מעיני החכמה קפה

דא"כ אפילו חסר יותר משתות כיון שניכר הפחת אע"כ שאינו ניכר א"כ איך ידע דמחיל שמא אינו חושב שפיחת כל כך ואיך אפשר שידע כמה פיחת שנאמר דידע דמחיל. ולי נראה דמשמע ליה לרש"י עד שקל דוקא מותר לקיימו לכן י"ל דודאי שקל הבא מסלע אינו חשוב כמו שקל שלם רק דלא גרע משקל מתחילתו שחסר ממנו בפחות מכדי אונאה וא"כ אם חסר אפי' משהו שוב אין יכול להוציאו כיון שיודע שאינו חשוב כמו שקל שלם לא מחיל אפי' על פחות כל שהוא

בתוספות ד"ה אמר אביי כו' פרש"י ביפה וא"ת פשיטא וכו' אפי' כדי אונאה נמי עכ"ל. ונראה ליישב פרש"י לשיטתיה דלא מצי לאקשויי אפילו כדי אונאה נמי דמצינן לפרש ודאי במטבע בחסרון איסר לא מקרי חסרון רק מחסרון איסר מתחיל האונאה וא"כ י"ל דלהכי בעינן איסר דלקמן פרש"י בדף נ"ה דאי אין אונאה לפרוטות אין אונאה רק באיסר לכן בעינן דוקא שתפחת יותר מכדי אונאה איסר והכי מצינן לפרש כמה תהא הסלע חסירה ויהיה בו אונאה היינו שתתחיל האונאה לכן בעינן איסר ולזה קאמר רבא אפי' תפרש כן מ"מ כיון שכבר חסר אפילו משהו יותר מכדי אונאה אסור להוציאו כיון שכבר חסר בלא"ה לא עדיף משתות מצומצם אף דבמשהו פחות אין אונאה מ"מ בשתות מצומצם מחזיר הכל ועמש"כ בסמוך

בא"ד וי"ל דמיירי אפילו בדעתו להחזיר האונאה כו' עד כאן לשונו צריך עיון איך נימא שיהיה מותר לאנות לכתחילה על סמך שיחזיר אונאה ואם נימא כיון שדעתו להחזיר אונאה יכול תחילה לבחון בו אם לא יבא תוך כדי שיראה הרי מחל על אונאתו א"כ אפי' ביתר מכדי אונאה הא קי"ל גם ביטול מקח כדי שיראה ואם שהה מחל אף על ביטול מקח ואיך אפשר שיהיה מותר לאנותו לכתחלה עד שיחזיר לו כשיבא דא"כ גם ביותר מכדי אונאה הרי אם לא יבא מחל ואם יבא יחזיר לו ועוד דממנ"פ אי איכא לא תונו אף שדעתו להחזיר אונאה א"כ ודאי אסור ואם נימא דלא תונו לא שייך רק באין דעתו להחזיר כשיתבע א"כ אין לחלק בין אונאה לביטול מקח דאדרבה כיון דחז"ל קראו אונאה בשם בפני עצמו משמע דסתם אונאה אינו ביטול מקח ועי' בשיטה מקובצת בשם חדושי הרא"ש שהניח ג"כ בצ"ע אם מותר להונות וכן משמע ברמב"ם וש"ע סי' רכ"ז דהוי איסור להונות בכל גווני. ולפי דברי התוספות כאן אפשר ליישב מה שהקשו התוספות לעיל דף נ' אמאי דמעיקרא דס"ד דביטול מקח לעולם חוזר תקשי אמאי חזרו וי"ל דמעיקרא ס"ד דביטול מקח אינו חוזר רק המתאנה וידו על העליונה א"כ הו"ל ביטול מקח כמו אונאה והיו מותרין להונות אם לא יחזירו בכדי שיראה ולכן מעיקרא שמחו שיהו מותרין להונות עד שליש ואח"כ כששמעו דכל היום מותר לחזור אין להם ריוח דע"כ סברת התוס' כל שאינו ביטול מקח שם מקח עליה ולא מקרי אונאה רק בביטול מקח שאין שם מקח עליו מקרי אונאה א"כ מעיקרא ס"ל דגם בביטול מקח יד לוקח על העליונה א"כ שם מקח עליו ויכול למכור לכתחלה ע"ד שאם לא יתבע מחל ואח"כ חזרו כששמעו כל היום מותר לחזור שפיר חזרו משא"כ למסקנא דביטול מקח שניהם חוזרין א"כ אין שם מקח עליו ואסורין להונות בכדי ביטול מקח פריך שפיר אמאי חזרו דהרי לר"ט מותר למכור באונאת שליש וזה להם ריוח גדול דלר"ט שם מקח עליו משא"כ לרבנן וא"ש. מיהו נ"ל יותר דהתוספות לא כתבו סברא זו רק די"ל דביטול מקח לעולם חוזר שמסתמא אינו מוחל שפיר י"ל דהיכא דליכא ביטול מקח לא מקרי אונאה לכן הוה מצינו למימר הכי דמותר להוציאו ע"ד שיחזור ועיקר לא תונו הוא על ביטול מקח שבסתמא לא ניתן למחילה משא"כ למסקנא דקי"ל גם ביטול מקח כדי שיראה ע"כ איסור אונאה הוא אפילו היכא שבדעתו להחזיר אם יבא תוך כדי שיראה

