מעיני החכמה קנז

דקני וא"כ נ"מ טובא משא"כ בהך מתניתין דנקט בפשיטות דקני קשיא להו שפיר

דף מו ע"ב בתוס' ד"ה ופירי כו' וקשה כו' ועוד קשה לרש"י דפסק לקמן כר"ל כו'. עי' במאור שגם דעתו כפרש"י בכל מ"ש בהלכה זו הן במאי דב"ח חשיבי פירי הן במאי שפירש כאן ולא נשאר לרש"י רק קושיא זו שהיא עצומה מאוד לרש"י לפי שיטתו שסובר משיכה קונה מה"ת וקי"ל כר"נ ולא מצאתי בכל דברי מפרשים ישוב מספיק לקושיא זו. ובאמת אם נימא דרש"י יסבור כשיטת ר"ת דחליפין דשוה בשוה בכלל תמורה הן וכמו שביקשו גם התוס' לומר בשיטת רש"י יתיישב שפיר הקושיא בריוח דיש לדייק בלשון דקאמר ע"כ כר"ש מתרץ לה ולא קאמר סבירא ליה. ולכן נראה דרש"י ס"ל דהא בלא"ה דייקו התוס' לקמן אמאי לא מוקי בחליפין דשוה בשוה דמועיל גם בפירי לפיר"ת ונדחקו ליישב. אך י"ל דכיון דר"ת לא דייק ליה רק מקרא וא"כ י"ל דבחליפין כבר הקשו התוס' לעיל אמאי לא גזרו בהו שיאמר נשרפו חטיך בעליה ונראה דודאי סברת התוס' לעיל נכונה היא דכל כמה דלא שקיל דמי טרח ומציל אלא דיש להבין א"כ במעות נמי אמאי לא קני בנתן מקצת מעות על המקח דמדאורייתא קני כל המקח כדלקמן דף מ"ח ע"ב בעירבון וטרח ומציל בשביל שיתן לו מותר המעות דאם יניחם לשרוף יפסיד שלא ירצה ליתן לו מותר המעות. ודוחק לומר שלא יציל כי אם כפי מה שחייב לו עדיין להשלים המעות אלא נראה דבמעות כיון שדרך ליתן לו כל דמי המקח א"כ אם יתן כל דמי המקח יאמר נשרפו חטיך בעליה והוכרחו לתקן שלא יקנו מעות וכיון דאם נתן המי כל המקח לא קני ליה מעותיו גם בנותן מקצת לא שייך שיקנה דא"כ דמי מילי דרבנן לחוכא ואיטלולא דבכל המעות לא יקנה ובמקצת יקנה ולכן בכל גווני מעות לא קני. משא"כ בחליפין אין דרך ליתן המעות כלל ולכן ליכא למיגזר בהו אף אי מתרמי דמחליף שוה בשוה כיון דבנתן מקצת בתורת חליפין קני לא שייך למיגזר בנתן שוה כל המקח בחליפין ולכן קני בכל גווני. ועפ"ז י"ל ודאי אם יתכן פירושו של לקמן בדף הסמוך בתוס' ד"ה גאולה דגאולה היינו מעות לר' יוחנן כפי דין תורה ותמורה הוא חליפין של שוה בשוה וכיון דבעינן שוה בשוה דוקא כדברי ר"ת א"כ שייך ביה גזירה דמעות שיאמר לו נשרפו חטיך בעליה וא"כ יוכל להיות פיר"ת אמת בקרא דתמורה היינו שוה בשוה רק דשוה בשוה הוי לר' יוחנן כמו מעות ומן התורה קני ומדרבנן לא קני וא"כ מיושב קושיית התוס' דלוקמה בחליפין שוה בשוה דלפי האמת שכבר היתה תקנת חכמים דמעות אינן קונות ליכא לאוקמה דשוה בשוה דזהו מעות שאין קונות מדין המשנה. ומיושב ג"כ מה שהקשו התוס' לעיל דנוקמה בחליפין דשוה בשוה גבי תריסית דהקושיא היא למ"ד מעות קונות מן התורה ומדרבנן גזרינן פן יאמר נשרפו חטיך בעליה וכיון דמדרבנן לא קני אסור בשביל רבית. ומעתה י"ל דמאי דמסיק בש"ס ע"כ כרב ששת מתרץ אין הכונה דס"ל פירי עבדי חליפין אלא משום דלרב ששת מתרצא מתני' בדרך חליפין ולרב נחמן צריך לתרץ דהיינו במעות ור"ל דס"ל מעות אינן קונות מתרץ לה שפיר בחליפין אבל לא מטעמא דפירי עבדי חליפין רק דלר"ל דמשיכה מפורשת מן התורה ס"ל דלא גזרו כלל משום נשרפו חטיך בעליה ומעות לא קנו מדינא וא"כ לא המציאו כלל גזירה דנשרפו חטיך בעליה וא"כ בחליפין דשוה בשוה אוקמוה אדיניה דקני מקרא דתמורה כפיר"ת ולהכי קאמר