מעיני החכמה קעז

ר' יוחנן האחין שחלקו לקוחות הם ומחזירין זה לזה ביובל לא משכחת דמייתי בכורים אלא חד בר חד עד יהושע בן נון וא"כ ע"כ ריש לקיש ס"ל יש ברירה וא"כ שפיר מסייע לריש לקיש לשיטתו דס"ל יש ברירה ע"כ נקט בלן משום דספר לא משום דמחסרא משיכה. ור"י לשיטתו ס"ל אין ברירה לא קשיא די"ל דקמ"ל דדבר שאינו מסויים ג"כ יכול לקנות וא"כ תליא בהך תלת דלריש לקיש לשיטתו דס"ל יש ברירה מוכח דספר לא משום דמחסרא משיכה וא"כ הך מילתא תליא ג"כ בהך פלוגתא בקנין פירות ולא צריך למחשבה באפי נפשה כיון דלא חשיב ברירה דמוכח לריש לקיש דיש ברירה

בגמרא וספר הא בעי לממשך תספורת. וקשה שזה שנתנה לספר שוכר הוא את הפועל ואדם דינו כקרקע לפי שיטת הש"ך בח"מ ס"ס צ"ה א"כ נקנה האדם במעות וא"כ שפיר מעל. ולפי שיטת התוספות דאדם ישראל יש לו דין בן חורין א"ש די"ל דאינו נקנה במעות מכיון דאין מעות קונות מחסרא משיכת תספורת. ואפשר דזה שנותן לספר נותן שיעשה לו הפעולה וגם הכלי התספורת תהיה מושכר לו לספר עצמו וכיון דלא קני תספורת בלא משיכה הו"ל קני את וחמור ולא קנה גם האדם למלאכה לכן פריך שפיר אמאי מעל וא"ש. מיהו י"ל דהכי קשיא ליה דנתנה לספר משמע פרוטה של הקדש וכיון דנותן פרוטה לספר הפרוטה הוא שיהיה מושכר לו הספר וגם התספורת תהיה מושכרת לו וכיון דליכא משיכה בתספורת תקשה אמאי מעל דבשביל האדם אינה פרוטה שלימה. ולפ"ז י"ל אדרבה ראיה להש"ך דבן חורין ג"כ יש לו דין קרקע דהא קשה איך שייך משיכת תספורת לקנות שיתחייב הפעולה לספר ולפ"ז ניחא דודאי שכירת האדם נקנה במעות בלא"ה דדין קרקע יש לו לדברי הש"ך רק משום שלא נתן רק פרוטה בצמצום ואינו מגיע רק חצי פרוטה בעד הכלי וכיון שמושך התספורת ממילא הוציא הפרוטה לגמרי דהאדם א"צ משיכה אלא דקשה לדברי הש"ך מאי קבעי בקדושין דף י"ד מנ"ל דעבד עברי נקנה בכסף כיון דדינו כקרקע הו"ל כמו עבד כנעני דנקנה בכסף מכח קרא דאתקש לקרקע גם היה לו לקנותו ג"כ בחזקה כדאיתא בקדושין דף כ"ב ע"ב ואף דבחזקה כתיב אותם אותם בחזקה ולא אחר בחזקה כדאיתא בקדושין מ"מ מהא גופא מוכח דיש חילוק בין עבד בן חורין

בפירש"י ד"ה מעל אע"ג דלא משך כל הפירות שהרי הרבה פוסק עמו בבת אחת עכ"ל. הלשון מגומגם דמאי בעי רש"י בזה דאם ר"ל דנוקמה במשך א"כ קשה מאי פריך לעיל מספר הא בעי למימשך תספורת דלמא באמת במשך איירי אלא ע"כ במשך קשיא פשיטא א"כ מאי צריך רש"י ליתן טעם דאיירי בלא משך וגם הלשון אע"ג דלא משך כל הפירות קשה הא אפילו מצי איירי במשך מקצת פירות נמי לא הוה מקשה מידי דהא עכ"פ פשיטא דקנה כנגד מעותיו ומעל לכ"ע דאיכא משיכה ומעות. ונראה דרש"י משמע ליה הברייתא גופה דנקט נתנה לסיטון שהוא חנוני גדול ולמה נקט סיטון אע"כ אתא לאשמועינן אף דלא משך נמי מעל. ובהכי ניחא מה שהקשו התוספות דלמא מיירי בסיטון נכרי ונדחקו וס"ל לרש"י ליישב דודאי עיקר רבותא דברייתא לאשמועינן אף בסיטון דמסתמא ליכא משיכה מעל מטעם מעות קונות ואי מיירי בסיטון נכרי דמעות קונות אפילו ודרבנן א"כ איכא קנין גמור ופשיטא דמעל וא"כ למה נקט סיטון וקא אלא ודאי נקט רבותא בסיטון אע"ג דמחסרא משיכה ואף דמעות קונות מ"מ חכמים הפקיעו קנין מעות ומחסרא משיכה מדרבנן קמ"ל אפ"ה מעל וא"כ אי איירי בנכרי דלא בעי משיכה כלל לא שייך למינקט