מעיני החכמה קעו

החפץ אף שאין ראוי שיחזור ויעכבנו לעצמו מ"מ לענין קדושי אשה הוה שלו וא"כ גם אי מעות קונות נעשו המעות שלו לגמרי ואף שלפי תקנת החזרה נכלל ג"כ שאין להשתמש במעות אחר חזרה דאל"כ יקח המעות ויוציאם לצרכו מ"מ כיון שהם שלו לגמרי לא יצאו מרשותו רק דהוה כמו מחוסר אמנה להשתמש בשל חבירו שלא כדת אבל לריש לקיש דס"ל מעות לא קני מדינא א"כ אינם שלו לגמרי רק שרשות בידו להשתמש ואחר חזרה ודאי אין רשות לו להשתמש ואם קידש אשה אינה מקודשת. ולהכי נטר רש"י עד הכא דמעיקרא י"ל דנ"מ לענין מי שפרע אבל השתא דמסיק דלכ"ע במעות איכא מי שפרע פי' רש"י נ"מ לענין איסורא

בגמרא אמר רבא קרא ומתניתא כו' קרא דכתיב וכיחש כו' א"ר חסדא שיחד לו כלי כו'. לפי דעת רוב פוסקים דפסקו מעות קונות קשה איך יתרצו הקרא דמסייע ליה. ונראה ליישב ויתיישבו ג"כ דברי הרמב"ם שפסק בהלכות שבועות דלא בעינן יחוד כלי והוא נגד הש"ס כאן לכן י"ל דרבא לשיטתו דס"ל בב"ק דף ק"ו דרב הונא אמר רב מנה לי בידך והלה אומר אין לך בידי כלום ונשבע ובאו עדים פטור שנאמר ולקח בעליו ולא ישלם כיון שקבלו בעלים השבועה שוב אין משלם ממון אמר רבא מסתברא מילתא דרב במלוה דלהוצאה נתנה אבל פקדון ברשותא דמריה קאי והאלקים אמר רב אפילו בפקדון. ועפ"ז י"ל דרבא משמע ליה דכיון דכתיב בקרא וכיחש בעמיתו ונשבע על שקר כו' והשיב את הגזילה ובב"ק דחקינן לאוקמה בקפץ או חוץ לב"ד וי"ל דרבא ס"ל דודאי דוחק לאוקמה קרא בכך לכן ס"ל דמיירי ביחוד כלי דומיא דפקדון דאז שפיר לא קני השבועה לרבא לשיטתו דס"ל בפקדון שבועה אינה קונה לכן מוקי לה ביחוד כלי ולהכי קאמר מסייע ליה דרבא לשיטתו ס"ל בפקדון לא קני ושפיר מסתבר ליה לאוקמה ביחוד כלי דשפיר מצינן דנשבע שבועת הדיינין וא"כ הרמב"ם לשיטתו שפיר פסק דלא בעינן יחוד כלי דאנן קי"ל שבועה אינה קונה א"כ א"ש קרא בפשיטות וא"צ לאוקמה ביחוד כלי וגם אנן קי"ל מעות קונות ע"כ מוקמינן קרא בלא יחוד כלי כלל. ואף דמסיק דרב מודה בהודה כדאיתא בפרק הגוזל היינו אי אמר רב גם בפקדון צריך לדחוק אבל אי לא אמרינן בפקדון א"צ לדחוק ולחלק בין הודאה לעידים ובהכי ניחא מה שהקשו התוס' בהפלת את שיני מאי יחוד כלי שייך ולפ"ז ניחא דלא בעי יחוד כלי רק משום דמשמע ליה דשבועה דקרא איירי אפילו בשבועת הדיינין לכן ע"כ ביחוד כלי איירי דאל"כ שבועה קונה וא"צ השבה דמסתמא בשבועת הדיינין איירי קרא לכן צריך לאוקמה בייחד לו כלי אבל בעבדים דאין נשבעין על העבדים א"כ ע"כ השבועה שנשבע מעצמו ובנשבע מעצמו אין שבועה קונה כדאיתא שם בפרק הגוזל א"כ א"ש בלא"ה דשפיר מיחייב קרבן שבועה דלא שייך שבועה קונה בזה וא"ש הכל. עוד אפשר לתרץ מה שהקשו הילכתא אהילכתא דלדידן דקי"ל מעות קונות תקשי קרא דמסייע לריש לקיש וי"ל דבלא"ה הקשו המפרשים אהא דדייק הא דתשומת יד לא אהדריה משום דמחסרא משיכה ומוכח דמעות אין קונות וקשה דלמא משום דלא קני בתשומת יד דתשומת יד הו"ל מלוה ומלוה אינה קונה ואף דאין זה קושיא דע"כ לאו משום הכי לא אהדר לתשומת יד משום דמלוה לא קני דודאי הא מילתא ידעינן מסברא דמלוה אינה קונה ולא שייך לגלויא קרא להכי אלא דקשה לפי האמת איך אפשר להעמיד קרא דלא מהדר תשומת יד משום דמעות אין קונות הא בתשומת יד לא שייך קנין מעות דמלוה אינה קונה וצ"ל דמשמע ליה מדלא הדר