מעיני החכמה קפב

קמ"ל עד שתות למקח הוה רק אונאה ולא ביטול מקח דהא איכא ביטול מקח בפחות משתות מעות אלא ודאי לא קאמר רק שתות למקח מקרי ג"כ אונאה לאפוקי פחות משתות משני צדדין לא מקרי אונאה מיהו הא ליתא דאם נימא דאין חילוק בין שתות לפחות משתות א"כ לעולם אונאה הוה כיון דאין חילוק בין שתות לפחות משתות א"ש בפשיטות דלעולם אונאה הוה. לכן נראה ליישב דלקמן דף נ"ה איתא דאין אונאה לפרוטות ופרש"י עד כאיסר ולהרא"ש עד מעה א"כ ליכא לפרושי דעד שתות קאמר דהא לפרוטות אין אונאה וא"כ לא שייך לומר דעד שתות קאמר וזהו ראיה לדעת הפוסקים דקי"ל כרב כהנא דאין אונאה לפרוטות. מיהו לדעת הרא"ש דס"ל דלא קי"ל כרב כהנא ויש אונאה לפרוטות א"כ קשה מנ"ל דיש חילוק בין פחות משתות לשתות ולמאי דפרישית לעיל דקמ"ל בשתות למקח דמיירי דוקא באין המקח שוה יותר א"כ מוכח דיש חילוק בין שתות לפחות משתות וכן למה שפירשתי דקמ"ל דמחשבין ג"כ פחות המטבע שיהיה שתות למקח א"ש ג"כ. מיהו נראה ליישב לפי הטעם שכתבו המפרשים דלכך פחות משתות הוה מחילה היינו משום דאי אפשר לצמצם לדרך התגרים א"כ י"ל ודאי הא בהא תליא דאם ת"ל דפחות משתות נמי לא הוה מחילה ע"כ לומר אין אונאה לפרוטות דהא אי אפשר לצמצם והא דפסק הרא"ש יש אונאה לפרוטות ע"כ היינו לפי האמת דפחות משתות הוה מחילה א"כ שפיר י"ל דיש אונאה לפרוטות מ"מ א"צ לצמצם דהא פחות משתות מחילה הוא ואת"ל פחות משתות נמי לא הוה מחילה ע"כ אין אונאה לפרוטות וא"ש ולק"מ

בפירש"י ד"ה משום הכי חזרו כו' מעיקרו שמחו דשתות ויתר על שתות כו' עכ"ל. נראה כוונת רש"י לפר השמחה והחזרה בין אם ביטול מקח בכדי שיראה מ"מ א"ש מה ששמחו לענין תוך כדי שיראה וכן החזרה א"ש אפילו אם ביטול מקח לעולם חוזר מ"מ הפסידו לענין פחות משתות או שתות אף שהרויחו לענין חזרה לר' טרפון אחר כל היום

