מעיני החכמה קצב

דין אחר דבבן גרים שייכא נמי אזהרה דוגר לא תונו ובהכי ניחא רשימות מהופכים בתוס' דכוונת התוס' על הברייתא דלקמן דתני בן גרים בתר הכי

בגמרא זה ניתן להישבון וקשה א"כ ילקה על אונאת דברים כיון שלא ניתן להישבון בשלמא אונאת ממון י"ל דניתן להישבון

ד' נט ע"א גמרא אמר רבה כו' נוח לו לאדם שיבא על ספק אשת איש כו' והקשו התוס' דמאי דמייתי מדוד מוכח אפי' וודאי אשת איש. ונראה לפמש"כ הרמב"ם בפ"ג מהלכות תשובה במלבין פני חבירו הרגיל בהם אין לו חלק לעה"ב וא"כ י"ל דה"ק אם יזדמן לאדם להלבין פני חבירו אפי' פעם א' יותר גרע מספק א"א דעבירה גוררת עבירה ואם יורגל בכך אין לו תלעה"ב וא"כ במלבין איכא ספק שמא יורגל בכך לכן אמר דוד לשונאיו שהיו רגילין בכך שחמור יותר מודאי א"א וא"כ מלבין שאירע לו פעם אחת יש ספק שמא יורגל בכך ולא יהיה לו חלעה"ב ואם כן ספק א"א קיל מיני' אבל ודאי א"א חמור ממלבין פעם א' דשמא לא יורגל בכך ואקראי בעלמא ליכא איסורא כמו א"א דמלבין ודאי אינו אלא מספיקא שמא יורגל ודמי לספק א"א כמו בתמר שהיה ג"כ פעם א'

בתוספות ד"ה ולא עוד אלא בשעה שעוסקים בנגעים ואהלות. ענין נגעים כבר כתבתי בדרושים וענין אהלות יראה ג"כ עפמש"כ בדרושים דהגט על תנאי לא היה אלא אם ימות אבל לא שיסבב הריגתו בידים שע"י זה תהיה זאת לפוקה להרוג אותו בחרב אך אם אורי' חייב מדינא מיתה שהיה מורד במלכות אזי שפיר י"ל שהתנאי היה אם יארע לו מיתה מקריית לכן אמרו דוד הבא על א"א שאינו בתואר מלך א"כ לא קאי התנאי שימיתנו בידים כדי לקחת אשתו ע"ש באורך והנה רמזו בזה שני דברים מאחר שמיתתו בכונה לא קאי התנאי על זה ואפי' היה מורד במלכות מ"מ לא קאי התנאי על הורגו בכונה לקחת את אשתו והנה סברא נפסדת של שונאי נפש דוד איתא ברבה פ' ל"ב תאבד דוברי כזב שהתירו גלוי עריות שאמרו וכי יש אישות לדוד הלא מורד במלכות הוא וחשוב כמת ועכשיו התיר קונעתו (פי' אשתו) ע"ש נמצא סברתם היה שמורד במלכות הוא כמת ובאמת סברא נפסדת היא דהא איתא באהלות פ"ק דאדם אינו מטמא עד שתצא נפשו אפי' גוסס ומגוייד זוקק ליבום ופוטר מן היבום א"כ כ"ש דמורד במלכות אינו חשוב כמת והנה במקום שהיה להכעיס לדוד אמרו שמורד במלכות אין לו אישות אבל עכשיו שהוא לחוב לדוד באו לומר בשעה שעוסקין באהלות דכל שלא הומת חשוב כחי א"כ כ"ש דמורד במלכות חשיב חי וא"כ אין לדוד התנצלות שכיון שמרד אין לו חיים דמדין אהלות מוכח דכ"ז שהוא חי כחי יחשב א"כ אפי' אורי' מורד במלכות אין זו מוציאו מידי עבירה כיון שהרגו בכונה לקחת אשתו ובאו לחוב לדוד אפי' יאמר שיהיה לו דין מלך לכן אמר כשעוסקין באהלות משם למידין לחרף את דוד

בגמרא אמר רב הונא מ"ד לא תונו איש את עמיתו עם שאתך בתורה ובמצות וקשה דהכא משמע דעמיתו כולל כל איש ישראל ובריש שבועת העדות דדייק מבצדק תשפוט עמיתיך עם שאתך בתורה ובמצות השתדל לדונו יפה משמע דקאי דוקא את"ח ואפשר בת"ח איכא אזהרה נוספת אפי' ראה שעבר עבירה ביום אל תהרהר אחריו שמא עשה תשובה ודחוק ואפשר לומר דשם דריש בצדק תשפוט על הדיין שמסתמא הוא ת"ח א"כ שפיר עם שאתך דומה לדיין היינו ת"ח אבל כאן קאי אכלל ישראל כולם עמו בתורה ובמצות שאינו מדבר בת"ח בפרטות לכן ס"ל דמיירי בכל אדם

