מעיני החכמה קמא

רק לפי ערך ואם עירב עשרה כורין עם מאה כורין לא ינכה לו רק עשירית מן החסרון וא"כ לר' יהודה הי' צריך להחזיר יותר ממה שקיבל כיון שעירבן עם פירותיו אלא ודאי לא אמר רק דחיסרון כור א' אינו מנכה והשאר מוציא לו ולא ס"ל כר' יוחנן בן נורי ועיין בסמוך

בפירש"י ד"ה אם כו'. הלכך נפיחתו משלמת חסרון המגיע לב' כורין או ג' כו' עכ"ל. עיין מהרש"א שפירש בדברי רש"י דל"ל דמשלים כל החסרון דא"כ בכור א' נמי מתנפחין לפי ערך אלא ודאי אין הניפוח לפי ערך החסרון רק ס"ל ביו"ד כורין לא אכלי רק חסרון ב' ג' כורין וזה משלים הניפוח ואכתי קשה אם הפקיד לו עשרים כורין יצטרך להחזיר לו יותר דמסתמ' גם מעשרים לא אכלי רק לפי ערך עשרה. ואפשר דביותר נדחקין ואינן מתנפחין כ"כ רק כפי ערך החסרון כדאמרינן בש"ס אגב אצצא

בגמרא אבל יחד לו קרן זוית אומר לו הרי שלך לפניך וקשי' לי לפמ"ש במג"א סי' תמ"ג סק"ה שאם הי' במקום שהנפקד יכול למוכרו ולא מכרו חייב דהוה פשיעה כמו ביכול להציל ברועים ובמקלות ולא הציל א"כ כיון דקיי"ל ביתר מכדי חסרונן מוכרן בב"ד א"כ חייב מפני שלא מכרן ואם חסרו יתר מכדי חסרונן צריך לשלם בשביל שלא מכרן ואיך אומר לו ה"ש לפניך הא פשע מה שלא מכרן. וצ"ל דלא ה"ל לאסוקי אדעתי' דיתר מכדי חסרונן לא שכיח. ובהכי ניחא מה שפסק הרי"ף כר"כ ולא כרב נחמן בר יצחק עיין ברא"ש לעיל ולפ"ז י"ל דקשה לרב נחמן דס"ל יתר מכדי חסרונן שכיח א"כ ה"ל לאסוקי אדעתי' ולמוכרן וצ"ל דרב נחמן ס"ל דזה לא מקרי פשיעה וא"כ למאי דקי"ל דביכול להציל ברועים ומקלות ולא הציל דחייב דהוה פשיעה א"כ הא דא"ל הש"ל ע"כ לומר דיותר מכדי חסרונן לא שכיח כרב כהנא וא"ש. אלא דקשה אף לרב כהנא כיון שחסרו בכדי חסרונן לכ"ע הי' לו למוכרן דלא שייך אדם רוצה בקב של כיון שעירבן עם פירותיו א"כ לכ"ע מוכרן אפי' אין חסר רק כדי חסרונן וא"כ הוה פשיעה מה שלא מכרן לפי דברי המג"א

במשנה יוציא לו שתות ליין ופי' רש"י אם הפקיד אצלו יין ועירבו עם יינו הקנקנים בולעין שתות. ויש לדקדק דע"כ איירי במסתפק מהם דאל"כ יאמר לו טול מנין קנקנים שנתת לי אע"כ שמסתפק מהם וא"כ אכתי קשה לפי מ"ש ברמ"א בסימן רצ"ב בהפקידו טבעות ונאבד מהם אמרינן כל דפריש מרובא פריש וא"כ אם רוב קנקנים של נפקד יאמר לו על הנשאר הרי שלך לפניך ואפי' מיעוט של הנפקד מ"מ כיון דאין הולכין בממון אחר הרוב יתן לו קנקנים הנשארים בשלימות ולא יצטרך להוציא לו חסרונות אם חסרו יותר משתות. וצ"ל שאותן שנשארו חסרו פחות משתות ויוכל לומר לו שלך נחסרו והי' חסר מהם שתות כיון דהנפקד מוחזק מנכה לו שתות כדרך חסרונן. או י"ל שנסתפק מכולם וכולם חסרים אלא דקשה דאטו ברשיעא עסקינן שישתה יין הפקדון ועוד כיון שנטל מקצת הרי שלח יד בפקדון וחייב באונסין א"כ גם מה שנחסר ברשות נפקד נחסר דבשלמא לעיל לא קשי' דמוקמינן נמי בעירבן עם פירותיו דשם הוא דבר הנבלל ויכול הי' להסתפק מהם ולנכות לפי ערך אף שהוא פשיעה מ"מ אינו משלם יותר ממה שהפקיד אצלו ומחשבינן החיסרון לפי ערך אבל כאן שכל חבית בפני עצמו א"כ אף שעירבן עם קנקניו מ"מ צריך להשאיר עכ"פ קנקנים שלימים למפקיד כפי שיעור שהפקיד ואם נסתפק גם משל מפקיד הוה שליחות יד גמורה וברשותי' קאי לענין חסרון וא"כ למה לא יחזיר לו הקנקנים שנשארו שלימים דהא בלא"ה היין מתקלקל בחבית חסירה כדאיתא בס"פ לקמן ואם הקנקנים שנשארו חסירים פחות משתות איך יסתפק לכתחילה מן התערובת שיהי' יד המפקיד על התחתונה ואם נתערבו לו יש לו להעמיד מיד קנקנים בשביל המפקיד אשר לא תגע בו יד ולא יסתפק משל חבירו ואפשר דמיירי שנתן לו רשות להסתפק מהם אם יצטרכו לו וצ"ע. גם בפוסקים לא חילקו בזה. גם צ"ע בכמה זמן חסר שתות ואם צריך זמן שנה כמו בחסרונות א"כ במסתפק מהם לא חסר שתות כיון שנסתפק לאחדים ומסתמא אין הקנקן בולע רק במקום המשקה בפנים ולא נבלע במקום ריקן