בא"ד ורבא דקאמר אפילו משהו נמי לית ליה האי סברא. וצריך עיון דאכתי קשה אמאי לא פריך רבא אפילו כדי אונאה נמי אסור להוציאה דהא רבא אינו מחלק בין הפסד מרובה למועט. וצ"ל גם להך סברא כדי אונאה אין איסור לקיימה כיון דלא הוה ביטול מקח וכן משמע לקמן דדוקא יתר על כן יקוץ

דף נו ע"ב בגמרא אם היה מכירה אפילו לאחר יב"ח מקבלה הימנו עי' ט"ז ח"מ ס"ס ע"ה במי שפרע לחבירו ומצא בתוך המעות מטבע מזוייפת שנחלקו אי דמי לא"י אם החזרתי והשיב בט"ז דלא דמי לא"י אם החזרתי כיון שכבר נסתלקו. והביא ראיה מכאן דנקט אם היה מכירה כו' מקבלה הימנו משמע באינו מכירה א"צ לקבלה ולא הוה כא"י אם החזרתי ע"ש. וקשה דכאן משמע איפכא דהא נקט אם היה מכירה משמע דוקא בשהה יותר מכדי שיראה לשולחני אבל תוך כדי שיראה לשולחני אפילו אינה מכירה מחזירה לו ובאמת לפי פשט המשנה משמע דתוך כדי שיראה אפילו אינה מכירה מחזירה דה"ל א"י אם החזרתי רק בעבור זמן מקרי לא ה"ל למידע לכן אינו מחזירה בא"י. ועוד קשה לי על ראיית הט"ז מה ראיה מהך דאינו מקבלה רק ממידת חסידות כיון דהוא לאחר כדי שיראה ואכתי מנ"ל היכא דצריך לקבלו מדינא כגון בפרעון שקיבל מחמת טעות שלא ידע שיש בו מטבע מזוייפת שפיר י"ל דדמי לא"י אם החזרתי והא דאינה מקבלה כאן היינו משום דמדינא לא צריך להחזיר כלל רק ממידת חסידות ובאינו מכירה אפילו ממידת חסידות א"צ לקבלו ואין ראיה לפרעון דאם מכירה מדינא צריך לקבלה וא"כ י"ל גם באינו מכירה הו"ל איני יודע אם החזרתי מיהו אפשר דמתני' איירי בסלע א' דאז אם מחזירה בכדי שיראה צריך לקבלה כיון דבאמת הו"ל למידע אם זו היא הפחותה לכן דוקא לאחר י"ב חודש א"צ לקבלה באינו מכירה משא"כ במטבע מזוייפת תוך המטבעות לא ה"ל למידע כ"כ לכן אפילו מיד י"ל דפטור כיון דלא ה"ל למידע א"צ להאמינו

בתוספות ד"ה נותנה למע"ש אחסרה כדי אונאה קאי כו' עד כאן לשונו. משמע דס"ל להתוספות בחסרה כדי אונאה מותר לקיימה כדי להוציאה בשויה מיהו צ"ע כיון דאסור להוציאה רק בשויה א"כ אמאי יהיה מותר לשהואה הא כמו שביתר מכדי אונאה אסור לשהותה שלא ירמה בה א"כ גם כדי אונאה יהיה אסור לשהותה וכן משמע בהדיא ברמב"ם בפרק ז' מהלכות גניבה דין ד' וכן דעת הרא"ש דאף כדי אונאה אסור לקיימה ולדעת התוספות צ"ל דאף בכדי אונאה שצריך להחזיר מ"מ מותר לקיימה כיון שאין בו ביטול מקח כדפרישית לעיל

