מעיני החכמה קנה

לו פירא א' במתנה ואח"כ יקנה ממנו ע"י הפירא שיחזור ויתנה לו בתורת חליפין. וראיתי באס"ז שהרגיש בזה הר' משה כהן ותירץ הרא"ש דמעשר ממון גבוה הוא ואינו יכול לקנות בו חליפין וא"כ א"ש נמי דלא אמרינן שיקנה הכל בתורת חליפין כיון דלאו ממון דידיה הוא לא אמרינן כיון שחל הקנין על ממון גבוה יחול על ממון דידיה וא"ת אכתי יחלל מקצת מעשר בשוה פרוטה על המעות ויוסיף חומש ואח"כ יתן לו המעשר המחולל במתנה ויקנה לו בחליפין בפירות די"ל שאינו רוצה להפסיד מן החומש כלום ולכן האי תקנתא עדיפא. אלא דיש לתמוה על הרא"ש דאי ממון גבוה איך נותנו במתנה הא מבואר בקדושין דף נ"ד ע"ב דממון גבוה לא מצי יהיב במתנה וע"כ ממון הדיוט הוא וא"כ הדרא קושיא לדוכתא יקנה לו פירא א' עם המעות וכן לרב ששת מצי קני חליפין בפירות ואפשר לומר דאפי' אי ממון הדיוט הוא כיון שאין רשות בידו לאכלו בלא פדיון הוה כדבר שאינו מסויים וצ"ע

בגמרא ונקנינה נהליה אגב קרקע. לכאורה תמוה דקושיא זו קשה בלא"ה כמו שהקשו רש"י והתוס' דחקו בזה. ולכאורה היה נ"ל ע"פ מש"כ התו' ב"ק דף י"ב ד"ה אנא דקנין אגב דרבנן. א"כ י"ל דקנין דאורייתא עדיף מקנין דרבנן ולא פריך מידי וי"ל לזה דא"כ ביש בידו מעות נמי איך יקנה המעות במשיכה הא אנן קיי"ל דבר תורה מעות קונות וא"כ משיכה אינה אלא קנין דרבנן אלא דלקמן בס' אס"ז הביא בחדושי הריטב"א בשם הרמב"ן דא"כ מתנה איך יקנה ותירץ בחליפין או בחצירו או באגב ומש"כ בחצירו תמוה בעיני דחצירו לא עדיף מידו ובסוגיא שם מוכח דגם ידו לא קני היכא דבעי מעות ולח נשאר רק חליפין ואגב אלא דהא גופא תיקשי האיך מעות קונות המכר אי משיכה לא קני איך קונה המוכר המעות כיון דמשיכה אינו קונה. ומזה יש להוכיח כמש"כ התוס' דהיכא דליכא מעות משיכה קונה אלא דלמ"ד מטבע נעשה חליפין לא מוכח כלל הך סברא די"ל ודאי גם במתנה משיכה אינה קונה וא"ת איך יקנה המוכר המעות די"ל דלא גרע מנותן לו חליפין שהרי רוצה בממכרו ונותן לו חילוף המכר וא"כ מעות קונות נמי מדין חליפין. מיהו למ"ד אין מטבע נעשה חליפין ע"כ מוכח דהיכא דליכא מעות משיכה לבדה קונה דאל"כ איך מעות קונות וא"כ י"ל דהקושיא דוקא למ"ד מטבע נעשה חליפין דא"כ לא מוכח היכא דליכא מעות קני משיכה מן התורה דהא ביש בידו מעות ע"כ במשיכה מקני להו ולדידן דקיי"ל מעות קונות א"כ משיכה נמי לא הוה אלא קנין דרבנן וא"כ פריך שפיר דלקני ליה אגב. משא"כ לדידן דקיי"ל אין מטבע נעשה חליפין לא קשיא כלל דע"כ מוכח