מעיני החכמה קפא

זבין חמרא וטעה מדיעצו לחזור ש"מ ליכא איסור ותימא למה הוצרך לראיה הרי מפורש כאן שמותר להחזיר ואדרבה איפכא קשיא לי מאי קמ"ל בזה וכי יעלה על הדעת שהמתאנה לא יוכל לחזור בלא מי שפרע כיון שזה עשה שלא כהוגן ואונהו והוא לא ידע דמחיל. ואפשר דקמ"ל אפילו רוצה להחזיר לו אונאתו כי ידו על העליונה כדאיתא במשנה דלקמן מ"מ ליכא מי שפרע ויותר נ"ל דקמ"ל כיון דלפעמים סבר וקיבל לשלם יותר משויה שצריך לו החפץ ואח"כ חוזר בו והוה ס"ד דעכ"פ איכא מי שפרע אם אינו עומד בדבורו כי בודאי במה שאינו עומד בדבורו בשביל מה דנתאנה לא מקרי אינו עומד בדבורו בשביל כך אך אם באמת סבר וקיבל ועכשיו חוזר הוה ס"ד דשייך מי שפרע קמ"ל דכיון שנתאנה אין מזכירין עליו מי שפרע כלל אלא דמ"מ דחוק הוא דלא מצינו מי שפרע בגמר מקח. לכן אפשר לומר דודאי שיעורן של חכמים בכדי שיראה לתגר. ובהג"א מביא דדוקא אם נתן מעות אבל בלא נתן מעות אף לאחר כדי שיראה נאמן במיגו דפרעתי דלא נתרציתי ובש"ך ח"מ נסתפק בזה ומלשון התוספות כאן שכתבו נתת דבריך לשעורין ותירצו שלא חלקו בין רחוק לקרוב ואכתי קשה אם התגר רחוק הרי מ"מ לא מחל כלל דהא אונאה לא ידע דמחל וצ"ל דלא פלוג רבנן בכך א"כ אף שצווח שלא מחל ואין התגר קרוב אליו לא פלוג רבנן א"כ נראה אפילו לא נתן מעות כיון שכן תקנת חכמים קנה בכל אופן ואף אם אית ליה מיגו לא מהני דתו לא מקרי אונאה וא"כ א"ש לשון המשנה עד מתי מותר להחזיר שלפעמים יוכל להחזיר ע"י שלא נתן מעות שיטעון פרעתי בשקר להציל שלו. וכן בהיפך אם ידע שאינו שוה ומ"מ קנה מ"מ אפשר דבתוך כדי שיראה יוכל להחזיר דבמה שהיה דעתו לקיים המקח כיון דבסתמא לא הוה מקח אם נתאנה לא מקרי רק דברים שבלב לכן תני מותר להחזיר אף שבלבו בשעת קניה שלא לתבוע תוך כדי שיראה מקרי דברים שבלב דלא מוכחי ולא הוו דברים ומותר להחזיר וכן אם שהה יותר אף מיגו לא מהני ליה דכבר נגמר המקח. וצ"ע במ"ש שיכול להחזיר אף אם מחל אם הוא תוך כדי שיראה. מיהו אם שהה יותר נראה דאף מיגו לא מהני ליה דאי לא כן אף בלא מיגו למה לא יהיה נאמן לומר שלא נתרצה ולא היה לו פנאי להחזיר דמהיכא תיתי יתרצה אחר שנתאנה ואין המקח שוה אע"כ שכן תקנת חכמים והו"ל לאתנויי שיהיה לו פנאי יותר להחזיר המקח דודאי דוחק לומר שזה יהיה חזקה אלימתא דלאחר כדי שיראה נתרצה דא"כ ממילא לא מהני מיגו ואפשר שכן תקנת חכמים שלא תועיל חזרה לאחר כדי שיראה שאם תועיל חזרה בלא נתן מעות אכתי מה הועילו במה שתקנו משיכה קונה אכתי יוכל הלוקח לומר למוכר כיון שלא נתן מעות נשרפו חטיך בעליה שהיה בהם אונאה וביטול מקח ויהיה נאמן במיגו לכן תיקנו שלא תועיל חזרה לאחר כדי שיראה אף בלא נתן מעות מיהו אין זה מוכרח כל כך דאם ירצה לשקר יוכל לטעון פרעתי על המעות שנתחייב ואי אפשר לעשות תקנתא לרמאי גם לקמן מבעיא לן בביטול מקח אם לעולם חוזר

