מעיני החכמה קעד

לריש לקיש דאמר אפילו כיס מלא מעות בכיס מלא מעות ופריך למ"ד מטבע נעשה חליפין ואף דלא דקדק בטבעא דשם הקושיא לריש לקיש דס"ל מעות אין קונות א"כ כיון דדעתו אטבועות לא קני כלל וא"ש בזה מה שהקשו התוספות לפרש"י שסובר דמטבע לא מקרי כלי תקשי הך דכיס מלא מעות בכיס מלא מעות ולסברת הרמב"ם בפי' המשנה ניחא דלדידן דקי"ל מעות קונות שפיר י"ל דקני אפילו במטבעות אותן שנקראו מעות לגבי אידך כמ"ש הרא"ש דכולהו טבעא לגבי חבריה א"כ איכא מעות ויש בהם מסתמא בלתי טבועות דמי לחליפין ושפיר קני מדין מעות ולא קשיא רק לריש לקיש דס"ל משיכה קונה וא"ש הכל ולק"מ

בגמרא במה קונין כו' ולוי אמר בכליו של מקנה. לכאורה משמע כליו של מקנה דוקא ולא כליו של קונה והתוס' פרק השולח דף מ' הביא בשם פרש"י דס"ל דכ"ש בכליו של קונה והתוספות הקשו עליה דבעינן דוקא דומיא דקרא. ולענ"ד לא הבנתי דודאי הך מילתא שפיר י"ל דומיא דקרא דכלי בעינן אבל לענין זה כיון דמסקינן דלהכי ס"ל ללוי בכליו של מקנה משום דבההיא הנאה דמקבל מיניה גמר ומקני ליה א"כ כ"ש ביש לו הנאה שהוא מקבל לעצמו ולא דמי לפירות דמילתא אחריתא הוא. ואם נאמר ליישב הסברא דבעינן דוקא כליו של מקנה י"ל שצ"ל הקנין בשוה כמו שמוציא הסודר מרשותו בזה מוציא ג"כ הדבר שמקנה מרשותו בההיא הנאה דמקבל מיניה אבל במה שהמקבל נותן כלי שלו לנותן לא יועיל לו לקנות שאין בזה הכנסת דבר לרשותו שיועיל לו לקנות מה שמקנה לו דאינו מועיל רק למקבל שיקבל עוד. ולכאורה היה אפשר לומר מאן דס"ל בכליו של מקנה י"ל דדומיא דחליצה שהוא שליפת נעל האמור ברות כעין חליצה וחליצה הוא כליו של מקנה שהיא שולפת המנעל וקונה עצמה בחליצה ועי' בסמוך

בגמרא בההיא הנאה דקא מקבל מיניה כו'. והקשו המפרשים הא לגבי קדושין בנתנה היא ואמר הוא אינה מקודשת רק באדם חשוב וי"ל לפמ"ש התוספות שכתבו דלוי ס"ל כליו של מקנה ולא כליו של קונה א"כ י"ל בקדושין היינו טעמא כיון דראוי שהוא יתן לה לכן באדם שאינו חשוב לא חשבינן ההנאה משא"כ בחליפין דבעינן דוקא כליו של מקנה שפיר חשבינן ההנאה במה שמקבל ממנו. עוד י' ל דודאי משום דמקבל מיניה לא חשוב הנאה גמורה רק באדם חשוב אלא דכאן שרוצה להקנות לו ממה נפשך אם מקנה לו חפץ בחפץ איכא הנאה דמקבל מיניה להקנות לו חפץ כנגדו ואם מקנה לו מתנה בחנם אחשבה להקנות לו בחנם. משא"כ בקדושי אשה שאינה חשוב לה ההנאה מה שמקבל ממנה באדם שאינו חשוב דמה שמתקדשת לא מקרי דבר חשוב לגבה כיון שהוא אדם שאינו חשוב. אלא דקשיא לי דבקדושין דכ"ו ילפינן נן אגב מקרא דויתן להם אביהם מתנות רבות עם ערים בצורות וללוי דס"ל בכליו של מקנה מנ"ל דהאי קנין אגב הוה דלמא חליפין הוה וקנו הקרקעות במה שנתן להם מתנות רבות בההיא הנאה דמקבל מיניה כמו כל חליפין ומנ"ל קנין אגב. ואפשר לומר כיון דכתיב בקרא כסף וזהב ומגדנות י"ל דכסף היינו מטבע ומטבע אינו נעשה חליפין. מיהו לעיל פליגי רב ולוי ולא מסיימי אי ס"ל ללוי מטבע עשה חליפין ואי ס"ל אין מטבע נעשה חליפין קשה דילמא הקנה להם במטבע המגדנות עם הקרקעות דהוה חליפין בכליו של מקנה. וצ"ל דמשמע ליה לפרש הפסוק שנתן להם מתנות עם הערים ר"ל עם מה שנתן להם הערים אלא דקשה למה שכתב רש"י לעיל דמאן דס"ל מטבע נעשה חליפין פירי עבדי חליפין א"כ קשה נימא כיון שנתן להם הערים לא גריעי מפירי דעבדי חליפין א"כ י"ל איפכא שהקנה להם הערים ובתורת חליפין הקנה להם המטלטלים. ועוד הא משמע בתוספתא דהחליף קרקעות בקרקעות משמע דקרקעות בקרקעות נמי שייך חליפין וי"ל למאי דמסיק לעיל דמטבע אינה נקנית בחליפין א"כ כיון דכתיב כסף וזהב מוכח דלא הוה בחליפין דסתם כסף וזהב מטבע הוא שאינה נקנית בחליפין. ובהכי ניחא דפשיטא לן דמטבע נקנה באגב מנ"ל הא ולפמ"ש מוכח שפיר בקרא דמטבע נקנה באגב דסתם כסף וזהב מטבע הוא. ועפ"ז ניחא מה שנתחבטו רש"י ותוספות הא דפריך לעיל גבי עומד בגורן ולקנינהו אגב קרקע מאי ענין קושיא זו לכאן ולפ"ז א"ש טובא דבלא דברי רב פפא לא קשיא בפשיטות ליקני אגב ארעא די"ל דמטבע אינה נקנה באגב וקרא דערים בצורות י"ל דהיינו בקנין חליפין בכליו של מקנה אבל השתא דמטבע אינה נקנית בחליפין ע"כ דנקנה באגב ושפיר יש לקושיא מקום כאן. ובהכי ניחא דדייק דר"פ הדר ביה מדאקני אגב אסיפא דביתא וקשה מנ"ל דהדר ביה דלמא עשה קנין עדיף שלא יהיה חולק עליו. ולפ"ז ניחא דאי מטבע נקנית בחליפין היה לו להקנות בחליפין ואין לומר דאגב קני אליבא דכ"ע דאי מטבע נקנית בחליפין א"כ למ"ד בכליו של מקנה לא מוכח קנין אגב די"ל שהקנה להם המטבע ע"י חליפין שנתן להם קרקע וקרקע הוה כמו כליו של מקנה אלא ודאי פשיטא ליה דמטבע אינה נקנית בחליפין לכן הוצרך לקנין אגב דאי ס"ל מטבע נקנית בחליפין לא מוכח קנין אגב שיועיל במטבע למ"ד בכליו של מקנה