דמתרץ לה כרב ששת אבל לא סבר כר"ש ותירוץ זה נכון הוא וברור. אך אם נימא דרש"י לא ס"ל כפר"ת שלא הוזכר בדבריו רמז לזה מה שלמד ר"ת מקרא דתמורה הדרא קו' התוס' לדוכתא ולכן י"ל דבלא"ה קשה לפי שיטת רש"י דמטבע הוה פירי א"כ ל"ל לאקשוי לריש לקיש ממתני' ולדייק מיניה דס"ל לר"ל דפירי עבדי חליפין הא בלא"ה ע"כ מוכח דר"ל ס"ל פירי עבדי חליפין מדמוקי מתני' דכל המטלטלין קונין זה את זה אפי' כיס מלא מעות בכיס מלא מעות ואפי' אי מוקמינן באנקא ואניגרא נמי פירי הוה וכן הקשה הרמב"ן על בעל המאור שמפרש דדוקא ר"ל ס"ל דכיס מלא מעות קני משום דס"ל פרי עבדי חליפין. ובאמת בדברי בעל המאור י"ל דס"ל כי"א שכתבו התוס' לעיל דמטבע היוצא בהוצאה מקרי כלי וא"כ משם לא מוכח דס"ל לר"ל פירי עבדי חליפין רק אם נימא דמטבע אינו נעשה חליפין וע"כ הך דכיס מלא מעות איירי באנקא ואניגרא דוקא אבל אם נימא מטבע נעשה חליפין לא מוכח כלל די"ל דר"ל דוקא במטבע קאמר ולא בפירי משא"כ ממתני' מוכח שפיר דס"ל לר"ל בע"כ פירי עבדא חליפין לפי שיטת בעל המאור שסובר דבעלי חיים פירי מקרי. ומעתה י"ל גם לפרש"י אע"ג דלעיל נראה דס"ל דגם מטבע בכלל פירי הוא נראה משום דלא הוה דומיא דנעל שהיא כלי מצד עצמו ולכן פשיטא ליה דגם מטבע לא הוה בכלל כלי אבל אפשר דס"ל מסברא דפירי לא עבדי חליפין ומטבע עדיפא ועבדא חליפין ולכן ניחא לן לאקשויי ממתני' דבעלי חיים פשיטא לן דבעלי חיים ודאי לא עדיפי מפירי דלא עבדי חליפין. ובזה ניחא מה שהקשו מפרשים על רש"י דלקמן אמרינן ביה למעוטי מטבע והרי כבר נתמעט מטבע מבמנא דממעטינן פירי ולפמש"כ א"ש ולק"מ דנהי דמקרא דכתיב נעל אימעטא מטבע כמו פירא מ"מ בשטר צריך לפרש דמסברא מצינן למימר דמטבע חשיבא ככלי לפי שיוצא בהוצאה וכפי זה אפשר לומר למאי דמקשה בש"ס מהך דהחליף שור בפרה אע"ג דאיכא לתרוצי דהחליף שור בפרה למאי דקי"ל במכר את הפרה לא מכר העול ובקשורים מכר את העול ובחמור לעולם אוכף ומרדעת מכורין אע"פ דאין קשורין כדאיתא בח"מ סימן וא"כ י"ל דמיירי בקשורים והעול הוה כלי שפיר וא"כ במשיכת השור משך נמי כלי שקשור בו השור וקונה בו הפרה וכן בחמור והא דלא מתרצינן הכי לרב נחמן דמיירי בקשורים י"ל דמ"מ לא א"ש אי מפרשינן רישא במטבע ליכא לפרושי סיפא בכלי כמו שצ"ל לפי' התוס' דבסיפא ע"כ איכא רבותא טפי מרישא ואם נפרש רישא במטבע ע"כ סיפא לאו בכלי איירי (אלא) דהש"ס בעי לאוכוחי בכל גוונא אפי' נימא מטבע עדיפא מפירי וס"ל פירי לא עבדי חליפין מסברא ולס"ד מטבע נעשה חליפין ליכא לפרושי סיפא בכלי ולהכי עדיפא מיניה משני לר"נ דיש דמים שהם כחליפין דאפילו למ"ד מטבע נעשה חליפין א"ש נמי סיפא בדמים כמש"כ התוס' לשיטתם והדר פריך לר"ל ומשני דע"כ כר"ש מתרץ לה והנה מאי דאקשינן לר"ל אע"ג דפשיטא לן ע"כ ר"ל ס"ל לקמן כרב ששת אי מוקמינן באנקא ואניגרא וע"כ עיקר הקושי' אם נימא דר"ל ס"ל מטבע נעשה חליפין דלא הוה מוכח דפירי עבדי דמצינן לאוקמה הך דכיס מלא מעות במטבע וכיון דהך דכיס מלא מעות במטבע איירי ומטבע נעשה חליפין ליכא לפרושי סיפא בכלי דבסיפא ע"כ איכא רבותא טפי מברישא ומ"מ פי' רש"י שפיר בלשון המקשה דפריך למ"ד פירי לא עבדי חליפין דגם למסקנא קשיא לרב נחמן דכרב נחמן ודאי גם למסקנא בדמים