בא"ד והריב"ן פירש כו' אותה שחסרה כדי אונאה כו' וקשה דאמאי הוי נפש רעה כו' עכ"ל. אפשר ליישב דברי ריב"ן דה"ק ונותנה למעשר שני דודאי במתניתין לא קאמר רק בסלע א' חייב להחזיר אונאה כיון דהוה שתות אבל אם מעורב בין שאר סלעים אין דרך להקפיד על אחד מהם שחסר ממנו כדי אונאה בתוך שאר סלעים לכן יכול ליתנה למעשר שני משא"כ ביותר משיעור אונאה שאסור להשהותו אין יכול ליתנה למעשר שני ומתניתין דיכול לתבוע אונאה הוא בסלע יחידי. מיהו לפי זה לא א"ש דעת הרמב"ם שכתב בפ"ד ממעשר שני בהיתה הסלע חסירה שתות או פחות משתות נותנה למעשר שני בשוה סלע והוא שתצא ע"י הדחק וכתב בכ"מ דאתי כפירוש ריב"ן והרמב"ם פסק בפ"ז מהלכות גניבה דבחסרה שתות אסור להשהותה ובספ"י הביא קושיא זו בשם ס' ת"ח ומה שתירץ בס' פ"י דטעמו של הרמב"ם שמא יעשנו משקל אין דבריו מובנים כלל דא"כ אפילו פחות משתות נמי ומה שכתב בספ"י דהפסד מועט הוא לא הבנתי דהא יכול לשקול בו אבנים טובות ומרגליות שמעט מהם שוה סך רב ועוד איך כתב והוא שתצא ע"י הדחק כיון שאסור לשהותה איך אפשר להוציאה ועי' בכ"מ שכתב דצריך להיות יעשנה משקל השי"ן נקודה סגו"ל. ובאמת קשה אם כונת הרמב"ם שיעשנה לישקול בה א"כ מ"ט שרי באמצע דבשלמא לפי' רש"י י"ל שפיר דמן הצד יש לחוש שיוציאנה אבל לפי דברי הרמב"ם דחייש שיעשנה משקל א"כ קשה אפילו באמצע נמי יש חשש זה שיעשנה משקל ואפשר דבאמצע ניכר מסתמא שעשו כן לסימן שנפחת משא"כ מן הצד יש לחוש שיחתוך סביבו בעיגול. ובאמת היה אפשר לומר דהא דמחזירין שתות היינו דוקא בחילוף שהחליפה במעות בזו אם נתאנה שתות צריך להחזיר משא"כ אם קונה טלית או חפץ אין קפידא למוכר כל כך דהוה כאילו מכר החפץ פרוטה בזול יותר לכן מקרי נפש רעה מאן דקפיד במקח אזוזי בשתות לענין משא ומתן של חפץ לכן לענין מעשר שני שפיר נותנה דאילו קנה פירות בסלע חסירה שתות ג"כ אין דרך להקפיד אזוזי ובדעת הרמב"ם צ"ל דבה' גניבה נקט פחות משתות יקיים בסתמא אין מקפידין על פחות משתות ובהלכות מעשר שני דנקט שתות או פחות משתות טעמו בצדו דמיירי ביוצא ע"י דחק ומתניתין דנותנה למעשר שני היינו בפחות משתות ומ"מ משמע דה"ה בשתות דאל"כ מאי קמ"ל ר"פ והני מילי דסגי להו הא פשיטא דפחות משתות הוה מחילה וסגי להו אלא ודאי קמ"ל ר"פ דאין להקפיד אזוזי אפילו בחסרון שתות והוא דסגי להו דלפעמים אף אם חסר שתות יוצא ע"י דחק דחנוני לוקח אותו בעד פירות או טלית דיכול למכור קצת בזול יותר לכן בשתות דליכא ביטול מקח לפעמים סגי ע"י דחק ובהלכות גניבה נקט פחות משתות יקיים בודאי אבל בשתות מצומצם תליא אי סגי ע"י הדחק ומשמע ליה הכי מדקאמר בא לפורטה פורטה בשויה היינו ע"כ בשתות דפחות משתות פורטה ביפה לכן ס"ל דהכי קמ"ל אף בשתות אם יוצא ע"י הדחק

דף נג ע"א בתוספות ד"ה ואסורים לזרים פרש"י דמשום מעשר כו' עכ"ל. אפשר לומר דקמ"ל שגם התשלומין שישלם בעדם נעשין תרומה ואסורין לזרים. ואפשר לומר עוד דקמ"ל ע"פ מה דאיתא ביומא דף פ"ג דפליגי במי שאחזו בולמוס דפליגי אי טבל קל מתרומה ומאכילין אותו טבל או תרומה קמ"ל דלא נימא דתרומה קיל איסורה טפי מטבל ומשאר איסורין דכיון דאוכל תרומה שוגג משלם קרן וחומש והתשלומין נעשין תרומה ואם רצה הכהן למחול אינו מוחל דתשלומי תרומה כפרה הם כמ"ש התוספות בכמה דוכתי א"כ ס"ד שאין איסורה חמור כ"כ ונאכל אותו תרומה דמתכפר בתשלומין קמ"ל דמ"מ אסורין לזרים בחומר איסור תרומה שהיא במיתה ונ"מ לענין שמאכילין הקל למאן דאית ליה דמאכילין אותו טבל או נגד שאר איסורין לא קיל איסורייהו משום הכי

בא"ד ומיהו במסכת חלה לא מצינו לפרשו הכי עכ"ל אפשר דבמסכת