מעיני החכמה קעא

למידי דנקנה בחליפין דהא דבר שאין מסויים מודה רב ששת דלא עביד חליפין ואטו נימא דלא נקנה בחליפין והרי לפרש"י גם מטבע ס"ל לרש"י טעמא משום דמקרו דבר שאינו מסויים ואפ"ה ס"ל לר"פ דמקני בחליפין ועוד דאם לרב ששת דבר שאינו מסויים אינו נקנה בחליפין הו"ל סברת רב ששת הפוכה מסברת רב נחמן דלרב נחמן פירי לא ע"ח ודבר שאינו מסויים נקנה בחליפין ולרב ששת פירי ע"ח ודבר שאינו מסויים אינו נקנה בחליפין. לכן נראה דודאי לרב ששת פשיטא ליה דכיון דכל מילי עבדי חליפין אפילו פירי פשיטא ליה דאם החפץ או הפירי מועיל לקנות דבר חשוב כ"ש דבר שאינו חשוב לכן פשיטא ליה ודאי דדבר שאינו מסויים מקני בחליפין לכן ס"ל לרב ששת מסברא דכל מידי מקני בחליפין אפילו דבר שאינו מסויים ולא הוצרך ר"פ להשמיענו רק דאפילו לדידן דכל דבר צריך לרבויי דבר הנקנה מ"מ מטבע נקנה בחליפין דלא גרע מפירא לרב נחמן. ובהכי ניחא דרב ששת ס"ל דכל דבר אתי שקונין בכל דבר והוא נגד פשטא דקרא אלא ודאי ס"ל לרב ששת דאנקנה לא צריך ועיקר קרא שכל דבר ע"ח. אמנם כן נראה עוד דקשה לרב נחמן ל"ל כל דבר דמקני בחליפין הא בלא"ה אי אפשר דדוקא דומיא דנעל היינו שיהיה נקנה דוקא כלי הא מפורש בקרא דחליפין ביום קנותך השדה הרי מפורש דשדה נקנה בחליפין אף שאינו כלי. וצ"ל דנימא שדה דוקא ולא פירי אלא דאכתי יש להבין דהא בקרא משמע שהיה בזמן קציר וא"כ היה ג"כ תבואה תלושה בשדה וכן מפורש בקרא וישלוף נעלו כו' ואמר בועז כו' עדים אתם היום כי קניתי את כל אשר לאלימלך משמע ודאי שגם התבואה קנה ומוכח דפירי נקנה בחליפין ול"ל כל דבר לרב נחמן. וצ"ל דרב נחמן ס"ל כרב פפא לעיל דבדעת אחרת מקנה קני אף בחצר שאינה משתמרת וא"כ י"ל דפירי לא מקני בחליפין ומה שקנה כל אשר לאלימלך היינו משום חצירו ואף דשדה הוא חצר שאינה משתמרת ס"ל לרב נחמן דבדעת אחרת מקנה קנה גם חצר שאינה משתמרת א"כ י"ל דרב ששת ס"ל דחצר שאינה משתמרת אינו קונה א"כ בלא"ה מוכח דפירי נקנה בחליפין מדכתיב כל אשר לאלימלך משמע אפילו התבואה ועפ"ז י"ל דבלא"ה הקשו המפורשים לקמן בהך דהיה עומד בגורן דמוקי בלית ליה סודר אכתי קשה לרב ששת דס"ל פירי עבדי חליפין יקנה לו פירא אחת ואח"כ יקנה המעות בחליפי הפירא ונדחקו בזה עמש"כ בחדושי. לכן נראה דודאי לא מסתבר אף למ"ד פירי עבדי חליפין שיקנה עם חטה אחת או קטנית אחת כל המקח אלא ודאי פירא חשיבא בעינן דומיא דכלי שהוא חשוב לכן אפילו חצי רמון מקרי דבר שאינו מסויים כ"ש דבחטה או קטנית לא יועיל לקנות בו ע"י חליפין וכן משמע מפרש"י לקמן שכתב ולא בפירא אפילו שוה הרבה משמע דפירא שאינו שוה כגון חטה וקטנית בודאי לא חשיבא למקני בחליפין ואפשר בעינן פירא שוה פרוטה א"כ לק"מ מה שהקשו יקנה לו פירא דסתם פירות אינן תבואה וקטנית שאין אחד מהם דבר חשוב ובהא גם רב ששת מודה. גם י"ל כי היכא דדרשינן גבי אתרוג בסוכה דלינקט פלפלין חדא לאו לקיחה ניכרת הוא תרי ותלת פירא אחד אמר רחמנא ולא שנים ושלשה פירות א"כ גבי נתינה בעינן ג"כ נתינה ניכרת וצריך להיות פירא חשיבא ואף דבתרומה חטה אחת פוטרת הכרי יש לחלק כמש"כ לקמן דף מ"ז וא"כ א"ש בעומד בגורן בסתם פירות כמו תבואה וקטנית לכ"ע לא ע"ח ואפ"ה נקנין בחליפין כדמוכח ממה שקנה עומרי השדה וא"כ י"ל שמקנה לו בחליפין דחטה אחת ודאי אינה חשיבה ואם יתן הרבה חיטין הוה דבר שאינו מסויים כמו שני חצאי פירות וא"כ ממילא ניחא לרב ששת מוכח דכל מידי נקנה בחליפין אפילו דבר שאינו מסויים ואם כן ממילא נמי דגם לרב ששת י"ל דמטבע לא גרע מן דבר שאינו מסויים שיקנה בחליפין ועי' מש"כ בחדושים ישנים