דקנין משיכה הוא מן התורה מדחזינן דמעות קונות וא"כ עדיף ליה לתנא קנין דאורייתא שמקנה לו הפירות או המעות במשיכה מקנין דרבנן ולא קשיא מידי זה י"ל דרך חידוד. וע"פ פשיטא אפשר דלא פסיקא ליה דאולי גם באגב לא קני מטבע משום דדעתיה אצורתא משא"כ לר"פ פריך שפיר דס"ל דלא מהני סברא דדעתי' אצורתא דלא ליקני. מיהו לפי האמת דקיי"ל מטבע נקנה באגב צריך לאוקמה בלית ליה קרקע וכמו שכתבו התוס'

בתוס' ד"ה ונקנינהו כו'. וקשה דליקני ליה המעות בהודאה כו' עכ"ל. לכאורה היה נ"ל ליישב דהא בלאו הכי י"ל דנהי דהוא חבירו ומפקיר המעשר אף שאפשר שחבירו יחזיקנו לעצמו ולא ישוב להחזירו לו א"כ יפסיד אלא שבוטח באוהבו וא"כ י"ל דאין רוצה ליתן לחבירו מעות חולין דאפשר דאף שבטוח שחבירו לא יקח המעשר עצמו לפי שיש בו טורח להעלותו לירושלים ולכן סמכא דעתיה שלא יחזיקנו לעצמו. משא"כ אם יתן לו מעות חולין י"ל שמורא יעלה על ראשו שמא לא יחזור לו חבירו המעות דיותר הוא בטוח על המעשר בחבירו ממה שבטוח על מעות חולין אלא דביש בידו מעות יכול ליתן לחבירו המעות במתנה ע"מ שיפדה בו המעשר וא"כ אין לו הפסד יותר ממה שהיה נותן גוף המעשר שזה צריך להעמיד בע"כ באחריות וצריך לבטוח בחבירו על זה אבל לא שיתן לחבירו מעות חולין גמורים שיכול לעשות בהם מה שלבו חפץ ולהכי נקט אין בידו מעות וא"כ לא קשיא תו קושית התוס' דיקנה ליה באודייתא דבאודייתא לא שייך תנאי. וא"כ יהיה המעות של חבירו לגמרי א"כ יש לו לירא פן יחזיק בהם וא"ש. ובזה אפשר מאי דלא אקשינן בפשיטות למ"ד מטבע נעשה חליפין וכ"ש דיקנה כמש"כ התוס'. ולפ"ז אפשר, לומר דהא לקמן פליגי רב ולוי אי חליפין בכליו של קונה או בכליו של מקנה ומפרש לקמן בכליו של מקנה היינו משום בההוא הנאה דמקבל מיניה וא"כ י"ל לפ"ז לא מהני חליפין ע"י שליח דבהנאת מה שמקבל השליח ממנו לא מצי מקנה למשלח דבשלמא אי חליפין בכליו של קונה שפיר מצי לאקנויי נמי ע"י שליח שאין הנותן מקנה כי אם בעבור מה שנותן לו ומה לי שיקנה לו או למשלח. משא"כ אי בעינן כליו של מקנה בעינן דוקא שיהיו ההנאות שוות כמש"כ שם א"כ אי נותן להשליח הכלי לא מצי לאקנויי למשלח דהרי הנאת הקבלה מן השליח והנתינה הוא למשלח והרי הוא אינו מקנה כי אם לזה שמקבל ממנו בעבור מה שקיבל ממנו כן אפשר לומר ולפ"ז אי אפשר להתנות בקנין חליפין דהא קיי"ל דמאי דא"א לקיומיה ע"י שליח לא מצי עביד ביה תנאה וא"כ לא קשיא כלל מהך דעומד בגורן די"ל שבלא תנאי אינו חפץ ליתן ובתנאי אי אפשר להתנות