מעיני החכמה קנד

לנוקבה או לשקול כנגדה לא ס"ל דא"כ גם חטין ושעורין ליקרו כלי כמו שהרמב"ם שיער הפרוטה במשקל חצי שעורה ולהכי ס"ל דודאי אי נימא מטבע נעשה חליפין שפיר הוי כלי שהרי עומדת לחליפין לפי האמת דמעות אין קונות א"כ דרך ליתן מטבע בתורת חליפין וא"כ משום הא גופה מקרי כלי שראוי לקנות בה חליפין ומשום האי טעמא כל המטלטלין נקנין בחליפין כיון דראוין לחליפין שפיר מקרי כלי משום חליפין גופייהו אלא דפירי לא עבדו חליפין דלא שייך לקרותן כלי בשביל חליפין דעיקרן פירי מקריין וא"כ י"ל דרב נחמן ס"ל שפיר דפירי לא עבדי חליפין שאינם בכלל כלי בשום אופן. ומ"ד דס"ל מטבע נעשה חליפין היינו משום דכשתמצי לומר דנעשה חליפין כלי הוא קרוי אלא דמ"מ י"ל דכיון דיליף מקרא דנעל בעינן שיהא כלי מצד עצמו זולת היותו ראויה לחליפין והיינו דקשיא ליה לרש"י לימא דהיינו טעמא דמ"ד אין מטבע נעשה חליפין דזולת החליפין לא שייך לקרותו כלי ובעינן דומיא דנעל שהוא כלי מבלעדי החליפין. ולפ"ז הא דקאמר רש"י דכל מטלטלין נעשין חליפין היינו מטלטלין שאינם פירות שיש לכנותן בשם כלי בשביל שעושין חליפין משא"כ בפירות ודאי לא עבדי חליפין וא"כ ע"כ ס"ל דלא ממעטינן רק פירי דוקא שעקרן לאכילה וכדומה משא"כ שאר מטלטלין שפיר מקרי כלי דע"כ לא בעינן בהא דומיא דנעל שיהיה כלי זולת החליפין דהא באמת לא בעינן נמי שיהיה שוה פרוטה ולכן שפיר מקרי כלי כל מילי דחזו לחליפין בר מפירי דלא שייך לקרותן כלים בשום פנים בשביל השתמשות החליפין. אלא דקשיא ליה לרש"י דילמא טעמא דהך מ"ד דבעינן דומיא נעל שיהיה כלי זולת החליפין וע"ז תירץ רש"י שפיר נימא כל מטלטלין היינו לרב נחמן מטלטלין שאינם פירות ולרב ששת כדאית ליה אפי' במטלטלין שהם פירות וא"כ לק"מ דרב נחמן לא פליג כלל. גם מה שהקשו מהא דאמרינן ביה למעוטי מטבע ולא נתמעט ממנא ולמאי דפרישית א"ש טובא דהא בלא"ה יש להבין איך נתמעט מביה דוקא מטבע ולפ"ז ניחא דבאמת מטבע מצד עצמה אינה כלי רק דמצד שראויה לחליפין שייך לקרותה כלי וא"כ הכי קאמר במנא דכשר למקני' ביה היינו שהוא כלי בטרם הקנין משא"כ מטבע שאין לקרותה כלי רק בשביל הקנין חליפין שעושין בו ואנן בעינן כלי מצד עצמה זולת ראוייתו לחליפין. אלא דלפ"ז אכתי הו"ל למעוטי כל מידי דאינו כלי ואינו פרי ולכן י"ל דדוקא מטבע ממעטינן משום דדעתי' אצורתא אבל שאר דברים שיש לומר שנקראין כלים בשביל החליפין שפיר הוי בכלל מנא אלא דהתוס' וכל הראשונים לא הבינו כן מפירש"י מ"מ לא נמנעתי לכתוב מה שי"ל בגמרא דשפיר מצינן למימר דמטבע מצד עצמה לא מקרי כלי רק בשביל החליפין דאי עושה חליפין מסתמא להכי קאי דמטבע הוא דבר מצוי לכל אדם וא"כ אפשר לי לומר דדוקא מטבע היה מקרי כלי אי הוי אמרינן דנעשה חליפין ולא שאר מטלטלין דאי מטבע נעשה חליפין מסתמא קאי לחליפין ועמש"כ בלשון התוס' וא"ש לקמן דממעט מטבע בדוקא

בתוספות ד"ה אין כו' וא"ת כו' וכי פליג ארב ולוי עכ"ל התו' תירצו כפי שיטתם ולפירש"י אפשר לומר דר"נ מפרש פלוגתייהו בנעשה חליפין היינו אי מקני בחליפין אלא דלס"ד דר"פ לקמן דכ"ע מודו דמקני בחליפין בע"כ פליגי אי מטבע עביד חליפין משא"כ לפי האמת איכא למימר דמפרש רב נחמן פלוגתייהו אי מיקנו בחליפין ולהכי נקט לשון נעשה ואידך ס"ל דאינו נעשה נמי משום דדעתי' אצורתא דע"כ היינו טעמא דלא מקני בחליפין

