מעיני החכמה קעח

ונטלה ממנו נהרג עליו הא לגבי חבירו אין משיכה קונה אלא ודאי בנכרי קני בין משיכה בין מעות לכן אף בנכרי מנכרי קנה משיכה ע"כ מוכח דבנכרי קנו תרווייהו וכדברי הרמב"ם. ואפשר לומר דדייק ר' יוחנן דבנכרי קנו תרווייהו דדריש לעמיתך אתה מחזיר אונאה ואי אתה מחזיר אונאה לכותי א"כ אפילו נתאנה הכותי קנה ישראל המקח ואי משיכה בנכרי אינה קונה במאי קנה זה המותר שהמקח שוה יותר הא לא נתן מעות כנגדו ואינו דומה לעירבון שנתן המעות על הכל ונתכוין להקנות בדמים מועטים אבל זה שדעתו לקבל דמי כל המקח אינו מקנה לו רק בדמים שקיבל ואם נתן לנכרי בחפץ שלו פחות מדמי שויא א"כ לא קנו המעות מה שהחפץ שוה יותר ואפ"ה קנה הישראל ש"מ דמשיכה קונה ג"כ. אלא דאכתי קשה על הרמב"ם למה נקט בלן דלדידיה ליכא לאוקמי בבלן נכרי אבל ספר נכרי מחסר משיכה דהא להרמב"ם גם בנכרי מעות קונות ולא דרשינן לעמיתך כלל ואפשר לומר דרבותא דבלן קמ"ל ע"פ מאי דאיתא בסוכה ר"פ לולב הגזול גבי אוונכרי דסתם עכו"ם גזלני ארעתא נינהו ויאוש אינו מועיל בקרקע לשיטת הרמב"ם כמ"ש הש"ך בח"מ סימן שע"ב א"כ הוה מצינו למימר דבבלן כיון דהקרקע אינה שלו וקרקע אינה נגזלת ומספיקא לא ימעול קמ"ל דמ"מ כיון שהמרחץ לפניו מעל ורבא ס"ל ע"כ דיאוש קונה בקרקע לכן דייק שפיר דספר לא דמחסר משיכה וא"כ לפום סוגיא דסוכה דסתם עכו"ם גזלני ארעתא נינהו א"ל דנקט בלן לרבותא וכ"ש ספר דבמטלטלין לא שייך זה דמ"מ קנה לספר דמטלטלין נגזלין ואפילו גזלו קנאו ביאוש וגם לאו סתמייהו בגזילה ולק"מ. מיהו אכתי קשה איך יפרנס הרמב"ם הך ברייתא דנתנה לספר לא מעל כיון דבין בספר נכרי ובין בספר ישראל מעות קונות מיהו לפמ"ש לעיל י"ל דהך ברייתא אתי' כמ"ד גזל נכרי מותר וע"כ דרשינן לעמיתיך דלנכרי במשיכה וא"כ א"ש בספר נכרי ולק"מ. ובזה ניחא נמי מש"כ הרמב"ם בהלכות מעילה פ"ו דין ט' נטל פרוטה של הקדש ונתנה לבלן מעל וכן אם נתנה לאחד מבעלי אומנות מעל אע"פ שעדיין לא עשו מלאכתן. קנה בה חפץ ולא משך אם מעכו"ם אם מישראל לא מעל ע"כ. וקשה עליו דבש"ס אמרינן בלן דוקא אבל ספר מחסרא משיכה וכיון דס"ל גם בשאר בעלי אומנות מעל אלמא דלא איכפת לן בהא דמחסרא משיכה א"כ אמאי בקנה מישראל לא מטל גם בכ"מ תמה על מ"ש מישראל לא מעל דהא פסק כר' יוחנן דמעות קונות ונראה ליישב הכל דס"ל כמ"ש לעיל דקשה הא הפקיעו חכמים קנין מעות ואמאי מעל ע"י מעות. מיהו כבר כתבתי לעיל דבספר דלא שייך נשרפו חטיך בעליה לכן קני אפילו מדרבנן. משא"כ בקנה חפץ דכיון דחכמים הפקיעו קנין מעות א"כ עדיין לא באו ברשות הקונה לכן לא מעל. משא"כ בנכרי דמעות קונות אפילו מדרבנן והך דנתנה לספר לא מעל ע"כ איירי בספר נכרי וכמ"ד גזל נכרי מותר' ודרשינן לעמיתיך בכסף ולנכרי במשיכה ודברי הרמב"ם ברורים ונכונים. והרי"ף שכתב דמעות קונות מטעם ק"ו מה גופו קני ממונו לא כל שכן ובבכורות פרכינן ישראל מנכרי יוכיח דגופו בכסף וממונו במשיכה ועי' בנימוקי יוסף. ובאמת י"ל דהרי"ף נראה ג"כ לשיטתו דס"ל גזל נכרי אסור א"כ אין מחלקין בקנינים בין ישראל מנכרי ונכרי מישראל וכן נראה ממה שלא הביא הרי"ף הך דמייתי לחלק בין ספר נכרי לספר ישראל אלא ודאי ס"ל דאין חילוק בקנינים בין נכרי לישראל מיהו לפמ"ש הר"ן בפרק