דלא מצי לקיומיה ע"י שליח וא"כ י"ל דמ"ד מטבע נעשה חליפין הוא לוי ולוי ס"ל בכליו של מקנה ולא קשיא כלל מהך דעומד בגורן והא דלא אמרינן תסתיים דלוי ס"ל מ"נ חליפין דאי רב ס"ל הכי תקשי ליה מתני' דרב ס"ל בכליו של קונה די"ל דהא באמת פלוגתא דתנאי הוא לקמן משא"כ לרב פפא דס"ל לכ"ע נקנה בחליפין פריך שפיר. אלא דמ"מ י"ל דהתוס' מקשי שפיר מאודייתא דהיינו שיודה שיש לו קרקע ויקנם לו באגב. ובהכי ניחא מה דלא מקשי התוס' בלא"ה אקושית הש"ס דבקושית הש"ס י"ל כדפרישית דמקנה לו על תנאי ובאודייתא אבל השתא דמשני בלית ליה קרקע קשיא ליה שפיר יודה שיש לו קרקע וא"כ יכול להקנותם בתנאי באגב דבאגב מצי לאתנויה שפיר אלא דמ"מ נ"ל ליישב דבלא"ה יש להבין מה זה המהירות כ"כ לחללן בגורן דוקא וצ"ל שרוצה לאכול מיד אלא די"ל דמיירי שיש לו מעות פקדון אצל אחר והוא חייב לאיש אחר וא"כ דינא דמוציאין מדר' נתן וירא פן בתוך זמן שיגיע לביתו יגיע זמנו של ב"ח ויבא לב"ד להגבותם לו ולכן מחלל עליהם מעשר שני וא"כ כבר קנאם המעשר בטרם שיבא הב"ח ותו לא יוכל הב"ח ליקחם בחובו ולכן ממהר לחלל הפירות וא"כ לא קשיא כלל מאודייתא דהיכא דחב לאחרים לא מהני הודאה שלו. ובהכי ניחא לדעת הסוברים דקנין סודר בעי עדים א"כ תקשי מאי פריך הכא נימא דליכא עדים ועיין תוס' סנהדרין דף ו' שנדחקו בזה דסתם גורן מצויין בו בני אדם והוא דחוק וגם כאן נראה דשיטת התוס' דקנין סודר בעי עדים דאל"כ לא מקשי התוס' מידי מאודייתא דמצינן למימר דליכא עדים אלא דהתוס' ס"ל דק"ס בעי עדים וע"כ לומר דכאן מיירי ביש עדים ומקשי שפיר. ולפ"ז מיושב שפיר בלא"ה דמשמע ליה להש"ס דעיקר המהירות שממהר לחללן הוא בשביל שחב לאחרים א"כ ל"ל דאין כאן עדים דא"כ לא יועיל בערמתו שהרי בלא עדים לא יהיה נאמן על מה שחב לאחרים. וא"ת וכי תנא תקנתא דרמאי קמ"ל דרוצה להפקיע ב"ח די"ל שרוצה לסלק לב"ח בשאר מטלטלין וכה"ג ולא קשיא מידי

בתוס' ד"ה אלא ומ"ד נעשה חליפין נמי איתותב. דברי התוס' דחוקים כמש"כ המפרשים וכבר כתבתי בזה ואפשר לומר דלא מצי לאקשויי למ"ד נעשה די"ל דדוקא בשוה בשוה ס"ל מטבע נעשה חליפין והיינו כעין מה שחילק ר"ת לקמן בפירות והיינו שמחליפם לגמרי וא"כ לא קשיא דיקנה לו בחליפין די"ל שאין רוצה ליתן לו שווי המעות דאפשר אף שבעל המעשר בוטח בו הוא אינו בטוח בבעל המעשר שיחזיר לו חליפין או שאין לו כ"כ ומ"מ לאו גברא ערטילאי הוא. משא"כ לרב פפא דמדמי ליה לפירות וא"כ סגי בקנין סודר בעלמא פריך שפיר