מעיני החכמה קעב

ליה לאסוקי ככ"ע וא"כ א"ש דבס"ד דמיירי בנחושת על כסף לא מקני קנין מעות כלל וא"ש הכל וכמש"כ לעיל ג"כ בתחלת הסוגיא

בפירש"י ד"ה ואי אמרת אין מטבע נקנה בחליפין ואין מטבע נעשה חליפין. משמע שכן היה גירסת רש"י ואי אמרת אין מטבע נקנה בחליפין. ואפשר דמנעשה ליכא קושיא כ"כ די"ל כיון דנחושת לגבי כספא מקרי פירא הוה חליפין כיון דלא מקרי טיבעא לגבי כספא ולא תקשי אמ"ד אין מטבע נעשה חליפין די"ל דלא קאמר רק מטבע דמקרי טיבעא לגבי אידך ועיקר הקושיא מנקנה. מיהו עכ"פ מוכח נמי נעשה הך מטבע דמקרי פירא לגבי אידך דלפי האמת דאין מטבע נקנה בחליפין לא משכחת לה שיהיה נעשה חליפין נגד מידי דמקרי פירא לגבי דאידך דהא שום מטבע לא מקרי פירא רק לגבי טיבעא דחשיב מינה וכיון דאין מטבע נקנה בחליפין שוב אין מציאות שיעשה חליפין ובהכי ניחא נמי לישנא דש"ס דקאמר אידי ואידי בפרוטטות ומשום הכי מיקני בחליפין ולא קאמר נעשה חליפין דעל נעשה בלא"ה לא קשיא כ"כ די"ל דפרוטות דמקרי פירא שפיר נעשה חליפין ועיקר הדיוק מכח נקנה כדפרישית ועי' בסמוך:

בגמרא אידי ואידי בפרוטטות כו' ומש"ה נקנו בחליפין. לפי גירסא שלנו ואי ס"ד אין מטבע נעשה חליפין א"כ יש לדייק דה"ל למימר משום הכי נעשה חליפין עמ"ש לעיל. ונראה די"ל דודאי אי מטבע הוה נקנה בחליפין שפיר הוה מצינן לפרושי שהקנה לו בקנין סודר כמש"כ התוס' אלא משום דאין מטבע נקנה בחליפין לא משכחת לה כקנין סודר והא דלא מוקי שזה נתן פרוטות והבע"ה הקנה לשולחני הפרוטטות י"ל דממנ"פ אם נתן לו השולחני הפרוטות א"כ מיד הוה מלוה ואסור ליתן לו יותר פרוטטות ואם הקנה לו הפרוטטות קודם שנתן המעות כיון שלא קנה עד שיתן הפרוטות הדר סודר למריה ולהכי מוקי אידי ואידי בפרוטטות משום דמטבע לא נקנה בחליפין וצריך לפרש מעכשיו על תנאי וניחא ליה טפי לאוקמה בשניהם יש להם פרוטטות

בתוספות ד"ה אידי ואידי כו' וא"ת ולימא כו' וכן נראה שהרי צריך ליתן לפועלים עכ"ל. אפשר לומר דאדרבה מהכא משמע ליה דאיירי בפרוטטות מדקאמר תן לי ולא קאמר תן לפועלים אלא ודאי הוא נוטל פרוטטות ואח"כ מחליפן בפרוטות ליתן לפועלים מטבע היוצא. ורב אשי דמוקי בדמים י"ל דס"ל דרבותא היא תן לי אף דהוה רבית הבאה מלוה למלוה משא"כ באומר תן להם ליכא רבותא כ"כ לענין רבית די"ל כיון שהוא אינו נוטל ממנו רק הפועלים אף דלענין רבית גם באומר תן לפלוני הוה רבית קצוצה מ"מ בכה"ג דשרי הוה רבותא טפי תן לי מתן לפועלים. מיהו בלא"ה אין זה דיוק דיכול ליקח כל הדינר פרוטות מטבע היוצאה רק אחת תהיה פרוטטה לקנות הפרוטטות שבביתו בחליפין

בגמרא כל הנעשה דמים באחר מאי ניהו מטבע. יש לדייק מה ענין בשביל שנעשה דמים יהיה סיבה שיקנה בחליפין ולהי"א שכתבו התוס' לעיל דלכך מקרי מטבע כלי לפי שיוצא בהוצאה א"ש דתליא בשביל שנעשה דמים באחר מקרי כלי אבל אי לא תליא בהכי למה תלי במידי דנעשה דמים. ואפשר לפרש לפמש"כ התוס' לעיל דף מ"ג דאם מעות אינן קונות אסור למוכר להשתמש במעות וא"כ בנותנו בתורת חליפין זוכה בו מיד וא"כ י"ל דה"ק כל הנעשה דמים באחר שלגבי מידי אחרינא מקרי דמים לפי שלא זכה במעות אבל כיון שזכה זה היינו שנתן לו המטבע בתורת חליפין שיזכה בה לגמרי נתחייב בחליפין