דף מו ע"א בגמרא ואי אמרת מטבע נקני בחליפין ניקנו ליה כו' אגב סודר ולפרוק דלית ליה סודר. ויש לדקדק נוקמה דחבירו זה הוא קטן ויכול להקנות לו הפירות דינוקא קנויי קני ואקנויי לא מקני א"כ לא יכול להקנות לו בסודר שהרי אין הקטן יכול להקנות לו הסודר. תו קשיא לי למה דחק בש"ס לוקמה כגון שהמעות שמחלל עליהם מופקדין ביד אחר והוא שפיר יכול לחלל עליהם דיכול לחלל על מעות פקדון דלא כפריה שהרי יכול להקדישן ג"כ וכמש"כ הפוס' לעיל דף ו' ד"ה הקדישה ובב"ק דף ע'. וא"כ י"ל שזה חבירו חייב לנפקד וכיון דחצירו קונה לו שלא מדעתו הרי זוכה הנפקד בחובו וכה"ג אמרי' בגיטין די"ד באומר הולך מנה לפלוני חייב באחריותו ואם בא לחזור אינו חוזר וא"כ אם יקנה המעות לחבירו לא יוכל לחלל עליהם שהרי הנפקד יזכה בהם אבל המפקיד אינו חייב לו ושפיר יכול לחלל עליהם. ואפילו תימא שלא יזכה חצירו לנפקד מ"מ כיון שזה לא יוכל להוציא מן הנפקד מעות פקדון אם יתנם לו מקרי דבר שאינו ברשותו ואין יכול לחלל עליהם דאפילו בקרקע איתא לעיל דף ו' כל ממון שאינו יכול להוציאו בדיינים הקדישו אינו מוקדש וכ"ש מטלטלין. ואפשר שהיה יכול להקנות לו ע"מ שלא יהיה לב"ח רשות בהם וא"כ לא יוכל הב"ח לתופסן ושפיר יכול להוציא ממנו ויכול לחלל עליהם ג"כ

בגמרא ואיכפל תנא לאשמעינן גברא ערטילאי דלית ליה ולא כלום לכאורה קשה הלשון דהא מצינו למימר דאית ליה קרקע במקום אחר ואין יכול להקנות לו הקרקע כיון שאין לו סודר ואין לו מעות וי"ל דאם יש לו קרקע במקום אחר יכול להקנות לו פירא ואח"כ יתנה לו קרקע בדמי הפירות שיתן לו בתורת דמים הקרקע עם המעות אגב קרקע לכן צ"ל שגם במקום אחר אין לו קרקע

בגמרא אלא לאו ש"מ אין מטבע נקנה בחליפין. לכאורה קשה דהו"ל למימר תיובתא דרב פפא. וי"ל דודאי י"ל דלא קשיא דליקני ליה אגב קרקע די"ל שזה חייב לאחרים וא"כ אם יטול הב"ח ממנו הקרקע אי אמרינן הב"ח למפרע גובה לא מהני הקנין אגב דהא למפרע נעשה של המלוה נמצא שהקנה בקנין קרקע שאינו שלו ולא מצי לאקנויי באגב. א"כ י"ל דיש לו קרקע רק שחייב לאחרים עליה וגם הגורן י"ל שהוא שלו רק שמשועבד לב"ח. אלא דהקושיא לדידן דקי"ל כרבא דס"ל מכאן ולהבא גובה וא"כ לא קשיא לר"פ די"ל דס"ל למפרע הוא גובה ולא קשיא שיקנה לו אג"ק. גם י"ל דר"פ ס"ל בעינן צבורין אלא למאי דקי"ל דלא בעינן צבורין ש"מ אין מטבע נקנה בחליפין