מתוקמא דהכי ניחא טפי מלאוקמה בקשורים דוקא ולר"ל בין לס"ד מטבע עדיפא ובין למסקנא ע"כ כרב ששת מתרץ דפירי עבדי חליפין. מיהו למסקנא דפסק רש"י כר"ל בהא דמשיכה קונה מ"מ בהא לא קי"ל כר"ל לפי שיטת רש"י דמעות פירא הוה וא"כ כיון דקי"ל אין מטבע נעשה חליפין איכא לאוקמה הך דהחליף פרה ע"י כלי והך דכל המטלטלין קונין איירי נמי בכלים כמש"כ בעל המאור. ולפ"ז מיושב שפיר קושית התוס' שהקשו לרש"י מברייתא דלקמן פרתך בכמה דתקשי לרב נחמן דס"ל פירי לא עבדי חליפין ולפמש"כ לק"מ דשם מיירי בפרה קשורה בעול דקנה גם העול והוה שפיר כלי וא"ש וגם תופס פרתו משמע במוסירה כדלעיל דף ז' וא"כ קני אגב מוסירה:

בא"ד ונראה דשור ופרה חיים הוי כלי כו' עכ"ל. נראה ביאור דברי התוס' דלמאי דס"ד דרישא דכל הנעשה דמים היינו מטבע ליכא לפרושי סיפא בשור ופרה חיים דמקרי כלי דא"כ לא שייך לומר בסיפא כיצד דהא כלי פשיטא דהוה עיקר חליפין וא"כ לא שייך לפרש כיצד ולהכי משני דפירי נמי עבדי חליפין והיינו סיפא דבשר שור וכיון דסיפא איירי בבשר שור דהוה פירי יש לפרש הכיצד דה"ק כל הנעשה דמים באחר היינו כל מידי דהוה פירא עבדי חליפין וחשיבות הפירי לעשותה חליפין בשביל שיש גם לפירא חשיבת המטבע ומפרשינן כל הנעשה דמים באחר היינו כל פירי שנעשים דמים וכיון שנמכרים הפירות ונעשים דמים שפיר עבדי חליפין וכיון דתלי חשיבת הפירות בשביל שנעשים דמים א"כ עיקר החשיבות תולה בדמים ומוכח ממילא דמטבע נעשה חליפין שחשיבות הפירא הוא בשביל שנעשה דמים וא"כ מוכח דמטבע נעשה חליפין. ובזו מיושב מה שהוקשו התוס' לקמן דלוקמה בחליפין שוה בשוה. ולפ"ז ניחא דא"כ לא שייך הכיצד דהא ברישא דקאמר כל הנעשה דמים א"כ ל"ל דבסיפא מפרש חליפין שוה בשוה דל"ל דהא דשוה בשוה הוה חליפין מטעם דיכולין לקנות בהם מטבע דהא מטבע נעשה חליפין אפילו אינו שוה בשוה להך ס"ד וא"כ ליכא לפרושי דקאי אשוה בשוה דא"כ לא שייך לומר כיצד דכיצד משמע סיפא פירושא דרישא ונראה דהתוס' לא הקשו כן רק לפרש"י שמפרש דהך קושיא הוא לפי האמת דס"ל דשור ופרה פירי מיקרי א"כ גם לפי האמת דאין מטבע נעשה חליפין נמי מפרשינן למ"ד פירי עבדי חליפין דסיפא איירי בפירות א"כ ע"כ לאו משום חשיבות הדמים מפרשינן לה רק דמפרשינן כל הנעשה דמים היינו כל מידי שיכולין למוכרו בדמים ומפרש דהיינו פירות א"כ שפיר הקשו לוקמה בשוה בשוה. ובהכי ניחא דתירצו התוס' דומיא דכל הנישום והקשה מהרש"א דלדברי התוס' כל השקלא וטריא היינו בס"ד דאמרינן כל הנעשה ולמה הזכירו התוס' בלשונם כל הנישום דאי אמרינן כל הנישום בלא"ה לא קשיא לפי האמת לפירוש התוס' ולפ"ז א"ש דכיון דעיקר הקושיא אינה אלא לפרש"י ולפירוש התוס' בלא"ה לק"מ ולכן הזכירו שפיר בתירוצם נמי כל הנישום ועיין בסמוך

בא"ד דמ"ד מטבע נעשה חליפין כו' דכל הנישום משמע למעוטי מטבע כו' עכ"ל. נראה דהתוס' לא ס"ל כדברי ר"ח שהביאו הנ"י שסובר דחליפין בעי שומא והכי משמע מדנקט כל הנישום ול"ל לתלות בשומא אי חליפין לא בעי שומא אלא ודאי קמ"ל דוקא מידי דשייך לומר ששוה כך וכך והיינו כל שהוא נישום לאפוקי מטבע דלא שייך ביה שומא שהוא מעות עצמו. וא"כ קשה לפמש"כ התוס' דר"ח גורס בשר שור וא"כ צריך לפרש דשקלא וטריא היינו לס"ד א"כ תיקשי קושית