מעיני החכמה קסד

השליח שאז גם הבעלים אין חיוב עליהם. משא"כ כשיש חיוב על השליח הבעלים צריכים לשלם בעד השלוחין וא"כ א"ש דנשבעין לגזברין שלא פשעו דכ"ז שאין נשבעין שלא פשעו החיוב על הבעלים בשביל השלוחין דלא תרמו עליהם רק היכא שלא נשאר שום חיוב להקדש כגון שנאנס מיד השליח או נגנב אבל לא כשפשע השליח דהבעלים עריבין בעדן וא"כ בע"כ נשבעין השלוחין כדי לפטור כן היה אפשר לומר ולכן מייתי מברייתא דנדחה פרש"י מטעם קושית התוס' דהוה זו ואין צ"ל זו וע"כ לומר כפירוש התוס' דתליא בזמן האבידה וא"כ כיון דנתרמה תרומה בהיות השקלים עדיין ביד השליח ותורמין על הגבוי כבר נפטרו הבעלים מחיובן ואין שום חיוב עליהם והוה קדשים שאין חייב באחריותן ולק"מ ודו"ק. והתוספות לא הספיקו להם שני התירוצים לפי שיטתם שחולקים על פי רש"י וגם ס"ל דבפשיעה חייב וא"כ שניהם לא יתכנו

בגמרא אלא אמר ר"א שבועה זו תקנת חכמים היא הש"ך הוכיח מכאן כדעת הרמב"ם שסובר דבפשיעה חייבין דאל"כ מה מקום לשבועה הא אפי' אם פשע פטור וא"כ עלמה ישבע וקשיא לי למאי דמסיק לעיל ד"ה ע"ב דאמרינן מיגו דחשיד אממונא חשיד אשבועתא אלא דאמרינן ספק מלוה ישינה יש לו עליו ופירשו התוס' שאם לא יזכור ישלם וא"כ קשה הכא ממה נפשך אי אמרינן שיפשע ולא ירצה לשלם א"כ ישבע ג"כ לשקר. ול"ל ספק מלוה ישינה יש לו על ההקדש דא"כ איך יזלזל הא יתחייב לשלם וכשלא יזכור דעתו לשלם א"כ לא יזלזל בשביל כך ולמה תקנו שבועה זו וצ"ע לכאורה. ונראה ליישב דהא בנא"ה הקשה מרן הגאון באורים ותומים על הש"ך איך יתכן שבהקדש חייב מדינא בפשיעה הא כתיב כי יאכל פרט למזיק ואפי' מזיק הקדש פטור. ובאמת לענ"ד אין זו קושיא על הש"ך דודאי דמזיק הקדש חייב אקרן הוא תקנה מיוחדת כמ"ש התוספות לקמן בפרק השואל ובהך תקנה שתקנו במזיק הקדש נכללה גם פשיעה לדעת הרמב"ם שהיא כמזיק וא"כ הך תקנה אינה מיוחדת לענין שומרין רק שנתקן בלאו הכי וא"כ אחר שנתקנה שיתחייב במזיק ממילא אף על פשיעה הוא מתחייב וא"כ לא הוצרכו לתקן שלא יזלזלו רק שבועה וא"כ י"ל דכאן לא שייך הך מיגו דחשיד אממונא די"ל דמורי התירא כיון דמזיק פטור מדין תורה בהקדש וא"כ כי אית ליה ספק מלוה ישינה יהיה אצלו כספיקא דרבנן או אפי' לית ליה כלל מלוה ישינה כיון דמן התורה פטור יתכן שיורה היתר לנפשו וא"כ א"ש ולק"מ ודו"ק. ובאמת גם לדידי הוה קשיא לי ל"ל קרא לפטור הקדש משבועת שומרין ת"ל דאפי' מזיק פטור ודוחק לומר דלא קאי רק אכפירה והודאה ולכן נראה ע"פ מאי דפרישית לעיל