נתחייב לו השבח שנתייקרו כי אם בשביל מי שפרע' מיהו לפרש"י י"ל דבס"ד מהני שפיר אע"פ שאין לזה יש לזה וזה יכול לכופו לפרוע וצריך ליתן לו מעות מיד או פירות ולכן משמע ליה דגם בהא שייך אע"פ שאין לזה יש לזה כיון שיכול לכופו עכ"פ ליתן לו מיד פירותיו או מעות שפיר יכול לפסוק דמשמע ליה גם בזה מהני ובהכי ניחא דלא פריך מרישא דנקט וכן השער והחטין בהיתר ולפ"ז ניחא דודאי החטין כיון דכן השער קני להו מיד לענין מי שפרע ושפיר שרי לקבל אפי' הוקרו אח"כ משא"כ על היין ס"ל בהך ס"ד דלא קני דהיתרון שהוקרו החטין ה' דינרין לא קני ביין נגדם כיון דהה' דינרין לא הוה מעות ממש רק שמחוייב לתתם בשביל מי שפרע א"כ לא קני מה שנתייקר היין אבל השתא דתלי טעמא מפני שאין לזה יש לזה ס"ד דמכל מקום כיון דיכול לפרעו החטין עכ"פ הרי יכול לכופו לפרוע לו החטין ויקח בעד החטין יין ומשני דמ"מ לאו כאיסרו הבא לידו דאף דיכול לגבות ממנו מ"מ לא דמי לבא לידו ודו"ק דאף דבנתן מעות ממש הוה מי שפרע כנגד כולו מ"מ לענין פסיקה לא שרי רק נגד מה שנותן לו מעות כמבואר בפוסקים גם י"ל דס"ד דיכול לקנות בעד המלוה יין כשיעמידו לבעל היין ויקנה לו במעמד שלשתן א"כ יכול לקנות בעד המלוה ולהכי ס"ד דשרי וגם י"ל עוד כיון דחייב לו בעד חטין א"כ אפי' אין לו מעות צריך למכור וניתן לו מעות דלא גרע ממוכר סחורה דאינו מורידו לשומא ולהכי ס"ד דהוה כמו יש לו

בא"ד הה"ד דגם חטין אין לו כו' עכ"ל וקשה לפ"ז בע"כ מוכח ממתני' דאילו היה לו חטין היה מותר אף שנתייקרו ועמדו בשלשים דינרין א"כ מוכח ממתני' דבתר מעיקרא אזלינן דאפי' אי מדרבנן מעות לא קני סוף סוף אין כאן קנין ולא קני להחטין א"כ כי נתיקרו איך יטול יותר וברור דלא שרי רק משום דלאו רבית של תורה הוא בכה"ג שהרי בתחילה פסק על החטין בשויין ומה שנתיקרו אח"כ לא הוה רבית של תורה בכה"ג אפי' בהלואה ממש שהרי בשעת פסיקה לא היה רבית וא"כ מוכח ממתני' גופיה דבתר מעיקרא אזלינן דאילו בתר בסוף אזלינן א"כ יש כאן רבית של תורה וקנין מעות שאין קונה לא יותר בשבילו רבית של תורה וא"כ יש לתמוה היכא בעי למימר לעיל בדרך ספיקא אי בתר מעיקרא אזלינן או בתר בסוף מאי דמוכח מגופא דמתני' דבתר מעיקרא אזלינן ולא בתר לבסוף וכבר כתבתי לעיל לסייע מזה לדעת הרמב"ם דבקצץ אחר הלואה ליכא רבית של תורה ולשאר פוסקים אפשר לומר הא דביש לו החטין שרי אע"פ ששוין יותר שהרי נתן לו על מקח ויכול היה לקנות מיד ואילו קנה מיד בשביל הלוקח היה קונה לו וברשותו היה מתייקר ואין כאן שום איסור שהרי נתן לו ע"ד שיקנה לו ובשליחותו הוא שקנה משא"כ באוזיף להוצאה ניתן ונתייקר אח"כ י"ל אי בתר בסוף אזלינן הוה ר"ק אבל הכא אף שמשלם לו אח"כ חטין אינו משלם לו רק בשביל שלא קנה לו בשער הזול ואין כאן רבית משא"כ באוזיף וקבע לו זמן פרעון ואי נתיקר י"ל דהוה ר"ק

בא"ד דנקט לאשמועינן דאף ברישא אין לו חטין ואסור עכ"ל:

