מעיני החכמה קנט

כלל לחפץ בחפץ דשם אינו קונה רק בהגיע החפץ לידו דלא נגמר הנאת החילוף עד שיגיע הדבר המוחלף לידו. משא"כ בהני מילי דליכא הנאה טפי רק הקנין שיקנה גוף הדבר שפיר קונה גם בשוה כסף דקי"ל שוה כסף ככסף. ועם זה יובנו דברי בעל המאור דודאי בחליפין סתם אינו מחליף רק הנאת החפץ שלו ולהכי קי"ל נמי דחליפין אין בהם אונאה שהנאת חפץ זה חשובה לו יותר שעיקר החליפין שזה צריך להנאת חפץ זה וזה צריך להנאת חפץ זה. משא"כ בשם לו החפץ בדמים גלי דעתיה שאין לו חשיבות בהנאת החפץ כי אם בדמים ולא שייך לומר שמאבד הנאת החפץ כי כיון ששמו בדמים הרי הדמים חשובים לו מן החפץ ורוצה לאבד הנאת הדמים לקנות חפץ של שני לא גרע ממעות שקונות. ועפ"ז אפשר ליתן טעם למאי דס"ל לרב נחמן דכלי דוקא נעשה חליפין ופירי לא עבדי חליפין ולפמ"ש יובן הטעם דבשלמא כלי שעומד לתשמיש שפיר קונה בו של השני דלא שייך לומר שמאבד הנאת שימושו שגם זה בכלל השימוש שהשימוש אינו אלא הכשר ההנאה משא"כ בפירי ומידי דלאו כלי שעיקרו להנאת גופו לכן לא חשבינן הנאת קניית הדבר שכנגדו שכל זמן שלא בא לידו לא מקרי הנאה גמורה שראוי ליהנות בגופו בטרם יבא לידו עכ"פ ס"ל עיקר כפשט הסוגיא דחליפין דשוה בשוה או שנותן לחלוטין שאינו בקני ע"מ להקנות לא קני מטעם מעות. ובהכי א"ש דהא התוס' ס"ל בקדושין דף כ"ז ע"ב דסודרא לאו קני ע"מ להקנות הוא ואי תפיס ליה מתפיס וא"כ למה מסקינן במסקנא דפירי לא עבדי חליפין כדאמרינן במנא למעוטי פירא ואמאי לא יקנה מטעם כסף כיון דשוה כסף ככסף. בשלמא בדרב נחמן גופיה י"ל דלשיטתיה אזיל דס"ל סודרא קני ע"מ להקנות הוא משא"כ לרב אשי דפסקו התוס' כוותיה אמאי לא יקנו מטעם כסף. ועוד תקשי לפמ"ש התוס' דקי"ל מעות קונות וגם כרב אשי דסודרא אי תפיס ליה מתפיס א"כ ל"ל קרא לחליפין ואמאי ממעטינן שום דבר הא כולהו מטלטלין בכלל שוה כסף ככסף אלא ודאי בחליפין לא אמרינן שוא כסף ככסף מטעם דפרישית. ומעתה המציאה שמצא בעל ספר פ"י מן התוספתא שהביאה הר"ן בקדושין בשמעתא דכל הנעשה דתניא החליף קרקעות בקרקעות מטלטלין במטלטלין קרקעות במטלטלין מטלטלין בקרקעות כיון שזכה זה נתחייב זה בחליפיו שמזה מצא לו בעל פ"י סמך לדבריו דשוה כסף קונה מטעם מעות. ובאמת לא הבנתי דלא מכרעא מידי דאי משום קרקעות בקרקעות הא פשיטא דקרקע מיקנו בשוה כסף ואינו מוכח מזה דמטלטלין יקנו בשוה כסף ולפי הטעם שכתבתי במידי דמחסרא משיכה פשיטא לן דמקני בשוה כסף ואי משום מטלטלין במטלטלין מי אלימא ממתני' דהכא דתנן כל המטלטלין קונין זה את זה ומוקמינן בכלים ובאנקא ואנגרא. ולפרש"י דס"ל דמטבע מקרי פירי צריך לומר תירוצים אחרים דאיירי בתורת דמים וכמ"ש בעל המאור א"כ גם שם י"ל כן ואי משום מטלטלין בקרקעות י"ל גם כן בכלים ואי משום קרקעות במטלטלין דע"כ לומר כיון שזכה זה בקרקע נתחייב במטלטלין דל"ל דכיון שזכה זה היינו במטלטלין דא"כ מאי איכא בין קרקעות במטלטלין למטלטלין בקרקעות. גם זה אינו מוכרח חדא לטעמא דפרישית י"ל דקרקע דמי לכלי שאינו עומד רק להשתמש בהן ולא להנאה של גופן ואף דכתיב נעל מידי דמטלטלי אפשר שאין למעט קרקע כמו דלא ממעטינן כלי שאין בו שוה פרוטה אע"ג דסתם נעל אית ביה שוה פרוטה ואין לנו עסק בדרשות חז"ל כי קצר מצע שכלינו מהשיגם