מעיני החכמה קצ

צריך לעשות דמים מן התורה הא נתמעט מאונאה ביון דלאו מכירה הוא מיהו הרמב"ם נתן טעם שזה רוצה יותר בשריון מבטלה א"כ י"ל בהקדש לא שייך הך סברא מיהו מפרש"י לעיל דף מ"ז משמע דחליפין לאו ממכר הוא א"כ ממילא איך שייך אונאה בחילול הא לאו ממכר הוא מיהו י"ל דהך דמפליג בין אונאה לביטול מקח א"כ גם בחליפין שייך ביטול מקח מיהו למאי דפרישית בסמוך לק"מ בלא"ה דאי לא אימעוט הקדש ה"א שאין יכול ליחלל כלל בפחות שהרי אין דעת אחרת מקנה לו ומדין חילול מעצמו אתי עלה ולק"מ ודו"ק

שם ברש"י ד"ה אף צריך כו' וקסבר ערכך שוויו כו' וקשה איך אפשר לומר שויו משמע הא אימעוט מאונאה בודאי כדאמר בש"ס וא"כ עכ"פ לאו שויו משמע דהא אימעיט מאונאה מיהו לפרש"י י"ל בשביל חסרון שתות מ"מ הוה בכלל שויו אבל לפי' התוס' דביטול מקח דהקדש הוא פלגא א"כ איך אפשר לומר שויו משמע כיון דעד פלגא ליכא אונאה ובאמת לא ידעתי למה לא פירש"י כפשוטו כמו שפירש לעיל דלהך מ"ד ס"ל כיון דאימעוט מאונאה אימעוט נמי מביטול מקח ואידך ס"ל דגם בהקדש לא ממעטינן רק אונאה אבל ביטול מקח אף בהקדש שייך ולא ס"ל הסברא שכתב רש"י לעיל דלגבי הקדש לא מפלגינן בין אונאה לביטול מקח גם בתמורה דף כ"ז ע"ב דבעי למימר דאמר רב חסדא אין אונאה אינם בתורת אונאה דאפי' פחות מכדי אונאה חוזר פרש"י שם דדריש מיד איש אחיו דדוקא אחיו אבל הקדש אפי' פחות משתות חוזר ול"ל אחיו נימא דערכך כולו משמע וצ"ע

בתוספות ד"ה יצא כו' וקמ"ל דלא אמרינן כיון שיש להקדש ביטול מקח כו' ולא יצא לחולין כלל כו' עכ"ל ויש לדקדק מאי פריך על ר' יוחנן דאמר יצא לחולין ד"ת וכאן אמר ביטול מקח יש להם דילמא לא קאמר רק כיון דעכ"פ רובא יצא לחולין לפירש"י דס"ל ביטול מקח יותר משתות וא"כ מדאורייתא בטל ברוב דמין במינו ברובא בטל וא"צ לעשות דמים רק מדבריהם מיהו לדברי התוס' דביטול מקח היינו פלגא לא שייך ביטול ולפרש"י י"ל דס"ל כמ"ש המרדכי בחולין דבמידי שלא ניכר מעולם לא שייך ביטול ועוד לפי הטעם שכתבו התוס' דלכך החילול חילול מפני שבע"כ צריך שישלים ואין ביטול מקח לגמרי כמו בהדיוט א"כ כשתימצי לומר שיהיה הכל מחולל היה לו להיות ביטול לגמרי כיון שמן התורה לא נכוף אותו לעשות דמים

בגמרא במאי קמפלגי בדשמואל כו' וקשה לפי שיטת הרי"ף וסייעתו דס"ל דרב נחמן ס"ל אין אונאה לקרקעות אפי' ביטול מקח הוא בכלל ואפי' שוה מנה בפרוטה וא"כ ע"כ ס"ל דמה שנתמעט נתמעט אפי' מביטול מקח א"כ לימא דפליגי בביטול מקח דמאן דס"ל צריך לעשות דמים מדבריהם ס"ל דלגמרי אימעטו כמו בכל דברים דלא שייך בהו אונאה ועוד איך קאמר בדשמואל קמיפלגי הא שמואל גופיה מצינן למימר דס"ל כרב נחמן דאין להם אפי' ביטול מקח ולא עדיפי הקדישות מקרקעות וא"כ טפי הו"ל למימר דפליגי בהא גופיה אי שייך ביטול מקח בהקדשות וכל הדברים שנתמעטו מאונאה ולדברי התוס' ניחא דמשמע לן דליכא שום מ"ד שיסבור שאין ביטול מקח בקרקעות וליכא פלוגתא רק בהקדש כדשמואל אבל לשיטת הרי"ף והרמב"ם וסייעתם צ"ע וכמעט שדברי התוס' מוכרעים

