מעיני החכמה קצה

אפשר דלא הוה ידעינן רק בטעין הנגזל ברי שבודאי לא מחיל וצריך להשיב מטעם דברי ושמא ברי עדיף משא"כ השתא דכתיב לא תגזול משמע דמיד עבר בלאו א"כ צריך לתקן הלאו בהשבה דוקא ואפי' אין הנגזל טוען ברי כגון שמת או הלך למדינת הים כיון דעבר על הלאו ע"כ צריך להשיב לקיים מצות השבה וא"כ לא הוה מוכח מקרא דוהשיב דמסתמא עבר בלאו די"ל דבעינן דוקא שיתבענו בבירור שלא מחל וא"כ מאונאה לחוד לא אתי' די"ל דכיון די"ל ידע דמחיל ליכא לאו בבירור אלא דמ"מ אם יתבענו מספיקא בעי לאהדורי ליה דברי עדיף אבל מרבית ואונאה שפיר אתי' במה הצד כיון דחזינן דאפי' מחילה דרבית לא מהני. וע"כ מטעם שאינו מוחל בלב שלם אע"פ שנותן לו מדעת שפיר ידעינן דפשיטא דגזל לא מחיל ודו"ק ומהא דצריך להחזיר פקדון ומלוה לא מוכח רי"ל שאני התם דמתחילה נטל ע"ד להחזיר ולא מוכח גזל ורבית ואונאה דשקיל אדעתא דשלא להחזיר ועיין בסמוך

גמרא אלא לא לכתוב רחמנא לאו בגזל כו' שמעתי להקשות בשם הרב הה"ג המנוח מ' ישעיה פי"ק ז"ל דהא צריך לאו דגזל ע"פ מאי דאמרינן בסנהדרין דף נ"ט מצוה שנאמרה לבני נח ולא נשנית בסיני לישראל נאמרה ולא לבני נח וא"כ אי לא כתב רחמנא לאו דגזל ה"א דלישראל דוקא נאמרה ולא לבני נח ולכאורה נראה דלק"מ דהא אמרינן התם אדרבה מדלא נשנית בסיני לבני נח נאמרה ומשני ליכא מידי דלבני נח אסור ולישראל שרי וא"כ י"ל דהיינו דוקא היכא דאי נימא לבני נח נאמרה יהא מותר לישראל משא"כ הכא דאם נימא לבני נח נאמרה לא תהיה מותר לישראל דהא איכא למילף מרבית ואונאה. ולא דקשה לפ"ז בכל דוכתי נימא לבני נח נאמרה וכ"ש לישראל משום ליכא מידי אלא די"ל דרש"י פירש דמוכח כן מדאתני ע"ז בסיני ולא אתני שאר דברים ש"מ לישראל נאמרה וא"כ הכא שלא הוצרך לשנות דאתי רבית ואונאה ממילא י"ל דלזה ולזה נאמרה ועוד יש לומר דודאי דכתיב והשיב את הגזילה הוה שמעינן לאו הבא מכלל עשה ואם אזהרה לבני נח ע"כ נמי מכלל עשה ילפינן כדילפינן מאכל אכל מכל עץ הגן. אלא דלאו דלא תגזול אתיא ללאו וכיון דכבר שמעינן מרבית ואונאה ואם כן נילף בודאי דגם לבני נח נאמרה מקרא דוהשיב ואיסור לאו מרבית ואונאה וא"ש עוד נ"ל עפמ"ש התוס' לעיל דף ה' ע"ב דלא תחמוד בלא דמי משמע והקשו התוס' ת"ל מלא תגזול ותירצו לעבור בשני לאוין וא"כ י"ל בלא"ה כיון דלפי האמת לא תחמוד בלא דמי משמע והכא לא דייקינן רק אלאו דלא תגזול דלאו דלא חמוד י"ל דאיצטריך לעבור משעת חימוד או דמהא גופיה י"ל דאיצטריך לא תחמוד כדי שיהיה נשנית בסיני וא"כ לא תגזול מייתר לגמרי ואם מא דלפי האמת לא תחמוד הוא אפי' יהיב דמי וא"כ כ"ש דתקשי ל"ל תגזול דכבר נפיק מלא תחמוד וצ"ל דאי לאו דכתיב לא תגזול ה"א א תחמוד הוא בלא יהיב דמי אבל השתא דכתיב לא תגזול אמרינן א תחמוד ע"כ ביהיב דמי דבלא יהיב דמי כבר מוכח מלא תגזול שתא דילפינן מרבית ואונאה א"כ ע"כ לא תחמוד אפי' יהיב דמי נמי זר בלא תחמוד עכ"פ תו לא צריך לא תגזול דכבר נלמד מרבית ואונאה א"כ נימא לא תחמוד אפי' יהיב דמי עכ"פ נשנית בסיני מלא תחמוד. אין לומר דאי לאו דכתיב לא תגזול ה"א לא תחמוד היא בלא יהיב דמי א דכלמד מרבית ואונאה קמ"ל קרא שיהיה נשנה בסיני ולעולם לא