בתוספות ד"ה אי אמרת כו' ודוחק דלעיל כי אמר דביטול מקח כו' ניחא ליה חזרו עכ"ל. נראה ליישב פרש"י דודאי לעולם משמע ליה דאין סברא לומר שחזרו בשביל ריוח של שתות מצומצם לרבנן אי לא אסיק סברא דביטול מקח לא שכיח לא מסתבר שתהא החזרה בשביל שיש להם ריוח בשתות מצומצם דשתות מצומצם לא שכיח ומ"מ בס"ד דלא אסיק אדעתיה שמחו בשתות עצמה א"כ לר' טרפון ליכא שום ריוח ממון לפרש"י דלעולם מחזיר אונאה משתות ומעלה רק לאחר כדי שיראה הוה מחילה לר"ט עד שליש וא"כ ניחא ליה מעיקרא דס"ד דר"ט ס"ל עד שליש הוה מחילה לאחר כדי שיראה שמחו ואח"כ ששמעו שר"ט ס"ל כל היום מותר לחזור חזרו אף שהיו מרויחין לענין ביטול מקח ס"ל בודאי הך הפסד בשתות לרבנן מפסיד להו טפי ממה שמרויחין לענין ביטול מקח אחר כל היום והוא ע"פ מש"כ לעיל דלשמואל דס"ל בשוה חמשא בשיתא אונאה הוה משום דהוה שתות מעות ובשוה חמשא ועוד בשיתא אכתי לשמואל הוה טפי משתות מעות כגון שוה נ"א וחצי בשתין נמי איכא טפי משתות מעות וכתבתי לעיל דלשמואל בכה"ג אונאה מיקרי ולא ביטול מקח א"כ בכה"ג מפסידין לרבנן ופשוט להו דזה ודאי יש לחוש להו טפי שיכולין למכור משוה נ' עד מעט יותר מנ"א וחצי דיש לה דין שתות לענין חזרה ואחר כדי שיראה וכיון דהוה טובא ודאי ניחא להו טפי בריוח זה ממה שמרויחין ביתר משתות לר"ט אחר כל היום ולא הוה דבר מצומצם וזהו דוקא לסברת שמואל אבל לרב דס"ל דבתר מקח אזלינן א"כ אף לאחר שאמר ר' טרפון כל היום לא הפסידו לרבנן רק לענין שתות מצומצם דכל שהוא יותר משתות מקח הוה ביטול מקח לרבנן ואם אינו שתות מקח אף שהוא שתות מעות הוה מחילה א"כ יש לומר ודאי בס"ד דלא ידע סברא דלר"ט שתות עצמה מחילה ניחא ליה שמחו וחזרו ע"כ משום דתפסינן סברת שמואל דשתות מעות נמי שנינו א"כ כש"כ החזרה דמפסיד משתות מקח עד שתות מעות דלרבנן הוה מחילה לאחר כדי שיראה ולר' טרפון צריך כל היום. מיהו למאי דפרישית לעיל לא מסתבר שירויח בשביל אונאה יתירה. ונראה ליישב עוד ע"פ מה שמבואר לקמן דנ"א ההוא גברא דנקט ורשכי לזבוני קרי שיתא ושויא חמשא אתא האי גברא ואמר אי יהיבנא ליה חמשא ופלגא הוה מחילה אתן ליה שיתא כו' ויהיה קונה ומחזיר אונאה ועפ"ז י"ל דודאי מעיקרא ניחא ליה שמחו וחזרו והיינו משום דמעיקרא שמחו לפי שהיו סבורין דלר"ט לאחר כדי שיראה הוה מחילה בשליש ולרבנן שניהם חוזרין ואח"כ חזרו משום שמפסידין בשתות עד כל היום וגם יש להם ריעותא מדברי ר"ט דמחשיב אונאה א"כ בכוונה יתנו הקונים יותר הרבה ואח"כ ישומו אותו ויהיה בהכרח קנה ומחזיר אונאה משא"כ למאי דס"ל דלר"ט אינו חוזר לאחר כדי שיראה לא חששו שיתן הקונה בכוונה יותר כדי לתבוע חזרת אונאה דבשביל זמן מועט יראו לנפשם שמא לא ימצאו מוכן לשאול לתגר ויפסידו אבל כי אמר להם כל היום יש להם ריעותא נוספת שיקנו הקונים ויתנו הרבה כדי לתבוע אח"כ חזרת אונאה ובע"כ קנה ומחזיר אונאה וכל היום אינם בטוחים שלא יחזור הקונה לכן חזרו אח"כ וא"כ אתי שפיר שמחו וחזרו שהרי בע"כ ימכרו בשויא מיהו לאיבעיא להו משמע דקאמר את"ל ביטול מקח בכדי שיראה מאי איכא בין אונאה לביטול מקח איכא דבאונאה המתאנה חוזר ובביטול מקח שניהם חוזרין משמע דאי אמרינן ביטול מקח לעולם חוזר א"צ שוב לומר דבביטול מקח שניהם חוזרין דבלא"ה איכא בין אונאה לביטול מקח לענין דהמתאנה חוזר לעולם אבל לעולם ידו על העליונה פריך שפיר אמאי חזרו ודחי דבביטול מקח לא שכיח ואפילו נימא דלעולם ידו על העליונה לא קשיא משום דלא חששו לביטול מקח דלא שכיח

בא"ד ניחא להו בדרבנן דשניהן חוזרין כו' דשתות שהוא מצומצם עכ"ל. אפשר דניחא ליה אם יחזרו בהם יוכלו לאנות איש אחר ואם ידו על העליונה מוכרחים למכור בשויא וכבר האריכו בדבור זה מפרשי הש"ס ואין לי להאריך בזה עוד עי' מהרש"א ומהר"ם