שם גמ' דאמר שמואל הקדש כו' שחיללו על שוה פרוטה מחולל לכאורה י"ל דלכ"ע אית להו דשמואל דהא לפירש"י שפירש דיליף דמעות קונות מהקדש דכתיב ונתן הכסף וקם לו וא"כ כיון דבהדיוט במעות הדין דעירבון כנגד כולו הוא קונה א"כ גם בהקדש יש לו להיות מחולל וצריך להשלים הדמים מן התורה כמו מעות בהדיוט דקנה מן התורה בפרוטה והמותר חייב להשלים וא"כ לא מוכח מדשמואל כלל דצריך לעשות דמים מן התורה וצ"ל דלישנא דשמואל דקאמר מחולל משמע שא"צ שום הוספה ועיין בסמוך

שם ומר לית ליה דשמואל קשה הא לכאורה דשמואל משנה ערוכה בעירכין דף כ"ד מוסיף עוד דינר ופודה את הנכסים הרי דיכול לפדות הנכסים ששוין הרבה בדינר ואף דטעמא משום גזירה שלא יאמרו הקדש יוצא בלא פדיון מ"מ בשלמא אם הקדש מנה שחיללו על פרוטה מחולל שפיר תיקנו בזה אבל אם אינו מחולל רק בשוי מה הועיל בזה הדינר אדרבה איכא למיגזר שיאמרו שהקדש מנה יוצא בדינר וי"ל למאי דפרישית בסמוך ס"ל לכ"ע הקדש מנה שחיללו בפרוטה שיצא מידי הקדש רק שצריך לעשות דמים מן התורה כמו עירבון שקונה נגד כולו ומעתה אין צריך לדחוק כמו שדחקו התוס' שיצא לחולין לפי ערך דלישנא דמתני' משמע דיצא לחולין לגמרי אלא דמ"מ צריך לעשות דמים מן התורה כמו בעירבון שקנה כנגד כולו וצריך להשלים דמי שויו מן התורה דהוה כמו קנין מעות ולא שייך ביטול מקח לגמרי דהקדש שלא לדעת כהדיוט מדעת דמי

בתוספות ד"ה ומר סבר כו' תימא דבפ' המקדיש כו' וי"ל דה"פ שחללו כו' עכ"ל אין זה מספיק למה שהקשו התוס' בתמורה דף כ"ז ע"ב ד"ה לא דבפ' הנחנקין דף פ"ח גבי זקן ממרא אמרינן אפי' דיעבד בנפדה הקדש בג' אינו פדוי ואם קידש בו אשה אינה מקודשת וא"כ משמע דמדאורייתא לא הוה פדוי ובתוס' שם בתמורה תירצו דהיינו בגיזבר המוכר הקדש וכאן מיירי בבעל בית הפודה הקדש שלו וקשה לפי"ז נימא כי היכא דלא נתמעטו הקדשות מאונאה בגיזבר המוכר הקדש נימא לכל מילי לענין כפל ושבועה ג"כ בהקדש של גיזבר נשבעין עיין לקמן דף נ"ב גבי בני עיר ששלחו שקליהן משמע אע"ג שכבר שלחו וזכו השלוחין להקדש מ"מ אין נשבעין עליהם וכיון דכתיב אחיו ולא הקדש הרי נתמעטו כל הקדשות ואין לומר דגזבר המוכר הקדש שייך ביה לתקוני שדרתיך כמו בקרקע ע"י שליח דא"כ גם בעצמו איך יפדה ההקדש בפחות משויו שהרי לאו בדרך מקח וממכר הוא כלל בעצמו אטו יכול לוקח קרקע של חבירו ליתן לו פחות מדמי שויו לכן אפשר לענ"ד לחלק בענין אחר דיש חילוק בין מידי דלא נפיק מקדושתיה ע"י מעילה בזו י"ל שפיר דכיון דבמעילה נפיק מקדושתיה י"ל ג"כ ע"י פרוטה בדיעבד נפיק מקדושתיה משא"כ בהמה וכלי שרת דלא נפקו מקדושתייהו דהא יש בה מועל אחר מועל ולא נפיק מקדושתיה לכן בלא נמכר כדינו יש בו מעילה ולהכי נקט התם צנורא של הקדש שהוא כלי שרת שאין בו מועל אחר מועל א"כ לא נפיק לחולין אם לא נפדה כדינו משא"כ במידי דנפיק לחולין ע"י פרוטה שפיר י"ל דחיללו מחולל ועיין לקמן דף צ"ט בתוס' ד"ה וחבירו וברמב"ם הלכות מעילה פ"ו ובמשנה למלך שם באורך ואין כאן מקומו וצ"ע גם קשה לפי דברי התוס' תמורה איך מוסיף דינר ופודה הנכסים מיד גיזבר כיון שאינם שלו וכ"ש גיזבר אי אפשר לפדות בפחות משויו אלא ודאי כדפרישית דשאר מילי דהקדש שפיר הוה חילול בדיעבד