תחמוד בלא דמי דכיוו דאיכא למימר דאתי' לגופי' דנשמע מרבית ואונאה נמי דרשינן לגופי' וממילא נשמע שנשנה בסיני ואפי' תימא די"ל דאכתי בעי דלא תחמוד בלא דמי ונכתב כדי שיהיה נשנה בסיני כדי שיהיה

אסור גזל לבני נח איכא למימר דפשטא דלא תחמוד משמע אפי' בדמי

כ גזל וא"כ נשמע תרווייהו נשנה בסיני ומפשטא דקרא משמע ו' יהיב דמי עבר בלא תחמוד ואע"ג דהתם בסנהדרין פריך ממילה נאמרה בסיני ומשני התם ההיא למשרי שבת הוא דאתא וא"כ כי נמי זני לא תחמוד להורות דאפי' בדמי אסור לא מוכח איסור לבני נח למלתיה אתני י"ל דהתם אם טמא דאתני משום דנאמר לבני נח נשמע דדחי שבת וטפי מסתבר לאוקמה בישראל אבל הך לא תחמוד נימא דאתי' לאתנויי בסיני מ"מ נשמע דאסור אפי' בלא דמי מדכתיב תחמוד ולא כתיב לא תגזול דהכי משמע לישנא דלא תחמוד. ובזה שב תמיהת התוס' דנוקמי' לגזל עבדי' ונראה מדבריהם דבקרקע לאו דגזילה והוא תמוה דבהדיא כתיב לא תחמוד בית רעך שדהו כו' דו ואמתו שורו כו' א"כ איכא לאו גם בקרקעות ואיך אפשר דליכא בגזילת קרקעות ועבדי' כיון דכתיב בקרא שדהו א"כ עכ"פ איכא לאו קרקע ועוד נ"ל כיון דבאמת אזהרת בני נח הוא על הגזל ועושק בכלל כדאיתא בסנהדרין שם וא"כ נהי דלא אהדרי' לגזל מ"מ כיון הדרי' לעושק א"כ ממילא שמעינן דעושק אסור בבני נח וא"כ כיון דעושק מטא לידיה אסור כ"ש גזל ואע"ג דלקמן עביד צריכותא בין גזל לעושק דעושקו טרח ביה