בגמרא איתיבי רבי אבא לעולא. לכאורה קשה כיון דכבר מוכחינן לעיל ממתני' דאין מטבע נקנה בחליפין למה אקשה לעולא דוקא ולמש"כ לעיל יש ליישב דאי למפרע גובה לא קשה מאגב. מיהו קצת דחוק דמ"מ לא גרע מקרקע שאולה וי"ל עוד דדוקא לעולא לשיטתיה מותיב דלכאורה י"ל דלא קשיא איך מקנה לו בחליפין די"ל דמקנה לו דינר וטריסית מביתו עם המקום שמונחים שם כמו מקומו מושכר לו דמייתי לעיל דף י"א וא"כ יוכל לקנות הדינר וטריסית מטעם חצירו דהא התוס' הקשו דנוקמה שבע"ה הקנה לו בסודר ותירצו דתן לי משמע שבנתינה יתחייב א"כ י"ל דבמה שקיבל המעות מקנה לו הדינר עם המקום שמונח שם וקני מטעם חצירו. וצ"ל דמסתמא כיון שהוא בביתו של זה הבעה"ב לא הוה חצר משתמרת אצל שולחני וכמו שכתבו התוס' לעיל דף י"א דביתו של ר"ג לא היה משתמר אצל זקנים וא"כ י"ל דלא מהני כאן מדין חצר. מיהו ר"פ ס"ל לעיל דבדעת אחרת מקנה א"צ להיות חצר המשתמרת וא"כ שפיר י"ל כאן מדין חצירו ולק"מ די"ל שהשולחני קונה מדין חצירו ששכר המקום אלא דהקושיא לעולא לשיטתיה דס"ל לעיל דר"ג אג"ק הנקנה להם א"כ ס"ל דחצר שאינה משתמרת לא קני אפילו בדעת אחרת מקנה ובאגב לא משמע דאיירי כיון דקי"ל דבעינן אגב וקני וכאן לא משמע שאמר אגב וקני ולפ"ז מוכח דאף דצבורין לא מהני בלא אגב דאל"כ י"ל כאן דאקני ליה עם המקום שמונחין עליו אלא ודאי לא מהני בלא אגב בפירוש

בגמרא ואי ס"ד אין מטבע כו'. ויש לדקדק לפמש"כ רמ"א בח"מ סימן ק"צ דבנתן מעות על יין קידוש מעות קונות דכה"ג מוקמינן אדאורייתא וא"כ קשה כיון דכאן שחמריו ופועליו תובעין אותו הוה לדבר מצוה שלא יעבור בבל תלין וא"כ שפיר י"ל דקונה במעות לחוד. ואפשר דלהכי נקט חמריו ופועליו ופועלים סתמא עבודת קרקע ובעבודת קרקע אינו עובר בבל תלין כדאיתא בח"מ של"ט ומכאן סייעתא לרמ"ה ועיין מג"א סי' שס"ט. מיהו י"ל כאן טעם אחר דדוקא בנותן על דבר מצוה מעות קונות כגון שנותן על יין קידוש דנותן על המצוה גופה אבל כאן שאמר תן לי בדינר מעות ואינו נותן לפועלים לא דמי לנותן על הדבר מצוה גופה כיון שאמר תן לי בדינר מעות. מיהו קשה לפמש"כ במ"א סימן רמ"ב לוין ברבית לצורך מצוה א"כ אינו דבר מצוה גופה וא"כ י"ל דכאן נמי דהוה לצורך פועלים שלא יעבור בבל תלין נימא דמותר אלא די"ל דא"כ באין לו נמי יהיה מותר דלא הוה טפי מרבית דרבנן וע"כ מיירי שאינו לדבר מצוה כגון ששכרן ע"י שליח או שהתנה שלא יעבור בבל תלין. מיהו אכתי קשה לפמש"כ רמ"א בהתנה שמעות לחוד יקנו מעות לחודייהו קני א"כ קשה נוקמה שהתנה שהמעות יקנו לו לכן ביש לו קנו ליה מעותיו. משא"כ באין לו לא יוכל לקנות מטעם מעות כיון שאין לו לא יוכל לקנות דהוה דבר שאינו ברשותו ועי' בש"ך ח"מ סי' קצ"ח סק"י שהשיג על רמ"א. ולכאורה קשה למה לא יוכל להתנות שיקנה המעות דהא תקנה זו שאין מעות קונות נתקנה בשביל טובת הלוקח ולמה לא יוכל לומר אי אפשי בתקנת חכמים שתקנו לטובתי שלא יאמר נשרפו חטיך בעליה. גם קשה לפמש"כ רמ"א בח"מ סימן קצ"ח דאם הוא בענין דליכא למיחש לדליקה מעות קונות א"כ נראה דאם הפירות מעורבין עם פירות המוכר בכה"ג לא שייך שלא יציל וא"כ כיון שאמר ממעות שיש לי בביתי משמע שהמעות מעורבין א"כ לא שייך שלא יציל ונראה דכ"ע יודו בזה דעדיף מעליה של לוקח מושכרת למוכר. מיהו למאי דפרישית לעיל דלא מקרי מעות רק מה דהוה טיבעא לגבי חבריה וא"כ י"ל דכאן שנותן פרוטות ע"מ ליתן לו דינר כסף בכה"ג לא מקרי קנין מעות ואף מן התורה לא קני ולא קשיא רק למה מוקי רב אשי בדמים ובפרוטטות ולא מוקי בדמים וקנה מטעם מעות ולא צריך לטעמא דהוה כהלויני עד שיבא בני ולפי מש"כ התוס' לקמן דף מ"ח ע"ב רב אשי לשיטתיה ס"ל משיכה קונה וא"כ מעות אינן קונות ואפי' אי רב אשי ס"ל מעות קונות ניחא