סיטון דוקא דכל מילי בנכרי מעות קונות אלא ודאי בישראל איירי קמ"ל דסיטון ודאי מחסרא משיכה קנין דרבנן ואפ"ה מעל וברייתא ופה מורה באצבע שלא נוקמה במשך דוקא דלפי האמת בלא"ה ליכא סברא לאוקמה במשך דקשיא פשיטא אלא אגב אורחא רמז לן תנא דברייתא שלא לטעות דמיירי במשך ואי מיירי בסיטון נכרי לא הו"ל למינקט סיטון רק לחנוני נכרי בפירוש וכיון דנקט חנוני נכרי ממילא נדע דאיירי לא משיכה ובישראל לא מעל ולא הוה צריך למינקט סיטון משא"כ לעיל שפיר מוקמינן בספר נכרי אבל כאן דנקט סיטון ע"כ איירי בסיטון ישראל קמ"ל אע"ג דבישראל הפקיעו קנין מעות מ"מ מעל כמו שמבואר בסוגיא ד"ת מעות קונות ומה"ט ס"ל לרש"י דמשמע להש"ס דמסתמא ליכא משיכה בסיטון ואף דמשך כדי מעותיו ס"ל לרש"י דודאי כיון דהחנוני יתן להסיטון על פסוק מרובה אף דמסיק לקמן לר' יוחנן עירבון כנגד ולו הוא קונה הוא דוקא בסתמא אבל אם נתן לו דמים מועטים על מקח מרובה הוא דוקא בנותן ערבון לקחת הפירות בסתם אבל זה ולוקח יד על יד מסתמא דעתו שמה שנתן ערבון ישאר על המותר אם יקח מעט בעד מעות ערבון שנתן הרי כבר פסקו המעות ולא היה שוב על המותר אפי' במי שפרע דהוה כמו דברים בלא מעות אלא ודאי עתו שישארו הדמים על המותר ומה שמושך רוצה לקנות במשיכה לחוד א"כ סיטון מסתמא לא קנה ממנו במשיכה שלעולם הדמים נשארים המותר לכן אמרינן שקונה כנגד כולו שכל מה שמושך לאחדים אין צונו שיהיה דמי הערבון שא"כ פסק קנין המעות כן נ"ל ליישב פרש"י

בתוספות ד"ה נתנה לסיטון. ע"ב בא"ד והר' חיים כו'. דאי ס"ל דגזל נכרי מותר לא הוה צריך קרא למשרי אונאתו עכ"ל הכי איתא בהדיא בבכורות וקשה אפילו אי גזילו מותר י"ל דצריך קרא לאונאה דהא לקמן ר"פ איזהו נשך איתא דאי כתב אונאה לא שמעינן גזל דאונאה לא ידע דמחיל א"כ אי נמי גזל נכרי מותר לא שמעינן אונאה וא"כ צריך קרא דאונאתו מותר אע"ג דגזילו מותר. ואפשר לומר דבלא"ה יש להבין לקמן איך קאמר ואי כתב באונאה לא ילפינן גזל די"ל דידע דמחיל ומייאש כמו שפרש"י וקשה הא מפורש במקרא גבי אשם גזילות והשיב את הגזילה ואי משום שבועה הא אם פטור על גזילו להשיב הו"ל כפירת דברים בעלמא. לכן אפשר לומר לחלק בין גזל בפני עדים וא"ל אל תחזירנה אלא בעדים דלא מייאש בזו צריך להחזיר משא"כ בגזל במקום שאין עדים מייאש וא"כ גזילו של נכרי דמותר אפילו בפרהסיא לא שייך לחלק בו בין אונאה לגזל והוה אונאה כ"ש וא"ש. גם י"ל לפי האמת דגזל אסור ע"כ לא מחיל ושפיר איכא ק"ו לאונאה. אמנם נראה דבלא"ה יש לדקדק בבכורות דקאמר לעמיתך אתה מחזיר אונאה ואי אתה מחזיר אונאה לכותי ואמאי לא קאמר כלישנא דקרא לעמיתך בבל תונו ולא לעכו"ם. לכן נראה לסייע לדברי מהרש"ל פרק הגוזל בתרא סי' כ' שתמה על דברי הרמב"ם שכתב דגוזל כותי עובר בלאו ותמה מהרש"ל דכל התורה לישראל נאמרה ומזה נראה ג"כ סיוע דלא שייך לומר למעט מבל תונו דפשיטא דליכא לאו בכותי לכן עיקר צריך על חזרת אונאה דס"ד דמ"מ גזל הוא בידו דלא מחיל ליה. ועפ"ז נראה דבלא"ה יש להקשות כיון דלא מצינו בכתוב רק לאו דלא תונו א"כ לאביי דס"ל כל מילתא דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד מהני א"כ מנ"ל דצריך להחזיר אונאה כלל דלמא א איסורא דעביד עביד וגם לרבא לא מצינו בזה נ"מ בין אביי לרבא דלא מצא בש"ם נ"מ בין