דף נ ע"ב בתוספות ד"ה ואלו וא"ת כו' אמר רב חסדא כו' והוקר עכ"ל. ליישב דברי התוס' נ"ל דבלא"ה יש להבין נימא מי שמכר דבר ונתייקר אח"כ יחזור המקח דמסתמא אילו ידע שיתייקר לא היה מוכר וכעין שהקשו התוספות פרק נערה שנתפתתה בלוקח בהמה ונטרפה יחזור המקח דאדעתא דהכי לא לקח ותירצו התוספות שם דתלי בדעת אחרת ומסתמא תחילה נכנס לספק זה שהרי אם יוזל איכא אומדנא זו לגבי לוקח וכיון דהספק שקול מקנה ושניהם נכנסין לספק זה הן לזול הן ליוקר וא"כ לענין שיהיה יד אחד על העליונה ודאי איכא אומדן דמוכח שלא מכר לו ע"ד זה שאם יוזל יחזור הלוקח ואם יוקר לא יוכל המוכר לחזור וא"כ צ"ל הא דעבדי בשתות יד המתאנה על העליונה לא שייך לומר שאדעתא דהכי לא מכר דשתות מצומצם לא שכיח כ"כ וליכא אומדנא משא"כ אם נימא לעולם תהא יד המתאנה על העליונה ודאי הוא נגד אומדנא דאדעתא דהכי לא מכר או קנה. ועפ"ז אפשר ליישב שיטת רש"י והפוסקים דרבא ס"ל קנה ומחזיר אונאה ולא ס"ל ידו על העליונה והתוספות הקשו וכי חולק רבא על סתם מתניתין דמי שהוטל עליו ולפ"ז אפשר לומר דרבא ס"ל דגם אם נימא בחתות ידו על העליונה זה ג"כ נגד האומדנא דמסתמא לא מכר ע"ד שתהא ידו על העליונה לכן י"ל דתליא בפלוגתא אי אזלינן בתר אומדנא וא"כ רבי נתן דס"ל דלא אמרינן יד המתאנה על העליונה לשיטתיה אזיל דס"ל כר"פ אע"פ דאזלינן בתר אומדנא ולפי מאי דפסקינן שם בפ' אע"פ דהלכה כר' אליעזר בן עזריה דאזלינן בתר אומדנא שפיר פסקינן כר' נתן גם בהא דאין יד המתאנה על העליונה דמסתמא אדעתא דהכי לא מכר שיהיה יד זה על העליונה

בא"ד וי"ל כו' רחוק מן המקח כאילו לא מכר כלל כו' עכ"ל. וצ"ע לפום סברא דביטול מקח נמי כדי שיראה והכי הוא מסקנא א"כ ע"כ אם שהה כדי שיראה הרי מחל ונתקיים המקח וביין ונמצא חומץ לא מצינו שיעור כדי שיראה והוה מקח טעות וצ"ע. ולפמש"כ התוספות לקמן דף נ"ב ד"ה אמר אביי משמע דהיכא דקנה ומחזיר אונאה יוכל למכור לכתחלה. ואם יתבע בכדי שיראה יחזור לו וא"כ י"ל בכה"ג לא מצי מוכר לחזור כיון דעכ"פ לא עבר על בל תונו משא"כ ביותר משתות יוכל המוכר לומר שחפץ לבטל מעשיו ואין רצונו לעבור

בגמרא אמר רבא הלכתא פחות משתות נקנה מקח. היינו דהוה מחילה מיד כמ"ש רש"י ותוספות וקשה קצת דהעיקר חסר דהא על נקנה מקח לא צריך לאשמועינן רק הו"ל לאשמועינן דמחל ואפשר דודאי לא ברור כ"כ דהוה מחילה רק כיון דנקנה מקח בין כך ובין כך ואין ספיקא, רק בחזרה אי מחיל מספיקא שפיר אמרינן מסתמא מחיל משא"כ אם היה דין להחזיר המקח הוה חיישינן מספיקא שמא בטל המקח ואוקי המקח בחזקת מרא קמא ולא שייך מחילה. מיהו מדברי הפוסקים משמע אפילו לא נתן המעות נקנה בפחות משתות ואפשר דבאמת קמ"ל דנקנה מקח ואי קאמר הוה מחילה א"כ בלא נתן מעות לא שייך מחילה שהרי צריך ליתן לו לכן קמ"ל בלשון שהמקח קנה ואפילו עדיין לא נתן המעות צריך ליתן כמו שפסק עמו ואין יכול לומר שלא מחל ועי' בסמוך

בגמרא וזה וזה בכדי שיראה. צ"ע בביטול מקח שלא קנה כלום איך יקנה אם שהה כדי שיראה שהרי לא קנה במשיכה ראשונה ובמה שמחל לא נכנס החפץ ברשותו. ואפשר דמתחילה קנה אדעתא דהכי שאם ישהה כדי שיראה תועיל לו משיכה ראשונה אחר שימחול על אונאתו מיהו אם נתאנה מוכר כיון דהלוקח יש לו חפץ מסויים איך תועיל מחילה הא בחפץ מסויים לא מהני מחילה וצ"ל דע"ד כן מקנה לו שאם יתרצה אח"כ תקנה ליה המשיכה מיד

בגמרא ר"י הנשיא אומר יד מוכר על העליונה. קשה למה יוכל המוכר לחזור כיון שמחזיר לו אונאתו והרי רצה למכור החפץ דבשלמא גבי לוקח יוכל לומר שחפץ בחפץ חשוב יותר שיהיה שוה מעות שנתן ועי' בכתובות פרק אלמנה נזונית דף אבל המוכר כשמחזיר לו אונאתו לא הפסיד כלום ואפשר לומר דאם נתאנה מוכר דרך משל שמכר שוה שש בחמש ורוצה לוקח להחזיר לו דינר הששי יוכל לומר שדעתו למכור בפחות משתות יותר משויה ואילו ידע שוה שש