בתרא דע"ז דס"ל להרי"ף דמשיכה בנכרי קונה א"כ ס"ל לגמרי כשיטת הרמב"ם דבנכרי קונה בין מעות בין משיכה וכדפרישית לעיל בשיטת הרמב"ם ועי' בנ"י שכתב ג"כ השגה זו על הרי"ף דנכרי מישראל יוכיח לכן פירש הואיל ורוב קנינים במעות וקשה גם לדבריו אם בישראל מעות קונות בנכרי משיכה קונה וא"כ מאי חזית דנוקים רוב קנינים בישראל דלמא בישראל משיכה קונה וקני נכרי במעות כמו רוב קנינים וצ"ל דקנין דמסתבר מוקמינן בישראל כיון דאין רק שני קנינים כסף או משיכה מוקמינן לישראל במדסתבר א"כ גם על הרי"ף לא קשיא דמוקמינן סברא דלא יהא ממונו חמור מגופו בישראל ובנכרי ממעט מלעמיתיך. ונראה עוד לפרש דברי הרי"ף ויתיישבו דברי הרמב"ם שפסק דמלוה קונה במכר וכתבו דסמוך אסוגיא דלעיל דיש דמים שהן כחליפין וגם הסוגיא דלעיל בסמוך דתשומת יד מיחסרא משיכה משמע דקני במלוה ובקדושין פריך אי מקדש במלוה אינה מקודשת במכר אמאי קנה ולכאורה קשה דבקדושין דף י"ד דפריך מנ"ל דע"ע נקנה וקשה ניליף ממקרא מלא ונמכר בגניבתו מוכח דנקנה במעות גניבה שנתחייב ומוכח מכאן ג"כ דמלוה קונה במכר ואין לומר דקני בשטר דהא בסתמא לא יחפוץ למכור עצמו וצ"ל דמשם לא מוכח דמכרוהו ב"ד י"ל הואיל ונמכר בע"כ נמכר בכסף א"כ י"ל דתליא אי ילפינן שכיר שכיר מוכר עצמו ממכרוהו ב"ד שפיר מוכח מונמכר בגניבתו דקני גם במלוה וא"כ מוכח דבמכר קני מלוה וא"כ רב נחמן דקאמר בקדושין דף מ"ג הונא חברין מוקי לה במילי אוחרן ע"כ לא יליף שכיר שכיר וסוגיא דלעיל דמלוה קונה אזלא אי ילפינן שכיר שכיר לכן פסק הרמב"ם שפיר דמלוה קונה במכר. ולפ"ז אפשר לומר דודאי הרי"ף ס"ל בלא"ה כפרש"י דמעות קונות דיליף מהקדש וכדומה אלא דמ"מ צריך הק"ו דלקני אפילו במלוה כיון דגופו קני במלוה ממונו לא כ"ש ובהא שייך שפיר הק"ו כיון דבלא"ה ידעינן דמעות קונות רק דנימא מלוה שלא יקנה בהא שייך שפיר אם גופו קונה במלוה ממונו לכ"ש. ועוד נראה ליישב דברי הרי"ף דודאי לר"י דס"ל דמשיכה אינה מפורשת מן התורה א"כ כיון דלא ידעינן איזה קנין קונה בתורה או משיכה או מעות א"כ כיון דעכ"פ קנין אחד יש לו לקנות א"כ ודאי כיון שמצינו קנין מעות בעולם ומשיכה לא ידעינן שהוא קנין כלל אין להמציא קנין משיכה כלל לכן מעות קונות דמסתמא קנין זה שקונה גופו קונה ממונו ולא נמציא קנין משיכה שלא מצינו כלל. מיהו ודאי מגוף הדין דעבד עברי נקנה במעות ודאי לא מצינו למילף די"ל בודאי היכא דלא שייכא משיכה מעות קונות כמו בקרקע אלא אי לא ידעינן שום קנין ולא מצינו שיהיה כלל קנין מוקמינן לקרא דקנה מיד עמיתיך היינו במעות דמשיכה לא ידעינן שהוא קנין כלל רק כיון דמיעט לעמיתך נכרי ש"מ דבנכרי איכא עוד קנין אחר צריך להמציא משיכה נמצא דמשיכה לא דייקינן רק מן הדיוק דכתיב לעמיתך שבנכרי יש קנין אחר א"כ פשטא דקנין הכתוב הוא במעות ולהכי צריך ריש לקיש לומר משיכה מפורשת מן התורה דודאי אי לא ידעינן קנין משיכה כלל פשיטא דמפרשינן קנה מיד עמיתך במה שידענו שהוא קנין עכ"פ ושמעינן קנין משיכה מדיוקא אבל לא שייך לומר לפרש קרא במשיכה כיון שאינו מפורש בשום מקום שהוא קנין לר"י משא"כ הסוגיא בבכורות דאזלא למ"ד משיכה קונה דהא קאמר נכרי שנתן מעות לישראל בדיניהן שפסקה להם תורה ע"כ ס"ל משיכה מפורשת מן התורה לקנין