מעיני החכמה קנו

דבפירא אין לחלק בין דבר מסויים לדבר שאינו מסויים הכי נמי במטבע וא"כ בכל גווני נקנה וא"כ פריך שפיר ועפ"ז אפשר לומר דאף דמטבע נקנה אגב קרקע היינו מטבע שלימה אבל נא חציה דמטבע גריעא מפירא וא"כ גם קושיא דאג"ק הוא לרב פפא דוקא

בפירש"י ד"ה ואקנינהו כו' לא היה נותנם לו מי שהפקדון אצלו שאם יאבדו כו' עכ"ל. רש"י מפרש לה אפקדון ובב"ק דף ק"ד איתא דרב פפא מסיק זוזי והיינו הלואה ואפשר דרש"י ס"ל דתרי עובדי הוה וס"ל לרש"י דהכא ע"כ פקדון הוו דאל"כ מנ"ל להש"ס דר"פ הדר ביה אימא דוקא הלואה אינה נקנית בחליפין דלאו בעינא הוא ורש"י לשיטתיה אזיל לפי מה שפירש בפרק אע"פ דף נ"ה ע"ב דגם הלואה מקני באגב ואף דפירש שם הטעם שאינה נקנה בחליפין משום דאין מטבע נעשה חליפין וא"כ אפי' אי הוה הלואה מוכח דאין מטבע נקנית בחליפין אפשר דשם לא פרש"י רק לפי האמת דקיי"ל אין מטבע נקנית בחליפין. אבל הכא אי איכא למימר דר"פ מיירי בהלואה לא הוה מוכח דר"פ הדר ביה דילמא דוקא הלואה דליתא בעינא בעינן אגב קרקע והתוס' פ' אע"פ שם כתבו דדוקא לענין הרשאה מהני אגב אבל נענין קנין אפי' באגב אין הלואה נקנית. ולדבריהם צ"ל דפשיטא ליה דקנין חליפין חשיב כמו אגב חם מטבע נקנית בחליפין ועי' תוס' ב"ק דף ע' ד"ה אמטלטלין דכתבו די"ל דמסיק היינו בעסקא. ומ"ש רש"י שמא יאבדו בדרך אע"ג דהוה סגי בהרשאה בעלמא וכיון ששנתן ע"י שליח מיפטר ואפשר דחשש פן יבטל השליחות או שמח ימות ר"פ ונתבטל השליחות ממילא עי' ח"מ סימן קכ"א

בגמרא איתביה רבי אבא לעולא כו' אם יש לו מעות כו'. ויש לדקדק דילמא ביש לו מעות שרי דמצי להשכיר נו המקום שמונחים בביתו בעד המעות שמקבל ושכירות קרקע נקנה בכסף וא"כ קני גם המעות מטעם חצירו. מיהו לזה י"ל כיון דאמר ממעות שיש לי משמע שאינו מקנה לו כל המעות כי אם קצת וא"כ המעות מעורבין עם מעות של הבה"ב וכה"ג הו"ל חצר שאינו משתמרת כדלעיל דף י"א ע"ב. אנא דמ"מ קשה כיון דהכא קאמר ממעות שיש לי בביתי משמע ודאי דאית ליה קרקע וא"כ ביש נו מעות יוכל להקנות לו המעות עם שכירות המקום מטעם אגב קרקע. וצ"ל דמשמע ליה לשון הברייתא שלא הקנה לו רק המעות ולא יותר. ואכתי איכא למידק לפי מש"כ התוס' לקמן הא דמטבע נעשה חליפין אע"ג דמעות אינן קונות במפרש בתורת חליפין קני וא"כ בברייתא דהכא דלא פירש בתורת חליפין אפי' אם מטבע נעשה חליפין אמאי קני הא הו"ל מעות שאינו קונות וצ"ל דהא נמי כמפרש בתורת חליפין דמי כיון שהוא מטבע במטבע תו י"ל דכיון דמעות קונות דאורייתא ליכא למיחש לריבית אנא דמשמע ליה כיון דמטבע אינה נעשה חליפין וגם אינה נקנה וא"כ אפי' במעות נמי לא קני למטבע. דכי היכא דאינה נקנה בחליפין גם בתורת מעות אינה נקנית דהא הטעם משום דהוה כמו אותיות כמש"כ הרשב"א וא"כ גם בתורת מעות נא יקנה מטבע כמו שאינה נקנה בחליפין. ואע"ג דבהגבהה או משיכה מטבע נקנה ואותיות אינן נקנות במסירה התם היינו טעמא שנשאר עדיין לנותן הכח שהיה לו מעיקרא שהרי הלוה נתחייב לו אבל במטבע שמוסר לו הנותן ונסתלק ממנה בודאי קני אבל לענין שיהיו מעות קונות אף בלי משיכה י"ל דנא מהני במטבע. ולפ"ז לא הוה צריך לשנויי אידי ואידי בפרוטטות דאפי' נותן לו השולחני מטבעות רק של בעה"ב פרוטטות נמי י"ל דקני מן התורה מטעם מעות ותו ליכא למיחש לרבית ועי' לקמן פרק א"נ דף ע"ג ע"ב. אלא דכבר מוכרח לאוקמה בפרוטטות תו נא מוכח דמעות קונות דאיכא למימר אידי ואידי בפרוטטות ובהכי ניחא הקושיא לפמ"ש התוס' לעיל דף מ"ב דלהכי נא חיישינן שיאמר לו נשרפו מעותיך בעליה משום דכספים אין להם שמירה אנא בקרקע וא"כ קשה אמאי הכסף אינו קונה את הזהב הא לא שייך שיאמר נשרף דהא אין שמירה אלא בקרקע וכמו כן בשחר מטבעות ולפ"ז ניחא דנא צריך לן האי טעמא רק במאי דמעות קני מן התורה משא"כ מטבע לא קני במעות מן התורה וא"כ אין בו קנין רק משיכה ואף דמטבע אינו קונה אסימון היינו משום כיון דאין שם מטבע עניו הוה כשאר מטלטלין דלא פלוג בין היכא דשייך בו שריפה ואפי' דל"ד מטבע נקנה בחליפין איכא למימר דוקא בחליפין דאתרבי מכל מבר אבל במעות י"ל דלכ"ע אין מטבע נקנה ולא ק"מ וצ"ע בזה. ובהכי ניחא דלא פליג ר"ש ברישא דהזהב קונה את הכסף והכסף אינו קונה את הזהב ולא פליג ר"ש לומר דכל שהכסף בידו ידו על העליונה אלא ודאי כדפרישית דמעות לא מקני במעות אפי' מן התורה ולהכי גם לוקח מצי הדר ביה מיהו כאן י"ל בפשיטות דנחושת מקרי פירא לגבי כסף