גמרא לא לכתוב רחמנא לאו בגזל כו' לכאורה קשה לפי דברי הרמב"ם בפ"א מגזילה דאסור לגזול אפי' עכו"ם א"כ לא א מרבית ואונאה דשרו בעכו"ם ולדברי הכ"מ שכתב שם דליכא איסור דרבנן א"ש די"ל דפשיטא ליה דליכא איסור מן החורה בגזל עכו"ם מיהו אכתי לא א"ש דבגניבה כתב בהדיא דאיכא לאו גם בעכו"ם וא"כ מאי פריך לקמן לאו דלא תגנובו ל"ל הא איצטריך לגניבת עכו"ם ואפשר לומר דסוגיין אזלא אי גזל עכו"ם ליכא איסורא א"כ בע"כ צריך לאוקמה לאו דלא תגזול אעושק משא"כ הרמב"ם שפסק גזל עכו"ם אסור שפיר י"ל דצריך קרא לגופי' לגזל עכו"ם וא"צ לאוקמה באם אינו ענין ובהכי א"ש דהרמב"ם הביא לאו דלא תגזול כפשוטו ולא כתב דקאי אעושק דלשיטתיה אזיל דפסק גזל נכרי אסור א"ש כפשוטו דקאי לגופי' וקמ"ל דאיכא לאו גם בנכרי ובהכי ניחא מ"ש הרמב"ם בפ"א מגניבה דין ב' שאסור לגנוב כל שהוא דין תורה ואסור לגנוב ע"מ למיקט כו' ודייק הלח"מ דמשמע דהלאו לא אתי אלא להכי ולפמ"ש ניחא דסוגיין אזלא למ"ד גזל נכרי מותר משא"כ למאי דקיי"ל דאסור א"כ הלאוין הם כפשוטן דצריכי למימרינהו משום גזל וגניבת נכרי וא"כ א"ש דברי הרמב"ם לשיטתיה ודו"ק ועוד נ"ל דודאי סוגיין אפי' אי גזל עכו"ם אסור אלא דנפקא לן פ' הגוזל מקרא אחרינא מוחשב עם קונהו או מואכלת את כל העמים וא"כ ליכא נפקא מיניה אי קאי על עכו"ם דעכו"ם כבר מוכח מהך קרא וע"כ צריך לאוקמה לכובש שכר שכיר דבעכו"ם ליכא נ"מ דמלקות בלא"ה ליכא בלאו דגזל כמ"ש התוס' ניתק לעשה א"כ ליכא נ"מ אם נוקמי' בגזל נכרי ועיין מ"ש בתוס'

בתוספות ד"ה אמרי הכי נמי וא"ת והא אין מזהירין מן הדין כו' לפמ"ש המ"מ בהלכות מ"א בדעת הרמב"ם דהיכא דאיכא עשה בלא"ה ילפינן לאזהרה מן הדין א"כ הכא דאיכא עשה דוהשיב את הגזילה וכיון דאיכא עשה בלא"ה שפיר מזהירין מן הדין: בתוספות ד"ה אלא עמ"ש בחידושי לי"ד סימן קס"א שם הארכתי קצת בהך סוגיא