שם במשנה הורה ר' טרפון כו' ושמחו תגרי לוד כו' יניח לנו כו' וחזרו לדברי חכמים. תמיה לי וכי הברירה בידם שיפסוק להם החכם כמו שירצו ואם ר' טרפון הורה כך מה בידם לעשות קטנה או גדולה מלבם ויבררו להם כמי יפסוק להם. ואפשר שהוא על דרך קים לי שאם יאנו לאחד יאמרו קים לן כר' טרפון. מיהו קשה לפי זה למה חזרו לדברי חכמים הא יכולין לומר בהא קים לן כחכמים דאחר כדי שיראה הוה מחילה ובהא קים לן כר' טרפון דעד שליש לא הוה אונאה ואפשר דתלי הא בהא דמתוך שהרויח ר' טרפון בהא וסובר דעד שליש לא הוה אונאה וכיון דהוה דבר מרובה צריך הוכחה טפי שמחל וצריך זמן כל היום א"כ הא בהא תליא שאם יפסוק להם שלא יהיה אונאה עד שליש ע"כ צריך ליתן להם זמן כל היום. מיהו אכתי קשה יאמרו קים לן כר' טרפון דשתות הוה מחילה ולאחר כדי שיראה קים לן כרבנן דלאחר כדי שיראה אין חזרה וכמ"ש בש"ך בת"כ שיכול לומר קים לי בהא כפוסק זה ובהא כפוסק זה עיין ש"ך ח"מ סימן ע"ב ואם כן אכתי יאמרו קים לן כר' טרפון בשתות עצמה בהא דהוה מחילה ובהא כרבנן דאחר כדי שיראה אין חזרה. וכן אי אמרינן דביטול מקח לעולם חוזר לשיטת רש"י לקמן השמחה היה משום ביטול מקח והחזרה בשביל הפסד שתות עצמה לאחר כדי שיראה אכתי קשה יתפסו בשתות עצמה סברת חכמים דלאחר כדי שיראה הוה מחילה ובביטול מקח סברת ר' טרפון וכ"ש לדברי התוספות שסוברין דלעולם שתות עצמה הוה מחילה לר' טרפון שיכולין לומר קים לן כר' טרפון אי מתרמי להו אונאת שתות וצ"ע

בפירש"י ד"ה שתות מקח שנינו דוקא קתני מתניתין כו' ואם יותר על שתות שניהם חוזרין כו' עכ"ל. מה שהאריך רש"י לפרש הנ"מ בש"ס כמבואר לקמן נראה דרש"י ז"ל הרגיש המבוכה הנופלת בזה דהיינו אם מכר לו שוה ששים בנ"א דלגבי המעות הו"ל יותר משתות ולגבי מקח הו"ל פחות משתות ובמרדכי כתב דאזלינן בתר מקח נגד הסברא דכיון דלא מחיל המוכר בשוה שבעה בשיתא כ"ש דלא מחיל שוה ששים בנ"א שהוא יותר משתות מעות וכמו כן בשוה חמישים בששים דמקרי אונאה לשמואל ולא ביטול מקח דהיינו שוי חמשא בשיתא והשתא אם מכר נ"א בשתין דלגבי מעות הן פחות משתות ולגבי מקח הו"ל יותר משתות ובמרדכי כתב דאזלינן בתר המקח ובנ"א בשיתין יהיה ביטול מקח ובנ' בשיתין לא יהיה רק אונאה ובשיתין בנ"א יהיה מחילה וכבר כתב מהרש"א לקמן דף נ"א ע"ב שצריך טוב טעם ודעת לכן נראה כפי פשט הסוגיא והסברא דלא פליגי רק דרב ס"ל שתות מקח שנינו דכל שאינו שתות למקח הוה מחילה אע"פ שיש שתות או יותר למעות כגון שויא שיתא בחמשא ופרוטה והוא מ"ש המרדכי שוה שתין בנ"א לא הוה מחילה לשמואל כיון דלמעות איכא יותר משתות וביטול מקח נמי לא הוה כיון דליכא יותר משתות למקח וס"ל לשמואל במתניתין שתות מעות נמי מקרי אונאה דלא מחיל אינש שתות למעות וביטול לא הוה רק היכא שיש ביטול מקח הן מצד המעות הן מצד המקח אבל בלא"ה נהי דמחילה לא הוה מ"מ ביטול מקח נמי לא הוה רק היכא דהוה ביטול מקח משני צדדין וכדי שלא תקשה דמ"מ הוה סברות הפוכות דבאונאה מחמיר שמואל טפי דלא הוה מחילה בשתות מעות לחוד ולענין בטול מקח מקיל טפי להכי מייתי דלקמן היינו למאי דמסיק דביטול מקח ג"כ כדי שיראה א"כ ביטול מקח לא מקרי קולא למאנה כיון דשניהם חוזרין ובאונאה קנה ומחזיר אונאה לא מקרי קולא כ"כ א"כ שמואל לעולם מחמיר על המאנה ושמואל קאמר שתות מעות נמי שנינו שאינו בכלל מחילה דהמשנה לא מיירי רק מזה. ואפשר לומר דמ"ש במרדכי במכר שוה נ"א בס' או שוה ס' בנ"א לעולם' אזלינן בתר. מקח הן לענין מחילה הן לענין בטול מקח ע"כ בודאי מה שאמר במכר שוה ס' בנ"א שהוא שוה שיתא בחמשא ועוד דלגבי מקח הוה פחות משתות ולגבי מעות הו"ל יתר משתות אם נימא למיזל בתר מקח והוה מחילה הוא תמוה דמ"מ לגבי מעות הו"ל יותר משתות ונתאנה יותר משוה שבעה בשיתא והדא מילתא לית לה פתר ונראה דמיירי אם הלוקח חפץ לקיים המקח ולתבוע האונאה דאז אמרינן דהוה מחילה ולא מצי תבע האונאה דממנ"פ אם ניזל בתר מעות הו"ל ביטול מקח ויוכל המוכר לחזור ג"כ וא"צ להחזיר לו אונאתו וע"כ יאמר למיזל בתר מקח א"כ הו"ל מחילה ובנ"א בס' מודה שמואל דהו"ל ביטול מקח כיון דלענין מקח הו"ל יותר משתות וכן אם המוכר רוצה לחזור אין יכול לחזור בו אם הלוקח אינו תובע אונאתו ואף דבביטול מקח שניהם חוזרין כאן אם ניזל בתר מקח ליכא שתות לכן אין המוכר יכול לחזור משא"כ במכר אם מכר שוה נ"א בס' דלגבי מקח הו"ל ביטול מקח מקרי ביטול מקח ושניהם חוזרין ואף דבשוה נ' בס' קנה ומחזיר אונאה ואין המוכר יכול לחזור ובנ"א בס' שנתאנה פחות יהיה ביטול מקח אין זה קולא למוכר לכן באיכא שתות מצד א' לא פלוג רבנן ולא תקנו ביטול רק באיכא ביטול מקח מצד המקח. ואפשר בזה ליישב קושית התוספות שהקשו ל"ל שתות למקח ולפ"ז ניחא דקמ"ל שתות [למקח דכל שהוא שתות למקח בכלל אונאה אף שהוא יותר משתות למעות כל שאינו יותר משתות למקח לא הוה ביטול מקח ולשמואל דמפרשינן מתניתין בשוה שיתא בשבעה דהיינו כ"ד בכ"ח קמ"ל דעכ"פ שתות למקח נמי בכלל אונאה הוא ולא קאמר רק דההוא נמי כשתות למקח הוא וכל שאינהו יותר משתות למקח ג"כ אונאה הוה. ובאמת לפענ"ד נראה טעמא דשמואל דמחשיב המעות כמקח ואם מכר שוה שבעה בשיתא מחשבינן כאילו מכר המעות שהם שיתא בשבעה דהמקח תשלומי המעות לכן ס"ל שתות מעות נמי שנינו דשתות מעות נמי שתות מקח הוא וקמ"ל דהמקח והמעות שוין ואינו מחילה ביש שתות מצד א' וכמו כן אינו ביטול מקח בליכא יתר משתות משני צדדין כדפרישית לפרש"י והכי מסתבר דתרווייהו בכלל אונאה הם וקנה ומחזיר אונאה