בתוספות ד"ה קונים כו' וא"ת בפ' כל שעה כו' עכ"ל. לדעת הרמב"ם והגאונים דיצאו כלים למה שהם היינו משום דכלי חשיב אפילו אין בו פרוטה א"כ י"ל דודאי בחליפין דבעינן כלי בהכרח חשיב נמי פחות משוה פרוטה אבל נתינה לכהן כיון דלאו בכלי תליא מילתא בעינן שוה פרוט' ואפשר לומר עוד לפענ"ד דודאי כל היכא שאין עיקר הכונה רק לקנות בו גם פחות משוה פרוטה מיחשב לנתינה שהרי אין הכונה נתינת הדבר עצמו רק לקנות בו ומשום הא גופא מקרי נתינה חשיבה שחשובה בעיניו לקנות ולהקנות על ידה. משא"כ הך ונתן לכהן שאין הנתינה רק גוף הדבר שנותן לא חשיב פחות משוה פרוטה ובהכי ניחא נמי נתינה דגט ונתינה דתרומה אין התרומה נעשית בנתינה שהרי כבר נעשה תרומה בטרם שנתן להכהן א"כ ממילא הנתינה שייכא כפי מה שהתרומה תחת ידו משא"כ ונתן לכהן שהכונה הוא שעכשיו נעשה קודש ביד כהן בעינן נתינה חשיבה

בגמרא מ"ט דרב ששת א"ק לקיים כל דבר. קשה איך מוכח מזה שקונין בפירות ופרש"י לקיים בכל דבר והוא דחוק דבקרא כתיב שלף איש נעלו וכו' לכן נ"ל לפרש דה"ק לקיים כל דבר שלף נעלו הרצון שאף שפעמים שני בני אדם זה יש לו פירות וזה יש לו פירות וחפצים להחליף אז שלף איש נעלו כשאין הפירות מזומנים אצלו נותן הנעל לקנות הפירות וקונה זה הפירות וכיון שזה קונה הפירות גם השני קונה הפירות שיש לזה שכנגדו בקנין הפירות שקונה זה א"כ מוכח דפירי עבדי חליפין דאל"כ במה קונה זה שמקבל הנעל אלא ע"כ בחליפי פירות שקונה זה הפירות קונה נמי הפירות מבעל הנעל בחליפי פירותיו ורב נחמן ס"ל דלא קאי רק על הקונה שקונה בנעל הפירות ואינו מקנה לו כלל. ובהכי ניחא כיון דרב ששת ממעט דבר שאינו מסויים חצי רימון מנ"ל שנקנה בחליפין דהא לרב ששת כל דבר קונה שכל דבר עושין חליפין ואפ"ה ממעטינן דבר שאינו מסויים מנ"ל דנקנה בחליפין ולפ"ז ניחא דודאי אם יש לשניהם פירות שכיחים ביניהם ג"כ חצי רימון וחצי פירי וקנה הכל מוכח שפיר דנקנה גם דבר שאינו מסויים