דכיון דבכל השומרין מתחייב כדינם א"כ גם בהקדש מסתמא אם מקבל השמירה עליו הוה כאילו התנה שיתחייב בדין השומרין וא"כ אע"ג דמזיק פטור הכא הוה כקיבל עליו אחריות בפירוש שיתחייב לשמרו כדין ואם לא ישמרנו יצטרך לשלם וא"כ ממילא מתחייב בפשיעה. ועפ"ז אפשר ליתן טעם לדברי הרמב"ם שסובר דחייב בפשיעה והקשה עליו הראב"ד שהרי אין פושע מזיק דהא פשיעה בבעלים פטור ובאמת הוא דחוק שפושע יהיה מזיק דאינו אלא גרם בעלמא ולפ"ז ניחא די"ל דנהי דחזינן דהתורה מיעטתן מדין שומרין אף שמשתעבד ברצון מ"מ לא מהני רצונו דאפי' בדברים לא משתעבד בני קנין ודוקא לזה לא משתעבד שישלם אף אם נא יפשע או יגנב או נאבד לזה י"ל דלא מהני בלי קנין דאולי אינו מסיק אדעתיה גניבה ואבידה וכ"ש אונס ודוקא בעלמא משתעבד כיון דבלא"ה חייב שבועה אבל אפשיעה ודאי משתעבד ברצון ובלב שלם דלמה לא ישלם בפשיעה ולכן חייב בפשיעה כיון דבלא"ה דעתו להשתעבד בדין שומרין דעלמא משא"כ פשיעה בבעלים דבכל שומרין פטור לא משתעבד כלל. ועוד נ"ל ליישב דברי הרמב"ם הנ"ל ויתישבו ג"כ דברי מהר"ם במרדכי שכתב דמצינן למימר דר' יוחנן דמוקי בקנו מידו פליג אר"א לעיל דאמר שבועה זו תק"ח ומוקי גם לעיל בקנו מידו והוא תמוה לכאורה דהא ר' יוחנן גופיה מתרץ לעיל שינויא אחרינא ומוקי לה כר"ש. וליישב זה נראה דהא בלא"ה קשה לכאורה ל"ל לר' יוחנן לאוקמה כר"ש דלא כהלכתא וגם לא מצינן לאוקמה רישא כדפרכינן טפי ה"ל לאוקמא כהלכתא דהא בפסחים דף מ"ו פליגי ר"א ור' יהושע גבי כיצד מפרישין חלה בטומאה בי"ט ואמר ר"א לא יקרא לה שם עד שתאפה ור' יהושע אמר לא זהו חמץ שמוזהרין עליו בבל יראה ומפרש בגמרא דפליגי אי אמרינן הואיל אי בעי מיתשל עליה וכדידיה הוא ואנן קי"ל גם בחלה כר"א דאמרינן הואיל אי בעי מיתשל עליה וא"כ כיון דחזינן לבל יראה מיחשב כדידיה וקרינן ביה שלך אי אתה רואה א"כ י"ל גם לענין שבועה דהא קי"ל נשאלין על הקדשות ואפי' בשחוטי חוץ כדפי' רשב"ם בב"ב וא"כ י"ל דלהכי צריכין לישבע בסיפא לבני עיר דכיון דחייבין באחריות י"ל הואיל אי בעי מתשיל עליה וירויח שיצטרכו לישבע נגדו אם לא פשעו או ישלמו אם פשעו באמת ואף דגם לפ"ז רישא לא א"ש דברישא מסתמא לא ישאלו על הקדשן דאם ישאלו הדרו השקלים לחולין ויתחייבו ליתן שנית ויפסידו עי"ז ולא אמרינן אי בעי מתשיל וכ"כ בספר חק יעקב דבחל ערב פסח בשבת ושכח להפריש מן חלות חמץ לא שייך מתשיל דאכיל טבלים למפרע מ"מ הא לר' יוחנן נמי לא א"ש הרישא אי מוקי כר"ש וא"כ טפי ה"ל