מעיני החכמה קצח

שהביא קושיא איך יעלה על הדעת לומר כן אפי' בדרך תמי' ונראה לפרש דבלא"ה יש להבין בסוגיא דמתחילה מפרש מ"ט דר' יוחנן מקרא ובתר הכי מפרש מ"ט דרבי אלעזר ויש להבין ממה נפשך אם הסברא שיוצאה בדיינים מאי פריך מ"ט דמ"ד יוצאה ואם הסברא שאינה יוצאה מאי פריך מ"ט דמ"ד אינה יוצאה ולכן אפשר לומר דודאי י"ל מסברא אף ע"ג דעביד איסורא וראוי היה להחזיר מ"מ כיון דבאמת גם הלוה עבר בלא תשיך א"כ גם הלוה רשע וא"כ מה"ט אפשר שאין צריך להחזיר אלא די"ל דמ"מ כיון דאיכא פלוגתא בגמרא בממון מסור אי אסור לאבדו ביד או מותר ואיכא מ"ד דאסור משום דילמא נפיק מיניה זרעא מעליא א"כ מכח הך סברא י"ל דיש להחזיר ללוה דאי משום שהלוה רשע מ"מ י"ל דנפיק מיניה זרעא מעלי' וא"כ י"ל להך מ"ד דחייש לזרעא מעליא י"ל דהסברא חיצונה שמחזירו לו אף שהוא רשע משא"כ להך מ"ד דלא חייש להכי י"ל מסברא אין להחזיר כיון שגם הלוה רשע וא"כ הכא בעי לאסוקי אליבא דתרווייהו בין למ"ד דחייש להכי ובין למאן דלא חייש להכי ולמ"ד דחייש לזרעא מעליא פריך מ"ט דמ"ד אינה יוצאה ולמ"ד דלא חייש פריך מ"ט דמ"ד יוצאה: ולפ"ז י"ל דה"ק ע"כ של תורה שיוצאה בדיינים מכאן ואילך של דבריהם ומפרש תו ע"כ יכין רשע וילבש צדיק וקס"ד דה"ק דטעמא דיוצאה בדיינים משום דראוי להחזיר ללוה אף שהוא רשע מ"מ י"ל דנפיק מיניה זרעא מעליא ומקיים יכין רשע וילבש צדיק וא"כ קאי יכין על הלוה בהך ס"ד ופריך ע"כ ותו לא דאטו באבק רבית לא שייך יכין דנהי דלגבי הלוה לא שייך יכין שהרי לא ניתן להחזיר מ"מ לגבי מלוה עכ"פ מיקיים יכין שהרי בודאי ישאר לזרעו אחריו ואיך שייך לומר דוקא ע"כ ומשני אפי' ע"כ ודו"ק ועיין מ"ש בחידושי לי"ד סימן קס"א ס"ק ח' עוד ישוב וקצת קשה לפי דברי התוס' דרבא ס"ל ר"ק אינה יוצאה בדיינים א"כ היכא קאמר ע"כ יכין כו' הא אפי' הוא עצמו אינו חייב להחזיר וצ"ל דהא לא מסיימא משמיה דרבא ודוחק מיהו נראה דיכין היינו שעונשו חיו לא יחיה כפרש"י

בפירש"י ע"כ כו' וכופין אותו ב"ד להחזיר אם תובעו בחייו עכ"ל: בט"ז י"ד סימן קס"א דייק מזה דדוקא תובעו אבל באינו תובעו לא מחייב ולכן אם בא ב"ח לגבות ממי שחייב ללוה עבור רבית שנטל הימנו אינו יכול ליטלו ממנו ע"ש ועמ"ש בחידושי לי"ד שם ויש לדקדק לפרש"י למאי דאמרינן בב"ק דף צ"ד דמחזירין ואין מקבלין מהן ופריך למה מחזירין ומשני לצאת ידי שמים וקשה כיון דאין מקבלין מהן א"כ למה יתבעו מהם וא"כ מסתמא