אביי לרבא בהך פלוגתא דאי עביד מהני ואין לומר דמסברא ידעינן כיון דלא ידע דמחיל הרי גזל הוא בידו מה שאינה לחבירו דהא באמת בקרקעות ואינך דקממעט להו מדין אונאה אין צריך להחזיר אונאה כלל א"כ ע"כ לא מקרי גזל משום הכי וא"כ קשה מנ"ל כלל שצריך להחזיר אונאה וצ"ל דודאי מכח סברא הוה אמרינן דמותר להונות לכן גמר ומקנה כל אחד שמי שיאונה יאונה וכ"א גומר ומקנה שסובר להונות את חבירו אילו לא היה איסור להונות לכן בקרקעות אין בהם גזל אף שמאנהו שהרי איידי דבעי למקני ולהונות חבירו גמר ומקנה גם הוא כשיאונה מחבירו לכן בעכו"ם כיון שכבר כתבה התורה בישראל לא תונו וצריך להחזיר אונאה ממילא אם העכו"ם אינה לישראל צריך להחזיר אונאה א"כ גם הוא לא גמר ומקנה לישראל כשיאונה מיהו אם גזל נכרי מותר א"כ מה שישראל מוציא ממנו אם אינה אותו אינו חידוש כיון דאפילו גזילו מותר וא"כ כיון דליכא לאו דבל תונו גבי עכו"ם לא שייך לומר לא ידע דמחיל מאחר שאפילו גזילו מותר ודאי מסיק אדעתיה שאם יתאנה לא יחזיר לו שאחר שיודיע לעכו"ם שנתאנה ג"כ לא יחזיר לו כיון דאפילו גזילתו מותר ואף דבישראל לא ידעינן גזילה מאונאה היינו משום לא ידע דמחיל דלא מסיק אדעתיה שיאנה אותו מאחר שאיכא לאו בל תונו משא"כ בנכרי דליכא לאו בל תונו מסיק אדעתיה שיאנה אותו ומקרי ידע דמחיל טפי מגזילה אבל ודאי אי גזילו אסור י"ל שגם אונאה כיון שעכ"פ אינו עושה מרצון והוא יצטרך להחזיר לישראל אונאתו ודאי לא מחיל ליה בלב שלם ולא גרע מגזילה. אלא דקשיא לי המאי לא דרשינן לעמיתיך למעט גר תושב מאונאה כמו דדרשינן לענין רבית לקמן בפ' איזהו נשך דף ע"א כיון דכתיב אחיך וא"כ כאן נמי נמעט גר תושב מאונאה דגזילו בודאי אסור לכ"ע וא"כ אפילו אי גזל נכרי מותר מנ"ל לחלק מלעמיתיך בכסף כיון די"ל לעמיתיך ממעט גר תושב מאונאה דלא נשמע מגזילו. עוד קשה לי לפמ"ש המג"א בהלכות סוכה סימן תרל"ז בשם ס' יראים דאפילו למ"ד גזל עכו"ם מותר מ"מ לכם לא מיקרי. א"כ קשה הא אצטריך לעמיתיך למעט עכו"ם מאונאה ומגזילה לא שמעינן דאי מגזילה לא הוה שלו אבל כיון דמיעט מאונאה הוה שלו לגמרי ונ"מ לענין דאם נימא דלא קנהו לגמרי א"כ לא זכה בה ואם אחר חוטפה ממנו כיון שלא זכה בה אינו גזל ביד אחר וכן לענין סוכה וציצית ואתרוג א"כ י"ל דקמ"ל באונאה החפץ שלו לגמרי וצ"ע. ודע שהרמב"ם בפ"א מזכיה פסק דעכו"ם קונה בין במשיכה בין בדמים ובפ"ג מהלכות מכירה פסק בישראל מעות קונות וקשה טובא דודאי אי בעכו"ם מעות קונות לא קשיא די"ל לא דריש לעמיתיך דהרמב"ם לשיטתו פסק דגזל עכו"ם אסור אבל להמציא בעכו"ם קנין חדש שאינו בישראל קשה מנ"ל. ונראה דקשיא ליה להרמב"ם מה שהוקשו התוספות בסמוך דהוקשו אסוגיא דע"ז דדייק מר' יוחנן דאמר בן נח נהרג על פחות משוה פרוטה ולא ניתן להשבון ודייק דס"ל משיכה קונה וקשה מאי צריך לדייק לר' יוחנן דס"ל בישראל מעות קונות בנכרי ודאי משיכה קונה. לכן י"ל עפמ"ש בתשובת מב"ל דאף דממעטין מאתם גם אתם דאין שליחות לנכרי נכרי לנכרי יש שליחות וא"כ י"ל דודאי לר"י דדריש לעמיתיך במעות גם נכרי מנכרי הוה כמו ישראל מישראל דמקרי עמיתך וא"כ פשיטא לן דמעות קונות בנכרי מנכרי וא"כ קשיא ליה שפיר למה בא חבירו ונטלה ממנו חייב עליו אי דריש לעמיתך במעות ולנכרי במשיכה א"כ תקשי אמאי בבא חבירו