דאין קפידא לזה המקבל בסודר דקני ע"מ להקנות הוא. אמנם כן לפ"ז אפשר ליישב בלא"ה בפשיטות דודאי יש להבין מאי פריך ונקנינהו אגב סודר הא י"ל שאין המקבל רוצה ליתן סודר שלו לנותן פן יחזיק בו הנותן ואין לומר יתן הנותן סודר שלו למקבל ואח"כ יחזיר הנותן ויקבל הסודר מן המקבל חדא דיש מפרשים כתבו באס"ז דלא איירי בשתי תקנות וגם יש לומר אדרבה שיש לנותן סודר יקר הערך מאוד שאינו בטוח שיתפוס בו חבירו אף שבטוח על המעשר שהוא דבר מועט רק אי אמרינן דסודרא קני ע"מ להקנות הוא א"כ לא איכפת ליה למקבל ליתן הסודר שאין הקונה יכול לתופסו וזהו מבואר בנדרים ס"פ השותפין דהכי ס"ל לרב נחמן דסודרא קני ע"מ להקנות הוא ורב אשי דחי התם מאן לימא לן דסודרא אי תפיס ליה לא מתפיס וכתבו רוב הפוסקים דמ"מ קיי"ל כרב נחמן ורב אשי דחייה בעלמא קאמר וא"כ י"ל דלא קאמר בש"ס הך ש"מ רק לדידן דקיי"ל דסודר קני ע"מ להקנות א"כ אין למקבל שום חשש פן יחזיק בסודר אף אם הוא יקר הערך מאוד וא"כ אין מקום להקשות על הך מ"ד דס"ל מטבע נעשה חליפין די"ל דס"ל כדחיית רב אשי דאי תפיס ליה מתפיס רק דקאמר ש"מ לדידן דקיי"ל כרב נחמן. ואמת שקשה קצת לפי שיטת התוס' בקדושין דף כ"ו ע"ב ד"ה ה"נ דס"ל דק"ס אי תפיס ליה מתפיס א"כ אמאי לא משני שלא רצה הנותן ליתן הסודר דבכה"ג תירצו נמי התם. ועוד נ"ל ליישב דלא קשיא למ"ד מטבע נעשה חליפין די"ל דאף דר"פ משמע ליה אף שאינו נעשה מ"מ נקנה מ"מ איכא למימר נמי איפכא דהא דנעשה היינו משום דבלא"ה מעות קונות וא"כ משום דיהבה בתורת חליפין לא גרע ממעות וא"כ כיון שיש לו חשיבות לקנות כמו בתורת מעות שפיר נעשה חליפין דהא במעות גופייהו היכא דלא שייך למגזר משום נשרפו חטיך בעליה קני כדלקמן וא"כ בחליפין דלא שייך כלל ודאי קני וא"כ אין ללמוד ממנו שיקנה בק"ו ולא מותבינן רק לר"פ דוקא. ועוד נ"ל דבלא ר"פ ליכא לאקשויי אפי' נימא דמ"ד נעשה חליפין כ"ש דנקנה. מ"מ איכא למימר דמיירי שיש לו דינר שלם והמעשר אינו עולה רק חצי דינר וא"כ י"ל אף אי מטבע נעשה בחליפין מכ"ש דנקנה מ"מ כיון דנעשה דוקא בדבר מסויים א"כ לא יכול להקנות לו לשני דינר דהוה ליה דבר שאינו מסויים ואף דפירי שאינו מסויים נקנה בחליפין מ"מ מטבע גרע טפי דהא לא אמרינן דנקנה רק כיון דנעשה וא"כ דיו שנאמר שהיא כנעשה דהיינו מטבע שלימה ולא חצי. משא"כ השתא שהנותן פודה המעשר יכול לפדות ג"כ בחצי דינר כדאיתא בפ' בכל מערבין למ"ד יש ברירה. משא"כ לרב פפא דפשיטא ליה דמטבע כפירא וא"כ כי היכא