מעיני החכמה קעג

לקנות דהוה כלי אלא ודאי ס"ל שאין דעתו על הטפל א"כ כאן נמי אין דעתו על העור ופריך שפיר אי פירי לא עבדי חליפין קשיא לריש קיש. וצ"ל כרב ששת ס"ל אבל אנן דקי"ל מלוה ופרוטה דעתו אמלוה ממילא י"ל בשור בפרה דעתו ג"כ על העור והעור הוי כלי ולק"מ. ובזה ניחא ג"כ ברייתא דלקמן בהחליף פרה בחמור והכל ניחא וא"צ לדחוק כמ"ש בעל המאור. ועוד נ"ל דודאי רב נחמן דס"ל פירי לא עבדי חליפין משמע ודאי דאם משך ממנו פירות שיתן לו פירות אחירות לא קנה וצריך להבין כיון דמשיכה מחייבת עכ"פ אם משך ממנו פירות ע"מ ליתן לו מטבע פלוני יש כח במשיכה לחייב ליתן לו דמים שהתנה א"כ מה"ט גופא אם התנה ליתן לו פירות אחרות נהי דגוף הפירות אינו קונה משום דפרי לא עבדי חליפין מ"מ מתחייב הפירות שהתנה מדין חיוב ואיך ס"ל דלא עבדי חליפין ומשמע דלא קני כלל. וי"ל לזה לרב נחמן לשיטתו דס"ל ד"ת מעות קונות א"כ משיכה אינה קנין מן התורה רק תקנת חכמים שלא יאמרו נשרפו חטיך בעליה והתוס' הקשו לעיל בחליפין שייך נשרפו חטיך בעליה ותירצו דחליפין לא שכיח וא"כ י"ל בודאי מה שקונה בחליפין שפיר י"ל דקני מדינא ולא גזרו בו אבל משיכה שאינה קונה רק מתקנה א"כ בהחליף פירות בפירות לא שייך חליפין כיון דפירי לא עבדי חליפין רק שיקנה מדין משיכה שמחייבת. מ"מ לא תקנו בכה"ג משיכה וא"כ י"ל לריש לקיש דמשיכה מחייבת מדין תורה א"כ ממילא אם משך פירות והתנה ליתן פירות אחירות עכ"פ מדין חיוב מחויב ליתן לו פירות שהתנה וא"כ יש לפרש לענין אונסין ג"כ קאי ברשותו דהא לא התנה רק ליתן לו פירות אלו והוה כמו השכיר לו בית זה ואם נפל אזדא הכא נמי י"ל כיון שלא התנה רק פירות אלו אם נאנסו נאנסו לו א"כ י"ל לריש לקיש מה"ט גופא פירי עבדי חליפין דקיימו ברשותו דאידך לענין אונסין וא"צ לומר טעמא דרב ששת מקרא רק משום דמשיכה קונה ולקמן דמפרש טעמא דרב ששת מקרא היינו משום דמשמע ליה דרב ששת ס"ל שיש להם דין חליפין לקנות לגמרי כגון שנותן לו פירי לקנות בו מקח ששוה הרבה וא"כ שפיר י"ל דהא בש"ס לא קאמר דריש לקיש ס"ל כרב ששת רק מתרץ לה כרב ששת דלא מיירי בדמים אבל לפי האמת הך מילתא גופא שייכא בדריש לקיש דס"ל משיכה קונה יש לפרש מתני' לענין שמחייבת שכנגדו וקאי שפיר ברשותו דלוקח מטעם שכך התנה וא"ש הכל. ובהכי ניחא הא דמוקי ריש לקיש כל המטלטלין קונין באנקא ואניגרא דלפרש"י הוו פירי ולא עבדי חליפין ותקשי לפי האמת. ולפ"ז ניחא די"ל דמתניתין בלא"ה כולה לענין חיוב איירי א"כ אם משך אנקא מחוייב ממילא ליתן שכנגדו דומיא דכולה מתניתין דזהב קונה הכסף לענין חיוב מיירי וא"כ שפיר מיירי ענין חיוב אבל הא דכתבינן במנא למעוטי פירא היינו משום דבכה"ג שקונה בו לקנות חפץ ודאי איתמעטא פירא דפירא אינה יכולה רק לחייב כנגדה ולא הוה דומיא דקנין שקונין בסודר שקונה המקח ונכון וברור

