מעיני החכמה קסז

דף מד ע"ב בגמרא דרב אוזיף דנרי מברתיה כו' אתא לקמיה דרבי חייא כו'. וקשה איך לוה בתחילה וכי בתר דעבדין מתמלכין ולא חש לאיסור סאה בסאה כיון דמספקא ליה. ואפשר בתחלה ס"ל כילדותיה דר' ואח"כ שמע שר' חזר בו ושאל לר' חייא כיצד ישלם. מיהו למאי דמסיק דהוו ליה קשה מי לא ידע דמותר להלוות סאה בסאה ביש לו וכבר הרגישו התוס' בזה ועי' בט"ז י"ד סימן קס"ב סק"ג שלא עי' בדברי התוס' כאן. וי"ל לפמש"כ בש"ך בשם הב"ח דבעינן שיתכוון הלוה להקנות מה שיש לו נגד מה שמלוה לו וא"כ י"ל שהיתה ברתיה דר' חייא נשואה ובתחילה היה סובר שבחזקת בעלה הוא וצריך להודיע לבעלה שיש לו דנרין ואח"כ נודע לרב שמעות שלה הוא והיה סובר שהוא איסור לכן אמר זיל שלים לה דס"ל לר' חייא שא"צ לידע כלל כמש"כ בט"ז וא"ש

בתוספות ד"ה נעשה ורב. דבעי כו'. וקשה מתחילה איך לוה בסתם דאיכא איסורא ואפשר לומר כפמש"כ לעיל בסמוך לפמ"ש לקמן דף ע"ה ת"ח מותרין ללות זה את זה ברבית עי' בי"ד סימן ק"ס סעיף י"ז א"כ בכה"ג דריבית דרבנן בעלמא הוא היה ג"כ היתר לת"ח וי"ל שברתיה דר' חייא היה לה בעל ת"ח והיה סובר שמשל בעלה לותה ומותר בשניהם ת"ח ואח"כ נודע שהיה שלה לכן נסתפק ואמר שלים לה דייקא. ויותר נ"ל לפי פשט לשון הש"ס דרב בתחילה לוה ע"ד לשלם מיד ורב ידע דהלויני עד שיבא בני מותר ובאמת לוה לזמן מועט עד שימצא המפתח רק שנמשך אח"כ שהיה צריך גם למעות שלו ונמשך הדבר לזמן מה עד דאוקיר דנרי ולזה נסתפק רב אם בעינן דוקא שילוה עד שימצא מפתח ואם אח"כ נמשך זמן רב שלא היה יכול להחזיר מעות שלו יש איסור ובהכי ניחא שבתחילה ודאי לוה ע"ד היתר עד שימצא מפתח. ובזה ניחא נמי איך מסיק דדנרין הוו ליה היה לו לר' חייא לשאלו אם יש לו שהרי לא נזכר כלל ולפ"ז ניחא דלא היה צריך ר' חייא לשאול ע"ז שהבין ממילא דאילו לא היה לו דנרין לא היה לוה לכתחילה מברתיה דר"ח אלא ודאי שהיה לו ובתחילה לא לוה רק לפי שעה וזה נכון

בתוספות ד"ה אחד משמונה כו' דזול אסרי וקם ל"ב בזוזא ועוד היכא היכא פריך כו' הא משער הכא תנא באיסר כו' עכ"ל ולענ"ד לא קשיא דודאי כאן פשיטא לן דמשערין באיסר שיש בו כ"ד בדינר דאין לתלות בקם ל"ב בזוזא דמ"מ תקדש בא' משמונה באיסר דהא פשיטא דמה שהוזל האיסר הוא ג"כ שהוזלו הפרוטות דהא איסר הוא כסף מדינה שהוא אחד משמונה שבצורי ושבעה חלקים בו נחושת וא"כ אם קם ל"ב איסרין בזוזא ע"כ הוא מפני שהוזל נחושת שבו שהרי הזוז של כסף הוא ביוקר נגד האיסרין וממילא שמוזלין גם הפרוטות שהם נחושת משא"כ בדינר זהב נגד כסף אין לתלות שהכסף נתייקר או שהזהב הוזל לכן תליא בפירי שהרי הם ענינים מחולפין א"כ הפרוטה לעולם בהכרח אחד מקצ"ב בדינר כסף דזול האיסרין היינו זול הפרוטות ולהכי נמי מקרי מידי דקיץ לפי חשבון זה אחד מקצ"ב בדינר כסף וזה לא ישתנה. בתוספות ד"ה לקדושי אשה כו' המ"ל דנ"מ לחמשה פרוטות עכ"ל. ונראה ליישב דקמ"ל בקדושי אשה רבותא דאף דבקידשה בשוה כסף אפי' קידשה בתמרה וכור תמרים בדינר חיישינן לקדושין שמא ש"פ במדי כדאיתא בקדושין מ"מ בקידשה בפרוטה גופה בעינן אחד משמונה ובפחות אינה מקודשת ולא חיישינן שמא פרוטות ביוקר כיון דקידשה במעות גופיה לא מקני נפשה בפחות מפרוטה וזהו רבותא בקדושי אשה משא"כ לשאר ענינים שוה כסף ככסף ובעינן ש"פ במקומו