ואדרבה כדדייקת בב"ב דף ג' דמעיקרא בעי לאוקמה הא דרצו לחלוק דהיינו בקנו מידן ופריך קנין דברים הוא ומשני כגון שהלך זה בתוך שלו והחזיק והלך זה בתוך שלו והחזיק משמע דהלך זה בתוך שלו לא מהני עד שיחזיק גם השני ולא אמרינן כיון שהחזיק זה נתחייב זה בחליפיו. וראיתי להר"ן שכתב שם דלאו בקנין חליפין עסקינן דבתר הכי מתרץ שקנו מידן ברוחות [ונראה שכן גירסת הר"ן ובש"ס דידן מעיקרא אמר שקנו מידן ברוחות] ודבריו צריכין עיון דהא כל חליפין כך הוא דזה מושך את זה שיקנה חבירו שלו וא"כ כי החזיק בשלו אמאי לא יקנה חבירו שלו ג"כ שהרי מה שהחזיק בשלו נעשה חילוף מה שיש לחבירו בחלקו. ונלענ"ד דהר"ן מפרש התוספתא דודאי קרקעות ומטלטלין דלאו כלים לא עבדי חליפין אלא דהתם איירי כגון זה שיש לו קרקע אחת ולחבירו ג"כ קרקע ורוצים להחליף זה בזה אזי בעל קרקע האחת מקנה לו קרקע שלו ע"י קנין סודר שמחליפה בקרקע של חבירו אלא דעדיין לא נגמר הקנין דנהי דחבירו יש לו לזכות בקרקע שלו כיון שקנה ממנו בק"ס. מ"מ הרי לא הקנה לו רק ע"ד שיזכה בקרקע של חבירו ולכן בהחזיק בקרקע של חבירו נגמר הקנין ושפיר שייך כיון שזכה זה נתחייב זה בחליפיו. והא דלא מוקמינן נמי הכא הך דכל הנעשה דמים ע"י חליפין דכלים היינו משום דנקט כיצד משמע דאתי לאורויי עיקר דין חליפין וא"כ לפ"ז דעת הר"ן דקרקע לא עבדה חליפין וגם לא קני מטעם מעות ועי' בב"י סימן ר"ג שהביא בשם תשובת רשב"א משמע דשייך חליפין בהך תוספתא בקרקעות וכן משמע בש"ע סי' ר"ג שסתם ולא פירש התוספתא וצ"ע דבסימן קנ"ז משמע דס"ל להמחבר עיקר דלא עבדה חליפין דהא בהגמיי' מפרש באמת הך דב"ב שהלך אחד והחזיק קונה חבירו בחליפין וא"כ כיון ששם סתם שלא כדבריו רק שהביא בשם י"א דעת הגמיי' ואיך סתם בסימן ר"ג בהחליף קרקעות כו' כיון שזכה זה משמע דס"ל דעבדא חליפין וצ"ל דמפרש ג"כ כמ"ש לדעת הר"ן אלא דבתשובת רשב"א לא משמע כן וצ"ע ואין להאריך יותר

שם בתוס' וא"ת ולפר"ת לוקמיה בחליפין שוה בשוה. לכאורה היה נ"ל לפיר"ת דיליף הכי מקרא דתמורה א"כ י"ל דתליא נמי למ"ד פירי עבדי חליפין מייתר קרא דתמורה וצריך לאוקמה בדבר שאינו מסויים כדמסקי התוס'. משא"כ למ"ד פירי לא עבדי חליפין לא מוכח דדבר שאינו מסויים יקנה שוה בשוה דלא מוקמינן קרא דתמורה אלא אפירי ודבר מסויים וא"כ י"ל דבשר שור לפי גרסת התוס' מקרי דבר שאינו מסויים וא"כ אפי' שוה בשוה לא מהני בדבר שאינו מסויים וע"כ דפירי עבדי חליפין וא"כ ע"כ קרא מרבה אפי' דבר שאינו מסויים שיקנה שוה בשוה ולא קשיא קושית התוס' ולפי שהיה לבי מגמגם אם לקרות בשר שור שאינו מסויים ראיתי גם בדברי רמב"ן שכתב בהדיא דמקרי דבר שאינו מסויים רק שצידד לומר בדרך אפשרי שהוא דבר המסויים כדי ליישב סוגיית הש"ס ולפיר"ת בלא"ה ניחא. ואפשר דעיקר קושית התוס' לפרש"י שסובר דמיירי בשור ופרה חיים ובזה א"ש דהזכירו התוס' בתירוצם דומיא דכל הנישום שהוא לפרש"י כמ"ש מהרש"א דלשיטת התוס' בלאו הכי לא קשיא די"ל כדפרישית. ועוד היה נ"ל דנהי דחליפין דשוה בשוה מהני י"ל ע"פ מ"ש התוס' כתובות דף מ"ז ע"ב ד"ה שלא ובב"ק דף ק' שהקשו בלוקח בהמה ונטרפה יחזור המקח דאנן סהדי שאדעתא דהכי לא לקחה ותירצו דמסתמא היה רוצה ליכנס בספק זה ע"ש. וביאור דבריהם דמסתמא לא היה המוכר