ע"ב בגמרא והאמר שמואל המשתכר אל ישתכר יותר משתות. וקשה דילמא עירה לקנקנים ישינים ולא חסר לו תמניא שתותי וצ"ל כיון שיכול להרויח שתות אחר נכיון בלע של קנקנים לא הי' לו להניח. מיהו אכתי קשה למה לא נחשוב שהשתות נשאר לו בלוע בקנקן ונ"מ שהקנקן שוה יותר ליתן בו יין שלא יבליע לו עוד ועוד כיון שמוכר לאחדים אינו בולע הכל כאחד וצ"ל דבזמן ששוהה עד שראוי למכור כבר בולע שתות וכמ"ש בשיטה מקובצת שקונה בתשרי ומוכר בניסן

בגמרא כיון דטעון טעון. עיין בט"ז י"ד ס"ס צ"ג שהביא דברי הב"ח שסובר דכלי ישן אינו בולע עוד בכבישה והביא בשם מרדכי מהכא דכיון דטעון טעון ודחה בט"ז דהכא שאני דבולע ופולט ג"כ א"כ אינו מנכה לו שהרי המדה אחת שפלט כל כך כמו שבלע ע"ש. ואכתי יש לדקדק דהא הכא מיירי במסתפק ממנו וא"כ משמע דאם הי' כלי ישן צריך למדוד לו שמן בלי נכיון לוג ומחצה ואכתי למה יתן לו שמן בעד מה שפלט הבליעה שהרי אילו נשאר השמן בכלי הישן הי' נחסר לו שמן הטוב לוג ומחצה ואף שלענין המידה הי' מתמלא לו מפליטת הבליעה הא מה שבלע כבר הוא נותן טעם לפגם דלאחר מע"ל הוה נותן ט"ל וא"כ הי' פוגם בשמן ולמה יתן לו שמן מושבח ואפשר דיכול ליתן לו ג"כ מקנקן ישן דנפלט בו הפגום ואם אין לו קנקן ישן י"ל מ"מ גם במה שבולע ופולט הוא ג"כ לאחדים מעט בולע ומעט פולט וא"כ י"ל דמה שפולט לאחר מע"ל מ"מ הוא לפגם ולעולם מתערב הפגום שבלע עם יתר השמן לכן לעולם אינו מנכה לו. ומשמע הכא דבליעת השמן מועטת מבליעת היין שהרי ביין מנכה לו שתות ובשמן רק ג' לוגין למאה ואולי דוקא בשמרים יש חילוק שביין הרבה שמרים. או אפשר שיש חילוק בין כלי יין לכלי שמן ובתוס' לחד תירוצא דוקא שמן לא בלע ישן וצ"ע