בתוספות ד"ה ש"מ כו' ואע"ג דמעות אין קונות כו' עכ"ל. והקשה מהרש"א אמאי לא כתבו התוס' כן בתחילת הסוגיא ונראה ליישב די"ל בהא דפליגי אי מטבע נעשה חליפין י"ל דודאי בעלמא לא אמרינן שנתנו בתורת חליפין רק בתורת דמים משום הא גופא דאם יתן בתורת חליפין יאמר לו נשרפו חטיך בעליה והתו' לעיל דף מ"ג הקשו אם מעות אינן קונות יאמר לו נשרפו מעותיך בעליה ותירצו דבמעות לא שייך דכספים אין להם שמירה אלא בקרקע וא"כ י"ל חליפין דלעיל איירי במטבע דלא שייך נשרפו מעותיך בעליה א"כ י"ל דמסתמא בתורת חליפין יהביה דאין לו רעותא מזה דומיא דמייתי לעיל ממתניתין דהזהב קונה את הכסף משא"כ הכא בחפץ שבאמת קם ברשותו לענין אונסין דומיא דסיפא החליף שור בפרה א"כ י"ל דמסתמא אינו נותן רק בתורת דמים לכן פירשו דמפרש בתורת חליפין. עוד י"ל דודאי בלא נתן רק מקצת דמים י"ל שלא נתן בתורת דמים דהא רכ ס"ל לקמן ערבון אינו קונה רק כנגדו א"כ בתורת מעות לא קנה לכן אמרינן בתורת חליפין נתנו משא"כ בנתן דמי כולו מסתמא בתורת מעות נתנו לכן קשיא להו כאן טפי דמשמע שנתן דמי כולו וא"כ ה"ל למימר דבתורת דמים נתן מיהו למאי דפרישית לעיל בלא"ה ניחא די"ל מטבע נעשה חליפין היינו מטבע דמקרי פירא לגבי אידך כגון דהבא לגבי כספא דזהו לא מקרי מעות לכן קשיא להו טפי הכא דמשמע דמעות לגבי פירות נמי נעשה חליפין