בגמרא שערי דמעות לא ננעלו שנאמר שמעה תפלתי ה' וגו' דמעתי אל תחרש. עיין פרש"י ותוס' ומהרש"א ולענ"ד הפירוש פשוט כי על התפילה ביקש שתשמע ושועה שתאזין אבל הדמעה פשוט לו שתשמע רק שאל יחרש אבל באה הוא לפניו משא"כ התפילה אם אינה מקובלת נדחית מלבוא לפניו ית' אבל דמעה ודאי באה לפניו רק ביקש שלא יחרש רק ימהר להינקם אבל על שיראה דמעתו לא היה צריך תפילה כלל וא"כ אחר שפירש המקונן סתם שמעה תפלתי אינו בכלל זה שערי דמעה שלעולם לא היה צריך בקשה שיראה לפניו כי בודאי אין הפרגוד ננעל בפני שערי דמעות

דף נט ע"ב בתוספות ד"ה לא בשמים היא והא דאמר פ"ק דיבמות דהלכה כב"ה משום דיצתה ב"ק כו' עכ"ל אפשר לומר כי כבר אמר במדרש שהכל נמסר ביד ב"ד של מטה כמו שאמרו לאל גומר עלי בתולה שנבעלה בג' שנים ויום אחד אין בתולי' חוזרין נמלכו ב"ד לעבר השנה בתולי' חוזרין א"כ הכל מסור ביד ב"ד של מטה לפסוק כבת קול לפי מה שנראה וא"כ כיון שכתיב אחרי רבים להטות והחכמים לא חזרו מדעתן הרי נמנו ורבו גם בזו שלא לפסוק כב"ק וקאי גם על זה אחרי רבים להטות משא"כ התם דב"ה הו"ל רובא וב"ש מחדדי טפי מ"מ לענין לפסוק נגד הב"ק לא היה מועיל לחדוד דב"ש שאין בזה רק הסכמה לילך אחרי רוב דעות שלא להרבות מחלוקת בישראל כי בחידוד כל אחד יכול לומר שידו רב לו אבל הסכמה ע"פי הרוב צודקת שפיר בכל אופן ועפי"ז אפשר ליישב מה שסיימו התוס' דר"י משמע דס"ל אין משגיחין בב"ק בכל ענין והקשו מהרש"ל ומהרש"א הא לעיל כתבו התוס' הטעם לפי שהוא נגד הרוב ולפמ"ש ניחא דכאן נימנו ורבו לפסוק נגד הב"ק מיהו זה לא מוכח רק מדלא חזרו חכמים מדעתם ע"פ הב"ק אבל ר' יהושע שאמר מפי עצמו אין משגיחין טרם ששמע אם חכמים רוצים להמנות לרוב שלא לפסוק כב"ק משמע דס"ל דאין משגיחין כלל בב"ק אף אם לא רבו עליו ובאמת קשה שהב"ק סותר עצמו לפמ"ש התוס' בנדה דף ו' ע"ב דר"א שמותי מתלמידי שמאי א"כ כיון שהלכה כר"א בכל מקום איך אפשר להיות הלכה כב"ה דר"א מב"ש הוה ואפשר דמזה גופיה הוכחה שלא היה אלא לכבודו של ר"א ואפשר לומר עוד דבכל מקום היינו במקום שנוהגין כמותו כמו שמצינו בשבת פ' דמילה דף ק"ל במקומו של ר"א היה כורתין עצים לעשות פחמין כו' ועיר א' שהיה עושין כו' הרי דיש מקומות שנהגו כוותיה בשבת החמורה לכן י"ל במקום שהחזיקו כוותיה דר"א הלכה כמותו משא"כ לכתחילה מחזיקין הלכה כרובא וא"כ א"ש בכל מקום שנהגו כמותו אין לבטל מנהגן וא"כ ממילא לא קשיא קושיית התוס' דלהכי לא קיי"ל כב"ק דר"א ור"י לא קאמר אלא אין משגיחין בב"ק לפסוק לכתחילה כר"א משא"כ הך ב"ק דהלכה כב"ה יצא סתם וא"כ סותר ב"ק של הלכה כר"א ש"מ דהכוונה בכל מקום שנהגו כמותו וביבמות קאמר דס"ל אין משגיחין בב"ק בשום אופן כמו ר"י הכא שאמר סתם אין משגיחין בב"ק ועיין מ"ש בגמרא בסמוך