בא"ד ומטבע לא מקרי פירא כדאמרינן בסמוך. אין זה מוכרח דהא לקמן בפרוטטות אמרינן אידי ואידי פירא הוה ולדברי רש"י נראה דכל מידי דלאו כלי מקרי פירא בהשאלת הלשון לפי שדין פירי יש לו לענין חליפין ועיין בראש פרק איזהו נשך סימן מ"א ועיין בי"ד סימן קע"ז סעיף ל"ז וגם מה שהקשו התוס' מדאמר לקמן ה"ק ופירי נמי עבדי היינו משום דלא דמי למטבע ממש

בא"ד ועוד אמרינן כו' ביה למעוטי מטבע עכ"ל. כבר כתבתי הנלענ"ד. ולפי הבנת כל הראשונים בדברי רש"י נ"ל ליישב ג"כ דלכאורה קושיא גדולה הוא לפרש"י ולא ראיתי דבר מספיק בישיבה. ולענ"ד אין רחוק לומר דאי לא כתב ביה הו"א דבמנא דקאמר היינו מנה כסף ואף דזה נכתב בה' ומנא שהוא כלי נכתב בא' בסוף איכא למימר בין א' לה"א לא דייקי אינש וא"כ מצינו למטעי דבמנה כסף קאמר והיינו מטבע וא"כ א"ש דנקט ביה למעוטי מטבע דל"ל דמנה של כסף דקאמר דהיינו מטבע דא"כ הל"ל בהו שהוא לשון רבים וא"כ מביה מוכח דמנא כלי קאמר

בא"ד וי"א שחשוב כלי לפי שיוצא בהוצאה כו' דלקמן משני בפרוטטות עכ"ל. לכאורה אין זו קושיא דהא קאמר בגמרא בהדיא דאידי ואידי פירי הוה וא"כ ע"כ הך מ"ד ס"ל פירי עבדי חליפין. ועוד י"ל לשיטת ר"ת דשוה בשוה קונה לכ"ע רק במטבע לא מהני שוה בשוה כמש"כ התוס' דף מ"ו עכ"ל א"כ למאי דמשני בפרוטטות שפיר י"ל לכ"ע דאיירי התם בשוה בשוה כמש"כ התוס' בהדיא לקמן בד"ה ולרב נחמן ולק"מ. אלא נראה דהתוס' לשיטתייהו משמע להו דמטבע אינו בכלל פירא אי לא הוי כלי והא דאמרינן אידי ואידי פירא הוה היינו לאפוקי דלא נימא דהוה מעות שאינם קונות אבל לא הוה פירי ממש משמע להו לתוס' דגם לרב ששת דוקא פירא עבדי חליפין אבל דבר שאינו כלי ולא פירא כמו עצים ואבנים לא ואע"ג דאמרינן לקמן לרב ששת שכתב כל דבר היינו דוקא דבר חשוב כמו פירא אבל מידי דלאו פירא ולאו כלי לא זה נראה מלשון התוס'. אלא שצ"ע דהא לר"נ אמרינן דכל דבר אתי לאורויי דמקני בחליפין וא"כ כי היכא דלר"נ מקני בחליפין אפי' מידי דלאו כלי ולאו פירא הה"ד לרב ששת לקנויי ביה דלדידיה לקיים כל דבר לקנויי ביה אתי ונראה דמשמע להתוס' דמידי דלאו כלי ולאו פירי לא עדיף מדבר שאינו מסויים דאימעוט מנעל ולהכי קשיא להו נמי מהך דדינר אנקא ואניגרא. ואף די"ל דריש לקיש לשיטתיה דס"ל פרי עבדי חליפין משא"כ לדידן י"ל דקאמר כל הכלים המטלטלין וכ"כ בעהמ"א או דמיירי בתורת. דמים וכמו שאבאר שם אלא דפשיטא דאי לאו כלי וגם פירא אינו לא עבדי חליפין זה נראה שיטת התוס' אלא שאין זה מוכרח דמ"מ י"ל דלא גרע מפירי עכ"פ. ועמ"ש לקמן עוד ליישב לפי סברת התוספות הך דדינר אנקא ואניגרא

