מעיני החכמה קסח

אמרינן דהוא בשביל החשיבות והחשיבות מקרי טיבעא וזהו דוקא אי חשבינן דהבא טיבעא משום חשיבותו משא"כ אם נימא דכספא חשיב טיבעא היינו משום חריפותו אין טעם בשביל זה להתיר דינר כסף בדינר כסף דעיקר טעמא דחשיב טיבעא משום חריפותו שהרי כסף בלתי טבוע מתייקר ג"כ ואם נמכרה אוקיא כסף בשני דנרין מתייקר לפעמים ונמכר בשני דנרין ומעה כסף וכדומה וכיון דפשיטא לן דלמ"ד כספא טיבעא מותר ללות דינר כסף בדינר כסף כדאשכחן בכמה משניות ע"כ מוכרח דלגבי נפשיה פשיטא דחשיב טיבעא דבדינר כסף אין לחלק בין אי הוה טיבעא נגד זהב או פירא דכיון דלא חיישינן ליוקר הכסף בלי מטבע ע"כ בכסף לא גזרינן כלל ובהכי ניחא מה שהוקשו התוס' ד"ה ושאני דהשתא מצי איירי בדינר כסף ולענין מקח וממכר הוה פירא לכן אסור ללות. ולפ"ז ניחא דלא שייך כלל לומר דבשביל שאסור יהיה ס"ד דלא חשיב טיבעא דאין האיסור תולה במה דלא חשיב טיבעא דאפי' חשוב טיבעא יש לתלות האיסור במה דלפעמים גוף המתכת מתייקר אף שאינו טבוע וכסף בלא טבוע אין לו מעלה דחריפות ואפי' היה חשוב טיבעא היה אפשר לאסור ג"כ דינר בדינר משא"כ אי קאי אזהב אמר שפיר אע"פ שאמרו אסור ללות דינר בדינר א"כ חשיבות מקרי פירא דאי חשיבות מקרי טיבעא א"כ אין לחוש מה שהגוף הזהב מתייקר דגם זה יש לתלות בחשיבות משא"כ בכסף שהמעלה משום חריפות אין לתלות כלל היתר הלואה בטיבעא. מיהו יותר נ"ל דלא נקרא רבית רק דינר זהב בדינר זהב דכשתמצא לומר דדהבא מקרי טיבעא היינו בשביל חשיבותו שפיר יש לאסור דינר זהב בדינר זהב דכשמתייקר הדינר ונותנין כ"ו דנרי כסף מקרי רבית אבל איסור דינר כסף בכסף אינו תולה ג"כ רק במטבע הפחותה ממנו שבתחילה נתנו כ"ד אסרין בדינר כסף ואח"כ נותנין כ"ה א"כ את"ל דדהבא חשיב טיבעא ע"כ לומר דהחשיבות עושה אותו טיבעא א"כ פשיטא דכסף נגד האיסרין חשיב טיבעא דהכסף אית ביה תרתי נגד איסרין דחשיב וחריף נמצא שאין טעם לאסור ללות דינר כסף בדינר כסף אפי' אי דהבא חשיב טיבעא פשיטא לן שאין לחוש לענין סאה בסאה רק כשגוף הדבר מתייקר מה שלוה דאל"כ איך לוה מעות אם למחר יוזלו פירות ובשעה שלוה היה סאה בדינר וכשיפרע יהיה סאתים בדינר אלא ודאי לא קפדינן רק כשגוף הדבר שלוה הוא מתייקר וא"כ דינר כסף בדינר כסף ממנ"פ מותר אי חשיבות חשיב טיבעא הרי לעולם אם יוקירו איסרין הרי החשיבות של הכסף נקרא טיבעא ובשביל שהזהב נקרא טיבעא לגבי כסף אין טעם לאסור סאה בסאה שהרי בדינר בדינר אין שייכות ליוקר הזהב ואם בשעת הלואה נתנו כ"ה דנרין בדינר זהב ואח"כ הוקיר הכסף ואין נותנין אלא כ' לא איכפת לן בהא דאין דנין רק מה שנחלף הדינר למטבע פחותה לא שניחוש לצרוף כ"ה דנרין וגם אפי' מלוה לו הרבה דינרי כסף מיד שנתן דינר אח"כ מקרי יש לו דינר ולוה עליו כמה דנרין לענין סאה בסאה ואפי' מלוה לו מאה דינרי כסף כאחד אין שייך איסור סאה בסאה כיון שכל דינר פרטיי הוא בהיתר משא"כ בזהב אי חשיב פירא א"כ לגבי כספא גופיה הוא פירא ואם בשעה שלוה נותנין כ' זהב בדינר זהב ואח"כ כ"א דינרי כסף שפיר מקרי רבית שהרי הוקיר לענין זה שעומד להחליף וא"כ בדינר כסף בדינר כסף שפיר פשיטא לן לגבי נפשיה דחשיב טיבעא דלעולם אמרינן או חשוב הוה טיבעא או חריף הוה טיבעא נמצא שהדינר