תשומת יד אתי לאורויי דמעות אינן קונות והיינו בייחד לו כלי להלואתו בעת הלואה והנה קי"ל ב"ח קונה משכון וקני המשכון ואי מעות קונות גם המשכון קני במעות ההלואה ואי מעות אינן קונות ע"כ לא קני המשכון עד שיבא לידו וימשכנו וא"כ י"ל דלהכי אתי קרא דבעושק משכחת לה בנטלו וחזר והפקידו משא"כ בתשומת יד לא משכחת לה והיינו אף אם יחד לו הכלי למשכון וא"כ קשיא ליה כיון דב"ח קונה משכון משכחת לה שייחד לו בשעת הלואה כלי זה למשכון אלא ודאי מעות אינן קונות. והנה דבר זה תליא אי איתא דלר' יצחק ב"ח קונה משכון אף בשעת הלואה שפיר הוה מצי לאהדריה תשומת יד אף דלא קני במלוה משכחת שייחד לו למשכן בשעת הלואה וע"כ רבא דסייעיה לריש לקיש מדלא אהדר תשומת יד ע"כ ס"ל דר"י איתא נמי בשעת הלואה וא"כ לפי הסוגיא דשבועות ופרק האומנין דר' יצחק לא אמר רק שלא בשעת הלואה ע"כ ל"ל דמשום הכי לא אהדר לתשומת יד משום דמעות אינן קונות דמלוה אפילו מעות לא הוה וליכא סייעתא כלל וזהו לדעת הפוסקים דס"ל דמלוה אינה קונה במכר. עוד יש לומר ליישב אליבא דהלכתא אי מעות קונות דעיקר הראיה מדלא מהדר נמי תשומת יד בנתן וחזר והפקידו ש"מ מעות אין קונות ונראה דודאי אם עושק איירי בחזר והפקידו שפיר הוה מצי לאהדורי נמי תשומת יד מיהו קשה נימא דעושק לא מיירי כלל בחזר והפקידו ואי קשיא א"כ איך מחייב קרבן שבועה הא לא כפר ליה מידי י"ל שנתן לו לפעול איזה כלי ואם אמרינן אומן קונה בשבח כלי א"כ יש לאומן חלק בכלי כדאיתא בב"ק דף צ"ט לענין קדושין ושפיר כפר ליה הך מילתא גופיה אלא דהך מילתא תליא אי אומן קונה בשבח כלי ואי אין אומן קונה בשבח כלי א"כ אין לפרש עושק בענין זה כיון דאין אומן קונה בשבח כלי וע"כ איירי בנטלו וחזר והפקידו אצלו ושפיר הו"ל למיהדר נמי תשומת יד וא"כ יש לומר רבא לשיטתו דמשמע בב"ק דף צ"ט ע"ב דקאמר דכ"ע אין אומן קונה בשבח כלי שפיר משמע ליה מדלא הדר תשומת יד לאורויי דמעות אין קונות משא"כ ר' יוחנן י"ל דס"ל אומן קונה בשבח כלי וי"ל דעושק לא מיירי כלל בנטלו ממנו וחזר והפקידו רק מיירי בעושק שכר פעולה של כלי דקונה בשבח כלי לכן לא מיהדר תשומת יד דלא שייך בתשומת יד וזהו לפי דעת הפוסקים דפסקו אומן קונה בשבח כלי עי' ח"מ סימן ש"ו. עוד י"ל ויתיישבו דברי הרמב"ם שפוסק דלא בעינן יחוד כלי וכאן אמר דבעינן יחוד כלי וי"ל דודאי הוכחה דרב חסדא דבעי יחוד כלי משום דחזינן דלא מיהדר תשומת יד משום דלא שייך ביה יחוד כלי א"כ מהא מוכח דלא סגי אלא ביחוד כלי. מיהו י"ל דקמ"ל דלא מהדר תשומת יד דמשכחת לה דאינו בר השבון היינו שיש עליו מלוה מוקדם ולמאי דקי"ל שעבודא דאורייתא מלוה ע"פ מוקדם קודם למלוה בשטר מאוחר כדאיתא בח"מ סימן ק"ד וא"כ אף שכפר בתשומת יד אינו יכול להשיב שמלוה ע"פ מוקדם קודם וי"ל דתליא בשעבודא דאורייתא א"כ רב חסדא ור"פ ס"ל שעבודא לאו דאורייתא ומוכח שפיר מדלא אהדר תשומת יד ש"מ משום דלא שייך ביה יחוד כלי ואנן דקי"ל מעות קונות כר' יוחנן היינו משום דר' יוחנן לשיטתו דס"ל שעבודא דאורייתא והכי קי"ל א"כ שפיר י"ל דלא בעינן יחוד כלי כלל והא דלא מיהדר תשומת יד לאורויי אתי דפעמים שיש מלוה ע"פ מוקדם קודם לתשומת יד מאוחר ולא מוכח כלל דבעינן יחוד כלי לכן הרמב"ם לשיטתו דפסק שעבודא דאורייתא לא בעי יחוד כלי דא"ש בפשיטות הא דלא אהדר תשומת יד