אין תובעין ובאין תובעין אותן אין חייבין להחזיר כלום בשלמא אי אמרינן דחייב להחזיר מעצמו שייך לומר מחזירין ואין מקבלין משא"כ אי אין חייב להחזיר מעצמו היכא שייך מחזירין כיון שאין מחזירין למה יתבעו מהם. ונראה דטעמו של רש"י דבלא תובעו לא מיחייב לאהדורי היינו משום דס"ל דמחילה מהני ברבית לאחר שנתנו וכ"ז שאינו תובעו י"ל כיון דבאמת מדעתו יהיב י"ל דמחיל ליה אח"כ אלא דמ"מ מידי ספיקא לא נפקא דשמא דעתו לתובעו עוד אלא דמספיקא כ"ז שאין תובעו ליכא חיוב ואין כופין אותו להחזיר כיון דליכא טענת ברי לפנינו הוה ספיקא שמא מחל לו וכיון די"ל שמחל לו מאחר שכבר נתנו מדעתו מספיקא אין כופין ואע"ג דדמי לאיני יודע אם החזרתי דהא בשעה שנתן לו בודאי מחוייב להחזיר דמחילה דשעת נתינה לא מהני כמ"ש הרא"ש וא"כ בודאי נתחייב להחזיר והספק שמא מחל אח"כ א"כ אין ספק מוציא מידי ודאי דה"ל כאיני יודע אם החזרתי מ"מ באיני יודע אם החזרתי נמי בעינן שטוען ברי כדאיתא בפרק הגוזל בתרא ולכן בעינן תובעו דבתובעו אינו יכול להפטר מטעם שמא מחלת לי דה"ל א"י אם החזרתי מיהו לצאת ידי שמים ודאי חייב אפי' מעצמו דהא אפי' בשניהם אומרין א"י אם החזרתי חייב לצאת ידי שמים וא"כ שפיר אמרינן התם דמחזירין לצאת ידי שמים ועפ"ז אפשר ליישב קושית התוס' לקמן שהקשו לפירוש ריב"ן דס"ל אף למ"ד אינה יוצאה בדיינים חייב להחזיר לצי"ש והקשו התוס' לפ"ז מאי פריך מהך דגזלנין ומלוה ברבית מחזירין הא מסקינן התם דהיינו לצאת ידי שמים ולפ"ז ניחא די"ל ודאי התם כיון דמסקינן דמחזירין ואין מקבלין מהן א"כ מסתמא אין תובעין אותו א"כ י"ל בודאי למ"ד מחזירין מדינא א"כ מספיקא אף בלא תביעה חייב דאף די"ל שמא מחל מספיקא מכל מקום כיון שבשעת נתינה היה חייב בודאי חייב להחזיר משא"כ למ"ד דמדינא לעולם אינו חייב רק לצאת ידי שמים א"כ דוקא בתובעו חייב לצאת ידי שמים וא"כ באינו תובעו מספיקא אפי' לצי"ש אינו חייב וא"כ התם דאין מקבלין מהם א"כ מסתמא אין תובעו אפי' לצאת ידי שמים דלא שייך חיוב ודו"ק. מיהו אפשר שאין להט"ז שום ראיה מפרש"י די"ל דרש"י ס"ל כמ"ש בש"ג פ' הגוזל בתרא הביאו בש"ך ח"מ סימן רל"ב דגם במלוה אם אינו תובעו אינו חייב לשלם לו דהואיל ואינו תובעו במתנה ביקש ליתן לו ובהלואה פשיטא דקיי"ל דמוציאין מדר' נתן א"כ גם ברבית י"ל דלא עדיף מהלואה ועמ"ש בחדושי לי"ד