מוכר לו באופן אחר וא"כ סבר וקיבל שאם תטרף יפסיד וא"כ אפשר לומר לענין חליפין דשוה בשוה דלא תליא בדעתו דאף אם דעתו שיהיה החליפין אפי' תטרף הבהמה מ"מ לפי האמת שהיתה עתידה הבהמה ליטרף ואילו היינו יודעין שתטרף כיון שנולד אונס באמת לא היה שוה כלום וא"כ במשך זה השור ואח"כ מתה הפרה א"כ לא היה שוה בשוה שהרי איגלאי מלתא שלא היתה שוה כ"כ ונהי דשוה בשוה מקרי חליפין היינו כשהן בעין קנה החליפין אבל כאן דקאמר דנתחייב באונסי החליפין וכיון דאתיליד אונס איגלאי מלתא שלא היה שוה בשוה דלא תליא בדעתו שאף אם רצה ליכנס בספק מ"מ אין יכול לעשות הבלתי שוה כשוה וא"כ לא מהני החליפין כיון דהוכיח סופו שאירע האונס וא"כ לא היה שוה בשוה לפי האמת

בא"ד י"ל דאתי לרבות מרוקא או דבר שאינו מסויים כו'. לפ"ז נראה לדידן דקי"ל פירי לא עבדי חליפין א"כ מוקמינן קרא לפירא וא"כ מרוקא ודבר שאינו מסויים אפי' שוה בשוה לא קני וא"כ קשה על הרמב"ם פ"ה מהלכות מכירה שכתב כל המטלטלין קונין זה את זה בהחלפה כיצד החליף כו' או יין בשמן וכו' וכתב המ"מ דס"ל כר"ת דשוה בשוה קני בכל המטלטלין וא"כ כיון דפסק בדין י"ו דאין קונים בפירות א"כ ה"ל לפרושי דבדבר שאינו מסויים לא קני בהחלפה וגם יין ושמן הוה לכאורה דבר שאינו מסויים ויש ליישב. גם י"ל דס"ל להרמב"ם בפשיטות מכח סברא דחליפין של שוה בשוה מהני דטעמא דבעינן דבר חשוב לא שייך אלא בנותן לו בתורת קנין חליפין שדבר שאינו חשוב אינו ראוי שיקנה בו המקח יותר משוויה משא"כ היכא דהוה שוה בשוה שפיר קני בכל גווני ומוכח לה מברייתא דלקמן דהחליף פרה בחמור וס"ל כפרש"י דשור ופרה פירי מקרי א"כ מוכח דשוה בשוה קני חליפין כמ"ש התוס' לעיל

בפירש"י בד"ה כיצד כו' מכר לו שור כו' ונתחייב לו המעות כו'. ובד"ה כיצד החליף כו' שם לו השור בדמים ע"מ שיתן לו זה פרה כו'. ולכאורה הלשון מגומגם דלפי מה שפרש"י בתחילה משמע דמפרש שכבר קנה השור ונתחייב לו הדמים ובסוף משמע דכל המשא ומתן היה בבת אחת ששם לו השור בפרה ע"מ שיתן לו זה פרה בדמים. ונראה דרש"י לא משמע ליה לפרושי דמתני' באמת איירי דוקא בכה"ג. שכבר נתחייב לו בדמי השור דסיפא משמע פירושא דרישא דכל הנעשה דמים באחר כיון שזכה זה נתחייב זה בחליפיו ולא משמע ברישא שכבר נתחייב לו הדמים דבכה"ג לאו חליפין מקרי דהא כבר נתחייב לו הדמים ואינו אלא קונה במלוה ולכן פרש"י דודאי מיירי מיד שנותן לו השור שם לו בדמים אלא דאילו לא אמרינן הך סברא שכבר נתחייב לו דמי השור שיכול לקנות בהם לא הוה שייך לומר שיקנה בדמי השור ע"ג דשם לו בדמים לא הוה מהני דמ"מ חליפין מקרי ובפרט די"ל כל שאינו בזה אחר זה אפי' בבת אחת אינו ולכך פרש"י דלפי האמת יכול לקנות בדמי השור שנתחייב לו וא"כ בשם לו השור בדמים כוונתו שיקנה השור ובדמים שיתחייב לו בעד השור יקנה הפרה ולכן שפיר מפרשינן מתני' כל הנעשה דמים היינו ששם לו בדמים הדבר המטלטל יכול לקנות גם החליפין כיצד החליף דמי שור בפרה היינו בשם הדבר המטלטל בדמים ע"מ שיתן לו זה פרה שפיר אמרינן כיון שזכה זה נתחייב זה בחליפיו דבשם לו בדמים מפרשינן כוונת הקנין שאחר שיקנה השור יקנה הפרה בדמי השור: בתוספות ד"ה יש דמים כו' ומקני להו במחילת הדמים כ"כ התוס' וכמה מפרשים דקשיא להו דבקדושין אמרינן המקדש