א"כ לא מוכח כלל ממונו מגופו די"ל ישראל מישראל יוכיח וכולה סוגיא כדאיתא התם ודברי הרי"ף ברורים. ועפ"ז יש ליישב ג"כ דברי רש"י שפירש מעות קונות מהקדש והתוספות הקשו הדיוט מהקדש לא ילפינן ויש לפרש ג"כ בדרך זה דודאי כיון שמשיכה לא מצינו כלל שהוא מפורש בתורה ע"כ מוקמינן לקנין במה שמצינו להקדש אבל לר"ל לא מוכח כלל מעות מהקדש וכן יש לפרש הואיל שמצינו לקנות בכסף קרקעות אלא דא"כ שטר נמי לכן מדמינן טפי להקדש ועי' פרש"י ע"ז דף ע"א אהא דאמר אמימר משיכה בנכרי קונה תדע דהני פרסאי משדרי פרדשני פרש"י לאידך לישנא מי שיש לו כור חיטין פוסק דמים ללוקח ומשגר לו קב חטין לראות כמה הם יפות ואם מעכב הלוקח אותו הקב מתקיים המקח ע"כ. והוא תמוה דזה לא הוה משיכה כיון שלא משך רק קצת המקח אין כאן משיכה ועוד מי הכריחו לרש"י על כך. ונראה דקשיא לרש"י מאי הוכחה הוא זו דלמא גם אצל הפרסאי ג"כ תיקון מדינה הוא להיות משיכה קונה שלא יאמר נשרפו חטיך בעליה דזהו תקנת מדינה שיוכל להיות שגם הם מראה להם לנהוג כך לכן פרש"י שהיה מנהג במקצת משיכה לקנות כל המקח ובכה"ג קני מטעם מנהג כמו סיטומתא לקמן פרק איזהו נשך ודייק מדנהגו במקצת משיכה ולא במקצת מעות דלא מהדר ביה אלא משום שקים להו אבותיהם קנין משיכה לכך נהגו במקצת משיכה וא"כ ל"ל שתקנו מטעם שלא יאמר נשרפו חטיך דהא אכתי שייך בשאר נשרפו חטיך אלא ודאי משום דמשיכה קני מדינא נהגו במקצת משיכה ורב אשי דחי דרמות רוחא הוא אצלם לחזור אחר שכבר נטל מקצת מקח. ועפ"ז אפשר דרש"י כיון בנתנה לסיטון אע"פ שלא משך שהרבה פוסק עמו ביחד וכבר כתבתי שדברי רש"י תמוהים דנראה דקשיא ליה לוקמה במעות ומשיכה ובש"ס לא משמע כן. ולפ"ז ניחא דרש"י רצה ליישב דקשה נימא דאיירי בסיטון נכרי לכן י"ל דבסיטון איכא מקצת משיכה ובנכרי קנה מקצת משיכה מכח מנהג שלהם כמו דמשדרי ליכא רבותא א"כ פשיטא דקנה דאיכא תרתי מעות ומשיכה אלא ודאי בישרא איירי וליכא משיכה כדפרישית לעיל וקמ"ל מעות לחודייהו קונות והש"ס קאי בשיטת אמימר דבנכרי קני מקצת משיכה וא"כ ל"ל דקני במקצת משיכה דא"כ פשיטא דאיכא תרתי משיכה וגם מעות ופשיטא דמעל וא"ש

דף מח ע"ב בגמרא אמר רבא מנא אמינא לה דרב חייא בר יוסף כו' תמוה איך ס"ל לרבו דרב חייא בר יוסף רצה לקבל עליו לטותא דרבנן. ואפשר לומר דרב חייא בר יוסף היה לו איזה תנאי עמהם ולפי דעתו יצא ידי דיבורו רק שלא יכול לברר והפוסקים נחלקו אם אומרין מי שפרע בלשון נסתר ויפרע ממי שאינו עומד בדבורו או שאומרין הוא יפרע ממך ואין אומרין בלשון נסתר אין קפידא בכך שהרי הוא ידע בנפשו שיצא יד דבורו ואמר ליה ר' יוחנן זיל קביל עליך מי שפרע לנוכח זהו סברת רבי והגמרא ס"ל דמ"מ גם בכה"ג היה רב חייא בר יוסף ראוי לו להקפי על לטותא דרבנן שלא להזכיר עליו לטותא דרבנן. ובהכי ניחא מה שהקשה הריטב"א באס"ז דאכתי הוה מחוסר אמנה על השאר ולפי מש"כ ניחא דכיון דאין מזכירין שם קללה שפיר סמיך אתנאיה שידע בנפשו שבד הוא חוזר וא"צ לברר על כך

בפירש"י ד"ה הוא סבר כנגדו הוא קונה אי מכירת קרקע הו כו'. והקשו המפרשים עליו הא לקמן אמרינן דבקרקע לכ"ע כנגד כולו הוא קונה ונראה ליישב פרש"י דס"ל בודאי מה דמפל בש"ס בין קרקע למטלטלין דבקרקע קני כולה משא"כ במטלטלין דאו