דף מו ע"ב בתוספות ד"ה ופירי כו' כבר כתבתי ליישב פרש"י. ועיקר הקושיא לרש"י לשיטתיה דס"ל משיכה קונה ולקמן מבואר דפירי לא עבדי חליפין וקשיא הילכת' אהילכתא וכבר כתבנו בחדושים ליישב ומה שנוסף לי בס"ד אכתוב. ונראה ע"פ מה דאיתא במסכתא בכורות דף י"ז ע"ב דפליגי ר"ט ור' עקיבא ברחל שלא ביכרה וילדה שני זכרים ומת אחד מהם דר"ט ס"ל יחלוקו ור' עקיבא ס"ל המוציא מחבירו עליו הראיה ובדף י"ח ע"ב אמר רבא הכל מודים בשנים שהפקידו אצל רועה שמניח רועה ביניהם ומסתלק כו' לא נחלקו אלא בחצר בעל הבית ורועה כהן ר' טרפון סבר אקנויי מקני ליה מקום בחצירו ופרש"י שיגדלו בכורותיו של כהן בחצירו וה"ל האי חצר של שניהם דברשות שניהם עומד כו' והתוס' כתבו שם ואפילו בלא קנין י"ל גמר ומשעבד נפשיה ע"ש א"כ י"ל לפמ"ש התוס' למאי דמוקי יש' דמים שהם כחליפין והקשו דהא ה"ל מלוה ותירצו דמיירי שאמר בהנאת מחילת מלוה א"כ י"ל ג"כ דכ"ש כיון דניחא ליה שיקנה בהנאת מחילת מלוה א"כ שפיר יש לאוקמה דיש דמים שהם כחליפין והיינו באם נתחייב לו דמי שור ואמר שיהיה לו פרה בדמים אלו בהנאת מחילת מלוה אמרינן דאקנויי אקני ליה מקום שהפרה עומדת נקנה חצירו למלוה ושפיר קם ברשותו ולא קשיא כלל לריש לקיש אלא י"ל הך דה"ל חצר שאינה משתמרת כיון שהוא ברשות בעלים ומסתמא אינה עומדת במקום מיוחד וה"ל חצר שאינה משתמרת וכ"כ התוס' לעיל דף י"א ע"ב גבי מעשה דר"ג וזקנים. מיהו לאוקימתא דר"פ לעיל דעת אחרת מקנה שאני ואפילו חצר שאינה משתמרת קונה וא"כ שפיר י"ל דקני מטעם חצרו ולא קשיא לריש לקיש כלל אלא דבאמת עיקר סוגיא זו בקדושין דשם מקומה והנה בקדושין כולה סוגיא דאגב וצבורין ובעי למפשט מר"ג וזקנים אזלא דלא כר"פ עד שמזה הכריע הש"ך בח"מ סימן ר' לפסוק דלא כר"פ עכ"פ הסוגיא דקדושין אזלא דלא כר"פ ואינו מחלק בין דעת אחרת וא"כ לעולם חצר שאינה משתמרת אינה קונה. מיהו רש"י ס"ל לפי האמת קי"ל כר"פ ושפיר יש לאוקמה דכאן בהנאת מחילת מלוה אקני ליה מקום בחצירו ולא קשיא כלל לריש לקיש וא"כ לא קשיא לפי האמת דכתבינן במנא למעוטי פירי וקי"ל משיכה קונה די"ל דלפי האמת קי"ל כר"פ בדעת אחרת מקנה חצירו קונה ולק"מ. ועוד נ"ל ליישב בפשיטות יותר דבלא"ה הלשון דקאמר כל הנעשה דמים באחר כיון שזכה זה נתחייב זה בחליפין ואם נאמר דקמ"ל דין חליפין כאשר הוא לא שייך כיון שזכה שהרי ע"ז אנו דנין אם יזכה בחליפין והל"ל כל הנעשה דמים זכה זה ונתחייב זה בחליפין לכן יש לומר דה"ק כל המעשה דמים באחר היינו שהסכימו להחליף דרך משל שור בפרה ואחד נותן סדרו לחבירו נמצא שבקנין סודר יכול לקנות השור וא"כ כשמחזיר לו הסודר חוזר זה וקונה הפרה בהחזרת הסודר ושפיר שייך כיון שזכה זה ע"י הסודר שמקבל ממנו מאחר שרגילות להחזיר הסודר מיד ואינו תופס רק לקנות הדבר שפיר קנו שניהם זה בנתינה וזה בחזרה. אך זה תלי אם נימא דסודר אינו אלא קני ע"מ להקנות א"כ ליכא לפרושי הכי שקונה זה ע"י נתינת הסודר וזה ע"י חזרת הסודר דהא החזרה אינה כלום שהרי לא נתן לו רק על מנת להקנות וא"כ לא החזיר לו כלום ואי אפשר שיקנה ע"י חזרת הסודר ע"כ. והנה הך מילתא פליגי בנדרים ס"פ השותפין דרב נחמן ס"ל סודר קני ע"מ להקנות ורב אשי פליג עליה מאן לימא ליה בסודר דאי תפיס ליה לא מתפיס ובקדושין דף ו' ע"ב משמע מדברי התוס' דקיי"ל כרב אשי דאי תפיס ליה מתפיס וא"כ י"ל הסוגיא דהכא קאי לרב נחמן דס"ל דסודר קני ע"מ להקנות הוא א"כ ליכא לפרושי כדפרישית וא"כ ע"כ לא ס"ל כרב נחמן אי ס"ל דסודר קני ע"מ להקנות הוא בהכי אזלא הסוגיא דע"כ כרב ששת ס"ל דרב נחמן דאמר בפשיטות דסודר קני ע"מ להקנות מסתמא אי הוה ס"ל לריש לקיש דסודרא אינו קני ע"מ להקנות לא הוה אמר בפשיטות דהא סודרא קני ע"מ להקנות הוא מקני משמע שלקח הדבר למושכל ראשון. מיהו לפי האמת דכתבינן לאפוקי במנא מרב ששת שפיר י"ל אף דקי"ל משיכה קונה לשיטת רש"י י"ל דפסקינן כרב אשי דאי תפיס ליה מתפיס רק דמנהג להחזיר וא"כ שפיר י"ל לפרש דקאי על קנין סודר הנהוג שאם אחד נתן הסודר קנו גם שניהם מטעמא דפרישית והכל נכון ומרווח יותר מדברי התוס'. עוד נ"ל דודאי סברת התוס' דחוקה דבהמה חשיבא כלי משום שראוי לחרוש לכן י"ל יותר דכיון דעור חמשה על חמשה חשוב כלי ובסודר קימ"ל דבגד ג' על ג' חשוב כלי לענין קנין כדאיתא לעיל דף ז' בפרש"י דחשיב כלי כדאשכחן גבי טומאה וא"כ כ"ש דחשיב העור כלי לענין קנין דלענין טומאה עור חמשה על חמשה הוה כלי לענין קבלת טומאה כדאיתא בפכ"ז דכלים אלא די"ל דכיון דמחליף הבהמה י"ל שדעתו על עיקר הבהמה מיהו אם נימא במקדש במלוה ובפרוטה דעתה אפרוטה אף שבודאי המלוה יותר עקרית מ"מ דעתה אמה שנקנית בו וקדושין ילפינן ממכירה א"כ גם במכר אמרינן דעתו אפרוטה אף שהמלוה עולה הרבה א"כ גם כאן י"ל שדעתו על העור שהוא בר חליפין אלא דריש לקיש אמר לקמן כל המטלטלין קונין זה את זה ואמר אפילו כיס מלא מעות בכיס מלא מעות א"כ משמע דהרבותא שקונה המעות ולהכי מוקי לה באנקא ואניגרא א"כ ע"כ ריש לקיש ס"ל דדעתו על העיקר דאל"כ מאי רבותא איכא בכיס מלא מעות א הכיס יוכל