דף נז ע"ב גמרא דאפי' בפחות מכדי אונאה חוזר. וקשה לפי"ז איך אמר ר"ש קדשים שחייב באחריותן יש להם אונאה כיון דע"כ ממעטינן דבהקדש אפילו פחות מכדי אונאה חוזר א"כ איך יפסיד ההקדש דבשביל שחייב באחריותו יפסיד דינו שאם הוא פחות משתות יהיה מחילה כיון דבהקדש לא שייך דין אונאה ואם אמר הרי זו עולה והוממה ומכרה אפי' פחות מכדי אונאה חוזר וא"כ למה בשביל שחייב באחריותה יהי' דין מחילה כיון דאין דין אונאה להקדש ואפי' בפחות מכדי אונאה חוזר (וגם קשה הא כשמוכרה ע"כ ע"מ שיפדנה חבירו ויאכלנה וכיון דצריך לפדותה בשוי' מה מוכר לו מיהו זה יש לדחות) ועוד אפי' אינו חייב באחריותן כגון שאמר הרי זו עולה והוממה ומכרה ונתאנה פחות משתות למה לא יהיה מחילה כמו בכל דוכתי ולמה יהיה אונאה בפחות משתות שהרי אין ההפסד להקדש בכך כלל דבשלמא אי מפרשינן שאין דין אונאה להקדש אפי' ביתר משתות אין קושי' כלל דגזירת הכתוב הוא וביש להם אחריות צריך להחזיר אונאה אבל אם אמרינן שפחות מכדי אונאה נמי חוזר אין טעם כלל לחלק בין שחייב באחריות דמ"מ הקדש הוא וצ"ע

שם גמ' ה"ד אילימא דאוזפי' גזבר ק' בק"כ כו' והלא מעל כו' וה"ל דהדיוט ק"ל דלקמן ר"פ א"נ מבואר דנשך בלא תרבית לא משכחת לה וא"כ בק' בק"כ כיון דמועל ע"י הלואה זו וצריך להוסיף חומש מלבר כדמסיק לעיל דף נ"ד א"כ אינו מרויח ואדרבה צריך ליתן להקדש קכ"ה וגם אשם מעילות וא"כ ה"ל נשך בלא תרבית ולקמן מסיק דלא משכחת לה נשך בלא תרבית ואפשר כיון דרבית ניתן בשביל המשך הזמן שממתין לו ומעילה הוה אפי' נתנם ע"מ להחליפם או להחזירם מיד שאין כאן שכר המתנה לא מקרי החיסרון של גיזבר מכח הלוואה וצ"ע

בתוספות ד"ה לספק כו' וי"ל כגון שהתנדב אדם כו' ויצא השער של לקוטות כו' עכ"ל לכאורה נראה שא"צ לזה וי"ל דמיירי בלא יצא השער כלל ומיירי שהתנדב אדם ליתן על סיפוק סלתות מאה זהו' ורוצה ליתן באיזה צד שיתנה הגיזבר עמו ואם היה מתנה שיתן כשער של עכשיו ואם יוקירו יתן כשער היוקר לא שייך בי' ריבית כלל אלא שהגזבר מתנה עמו לספק כשל עכשיו כפי ההשוואה אף שלא יצא השער וכיון שדין יד הקדש על העליונה ממילא צריך ליתן אח"כ כשער הזול ולא מקרי רבית לגבי הנותן דאין לנותן עסק כלל בהשוואה של הגזבר ולא דמי כלל להילך מנה ותן לפלוני ק"כ דהוה כאילו נתן לידו מאחר שרוצה בכך אבל כאן אינו מתנה כלל להרויח להקדש והגיזבר מתנה בשביל ההקדש אלא דלכאורה הומ"ל בכה"ג שא' התנדב ליתן מנה להקדש ולא הקדישה וצוה הגיזבר שיתן המנה בהלואה לפלוני והגיזבר התנה עם פלוני שיתן להקדש ק"ך דלא מקרי רבית דהדיוט כלל שהרי אין לנותן עסק בכך ואם אחד אומר בפירוש הלויני מנה ואתן להקדש ק"כ והנותן אומר אלווך ואם תרצה ליתן תן אין שייך ג"כ רבית דלאו שליחות הנותן עביד אלא דמשום דקיי"ל כר' עקיבא בפ' ד' דשקלים דאין משתכרין בשל הקדש א"כ אין הגיזבר יכול להלוות מעות הקדש כלל דאין עניות במקום עשירות להכי מוקי לה בסיפוק סלתות שזה הכרח להקדש

בתוספות ד"ה ש"ח כו' נראה דהה"ד דאינו משלם כו' דאפי' ש"ש כו' כבר צווחו בזה דמאי ראיה מייתי התוס' דילמא ש"ח חייב ג"כ בפשיעה א"כ לא מצי לאוקמה בש"ח דא"כ רישא נמי וכבר הארכתי בכמה אנפי וי"ל עוד דבלא"ה דעת הרמב"ם הוא דבני עיר שמסרו לש"ח מקרי פשיעה שלא היה להם לשלוח ע"י ש"ח רק ע ש"ש וא"כ י"ל דהתוס' ס"ל ודאי אם דין לחייב על הקדש בפשיעה א"כ לפי א שפרש"י