בתוס' ד"ה אידי ואידי כו' וא"ת ונימא שהשולחני נתן לו מעות כו' וכן נראה שהרי צריך ליתן לפועלים כו' עכ"ל. לכאורה י"ל לפי דברי הפוסקים בהקנה לו דבר שאינו נקנה ודבר אחר אמרינן מיגו דחל אהא חל נמי אהא א"כ י"ל דהא דמוקי אידי ואידי בפרוטטות היינו שנותן לו מעות ובתוכם פרוטטות וא"כ חל אשניהם הקנין דבפרוטטות שנותן לו קונה המעות עם פרוטטות שבתוך המעות שיש לו לבעה"ב ועיין מש"כ לקמן ע"ב. גם י"ל שאין השולחני נותן לו רק פרוטטה אחת לקנות בחליפין פרוטטות שבביתו של בעה"ב

בתוס' ד"ה כל הנעשה דמים כו' לרב דאמר בכליו של קונה כו' וללוי כו'. לכאורה היה נראה דוחק לפרש שיהא פלוגתא ביניהם בפירוש לשון המשנה שאינו מבואר בגמרא וגם דוחק לומר נתחייב היינו באחריות החליפין דפשטא דמילתא משמע דנתחייב ליתן לו החליפין. וגם קשה לקמן דאמר מאי כיצד ומשני ה"ק ופרי נמי עבדי חליפין ולשון כיצד חין לו ביאור דכיצד משמע בכל מקום פירוש הרישא לא שנפרש דרישא מיירי במטבע וסיפא מילתא אחריתא ולכן אכתוב הנלע"ד אף שכל הראשונים לא פירשו כן. כי לפענ"ד אפשר לפרש דה"ק כל הנעשה היינו המטבע שנותן לו היא בתורת חליפין וא"כ כשלזה יש שור ורוצה להחליפו בפרה וכדי לקיים המקח נותן אחד לחבירו מטבע בתורת חליפין שיקנה בו חפץ של השני. והנה אם לראובן פרה ולשמעון שור ורוצה ראובן להחליף הפרה בשור של שמעון א"כ אם נותן ראובן מטבע לשמעון וזוכה שמעון במטבע ומקנה לו השור נתחייב ראובן גם בפרה שהוא חליפי השור והיינו דכיון שקונה ראובן השור במטבע שנותן לו א"כ הוי הפרה חליפי השור שהרי מתחייב לו פרה תמורת השור וא"כ חדוש גדול השמיענו התנא כיון שזכה שמעון במטבע שקונה בה ראובן השור נתחייב ראובן בחליפין והיינו דפריך לקמן למאי דס"ד מטבע מאי כיצד דס"ד כפשוטו שכל החליפין בעבור המטבע א"כ לא שייך הכיצד כלל או לפי שיטת התוס' דס"ד דאיירי בבעלי חיים דפשיטא להו דהוי כלי א"כ לא קמ"ל בכיצד מידי דפשיטא לן הכי ומשני ה"ק ופירי נמי עבדי חליפין והיינו בבשר שור ומיירי ג"כ שנותן לו מטבע וזה קונה השור חילוף המטבע והפרה מקנה לו בחליפי בשר שור וא"כ מוכח דפירי נמי עבדי חליפין. וללוי בהך ס"ד מתפרשא בפשיטות כיון שזכה שמעון במטבע נתחייב ראובן בחליפין דהיינו כליו של מקנה וללוי א"ש גם הכיצד דהחליף שור בפרה וסדר החליפין שהמחליף נותן לו דבר אחר שיקנה בו החליפין וא"כ כל חליפין הוא בע"כ שנותן לו עוד דבר אחר שיקנה בו החליפין וח"כ מצינן לפרושי דסיפא ארישא קאי דהחליף שור בפרה היינו ג"כ ע"י מטבעות שהרי לעולם צריך ליתן דבר נוסף שיקנה בו בתורת חליפין. משא"כ לרב דאמר בכליו של קונה לא משמע לן לפרושי שאחד נותן המטבע לקנות בה וקונה בה בהמה של שני רק אותה הבהמה עצמה מיחשבת כליו של קונה וכיון דמשכחת לה חליפין באותו דבר עצמו שמחליף לא משמע לן דסיפא איירי בהחליף ע"י מטבע דא"כ למה נקט שור ופרה לינקוט דהחליף מטבעות במטבעות כיון דשור ופרה פשיטא לן דחשיבי כלים אלא איירי כפשטה ולכן משני בבשר שור ולפרש"י דס"ל דגם שור ופרה חיים פירי נינהו י"ל דלרב לא' משמע לן שהחליף ע"י כלי שנותן לו לקנות השור וגם זה נותן לו כלי לקנות הפרה דלרב סתם חליפין הם ע"י אותו דבר המתחלף וא"כ בהחליף שור בפרה משמע לן שאינו נותן הכלי רק זה האחד שנותן הכלי וקנה גם השני בחליפי מה שקונה ממנו ולהכי לא משמע ליה לפרושי הכי אליביה דרב