בד"ה למקח וממכר פרש"י כו' וקשה דהא זימנין דזול איסרי עכ"ל נראה ליישב פרש"י דכאן ל"ש לאקשויי משער תנא במידי דאוקיר וזול די"ל דמיירי ודאי בשער כ"ד איסרין לדינר וקמ"ל רבותא בהא שאם מכר לו דינר שעומד בכ"ד איסרין בכ"ח הוה ס"ד דנשער בתרווייהו ונימא שהאיסרין נתן לו כל איסר שהוא שמונה פרוטות בשבע פרוטות והדינר כסף קיבלו ביותר נמצא אם ניזל בתר כל אחד ליכא אונאה שתות שהרי אילו נתן איסר וקיבל ז' פרוטות אינו אונאה ואם אח"כ החליף הפרוטות בדינר אף שנותן לו יותר מקצ"ב אין אונאה שתות קמ"ל דמשערין לפי האיסרין שצריך ליתן לקנות דינר והוה אונאה שתות

בגמרא משער תנא במידי דאוקיר וזיל כו'. עי' פרש"י ד"ה משער תנא במידי דקיץ שאפי' בזמן שאינו נמכר יותר מעשרים דנרים חזיר לו הכהן ה' דנרין. עי' באס"ז שתמהו כיון דכתיב בתורה חמשת וקלים כסף מה לו לכהן במה שדינר זהב נמכר בעשרים דנרין ונדחקו נלע"ד דודאי יש שיעור בינוני שווי ערך הזהב לעומת ערך הכסף בפרט לפמש"כ התוס' דדינר זהב עב כפלים ככסף וחכמי המחקר תנו טעם שהזהב מציאותו יוקר מן הכסף על י"ב לפי שכח הזהב נמשך מפעולת החמה והכסף מלבנה וסיבוב הלבנה בחודש א' מה שתסבב החמה יב"ח לכן הזהב א' מי"ב מן הכסף ולזאת יקר הוא ג"כ אחת על י"ב וא"כ כיון דכסף לאו דוקא דשוה כסף ככסף וא"כ לפי שיעור הבינוני הראוי כפי טבע התולדות ראוי להיות דינר זהב כ"ה דינרי כסף אלא דבכסף א"צ ליתן משקל חמשה שקלים כי הטבעא שוה ג"כ ומטבע כסף קונין בו כסף בלתי טבוע חמשת שקלים בד' או יותר לכן לכהן יכול ליתן כסף טבוע שיהיה יכול ליקח בלתי טבוע לכן ודאי אם נותן לו חמשה שקלים כסף אין הפרש בין שהכסף ביוקר או בזול שלא הוטל עליו יותר ואם סגי בחמשת שקלים כסף סגי ג"כ בזהב הראוי שיהיה נגד חמשת שקלים כסף ואם דינר זהה נמכר בעשרים כסף ודאי בשביל גוף המתכת סגי בארבעה חומשי דינר זהב כמו שהוא שער הראוי אלא שאפשר לתלות שמא הטבעא דהיינו הצורה נתייקר וא"כ לא צריך להחזיר כלום שהרי מחוייב ליתן לו ה' שקלים כסף ועשרים דנרין כסף אין משקלן חמשה שקלים רק בהדי טבעא הם עשרים דנרין וכן יש לתלות בטבעא של זהב שהוזלה לכן אי אמרינן דהבא טיבעא מקרי מידי דקיץ שאפי' נתייקר הכסף ונותנין עשרים דנרין כסף בעד דינר זהב אמרינן שהכסף נתייקר יותר מן הראוי והוא יוצא בד' חומשי דינר זהב שהרי כן קצבה של תורה מ"מ הרי ע"כ גם הטבעא נישום בשויה א"כ אי דהבא פירא הוא אין לעמוד על השיעור הראוי כיון דבאמת עשרים דנרין אין משקלן חמשה סלעין רק שהטבעא שוה ג"כ ואם נותן לו זהב חמשה סלעים דהיינו ארבעה חומשין כיון שאינו קונה בהם עשרים דנרין הרי טבעא של זהב הוזלה ואינו שוה ה' שקלים כסף ואף דסגי בד' חומשין זהב מ"מ כיון שאינו מוצא לקנות עשרים דנרין לא יצא אלא ודאי דהבא טיבעא ואמרינן שהטיבעא של כסף הוקרה וצריך הכהן להחזיר לו חומש דינר זהב בכל אופן