בתוספות ד"ה לעבור כו' וא"ת ולוקמי' בגזל כו' אבל כי מוקמינן אכובש שכר שכיר כו' לקי שפיר עכ"ל כבר תמהו כל המפורשים שהרי גם עושק ניתק לעשה דכתיב והשיב את הגזילה או את העושק וא"כ גם אעושק ליכא מלקות וא"כ למה נוקמי' אעושק טפי מגזל עיין במפרשים שדחקו בזה ונ"ל עפמ"ש במכות דף י"ד דלאו שקדמו עשה אין לוקין עליו והקשו התוס' א"כ אמאי חשיב גזל ניתק לעשה ותירצו דקדמו היינו דשייך הלאו קודם העשה משא"כ בגזילה לא שייך לקיים העשה כי אם אחר הלאו וא"כ י"ל דוקא גזילה מקרי ניתק לעשה שהרי אי אפשר לקיום ההשבה מבלי שיעבור מקודם על לאו דגזילה משא"כ בשכר שכיר אע"ג דכתיב והשיב את העושק עיקר מצות ההשבה לא נמשכה מן העושק שאף בטרם שעשק מיד שנתחייב לו השכירות כבר הוטל עליו עשה דהשבה מבלי שעשה עדיין שום איסור דהא איכא נמי עשה דביומו תתן שכרו ומה לי האי עשה או האי עשה דהך והשיב את העושק אינו מחדש עשה יותר מזו שהיה עליו ביומו תתן שכרו וא"כ היה יכול לקיים העשה בטרם יעבור הלאו אף דהעשה הוא משום ביומו תתן שכרו שהוא שם אחר י"ל דס"ל שליכא נ"מ בהא דבשלמא בגזל ע"י הגזל מקיים מצוה מחודשת ומרויח ע"י האיסור קיום המצות עשה שפיר מקרי ניתק לעשה משא"כ בעושק שע"י הלאו אינו מרויח קיום מצוה דאילו לא ערב היה ג"כ מקיים המצות עשה דביומו תתן שכרו בלי שום עבירת הלאו וא"כ עבירת הלאו לא הועילה לו כלום לקיום מצוה ולא הוה ניתק לעשה ולכן ס"ל להתוס' דלקי שפיר אעושק וא"ש ואין להקשות ע"ז מאונס דא"ש לפרש"י שכתבו התוס' דלא יכול לשלחה שילוח שיהיה כל ימיו ועוד נ"ל ליישב דברי התוס' שהם כמעט מוכרחים מן הש"ס ע"פ מ"ש הרב ב"י בי"ד סימן ק"ס שהביא דברי הרב ר' אליעזר מטוך דהמעכב דמי שכירות חבירו ותובעו מה שהיה יכול להרויח הביא בשם ר"א מטוך שצריך ליתן לו והביא ראיה מעדים זוממין ממתני' דמכות מעידין אנו באיש פלוני שחייב לחבירו אלף זוז ע"מ ליתנו לשלשים יום והוא אומר מכאן ועד עשר שנים אומדין כמה אדם רוצה ליתן ויהיה בידו אלף זוז בין נותנין מכאן ועד שלשים יום ובין נותנין מכאן ועד עשר שנים והרב מוקי לה בשכירות דבהלואה כה"ג הוה אגר נטר ומרן הב"י הרבה להשיב אפו עליו באמרו דהתם שמין כמה רוצה ליתן אם יקחם מעכו"ם או מישראל עובר עבירה והנה לא נדבר מזה אכן נראה מבואר מזה ששיווי הזמן עולה בממון והנה אם האיסור הוא כפי דברי הרב ב"י היינו מגזירת הכתוב שגזרה התורה לאסור אף שבאמת שוה הרבה המתנת המעות וכן קיי"ל בח"מ דבמחולקין על משך הזמן צריך הלוה לישבע על זה הרי דהמשך הזמן בהמתנת המעות לממון יחשב אלא דהתורה גזרה לאסור כשהוא מחמת חיוב חוב הלואה וגם בשכירות לפי דברי מרן הב"י דכל אגר נטר אסור ולכן י"ל באמת ודאי הרחבת הזמן אף שהוא שוה הרבה מ"מ היה אדם נותן הרבה להוציא לו מעות על משך זמן רב וא"צ לדחוק כדברי ב"י דהיינו מעכו"ם דאף מישראל י"ל דשרי דהיינו שאומדין כמה אדם רוצה ליתן לאדם אחר שישתדל לו מעות על עשר שנים דהך מילתא שרי כדאמרינן לקמן שרי ליה לאינש למימר שקול ארבע זוזי ואמור לפלוני שילוני (וחוץ לדרכינו אפשר לסייע מזה לדעת הרמב"ם דסובר דאם קצץ אחר ההלואה לא מקרי רבית קציצה וא"כ בעדים זוממין אזלינן בתר דאורייתא ודו"ק) עכ"פ מבואר שהרחבת הזמן להפסד ממון יחשב רק שהתורה גזרה ק איסור