דף מו ע"ב בגמרא א אמר ר' יוחנן דבר תורה מעות קונות ויש לדקדק דלר' יוחנן דמשיכה אינה קונה במאי קני הלוקח המעות ונראה לפמ"ש התוספות בע"ז דף ע"ב דהיכא דליכא מעות ודאי משיכה קונה דאל"כ במאי קני מציאה והפקר ומתנה וראיתי באס"ז בשם הריטב"א בשם הרמב"ן שכתב דמתנה אינו קונה אלא בחליפין ובחצירו ובאגב ותימא מ"ש חליפין וחצירו דבמאי קני הסודר וגם בחצירו אם משיכה אינה קונה הרי גם ידו אינה קונה וכ"ש חצירו ובאמת נראה עיקר הסברא דמעות קונות ולא משיכה לפי שמעות הם קונות ונגמר הענין דכל היכא דאיתנהו ברשות הקונה הם לכן הם קנין משא"כ משיכה עדיין תלוי ועומד שהרי אין להמקנה המעות דמי מכירה ובמעות לא שייך לומר דכל היכא דאיתא ברשות המוכר הם שהמעות אינם מסויימים ולא קני מעות מיוחדים אלא בחליפין למ"ד מטבע נקנית בחליפין לכן לא נגמר הענין לכן אינן קונות ומאן דאמר משיכה. קונה אזיל בתר המקח שנעשה ברשות הקונה לגמרי ואינו מחוסר גוביינא מן המוכר אף שהמעות עדיין נשאר חייב ומסברא מסתבר יותר קנין מעות שהרי קונה מיד ואין תולין זה בזה לכן מ"ד משיכה קונה בעי למילף מקרא ואחר דכתיב משיכה בקרא תו לא שמעינן לקנין מעות כלל די"ל דבעינן דוקא שיבא לרשותו. והרי"ף כתב דמעות קונות מק"ו אם גופו קונה ממונו לכ"ש ותמהו עליו דהא נכרי יוכיח שקונה גוף הישראל בכסף וממונו במשיכה ולפמ"ש יש לפרש כונת הרי"ף כך דודאי הא דמעות קונות פשיטא לן דהא בקרקעות ודאי מעות קונות אלא די"ל דמטלטלין דבני משיכה נינהו לא מהני קנין מעות לחוד דודאי לומר משיכה לחוד מאין הרגלים להמציא קנין משיכה שלא נזכר לר' יוחנן א"כ יוסר מסתבר שמעות קונות כמו בקרקע אלא דלא תימא כיון דמטלטלין בני משיכה נינהו בעינן תרווייהו מעות ומשיכה על זה כתב הרי"ף שפיר הק"ו דלא נבעי משיכה בהדי מעות כיון דגופו קונה במעות לחוד פ"ש ממונו במעות לחוד ואין לומר ממונו במשיכה לחוד דהא לא שמעינן דמשיכה יהיה קנין כלל ומעות כבר שמעינן מקרקעות וגוף עבד אלא דלא נימא היכא דשייך משיכה בעינן מעות בצרוף וע"ז שייך שפיר הק"ו גופו באחת ממונו בשתים כדאיתא בש"ס בכורות להדיא דעל זה שפיר מהני הקל וחומר. והיה אפשר לומר בפשיטות דהרי"ף לשיטתיה אזיל דס"ל גזל נכרי אסור וא"כ לא מפלגינן כלל בקנין בין נכרי לישראל וגם נכרי קני בכסף א"כ לא קשיא נכרי יוכיח כיון דדרשינן לעמיתיך על חזרת אונאה א"כ שפיר קני מעות גם בנכרי ושפיר יש לומר ק"ו אם גופו קני ממונו לא כש"כ ולא קשיא נכרי יוכיח דגם קנין הנכרי בכסף אלא דקשיא על זה אכתי תקשי אמאי לא קני ישראל מנכרי מטלטלין בשטר ובחזקה מכח הך ק"ו גופיה כדפריך בבכורות ויבואר אי"ה עוד בסוגיין

בגמרא ומ"ט אמרו משיכה קונה כו'. לכאורה לפי הלשון היה לו לומר ומ"ט אמר מעות אינן קונות. ולפמ"ש התוספות דהיה להם לתקן שניהם ותירצו דא"כ יאמר הלוקח למוכר נשרפו חטיך בעליה א"כ א"ש הלשון ומ"ט אמרו משיכה לחודה קונה ועמ"ש בסמוך בלשון התו'

בתוספות ד"ה נשרפו הקשה ריב"ן אמאי הפקיעו כו' עכ"ל. ונראה דבלא"ה נדחקו רש"י ותוספות לר"ש דס"ל כל שהכסף בידו ידו על העליונה א"כ קשה יאמר נשרפו חטיך בעליה ונראה