בתוספות ד"ה ולרב נחמן כו' וא"ת ולפיר"ת לוקמיה כו' אפשר ליישב דנתחייב בחליפין משמע ליה אם נאנסו כגון שנגנבה הבהמה וכדומה. והנה בפשיטות יש להבין אם לקח בהמה כדין ונגנבה ועדיין לא שילם קשה דליפטר מלשלם דלמא טריפה הוה והיה מתברר שהיא טריפה אף דרוב בהמות כשרות הא בממון אין הולכין אחר הרוב וצ"ל דאדעתא דהכי קנה ונכנס בספק זה כל זמן שלא יתברר סבר וקיבל שיהיה המקח מקח. וא"כ י"ל דזהו דוקא במקח דמהני סבר וקיבל משא"כ בהחליף שור בפרה אין לומר הסברא דסבר וקיבל דאם אין נעשין חליפין אי לא הוה שוה בשוה א"כ אם נאנס יוכל לומר שמא היה טריפה ואינו שוה בשוה ואין הקנין מועיל וא"כ בהך דמתני' דלעיל דתנן כיון שמשך זה נתחייב זה בחליפין היינו אם הלוקח משך נתחייב אידך באונסין שביד לוקח שהרי הלוקח הוא מוחזק מיהו זה דוקא ללוי דס"ל כליו של מקנה א"כ הפירוש נתחייב זה בחליפין כמ"ש התוס' לעיל היינו ליתן החליפין א"כ ה"ל המחליף מוחזק וי"ל שהוא אינו שוה בשוה וא"צ ליתן החליפין שמא טריפה היא ואין הולכין בממון אחר רוב. ועפ"ז אפשר ליישב פרש"י ג"כ דאין הקושיא רק לאסוקי ללוי. מיהו לפי האמת דקימ"ל חליפין בכליו של קונה א"כ פירוש המשנה נתחייב זה שנתן בחליפין שפיר י"ל דמיירי בשוה בשוה וא"ש. מיהו ללוי בכליו של מקנה לא שייך לומר שוה בשוה ועמ"ש מהרש"א דף הסמוך. מיהו יש ליישב קושית התוספות דגם שיטת הרמב"ם כפמ"ש המ"מ ס"ל ג"כ דשוה בשוה גם פירות קונין בחליפין אלא דבחליפין פסק הרמב"ם דאין בהם דין אונאה אפילו החליף מחט בשריון א"כ כאן דנקט נתחייב בחליפין משמע דין חליפין שאין בו אונאה וא"כ ליכא לאוקמה למתני' משום שוה בשוה דאם כן אם יש אונאה מתבטל החליפין מטעם שאינו שוה בשוה ולזה לא מהני רצונו שאין הקנין נתפס כלל

בא"ד לא מצי למימר כו' דא"כ מאי פריך מכל הנעשה דמים כו' עכ"ל. לכאורה קשה דטפי הו"ל לאתויי דא"כ לא הוה פריך לעיל מהזהב קונה את הכסף די"ל דמיירי שוה בשוה ומאי קאמר מאי לאו בחליפין. ויש ליישב דודאי דשם במטבע י"ל אף אם נימא דשוה בשוה קונה בחליפין מדינא מ"מ י"ל דכיון דגזרו דמעות אינו קונות משום נשרפו חטיך בעליה א"כ י"ל דפשיטא לן מהאי טעמא דמעות אין עושין חליפין משום הך סברא גופא דיאמר נשרפו חטיך בעליה. משא"כ במטלטלין שוה בשוה י"ל שקונה וא"ל שיאמר נשרפו חטיך בעליה דאם לא יקנה יאמר המושך נשרף שלך בעליה אבל במטבע אם אינה קונה ל"ש נשרפו מעותיך בעליה דמ"מ יכול להשתמש במעות כמ"ש התו' לעיל דף מ"ג. אבל אם יקנה לא יוכל להשתמש במעות שהקנה לאחר ושייך נשרפו מעותיך וא"כ שפיר פריך לעיל כיון דהזהב קונה הכסף ע"כ בחליפין שאין שוה בשוה בזו לא שייך נשרפו חטיך כיון דבחליפין לא יהיב דמי כמ"ש התוס' לעיל לכן כיון דבסתם חליפין קני ממילא אין חילוק בין שוה בשוה לסתם חליפין כמ"ש בחדושים. אבל כאן דהש"ס קאי לריש לקיש ולריש לקיש לא נתחדשה כלל הגזירה דנשרפו חטיך שפיר קשיא להו דלוקמה שוה בשוה אלא ודאי במטבע אפי' שוה בשוה לא מהני