לאוקמה משום הואיל אף דקשיא ג"כ רישא, הן אמת כי התוס' הקשו איך אמרינן שלך אי אתה רואה אבל אתה רואה של אחרים ושל גבוה נימא אי בעי מתשיל עליה והוה דידיה ותרצו דבהקדש כתיב לה' ולתירוץ זה ניחא אך תירצו עוד דכשבא ליד גזבר ליתיה בשאלה ולפ"ז קשה ג"כ כנ"ל דלוקמה משום הואיל ואף דברישא י"ל כיון שכבר תרמו ה"ל כאילו בא ליד גזבר ותו ליתה בשאלה מ"מ טפי ה"ל לאוקמה משום הואיל. ולכן נראה ליישב דהא בלא"ה קשה כיון דר' יוחנן גופיה מוקי לעיל בקנו מידו הו"ל לאוקמה גם כאן הכי וגם היכא טעי ר' יוחנן לאוקמה סיפא ורישא לא מיתרצא. ונראה ליישב ע"פ דברי הרב"י שסובר דאם קנו מידו לא מהני רק על חיוב תשלומין אבל אשבועה הוה קנין דברים והש"ך בסימן ס"ו הסכים עמו דלא קאי קנו מידו רק אש"ש אבל בש"ח לענין שבועה לא מהני קנין. ועפ"ז י"ל דודאי לקמן דמוקי בקנו מידו אין הכוונה ששיעבד עצמו בפירוש דא"כ אפי' באונסין יתחייב והיכא נקט אחריות שבת עליו משמע דלא הוה טפי מש"ש דעלמא ועוד דא"כ רישא נמי ודוחק לומר דלא נתכוין רק על זמן שנותנין לו שכר דהא י"ל דידע שאין נותנין לו שכר שבת ומוסיפין לו לימים וא"כ לא יחוייב שנאמר שבשביל שאינו נוטל שכר לא ישתעבד לאותו יום והנכון שקנו מידו הוא בסתמא שישתעבד כדין שומר דעלמא דהדיוט ולכן ברישא דה"ל ש"ח אינו חייב בגניבה ואבידה ובסיפא דה"ל ש"ש חייב בגניבה ואבידה וא"כ קשה לכאורה לפי דברי הב"י דעל שבועה לא מצי לחייב נפשו גם על התשלומין לא יועיל דהא ה"ל קני את וחמור ולהך דיעה דלא קנה כלום איך יתחייב באחריות כיון דלא חל לענין שבועה. מיהו למ"ד דקנה מחצה א"ש דנהי דלא חל הקנין על השבועה חל עכ"פ על אחריות גניבה ואבידה אלא דקשה קצת היכא נקט סתמא אחריות שבת עליו משמע דהוה שומר גמור והא עכ"פ אינו נשבע כשאר שומרין ולכן אפשר לומר דס"ל להני מ"ד דקנה הכל וא"ש ובזה אפשר ליישב דקשה בש"ס דרבה שני ליה להפסיד שכרו ופריך ליה מרישא וא"ל מידי שמיע לך בהא ושני ליה הכי אמר ר' יוחנן בקנו מידו. ולכאורה תמוה כיון דידע התירוץ מאי רמי ליה ולפ"ז י"ל דמשמע ליה דהני דמוקי בקנו מידו ע"כ איירי שקנו להשתעבד בדין שומרין וא"כ קשה הא הוה קני את וחמור וע"כ צ"ל דס"ל קנה הכל אלא דלכאורה מאן דאמר קנה הכל פליג ארבה דהא רבה ס"ל כל שאינו בזה אחר זה אפי' בבת אחת אינו א"כ אי אפשר לומר מיגו דחל הקנין אתשלומין חל נמי אשבועה דהא אינו בזה אחר זה וא"כ רמי דוקא לרבה לשיטתיה דע"כ לא ס"ל קנה הכל וא"כ אף בקנו מידו לא מתוקמא דכיון דקנו