בתוספות ד"ה רבא כו' אלא לא בא אלא ליישב הברייתא כו' עכ"ל והקשה מהרש"א דהא רבא דס"ל אינה יוצאה בדיינים בלא"ה לא קשה מן הך ברייתא כדלקמן. ונ"ל דכיון דרבא מוקי בפ' חומר בקודש בשעשה תשובה וברייתא דלקמן לא מוקי הכי משמע דמוקי להך ברייתא כמ"ד יוצאה בדיינים ולפי המסקנא לא קשיא דפלוגתא דתנאי היא והך ברייתא דאע"ג שגבו מחזירין ע"כ אתיא כהך תנא דס"ל יוצאה בדיינים גם הך ברייתא מיתוקמא הכי כיון דפלוגתא דתנאי היא א"צ לדחוק לאוקמה דוקא בעשה תשובה דשינויא דחיקא ולהכי לא אמר רבא לשינויא דידיה אהאי ברייתא דס"ל דאתיא כמ"ד יוצאה בדיינים וא"כ תקשי למ"ד רשות יורש לאו כרשות לוקח ולהכי משני רבא שפיר מקרא דוחי אחיך

בגמרא מ"ט דרבי יוחנן יש לדקדק דמעיקרא ה"ל לפרושי טעמא דר"א דס"ל יוצאה בדיינים שנסדרו דבריו בש"ס תחילה. ואפשר לומר דבלא"ה יש להבין דמפרש ע"כ של תורה מכאן ואילך של דבריהם ע"כ יכין כו' ולכאורה תמוה מאי שייטא הכא לתרוצי לש"ס ומאי בעי בזה ונראה דזהו הקדמה למאי דקאמר אח"כ ע"כ ר"ק והיינו שיוצאה בדיינים מכאן ואילך אבק רבית. ונראה דודאי משמע ליה מדקרי ליה רחמנא תרבית דכתיב אל תקח ממנו נשך ותרבית ולשון תרבית מורה שע"י הקיחה מתרבה ממונו ומזה משמע שאין יוצאה בדיינים דמשמע ליה שכתב לשון רבית שנתרבה ממונו ומשמע שלפי האמת יש כאן רבית ממון שמתרבה ממונו של הלוקח דבשלמא נשך הוצרכה התורה לכתוב לכנותו שהוא נשך וחסרון מן הלוה אבל לא שתוסיף התורה לקרותו בשם רבית שמורה שהמלוה מרבה בזה ממונו אלא ודאי שרצון התורה להורות ששייך לפי האמת רבית ממון אצל המלוה ולהכי מפרש ע"כ של תורה מכאן ואילך של דבריהם והיינו דשל תורה לא שייך כך לכנותו בשם רבית שכיון שיוצאה בדיינים אין ממונו מתרבה משא"כ תרבית שהוא דרבנן שאין מוציאין כלל יקרא שפיר בשם תרבית וא"כ תקשי הא מ"מ רבית של תורה גם הוא נקרא רבית וא"כ איך יתכן שיתרבה בזה ממונו ולזה קאמר ע"כ יכין רשע והיינו אפי' ע"כ ברבית של תורה שייך עכ"פ יכין ואין הבן צריך להחזיר וא"כ יתכן לקרותו בשם רבוי וא"כ י"ל מסברא ודאי צריך להחזיר אלא דמדקר' ליה רחמנא רבית ש"מ שיש צד שא"צ להחזיר ולהכי פריך דבשלמא ר"ל משמע ליה מדקרי ליה רבית דקאי דוקא על הבן ומסברא צריך להחזיר ומפרש מ"ט דר' יוחנן דאפי' הוא א"צ להחזיר. והדר מפרש מ"ט דר"ר דמפליג בין דידיה לברי' דמאי שנא ומשני מקרא דוחי אחיך לא משמי רק בדידיה והיינו דמפרש בקרא אל תקח מאתו נשך ותרבית ויראר כו' וחי אחיך עמך שלפי שנקרא תרבית בשביל זה שמתרבה