בתוספות ד"ה מאי לאו בחליפין וא"ת וכי לא ידע סיפא כו' עכ"ל לכאורה היה נ"ל דמשמע ליה מדנקט קונה היינו משום דיהבה נהליה בסתמא וא"כ כיון דהמקבל הזהב מוחזק א"כ י"ל דיכול לומר שקיבל הזהב בתורת חליפין ונ"מ שאם נאנס הכסף נאנס ללוקח דאפי' אי אמר לא קבליה בתורת חליפין עכ"פ מחוייב ליתן לו כסף וא"כ שפיר קאמר דקונה ממה נפשך דאפי' יאמר דלא שקליה בתורת חליפין הרי מתחייב עכ"פ בכסף וא"כ אין לו ריוח בזה וא"כ קונה הכסף ממנ"פ משא"כ הכסף אינו קונה הזהב בסתמא דמצי למימר דבתורת דמים קבליה וא"כ אינו מחוייב כלום והממע"ה ומ"מ קאמר הכי נמי מסתברא דכיון דסיפא בעינן טעמא דמצי למימר בתורת דמים קיבל הכסף שפיר מצינן לאוקמה מתני' בתורת דמים ועוד נ"ל דהשתא בס"ד אפשר לומר דהזהב קונה את הכסף היינו בשהחליף דינר זהב במטבעות כסף ולהכי כי משך הזהב קנה בתורת חליפין דשוה בשוה לפי מה שחילקו התוס' לקמן בין חליפין דשוה בשוה לשאר חליפין וא"כ כי משך הדינר זהב קונה את הכסף דה"ל שוה בשוה משא"כ הכסף היינו בנתן לו דינר א' כסף כדרך חליפין וא"כ לא הוה חליפין דשוה בשוה ולא קני והתרצן משמע ליה דהכסף אינו קונה. אפי' שוה בשוה ולפי שאין לזה הכרח כ"כ מן המשנה מייתי הברייתא דמפרש בהדיא מכר לו כ"ה דינר כסף כו' אע"פ שמשך את הכסף משמע אפי' משך הכל עוד אפשר לומר דס"ד דמתני' ס"ל ודאי מעיקר הדין מטבע נעשה חליפין אלא דדוקא היכא דליכא תורת מעות עלייהו. משא"כ היכא דאיכא תורת מעות על המטבע לא קני מטעם שהפקיעו חכמים קנין מעות שאינו קונות וא"כ י"ל דס"ד להכי הזהב קונה את הכסף היינו משום דדהבא לגבי כספא פירא הוה וא"כ כיון דמעיקר הדין מטבע נעשה חליפין ולא אמרינן דעתיה אצורתא רק היכא דיש לקרותו מעות לא קני דהוה כמו שאר מעות ואין חילוק בין יהביה בתורת מעות או חליפין ולהכי דהבא לגבי כספא דהוה פירא מחייב עכ"פ דלא גזרו בו א"כ שפיר קני כספא אע"ג דמטעם מעות לא הוה מחייב אלא מטעם חליפין קני לגמרי משא"כ כסף אף דנעשה חליפין מעיקר הדין מ"מ איכא עליה תורת מעות והתרצן משמע ליה דבחליפין ליכא למיגזר כלל כמו בכל חליפין דלא גזרינן מטעם שכתבו התוס' לקמן

דף מו ע"א בגמרא ניקנו ליה מעות להיאך אגב סודר ויש לדקדק לשיטת הש"ך ח"מ סימן קכ"ג סעיף י"ד דס"ל דקנין סודר אינו רק בישראל ולא בנכרי ודלא כתוס' בקדושין דף ג'. דוזאת לפנים בישראל כתיב א"כ י"ל דאיירי שזה העומד עמו נכרי ואע"ג דקאמר אומר לחבירו הא מצינו בשבת פרק שואל דרב פפא גופיה מוקי בחבירו נכרי וא"כ הכא נמי י"ל דאומר לחבירו נכרי ונותן הפירות במתנה והוא פודה אותן. ואפשר לומר דנהי דרב פפא מוקי התם בחבירו נכרי סתמא דתלמודא לא משמע ליה רק דסתם חבירו ישראל הוא. ובהכי ניחא דלא קאמר דתיובתא דרב פפא ולפ"ז ניחא דר"פ לשיטתיה שפיר מצי לאוקמה בחבירו נכרי ואנן דלא משמע לן הכי דייקינן מינה דאין מטבע נעשה חליפין. ועוד נ"ל דלמאי דקיי"ל מעות קונות מן התורה בישראל וא"כ בנכרי משיכה קונה ולא מעות וא"כ י"ל דלפירש"י לקמן הא דמעות קונות היינו משום דכתיב ונתן הכסף וקם לו א"כ מהאי טעמא נמי מעשר מתחלל על הכסף משום דקונה המעשר בכסף וא"כ בנכרי לא שייך האי טעמא ולא מצי פריק בכספא וא"כ אמאי נקט אין בידו מעות דאפי' יש בידו מעות לא מצי לאתנויי לנכרי אלא במשיכה דהנכרי לא מצי פריק בכספא

שם בגמ' ניקנו ליה מעות להיאך אגב סודר ויש לדקדק לפי דברי הרמ"א שהביא בח"מ סימן ר"ג בהקנה מטבע ושאר מטלטלין בענין א' אמרינן מיגו דחל אהא חל נמי אהא א"כ תקשי גם לפי האמת ליקני ליה המעות ועוד איזה דמר דמקני בחליפין ויקנה גם המעות וצ"ל שאין לו שום דבר להקנות זולת המעות ואין לומר יקנה לו פירא אחת מן המעשר וגם המעות דהא בלא"ה קשה למ"ד פירי עבדי חליפין א"כ יתן