בגמרא חד אמר מחלוקת בסלעין כו'. וטבעא אפירא לא מחללינן והקשה בגליון תוספות הא מחללין כסף על נחושת מדוחק עכ"פ. ולא ידענא מאי קושיא דהא לקמן פרכינן מהפורט סלע ממעות מעשר שני ומשני דפרוטות עדיפי דבאתרא דסגיין חריפי טפי וגם בהכרח צריך לפרוטות לפורטן בירושלים משא"כ בדהבא בגמרא וב"ה סברי כספא פירי כו' עכ"ל. והקשה בספר פני יהושע נימא דב"ה סבירא להו תרווייהו טבעא ולא הוו סברות הפוכות. ונראה דא"כ זקנותיה דר' דלא כמאן אבל השתא אתיא כב"ש

בפרש"י בד"ה לגבי פירא כדקתני סלעין כו' עכ"ל לכאורה תמוה מה צריך ראיה דמחללין על כסף שהוא מפורש בתורה ונתת בכסף. ונראה דקשיא ליה לרש"י איך מדמה זהב לב"ש כמו כסף לב"ה דלב"ה אף דכספא פירא הוא מ"מ פשיטא לן בקרא דמחללין על כסף ואיך קאמר מידי דהוה אכסף לב"ה אלא ודאי דפשיטא לן דודאי אם אין לו מעשר בדינר זהב פשיטא לן דמחלל על כסף דבעינן לעולם כסף צורה שהוא חשוב משא"כ ביש לו מעשר לחלל בדינר זהב צריך זהב דחשיב טפי מכסף וא"כ אין ראיה מן הכתוב וכמו כן באין לו רק בפרוטה מעשר פשיטא לן שלא ימנע מלחלל אבל ביש לו מעשר בדינר זהב בזו אי זהב חשיב טיבעא נגד כסף צריך לחלל על זהב דוקא וקרא לא איירי אלא בכסף צורה כיון שאין לו מעשר בדינר זהב לכן משמע ליה לרש"י דיליף מדקאמר לא יעשה אדם סלעין דינר זהב ואם איתא דלב"ה ביש לו בדינר זהב אין לחלל על כסף למה נקט פלוגתייהו על הזהב הבא מן הכסף הו"ל למנקט פלוגתייהו על הכסף שהיה בתחילה קודם שבא לחלל על הזהב בבא לחלל בדינר זהב מעשר אלא ודאי כ"ע מודו שיכול לחלל על כסף בתחילה בכל גווני ועיין בסמוך

דף מה ע"ב בגמרא דאמר ר' יוחנן אסור ללות דינר בדינר כו' לגבי נפשיה. והקשו בתוס' היכא מוכח לעיל דדהבא טיבעא דלמא היינו דוקא לגבי נפשיה ובהשקפה ראשונה אמרתי לתרץ דהא דפשיטא לן דלגבי נפשיה טיבעא הוה טפי היינו משום הא גופיה כיון דלכ"ע מקרי טיבעא לענין שפודין בו המעשר לא מחמרינן נמי לענין סאה בסאה דהא אפי' אי כספא פירא מ"מ מחללין מעשר עליו כדפרישית בסמוך אבל דינר זהב אי חשיב ליה פירא גם לענין חילול חשוב פירא ואין מחללין עליו א"כ לא שייך לחלק בין לגבי נפשיה בהך ס"ד ולמאי דמשני באמת הוה מצי למימר בדינר כסף כמש"כ התוס' ד"ה ושאני. ועוד י"ל דודאי היכא דחשיב טיבעא לגבי מטבע הפחותה ודאי מותר להלוות כל ששם טיבעא עליו וא"כ כיון דדינר כסף מקרי טיבעא לענין איסרין כמש"כ התוס' לעיל דזול איסרי א"כ פשיטא לן דמותר ללוות דאם מתיקר הדינר כסף ויהיה כ"ה איסרין נתלה הזול באיסרין דהוה פירי לכן פשיטא לן שאין לאסור דינר כסף בדינר כסף כיון דעיקר חשש זולא לגבי מטבע פחותה ממנו ולגבי מטבע פחותה ודאי הו"ל טיבעא דדינר נגד איסרין טיבעא משא"כ דינר זהב בדינר זהב אי פירא הוי ודאי אסור ללוות דהכסף שהוא המטבע פחותה ודאי חשוב טיבעא לנגדו אלא ודאי משום חשיבות מקרי טיבעא לגמרי וא"ש. ועוד י"ל דהא בלא"ה קשה איך נתיר להלות דינר זהב בדינר זהב משום דדהבא טיבעא הא מ"מ חזינן לפעמים שאף זהב בלתי טבוע מתייקר ואם נמכר זהב משקל דינר זהב בעשרים לפעמים מתייקר ונמכר באחד ועשרים ולמה נתלה היוקר בטיבעא. וצ"ל כיון דאמרינן דדהבא מקרי טיבעא היינו משום דחשיב אע"ג דכספא חריף טפי א"כ החשיבות עושה אותו מטבע א"כ גם זהב בלא צורה אף שמתייקר