מידו סתמא קאי נמי אשבועה והוה כקני את וחמור. מיהו נראה דוחק לומר דר' יוחנן ס"ל קנה הכל ולכן צ"ל דר' יוחנן מפרש אחריות שבת עליו לענין תשלומין דוקא וס"ל דקנה מחצה. ובהכי ניחא דיש לדייק בגמרא דאמר ליה הכי אמר רב ששת וכן אמר ר' יוחנן בשקנו מידו וקשה טובא למה הקדים רב ששת לר' יוחנן הא ר' יוחנן קדים טובא מרב ששת וה"ל לאקדומי רב יוחנן לרב ששת ולפ"ז א"ש דודאי רב ששת משני טפי ברוחא דלדידיה מתפרש שפיר אחריות שבת עליו כדין שומר דעלמא שאם נאנס צריך לישבע אף דאשבועה לחודה לא חל הקנין מ"מ שייך כאן מיגו דחל אתשלומין חייל נמי אשבועה אע"ג דקני את וחמור הוא רב ששת לשיטתיה ס"ל קנה הכל בב"ב דף קמ"ג ולר' יוחנן לא פסיקא ליה אי ס"ל קנה הכל או קנה מחצה כהלכתא ולהכי הקדים רב ששת דלדידיה ודאי א"ש דהוי כדין שומר דעלמא אלא דר' יוחנן נמי אמר הכי וע"כ צריך לדחוק דלענין שבועה אינו כדין שומר ואינו תירוץ מרווח כ"כ ולהכי הקדים דברי רב ששת לר' יוחנן וא"ש. וא"כ י"ל דלא תקשי אר' יוחנן לעיל אין מצא, ידיו ורגליו ומוקי סיפא ורישא לא מיתוקמא בהכי. ולפ"ז א"ד דודאי ר' יוחנן כיון דמוקי לקמן בקנו מידו גם לעיל מוקי בקנו מיד אלא דאשבועה ס"ל דלא מהני קנין מטעם שכתב הב"י דה"ל קנין דברים אך האורים ותומים דחה זאת בשתי טענות האחת דהקנין הוא שישלם אם לא ישבע וגם י"ל לדברי הפוטרין בפשיעה א"כ י"ל דלכך פטור מן השבועה בשביל שפטור מן התשלומין וכיון שנתחייב בתשלומין ממילא חייב שבועה והנה י"ל שני טעמים הללו אינם אלא אליבא דר' שמעו דודאי הא דהוה קנין דברים היינו לדידן דקי"ל דדבר הגורם לממון לאו כממון דמי א"כ אינו אלא קנין דברים וגם טעם השני דחיוב שבועה תליא בחיוב תשלומין י"ל דזה אינו רק אי דרשינן טעמי דקרא משא"כ למאן דלא דריש טעמא דקרא א"כ כיון דפטרי' התורה משבועה ליה לן למידרש טעמא דקרא וא"כ י"ל דלר"ו שפיר י"ל כיון דס"ל דבר הגורם לממון כממון דמי וגם דרי טעמא דקרא וא"כ י"ל בקנו מידו ודאי מהני נמי אחיוב שבועה וא"כ י"ל דלהכי מוקי כר' שמעון היינו משום דעל שבועה לא מהני קנין דהוה קנין דברים ולר"ש לשיטתיה דס"ל דבר הגורם לממון כממון דר שפיר מהני הקנין נמי אשבועה וא"כ גם רישא א"ש דמיירי בקנו מידו ומ"מ צריך לאוקמה כר"ש מטעמא דפרישית. והמקשה לא שמיע לי דר' יוחנן מוקי בקנין ולהכי קשיא ליה רישא וא"כ לק"מ מה שהקשה דלוקמה משום הואיל דאי אתיא כמ"ד משום הואיל אי בעי מתשיל כ ההקדש י"ל כפמ"ש התוס' שם בהקדש שביד גזבר תו ליתא בשאל