ממונ כשמת יכין רשע וצדיק ילבש ולהכי אמר טוב שאל תקח וחי אחי דנהדר ליה כי היכא דניחי וטוב שלא יהיה בגדר תרבית שלא יתרבה ממונו והיינו כשיחזירו לו לא שימות ותשאר לבנו ודו"ק. עוד י"ל כיון דאיכא לאו ברבית ואיכא מלקות א"כ י"ל מסברא ודאי היכא דאתר ביה אמרינן מילקא לקי ממונא לא משלם משא"כ היכא דלא אתרו ביה כיון דקיי"ל חייבי מלקות שוגגין חייבין בתשלומין דהכי ס"ל לר' יוחנן פ' אלו נערות א"כ ה"ל למימר דמשלם וא"כ מעיקרא פריך מ"ט דרב יוחנן דר' יוחנן לשיטתיה דס"ל בלא התרו בו אפי' חייבי מלקות חייבי ממון וא"כ מסברא ה"ל לחייבו ממון להחזיר הרבית. ור"א ודאי משמע דס"ל אפי' אתרו ביה מ"מ חייבין מפרש רנב"י מ"ט לא נימא דלקי ולא משלם ומשני וחי אחיך הוה ניתק לעשה

דף סב ע"א בגמרא ורבי יוחנן האי וחי אחיך מל עביד ליה מיבעיא ליה כו' ע שבא ר"ע ולימד כו' לכאורה תמוה מאי ענין זה למאי דכתיב גי רבית ונראה ליישב דבלא"ה הקשה מהר"ם שי"ף לעיל דאמרי' דלא משכח לה נשך בלא תרבית ותרבית בלא נשך הא משכחת לה בחצר דלא קיימא לאגרא וגברא דעביד למיגר דהוה תרבית בלא נשך. וגם נשך בל תרבית בחצר דקיימא לאגרא וגברא דלא עביד למיגר כן הקשה מהר'מ שי"ף ובאמת אם נימא דבפסק עמו ואמר הלוני הוה כקיימא לאגרא ועביד למיגר דהשתא הוא דמוגיר ליה א"כ באמת הוה ליה תרתי נש ותרבית אך אם נימא דגם באמר הלוני לא מקרי רבית קצוצה כי א בדאיכא תרתי א"כ נימא דיתורא דקרא אתיא להכי דהוה נשך בל תרבית ותרבית בלא נשך ולכן נראה דודאי כיון דאמרינן וחי אחי אהדר ליה כי היכא דניחי א"כ משמע דלא שייך רבית רק בשביל שחסר והפסידו צריך להחזיר לו ובלא קיימא לאגרא שלא הפסידו כלום לא שייך טעמא דוחי אחיך שהרי לא חיסר מן חיותו כלום וגם בהיפ ליכא לפרושי בקיימא לאגרא ולא עביד למיגר שהפסיד הלוה גם בכה"ג דהא בלא"ה היכא קאמר וחי אחיך הא משכחת לה שג למלוה צריך לחיותו והיינו כגון שהעני ונתמוטטו נכסיו כדרך מלוה ברבית וא"כ מאי חזית דדמא דלוה סומק טפי דילמא דמא דמלוה סומק טפי אלא דאמרינן בזה דצריך להחזיר ללוה כיון שלקחו מן הלוה ואינו מפסיד בחזרה כלום שהרי אינו מחזיר רק מה שבא לידו מן הלוה וא"כ בלא עביד למיגר י"ל דפשיטא לן דלא שייך לומר שהמלוה יחזיר דהא גם למלוה צריך לחיותו ואין לומר שאינו מחזיר רק מה שקי מן הלוה דהא לא קיבל כלום וע"כ בכה"ג לאו רבית הוא ואין להקש לזה הא אפי' אמרינן מנה לפלוני הוה רבית אף דלא בא לידו כל