נגד מטבעות שלמטה ממנו מקרי טיבעא גם מצד חשיבות ואי חשוב מקרי טיבעא ומותר להלות דינר זהב בדינר זהב פשיטא שמותר בשל כסף דאין חושבין הכסף בשביל יוקר הזהב. ובפרט למאי דמסיק כיון דלענין מקח וממכר חשיב פירא היינו דוקא למטבעות הפחותים ממנו אבל כסף לגבי מטבעות הפחותים פשיטא דחשיב טיבעא מצד חשיבות כמו שהזהב חשוב טיבעא לגבי כסף וע"כ לא מיירי כלל בדינר כסף אבל דינר זהב בדינר זהב אין לחלק כלל בין לגבי נפשיה דלעולם מקרי פירא לגבי מטבע הפחותה כן נ"ל ברור ועי' מש"כ בסמוך בלשון התוספות

בגמרא כיון דלענין מקח וממכר שויה רבנן כי פירא כו'. וקשה אמאי לא קאמר בפשיטות כדקאמר מעיקרא כיון דלגבי כספא פירא הוה לב"ש גופא דהא קאמר לא יעשה אדם סלעין דנרין א"כ חזינן דחשיב פירא לגבי כסף. ועוד קשה דתלי תניא בדלא תניא דהא לפי סברת המקשה לעיל תליא בהא דכיון דאין מחללין כסף על זהב היינו משום הא גופא דחשבינן כספא טיבעא ודהבא פירא אבל אי מחללין באמת כספא הוה פירא והך דהזהב קונה הכסף היינו נמי כב"ש דחשיב ליה פירא. ועוד קשה דהפוסקים פסקו כר' יוחנן דאסור ללות דינר זהב בדינר זהב ובהא פסקינן כב"ה דהלכתא כוותיה דמותר לעשות סלעין דנרין ומפורש במשנה שאמר ר' עקיבא אני עשיתי לרב ולר' יהושע כספן דינרי זהב. לכן לענ"ד הדבר ברור דמב"ה לא מוכח מידי דודאי ב"ה מצי סברי שפיר דכספא טיבעא הוה לענין מקח וממכר כיון דחריף אבל לענין מעשר לא חלי רק בדבר שיש לו להתפס בקדושת מעשר וכיון דפשיטא לן דבתחלה מחללין הפירות על דינרי זהב נמצא שהזהב נתפס בקדושת מעשר לכן אפי' בתחלה חילל על הכסף כיון דהכסף אתי מחמת פירות מעשר ובתחלה היה יכול להתפיס הזהב עכשיו לא גרע ממעיקרא לכן מעיקרא קאמר אילימא דינר כסף בדינר כסף הא לגבי נפשיה ודאי טיבעא הוה דהא לענין מעשר פשיטא לן דכספא טיבעא לענין מעשר וגם לענין מקח וממכר שאין כסף קונה כסף דלא ס"ד לאסור דינר בדינר רק אי משום דחשיב פירא לענין מעשר או לגבי נפשיה אלא ודאי זהב קאמר דינר זהב בדינר זהב ולב"ה ליכא למימר דס"ד דמה דחשיב טיבעא לענין מעשר מותר ג"כ לענין הלואה סאה בסאה אלא לאו לב"ש ומה דחשיב פירא לענין מעשר חשיב נמי פירא לאיסור סאה בסאה דהכי ס"ד דסאה בסאה היינו דינר בדינר תליא בחלול מעשר אלא לאו לב"ש וש"מ ר' יוחנן דאמר אין מחללין והיינו בס"ד דאיסור דינר בדינר תליא בחילול מעשר ולבסוף לעולם ר' יוחנן ס"ל דמחללין וענין איסור דינר בדינר לא תליא כלל בחלול מעשר דרבית תליא לענין מקח וממכר ועיקר טעמא כיון דלענין מקח וממכר חשיב פירא תלינן היוקר בפירא ואסור. וא"כ ממילא י"ל אפי' לב"ה דס"ל דמחללין כסף על זהב היינו משום דלענין חילול לא גרע מה שחיללו בתחילה על כסף מאחר דתחילת חילול על דינרי זהב שפיר יכול להחזיר הקדושה לדינרי זהב ולא דמי להא דאין מחללין כסף על נחושת אלא מדוחק אף דבתחילה מחלל על נחושת היינו משום דבנחושת גזרו רבנן מאחר שאינו חשוב והפרוטות מתעפשות אבל זהב שיכול לחלל בתחילה עליו שפיר יכול להחזירו אפי' לכתחלה ולפ"ז למסקנא ודאי דברי ר' יוחנן אפי' לב"ה דחילול מעשר לא תלי במקח וממכר רק איסור רבית תלי במקח וממכר. מיהו דינר כסף בדינר כסף לגבי נפשיה פשיטא לן דחשיב טיבעא והיינו ממעשים בכל יום שלא