בתוספות ד"ה ש"מ ואע"ג דמעות אינן קונות כו' עכ"ד. עי' במהרש"א שהקשה למה לא הקשו התוס' כן בתחילת הסוגיא ונ"ל דבלא"ה י"ל בפשיטות דאם עדיין לא נתן המעות רק שנותן לו המטבע בתורת חליפין י"ל דלא שייך נשרפו חטיך בעליה שהרי אין זה יודע אם נאבדו בפשיעה או באונס ואם נאבדו בפשיעה אין צריך ליתן לו כלום שהרי מתחייב נגדן בפשיעה על החטין וא"כ י"ל אי אמרינן ברי ושמא לאו ברי עדיף א"כ יכול לפטור א"ע בטענה שמא פשעת ואתה מתחייב על החטין ולא יתן לו כלום ואע"ג דבכה"ג הוה איני יודע אם החזרתי י"ל לפמ"ש בספרי דטעמא דאיני יודע אם החזרתי חייב משום דכל דבר שלא עשה בחזקת שנא עשאו כמו בתנאי שבקום ועשה שבחזקת שלא עשאו. משא"כ כאן שבודאי נאבדו והספק בהן אי בפשיעה אי באונס הוה ברי ושמא. אנא די"ל פן לא יטרח להציל רק קצתו ומקצת ישאר וא"כ בע"כ יתחייב לו המקצת והוה כמו בחמשין ידענא דהוה מחוייב שבועה ואין יכול לישבע משלם שהרי במה שנשאר מחוייב לשלם לו בעדו אלא דתלי אי אמרינן מחוייב שבועה ואין יכול לישבע משלם וא"כ כיון דלעיל פליגי רב ולוי ואפשר דרב הוא דקאמר מטבע נעשה חליפין ורב לשיטתיה לא ס"ל משואיל"מ וא"כ י"ל דזהו הוה כמו איני יודע אם נתחייבתי ואף אם יש קצתן לא שייך לומר משאיל"מ ע"ז לרב לשיטתיה. משא"כ הכא דדייקינן כן ממתני' ומתני' דלקמן פרק השואל מוקמינן דס"ל מתוך שאיל"מ ולהכי קשיא להו שפיר וללוי בלא"ה לא קשה דהא ס"ל בכליו של מקנה. אלא דהפוסקים פסקו במלוה על המשכון שטוען המלוה נאנסו חייב הלוה דהוה בכלל א"י אם החזרתי וא"כ נראה גם כאן אם יאמר א"י אם נאנסו בפשיעה חייב לשלם. וי"ל בפשיטות דלעיל י"ל דכמו דאי אמרינן מעות קונות קאי במי שפרע משום דמעות קונות מן התורה וא"כ נ"מ טובא אי מטבע נעשה חליפין מן התורה קאי ג"כ במי שפרע. וגם יש כמה ענינים שמעות קונות כמו בארבעה פרקים וכדומה שהעמידו דבריהם על הדין תורה וכ"ש אם נימא כדברי רמ"א בסימן דבהתנה בהדיא שיקנו לו המעות