בגמרא נתנה לבלן מעל כו'. עי' תוספות לעיל דף מ"ג שהקשו אי אמרינן דמותר להשתמש במעות אפילו אם מעות אינן קונות א"כ אפילו ספר נמי למעול כיון דס"ל לרב הונא לעיל דמשום היתר תשמיש מעל. ונראה ליישב דודאי לפום פשטא כיון שנותן לו המעות יכול להשתמש ומ"מ אם נותן דעתו לחזור מן המקח פשיטא שאסור לו להשתמש בשל חבירו דלאו אדעתא דהכי יהבינהו שיעשה סחורה במעותיו וא"כ י"ל ודאי בנתנו לספר לא מעל כיון דיש לספק שמא יחזור בו ויהיה אסור להשתמש במעות מספיקא לא מעל דלא נתנם להוציאם בהחלט דשמא יחזור בו אבל לענין המעות וחיוב שמירה שפיר חייב אפילו אם הוא חוזר דשומר צריך דעת בעלים וא"כ א"ש דלא מצי למימר נשרפו מעותיך בעליה וא"ש. ובהכי ניחא נמי דקאמר אבל ספר לא מעל עד דמשיך ומוכח מינה דמשיכה קונה וקשה מה ענין משיכת תספורת למשיכה שקונה גוף המקח דבמשיכת תספורת אינו לקנות הגוף ומאי מהני משיכת תספורת ולפ"ז ניחא דכיון דנותן לו תספורת בתורת משכון שלא יחזור אם יחזור יהיה התספורת מוחלט לזה א"כ בודאי לא יחזור בו ומשתמש במעות לכן מה"ט גופיה מעל כיון שבודאי לא יחזור בו ומעות נתנו לו להוצאה ולפ"ז אין ראיה שבסופר אם משך כלי אומנות שלא יוכל לחזור דהכא שאני מטעם מעות שמשתמש בהם ואפילו למאן דאמר דמשום היתר שימוש לא הוה רק ש"ש כאן ודאי הוה כמו לוה שהרי נתנם שיוחלטו בידו וא"ש ועי' בסמוך

בגמרא אבל מידי דמחסרא משיכה כו'. כדאמרינן לקמן בספר וקשה מאי קושיא על ר' יוחנן הא מ"מ כיון דמדרבנן מעות אין קונות א"כ לא מעל דמ"מ לא קנהו עמש"כ בסמוך. ונראה לכאורה לסייע למ"ש הנ"י דבשכירות מעות קונות דבשכירות לא שייך נשרפו חטיך בעליה א"כ הכא נמי כיון דלא שייך נשרפו חטיך שפיר קני אפילו מדרבנן. מיהו י"ל לכ"ע בכה"ג כיון דלא שייך משיכה בגוף האדם שפיר קני אפילו מדרבנן

בתוספות ד"ה בלן כו' וא"ת וכי איתותב כו' עכ"ל. אפשר ליישב לפי שיטת רש"י שסובר דהלכתא כריש לקיש אפשר לומר דבלא"ה יש להבין בנתנה לבלן אמאי מעל משום דקנה בכסף כמ"ש התוספות דשכירות קרקע נקנה בכסף וקשה לדעת הרמב"ם והוא בח"מ סימן רמ"א דס"ל דדבר שאינו מסוים לא קני א"כ גם כאן חלקו במרחץ אינו מסויים ואיך קנה בכסף שנתן וצ"ל כדעת הפוסקים דגם דבר שאינו מסויים קני וא"כ י"ל דקמ"ל בבלן רבותא אע"ג דהוה דבר שאינו מסויים מ"מ קני ושלא כדברי הרמב"ם. מיהו אי אמרינן ברירה אין רבותא כלל שקונה במרחץ שהוא דבר שאינו מסויים דהא אי אמרינן ברירה ה"ל למפרע חלק מסויים וא"כ אין רבותא בבלן דע"כ צ"ל דבלן דוקא לאפוקי מידי דמיחסר משיכה מדלא תני ספר וא"כ י"ל ר' יוחנן לשיטתו דס"ל אין ברירה שפיר י"ל דנקט בלן לרבותא דקני מקומו במרחץ אף שאינו מסויים. ובהכי ניחא קושיית התוספות על רש"י דרבא אמר הלכתא כריש לקיש בהני תלת והכא סבירא ליה נמי בהך דמעות קונות כריש לקיש. ולפי זה ניחא דהא חד מנייהו דהני תלת הוא קנין פירות כקנין הגוף דמי וריש לקיש סבירא ליה קנין פירות לאו כקנין הגוף דמי ע"כ ס"ל דאחין שחלקו יורשין הם ויש ברירה כדאיתא בפרק השולח דף ל' דאי לאו דאמר ר' יוחנן קנין פירות כקנין הגוף דמי לא מצא ידיו ורגליו בבית המדרש דאמר