שמענו מי שאסר ללות כסף בכסף מוכח דעכ"פ משום דלגבי נפשיה חשיב טיבעא אלא ע"כ דינר זהב בדינר זהב דבזו יש מקום לאסור ובס"ד תליא האיסור בחילול מעשר ולמסקנא תליא במקח וממכר ובמקח וממכר גם ב"ה מודו דחשיב פירא כזקנותיה דר' ומ"מ מחללין כסף על זהב דלענין מעשר שפיר מתפיס זהב בקדושת מעשר. ובהכי ניחא נמי הא דקאמר הכי נמי מסתברא וקשה האיך שייך מסתברא שהרי אמר בפירוש כן אלא ודאי הך דדינר כסף בדינר כסף שרי פשיטא לן מסברא דלא שמענו שום איסור בזה ואף דשמעינן דאיכא מ"ד דכסף קונה את הזהב ולהך מ"ד שרי ללות דינר זהב בדינר זהב לא אסרינן נמי בדינר כסף דפשיטא לן דדינר כסף לגבי נפשיה מיהו טיבעא מקרי או מפני טעמא דפרישנא לעיל וא"כ אין זה אלא מכח סברא דלא מיירי בשל כסף ועיין מש"כ בסמוך בלשון התוספות

בתוספות ד"ה ושאני כו' ולב"ש דוקא כו' אבל לב"ה כו' דשמא כילדותו מסתברא עכ"ל. לכאורה הלשון מגומגם למאי דפשיטא להו להתוס' דלב"ה דהבא טיבעא ומשום הכי מחללין כספא אדהבא א"כ ודאי כילדותו מסתברא דהיינו כב"ה. וצ"ל דלא פסיקא להו להתוס' דדלמא סתם לן תנא כב"ש דהזהב קונה את הכסף ובזקנותו ס"ל כב"ש וכמש"כ התוס' לעיל בדבור הסמוך. מיהו למאי דמסיק דפליגי אי גזרינן שמא ישהה משמע לכ"ע הוה שרי לחלל כסף על זהב א"כ תקשי מתני' דהזהב קונה את הכסף שהוא דלא כמאן דלכ"ע כספא פירא ודהבא טיבעא וכבר כתבתי הנלענ"ד וכן נלענ"ד שהיא שיטת הרי"ף ג"כ שסובר דקי"ל כזקנותו דרבי דכספא טיבעא הוה ולא מייתי הרי"ף ראיה רק דעכ"פ דהבא בכלל טיבעא מדמחללין מעשר שני עליו ועי' מש"כ בסמוך ליישב דעת הגאון

בא"ד ומיהו ר"ח פירש דהכי אמר רב האי גאון דדהבא פירא הוה לכל מילי כו' עכ"ל. לפי מה שהביאו הרי"ף וסיים בה ומקני בחליפין והרי"ף הרבה להשיב עליו ועיקר ראייתו מדמחללין לכ"ע פירות על דנרין וגם מהא דטלית קונה דינר זהב ולפענ"ד נראה ליישב דודאי לענין חילול מעשר דאי לא הוה כתיב וצרת הכסף הוה יכול לחלל אף על כסף בלתי טבוע אף דודאי פירא הוה כיון שאינו כסף צורה וא"כ מרבינן מקרא וצרת כל מידי דאיכא עלה צורה וזהב בודאי עכ"פ כיון שהוא טבוע מקרי כסף צורה דהא כסף לאו דוקא ומרבינן כל מידי דאיכא עלה צורה אלא כיון דאינו חריף לקנות בו מקרי פירא נגד כסף ששום לכל נפש לקנות בו אף דברים קטנים משא"כ דינר זהב שאין קונין בו רק דבר גדול וא"כ לענין מעשר שאין מחללין אותו רק בשויו א"כ ביש לו מעשר שוה דינר זהב שפיר מחללין עליו דעכ"פ בכלל כסף צורה דעכ"פ דינר זהב טבוע יותר שוה ממשקל דינר זהב בלתי טבוע לכן שפיר מקרי כסף צורה משא"כ לענין מקח וממכר תליא בחורפא לכן ס"ל דפירא הוה לכל מילי והא דדינר זהב קונה טלית שדחק בעל המאור ליישבו לענ"ד פשוט דס"ל לרבינו האי כדעת בעל המאור דס"ל דיש דמים שהם כחליפין היינו בהחליף פירות בפירות ושמא בדמים שפיר הוה דין מעות שקונות מן התורה אלא דס"ל דבעין שישום אותו בתורת דמים וא"כ ממילא אף דדינר זהב פירא הוה לכל מילי מ"מ עכ"פ לא גרע מפירי ששמאן בדמים שהרי דינר זהב שומתו ידוע כ"ה דינר כסף וכיון דשומתו ידיעה לא גרע מפירי שהתנה בתורת דמים שיש להם דין מעות דשוה כסף ככסף ועמש"כ לקמן בסוגיא דמטבע נעשה חליפין ישוב סברת בעל המאור ולא קשיא רק מאי דקאמר רבינו האי