לכאורה אין זה מובן דאיך נקט אין לו כיון דגם ביש לו אסור ונראה לפרש לשון המשנה דנקט אין לו יין והא ודאי מילתא דפשיטא דאף ביש לו יין אינו עולה על הדעת שהוא מותר מאחר שעיקרו בא מאיסור שהרי החטין היה באיסור אלא ודאי דנקט באין לו יין אין איסור רק בשביל שגם חטין אין לו משא"כ אי הוה ליה חטין מתחילה ועד סוף ובשעה שבא לפסוק על היין יש לו גם אז החטין באמת שרי שהרי יכול ליקח אז החטין. ולפ"ז ברייתא דרבי אושעיא דאמר באין לו אסור היינו באין לו חטין בשעה שבא לפסוק על היין משא"כ בהיו לו החטין בשעת פסיקה וגם בשעה שבא לפסוק על היין יש לו חטין ליתן לו י"ל דבאמת שרי ולהכי נקט במתני' ויין אין לו להורות דהא דאין לו יין אין איסור רק מפני שאין לו גם חטין משא"כ ביש לו החטין וגם בשעה שפסק עליתם היו לו גם אז החטין אפילו אין לו יין שרי וא"ש ובזה יש ליישב קושית מהרש"א שהקשה לקמן על התוס' שכתבו דמיירי שלא פטרו מהחוב והקשה מהרש"א מאי פריך מאי איריא אין לו כי יש לו נמי הא י"ל דמתני' איירי שפטרו מהחוב ומה שתירץ דא"כ באין לו נמי שרי מטעמא דאין לזה יש לזה כבר שדיתי בזה נרגא בחדושי לי"ד דמ"מ לא שייך לומר שקנה החטין כיון שלא היה ברשותו ע"ש דבכה"ג לא קני כי אם לענין מי שפרע אפי' במעות ממש כמ"ש הש"ך בח"מ סימן ר"ג ולפמ"ש ניחא דה"ק מאי אירי' אין לו חטין אפי' יש לו החטין רק שאין לו יין אסור לפסוק על היין כיון שאינו קונה היין ולאו כאיסרו הבא לידו הוא לסברת רבה דלא שייך לומר שקנה היין כיון דאין לו יין וא"כ לא מהני מה שיש לו החטין כיון שאין לו יין ודו"ק אלא דמדברי הפוסקים לא משמע להתיר בזה ביש לו החטין ואין לו יין ובנ"י מתיר לפי פירושו בכה"ג בלקח במעות ולא בהלואה ולכן נראה דקמ"ל דעיקר האיסור בין בחטין בין ביין משום שאין לו משא"כ ביש לו חטין וגם יין היה מותר לפסוק בין בחטין בין ביין ולא תימא דדוקא חטין מותר לפסוק בהלואה כיון דבהלואה יכול לקנות לענין מי שפרע עכ"פ כמו שפרש"י לקמן וא"כ שפיר יוכל לפסוק על ההלואה דהוה כנתן מעות על החטין וקני להחטין לענין מי שפרע ומ"מ בעמדו חטין אח"כ בל דינרין א"כ ה' דינרין הנשארים לא יוכל להוציא ממנו בדיינים דאם ירצה לקבל מי שפרע לא יתן לו רק כ"ה דינרין א"כ כשפוסק אח"כ יין על ל' דינרין לא הוה מעות רק כ"ה דינרין וה' דינרין היתירים אפי' מעות לא מקרי דהא אין לו רק לתבוע במי שפרע והוה ס"ד שאין יכול לפסוק שוב על היין בה' דינרין הנשארין קמ"ל דבתרווייהו אין איסור רק משום שאין לו וביש לו חטין וגם יין שרי לפסוק על היין וגם בזה מיושב היטב קושיית מהרש"א דליכא למימר ביש לו חטין וגם יין שרי מטעם שפטרו מן החוב דהתינח בחטין משכחת לה שפטרו מן החוב מ"מ י"ל דמתני' ודאי משמע ליה דביש לו החטין שרי אע"פ שמכרן מיד כמו בכל פסיקה שדרך שאע"פ שאכלם או מכרן המוכר חייב ליתן לו אחרים כיון שהוא דרך מקח וממכר אף שנתייקרו יכול ליתן לו אחרים ועיקר תלי' במאי דהוה ליה בשעת פסיקה ומשמע דבהיה לו חטין בשעת פסיקה שרי אף שאין לו בשעה שנתייקרו באופן שאין לומר שברשותו נתיקרו אפ"ה שרי וגם אם יש לו יין בשעה שבא לפסוק נמי שרי והנה אם אינו רוצה ליתן רק שווי החטין בשעה שמכרן או אכלן אין לו עליו יותר ממי שפרע שלא קנה מה שיתייקרו אח"כ וכל הגזלנין משלמין כשעת הגזילה בפרט בפסיקה שאינו מקפיד אם יאכלם וא"כ אפי' יש לו יין אסור לפסוק על היין שיתן לו בל' דינרין שה' דינרין של ריוח החטין לא קני וכ"ש הוא ממה שאינו יכול לפסוק אפילו ביש לו על המלוה ואפילו תימא דבאכל או מכרן מחוייב לשלם לו סאה אחרת של חטין מ"מ אי אינו מחוייב לשלם לו מעות לא מצי לקנות בהם דמחטין שהם פירות לא מצי לקנות יין דפירי לא עבדי חליפין וא"כ לא הוה כאיסרו הבא לידו דהא מעות לא נתחייב לו וכ"ש הוא ממה שאינו יכול לפסוק על החטין ביש לו כיון דלא קני להו ומה"ט גופיה כ"ש דלא מצי לקנות יין בעד החטין דמחטין אין יכול לקנות יין וגם י"ל דקמ"ל בפשיטות ביש לו מותר לפסוק חטין בעד יין דמ"ל הן מה לי דמיהן כדלקמן ולרב כדאית ליה במשך או יחד לו קרן זוית