בתוספות ד"ה יש דמים כו' אע"ג דאמר בקדושין המקדש במלוה אינה מקודשת כו'. התוס' ומפרשים נדחקו לתרץ קושיא זו וגם להרמב"ם אין הפירוש בהנאת מחילת מלוה כמ"ש התו'. ואפשר ליישב דודאי י"ל שפיר כיון דנתחייב לו דמי השור והתנה עמו ליתן לו הפרה בדמי החוב א"כ כיון דמתני' לא קאמרה רק דנתחייב בחליפין והיינו באונסין א"כ י"ל אפילו אם מלוה אינה קונה מ"מ כיון שהוא סבור לקנות במלוה לא גרע ממחילה בטעות דמבואר לקמן בפרק איזהו נשך דף ס"ו דהוה מחילה א"כ ממילא אם נאנסה הפרה נפקע חובו כיון שדעתו היה שימחול החוב במה שתכנס הפרה לרשותו וכן בפירות דקל אי שמיט ואכיל לא מפקינן מיניה אף שאינו קונה ע"פ הדין כיון שסבור לקנות וא"כ גם זה שסבר שנתחייב בחליפין ונפקע חובו כיון שקיבל עליו הפרה בדמי חובו יכול לומר לו הרי שלך לפניך וקיימתי פרעון החוב בשכנגדו וכיון שנאנס ההפסד עליו. ובאמת דעת הרמב"ם דמלוה קונה במכר ותמהו עליו מסוגיא דקדושין דרב אמר המקדש במלוה אינה מקודשת ובעי למימר כתנאי המקדש במלוה אינה מקודשת וי"א מקודשת ושוין במכר שקנה ואי מלוה להוצאה ניתנה במאי יקנה ותמהו על הרמב"ם שפוסק דקונה במכר וכתבו שסמך על הסוגיא דהכא והוא דחוק כיון דהש"ס לא מפליג בין מלוה למכר אכתי קשה במאי קנה. לכן נ"ל דבלא"ה יש לדייק דקאמר אמר רב נחמן הונא חברין מוקי לה במילי אוחרי משמע דוקא ר"ה בעי לאוקמה במילי אוחרי וי"ל דבודאי יש לדקדק מאי דקאמר מלוה להוצאה ניתנה ולא יהיב לה כלום דהא מ"מ כיון דנכסים משועבדים לו וא"כ יהיב לה השיעבוד ולא גרע ממלוה ביד אחרים והרשה עליהם וא"כ י"ל ודאי במכר שפיר קנה אבל קדושין לפמ"ש שנסתפק מהר"י בן לב אי מקדשין קדושי כסף בקרקע כיון דקדושי שטר ליתנייהו בקרקע י"ל אתקיש הויות להדדי עי' מ"ש בספרי גט מקושר דף פ"ז וא"כ י"ל בקדושין דאין מקדשין בקרקע לכן לא מהני שתתקדש בשיעבוד. מיהו י"ל הסוגיא לרב דס' שעבודא לאו דאורייתא ולא שייך שתתקדש בשעבוד דלאו כלום הוא דשעבודא לאו דאורייתא לכן אמר הונא חברין דרב הונא תלמידיה דרב כרב ס"ל ורב ס"ל שעבודא לאו דאורייתא צריך לאוקמה במילי אוחרי. משא"כ הכא קאי לרב נחמן דס"ל שעבודא דאורייתא שפיר קני במלוה דנותן לו השעבוד ושפיר קונה במכר

דף מז ע"א בגמרא אמר מר מכור לי באלו קנה כו' לימא סבר רב הונא מטבע נעשה חליפין עי' רמב"ם בפירוש המשנה דקדושין כתב המטבע אינו נקנה בחליפין ואינו קונה בחליפין אא"כ לקח האדם כו' או דנרים בלתי טבועים באומד קונה בחליפין כו' ע"ש. ותמה עליו בתוספות י"ט דזה נגד הש"ס כאן דלדבריו לא פריך הכא מידי והוא תמוה מאוד. עוד קשה מאי פריך לעיל מהך דכל המטלטלין קונין אפילו כיס מלא מעות בכיס מלא מעות הא שם י"ל ג"כ משום שאינו מדקדק במנין. ונראה די"ל דמכאן הוכיח דאדרבה דהא קשה הא דקאמר דכיון דלא קפיד כחליפין דמי במאי דמי לחליפין וגם למה ס"ל לרב אבא דאין לו עליו אונאה הא הוה מכר גמור. לכן י"ל דס"ל להרמב"ם ודאי כיון שחפן מטבעות לא דקדק על הצורה מ"מ ידע בודאי שיש מטבעות שצורה עליהם אלא שברבוי מטבעות מצוי ג"כ מטבעות בלי צורה והנה מטבע אין נעשה חליפין מפרשינן לעיל משום דדעתו אצורתא ומעות קונות מן התורה הם דוקא מעות שהם טבועים וצורה עליהם וא"כ י"ל גבי מכור לי באלו דעתיה אתרווייהו אטבועות ועל הבלתי טבועות כיון דדעתיה אתרווייהו א"כ יש לומר ודאי הכא פריך שפיר לימא סבר רב הונא מטבע נעשה חליפין היינו משום שהרי דעתו מסתמא על הטבועות ג"כ ואין לו לקנות ומשני דס"ל מעות קונות א"כ קני ממנ"פ הטבועות קונין מדין מעות והבלתי טבועות מדין חליפין ובהכי ניחא דפליגי אם יש לו עליו אונאה דזה מורכב מן מכירה במעות היינו הטבועות ואם יש בהם בלתי טבועות הרי הוא מדין חליפין. א"כ פליגי אי אזלינן בתר מכירה או בתר חליפין כיון שדרך להיות בין המטבעות בלתי טבועים א"כ שפיר דמי לחליפין ודמו למכר משא"כ אי מעות אין קונות כיון שדעתו על הטבועים ג"כ לא יקנה משום אין טבועין לחוד ולא דמו למלוה ופרוטה דכאן דעתיה אתרווייהו לכן צ"ל לרב הונא מעות קונות וא"ש, ובהכי ניחא נמי לעיל דפריך