בתוספות ד"ה ש"מ כו' ותימא דלשתוק משתות למקח עכ"ל עיין מ"ש במשנה ונראה לומר עוד דקמ"ל בהא דפרט עשרים וארבעה כסף לסלע. ולכאורה כשפת יתר הוא ג"כ לכן י"ל ע"פ מה שמבואר לקמן דף נ"א ע"ב כמה תהא הסלע חסירה ולא יהיה בה אונאה לכל חד כדאית ליה וא"כ משכחת לה שנתאנה במקח שתות רק שנתן לו סלע חסירה ששוה ג"כ פחות וא"כ אם נחשוב הסלע לעומת המקח אין כאן שתות קמ"ל דוקא בסלע ששוה כ"ד מעין שאין אונאה במטבע שנתן לו לכן הוה שתות למקח

דה נ ע"א בגמרא איבעיא להו כו' מאי איכא בין שתות לפחות משתות. והקשה דלמא באמת אין חילוק ומתני' קאמרה עד שתות למקח בכלל אונאה וליכא ביטול מקח ויותר על זה מקרי ביטול מקח ונדחק. ולכאורה היה נראה מכאן סיוע להמרדכי דאם מצד א' הוה פחות משתות ומצד א' יותר משתות אזלינן בתר מקח וא"כ בשוה חמשא בשיתא לשמואל דקי"ל כוותיה אונאה מקרי ואם שוה חמשא ופרוטה בשיתא דמצד המעות הוה פחות משתות אזלינן בתר מקח והוה ביטול מקח וא"כ לשמואל מפרשינן מתניתין בשוה עשרים בכ"ד כדלעיל ובשוה עשרים ופרוטה בכ"ד דמצד המעות לא הוה שתות ומצד המקח יותר משתות א"כ אזלינן בתר מקח והוה ביטול מקח א"כ אי אפשר לומר דקאמר דמתניתין