בפירש"י ד"ה אפי' יש לו יין נמי דהאי תנא בעומד על גרנו כו' לכאורה ה"ל למימר מדקאמר חטין יש לי מיהו בברייתא דרב אושעיא נמי נקט יש לי ואפ"ה מסיק דאין לו אסור ולכן אפשר לומר דמלשון יש לי אין ראיה די"ל דאית ליה אשראי במתא וזה לא מהני כדלקמן דף הסמוך ע"ב בדרב נחמן ולכן פירש מעמד על גרנו משמע דבאמת יש לו

בתוספות ד"ה הרי כו' תימא והלא מעות קונות כו' עיין תוס' לעיל דף מ"ו סוף ע"ב שפירשו דוקא בהנאת מחילת מלוה מהני א"כ י"ל דלא מיירי כאן בהכי ועיין בחדושי לי"ד באריכות

דף סג ע"א גמרא ש"מ דמעמידין מלוה ע"ג פירות ולא אמרינן דלא כאיסרו הבא לידו דמי: ויש לדקדק דהא גם לפי האמת יש חילוק דבנתן לו מעות פוסקין אע"ג דאין לו ובמלוה בעינן דוקא יש לו וא"כ היכא לא אמרינן לאו כאיסרו כו' דהא באמת נמי לא דמי לאיסרו הבא לידו אלא דאע"ג דלא דמי שרי ביש לו ונראה דבהא פליגי דלרבה לעיל אסור משום דלאו כאיסרו דס"ל דדוקא בנתן מעות דעבר במי שפרע אם חוזר הוא מן המקח ולכן שפיר הוה ברשותיה אייקר ושרי לפסוק משא"כ בפוסק על המלוה ס"ל דלא קני אפי' למי שפרע וא"כ לא קנה כלום ולכן אסור לפסוק ורבא ס"ל דשפיר דמי לאיסרו הבא לידו לענין שמקבל מי שפרע ובאין לו מ"מ אסור דאפי' יהיב זוזי ממש לא שרי רק מטעם הואיל ואין לזה יש לזה א"כ בנתן מקצת מעות לא שרי לפסוק רק כשיעור המעות א"כ אפי' הוה לענין קנייה כנותן מעות מ"מ בנותן מעות גופא לא שרי רק משום שיוכל לקנות במקום אחר וזה פשוט דלא שייך בלא נתן לו ובהכי ניחא למה נקט דלאו כאיסרו ולא נקט בפשיטות דלא כנתן מעות דמי אלא נראה דבעי לאורויי בזה דאע"ג דבאמת קיי"ל לענין מקח קאי במי שפרע אפי' נתן מקצת דקיי"ל בעירבון כנגד כולו הוא קונה ובכה"ג במלוה ביש לו בנותן לו מעות ג"כ לקנות במעות ונותן לו איסר אף ששוה יותר פשיטא דשרי כיון דקני עכ"פ לענין מי שפרע כנגד כולו א"כ הוה קנין מעות וביש לו ודאי שרי ואף שפוסק