גמרא מאי לא בשמים היא אמר ר' ירמיה שכבר ניתנה תורה מהר סיני אין אנו משגיחין בב"ק שכבר כתבת בהר סיני בתורה אחרי רבים להטות. לכאורה כל זה אריכות ושפת יתר ולא קאמר בפשיטות כבר ניתנה תורה מן השמים שכתבת אחרי רבים להטות ואפשר לומר דבלא"ה כבר כתבתי לעיל דהב"ק סותר עצמו שהרי לדברי התוס' ר"א מתלמידי שמאי ואיך יצא ב"ק הלכה כב"ה לכן אפשר. לומר ע"פ מה דאיתא שם בעירובין דף י"ג שלש שנים נחלקו ב"ש וב"ה הללו אומרין הלכה כמותינו כו' יצתה ב"ק ואמרו אלו ואלו דברי אלקים חיים והלכה כב"ה וכבר תמהו איך אפשר שיהיה תרתי דסתרי שזה מטמא וזה מטהר זה אוסר וזה מתיר ואיך אפשר שיצדקו שני הפכים לכן י"ל ע"פ מ"ש המרדכי בפ"ק דחולין שהקשה איך אמרו בסנהדרין אחרי רבים להטות הא סנהדרין קבוע בלישכת הגזית וכל קבוע כמחצה על מחצה דמי ותירץ שהדיבור הנפרש מקרי פירש ופוסקים ע"פ הדיבור והנה כבר כתב הרא"ש בפ' גיד הנשה דחתיכת איסור שנתערבה ברוב היתר נהפך האיסור להיות מותר דכתיב אחרי רבים להטות וא"כ צדקו שפיר דאלו ואלו דברי אלקים חיים דפעמים צודקין דברי ב"ש ופעמים דברי ב"ה ואולם אחר שהם דברי אלקים חיים דאזלינן בתר הדיבורים א"כ אפילו דיבורי ב"ש בטלים בב"ה דהוה רובא שהדיבור נפרש ומתהפך לרובא דב"ה לכן הלכה כב"ה וא"ש וא"כ ניחא נמי הלכה אף שהלכה כר"א מ"מ נהפך דיבורו לדיבור של רוב החולקין עליו ומעתה י"ל שכוונת ר"י אין משגיחין בבת קול שאפי' אם הדיבור כך מתהפך בהתבטלו ברוב וא"ת שהב"ק מישיבה של מעלה א"כ במתיבתא דרקיעא אפשר הרוב כר"א לכן אמר לא בשמים הוא שכבר כתבת בהר סיני שהרי סיני הוא על הארץ וקבעינן הלכה ע"פ רוב שלנו למטה בארץ שכתבת בהר סיני דייקא אחרי רבים להטות ואזלינן בתר רוב שהוא קרוב לנו לא בתר רוב מתיבתא דרקיעא דהכי דינא למיזל בתר קורבא דמוכח לנו כיון שגם בב"ד שלמטה רוב דלא כר"א וא"כ א"ש ג"כ הלכה כמותו בכל מקום במתיבתא דרקיעא אבל בב"ד של מטה נהפך דיבורו לרוב והכל נכון כפתור ופרח בס"ד גם אלו ואלו דא"ח א"ש ג"כ דבמתיבתא דרקיעא תופסין דברי ב"ש וב"ה דהוו רובא פסקינן אנן כוותייהו

דף ס ע"א בפרש"י ד"ה מפני שמשביחו קשה משביח את הרך כו' וכן אצ"ל חדשים כו' אבל ישנים בחדשים שפיר דמי לכאורה כל זה כשפת יתר גם קשה מנ"ל לרש"י זאת דילמא ישנים בחדשים אסור מפני שרוצה ליישנן. ונראה דקשיא ליה לרש"י דבגמרא דייקינן אמר ר"א עדא אמרה כל באמת הלכה הוא ופרש"י מדיהיב טעמא למילתא ואינו מובן כלל אלא נראה דודאי גם בפירות מותר לערב ישינים בחדשים בסתמא דסתמא ישנים עדיפי רק לפעמים שהתבואה ישינה אינו נוחה ליישן כ"כ והיינו כשחדשים ביוקר אבל ודאי מצד עצמן ישנות עדיפי ואינו מצוי כלל שיהיה יוקר בשבו זה שרוצה ליישנן לכן אם חדשות זולות מישינות אף שלגבי מי שרוצה ליישנן חדשות עדיפי מ"מ כיון שזה קונה אותן בחזקת חדשות בזול לא תלינן בשביל שרוצה ליישנן דמסתמא עדיפי ישינות כיון שהם ביוקר יותר ומה שמערב הוא טובה לו לכן ס"ל דמותר רק אין הטעם ברור כ"כ כמו ביין דודאי משביחו א"כ דייק שפיר כיון דביין נקט באמת אמרו אף דבישנים בחדשים נמי שרי וסמך אדיוקא אלא דבעי למימר ביין הטעם ברור בלי פקפוק לכן שייך באמת אבל על פירות ישנים בחדשים אף דמותר ג"כ מ"מ אינו ברור כ"כ שיהיה שייך לומר עליו באמת אמרו וא"כ שפיר דייק דבאמת הוא דבר ברור ודו"ק

במשנה מי שנתערב מים ביינו כו' ולא לתגר כו' לכאורה קשה מה יש לרמאות אם ירצה לרמות הא איכא מיא בנהרא ואף דבגמרא אמרינן גבי מזגא דרבא א"כ אין לדבר סוף