בתוס' ד"ה לדברי כו' וא"ת ונימא כו' דאית לי' מחילה כו' עכ"ל. תירוץ התוס' דחוק דבאיזו סברא פליגי אביי ורב פפא. לכן י"ל דאביי ס"ל דודאי מתני' בכל גווני איירי והא דאמרינן במכר צמד לא מכר את הבקר אף שזה צווח שלא נתן מאתים זוז בעד צמד לא אמרינן מסתמא מכר הבקר. מיהו אם עדיין לא נתן מעות ויש לו מיגו דנתתיו לך כבר המעות י"ל שפיר דמהימן במיגו דאי בעי אמר נתתי לך המעות מהימן ג"כ לומר לא כוונתי רק לצמד עם הבקר וא"כ א"ש דמתני' ודאי מיירי בכל גווני אפי' כבר נתן הלוקח המעות וא"כ אם המוכר טוען שלא מחל נאמן במיגו דאי בעי הי' אומר נתתי לך כבר כל השמן ומתוך שיכול לומר נתתי לך יכול לומר ג"כ לא מחלתי ובמקום מיגו שפיר מהימן דלא מחל אלא לר' יהודה מקשינן דודאי מתני' מיירי אפי' ליכא מיגו דהיינו שעדיין נשאר חייב לו מן המעות א"כ אין למוכר מיגו ובכה"ג פריך שפיר דילמא דמחיל ליה כיון שהוא מוחזק אין למוכר מיגו לכן לאביי ע"כ לרבנן אסור לערב שמרים ומ"מ פרכינן לר' יהודה נימא עכ"פ בלא נתן מעות אחולי אחלית ומשני דר' יהודא לית לי' מחילה גבי צמד בקר והיינו אפי' נתן דמים מחוייב ליתן לו הבקר ג"כ אף שהמוכר מוחזק מיהו ר"פ ס"ל לשיטתי' לפי גירסת הרמב"ם במס' שבועות דף מ"א ע"ב באמר אל תפרעני אלא בעדים אינו נאמן לומר פרעתי ואם אמר פרעתיך בפני פלוני ופלוני והלכו למדינת הים נאמן והקשו אמאי לא נאמן במיגו ותירצו דהוה מיגו במקום חזקה א"כ י"ל גם כאן דחזקה דבודאי מחיל מדנתן לו מזוקק לכן אפי' במיגו אין המוכר נאמן ושפיר מצי איירי אפי' נתן מעות ולק"מ קושית התוס'. עוד אפשר לומר בלא נתן מעות שפיר י"ל דהוה מחילה. משא"כ בהקדים המעות ולוקח השמן לאחדים כיון דאין פוסקין על הפירות רק ביש לו יכול להקדים מעות מ"מ כיון דמעות. אינן קונות מן התורה א"כ מה שמוחל לו הוא בשכר הקדמת מעות והוה אבק רבית א"כ בהקדים המעות ל"ל דמחיל דאף אם מחיל הא ה"ל רבית ויכול לנכות לו מה שמחל לו דאבק רבית אע"ג דאינה יוצאה בדיינים ס"ל לאביי דמ"מ אין המוכר צריך ליתן לו דיכול לנכות מה שמחל לו ור"פ ס"ל כמ"ד לקמן פרק איזהו נשך דסלוקי בלא זוזי אפוקי מיני' הוא לכן לא יוכל לנכות לו מה שכבר מחל לו ומ"מ פריך שפיר דבלא נתן מעות שפיר ה"ל למימר דמחל לו דלא שייך דררא דרבית. ובהכי ניחא נמי מה שהקשו בדיבור הסמוך דילמא לר"י מותר רק לטעמי' אזיל דלית ליה מחולה. ולפ"ז ניחא דודאי בצמד לא. תלינן שיתן במתנה אבל כאן י"ל בשביל הקדמת מעותיו מחל לו ולא מחל בחנם דשוה לו הקדמת מעות דה"ל אבק רבית ור"פ ס"ל סלוקי בלא זוזי אפוקי מיני' הוא לכן אי מחיל לי' ודאי צריך להשלים לו כפי המדות שמכר לו ומה שמחל מחל דאינו אלא אבק רבית וא"ש ועי' לקמן פרק איזהו נשך דף ע"ג ט"ב בהא דרבינא דשפכי ליה טפי כופייתא ומ"ש שם אי"ה

ד' מא ע"א גמרא רישא ר' ישמעאל וסיפא ר' עקיבא. לכאורה י"ל דמתני' מיירי שלא עשה הגבהה רק משיכה א"כ ביחדו לה הבעלים כיון דהוה שולח יד א"כ הוה כגזלן וגם בגזלן בעינן שימשכנה לרשותו כדאיתא בב"ק דף ע"ט במושכו והולך משא"כ בלא יחדו אין כאן משיכה. ומ"מ לצורכו חייב דלא גרע מפשיעה שע"י שטלטלה נשברה

שם בגמרא הא שקלינהו ופי' רש"י דלר' ישמעאל פריך דס"ל דלא בעינן דעת בעלים. ויש לתמוה לפי דברי בעל המאור שפירשתי במקומו דע"כ ר' ישמעאל ס"ל שלא לדעת אפילו מנין אינו צריך דאל"כ כלתה שמירתו וא"כ רב דס"ל בב"ק דף קי"ט דשלא לדעת צריך מנין ע"כ כר' עקיבא ס"ל וא"כ נ"ל לאוקמה בעודן עליה אפילו שקלינהו נמי לחייב. מיהו לפי' רש"י י"ל שפיר דטעמא דר' ישמעאל בשומר דלא כלתה שמירתו א"כ י"ל דרב ס"ל כר' ישמעאל בשומר דלא כלתה שמירתו וסגי בהשבה אבל לדברי המאור קשה. שוב ראיתי במאור כתב דרב לא בעי לאוקמה ברייתא בפלוגתא והוא דחוק כיון דרב גופיה ע"כ כר"ע ס"ל ועיין במפרשים מה שנדחקו בזה. וגם קשה קושית רש"י דילמא הוה שואל שלא מדעת ומה שתירץ רש"י נתחבטו המפרשים בביאורו. והנלענ"ד בזה דהא דס"ל לרב דגם שלא לדעת בעינן מנין היינו כדי שידעו הבעלים שיש להם שלהם במילואו מאחר שפעם א' נחסר לבעלים ואילו נודע אז לבעלים שגנבו היה חשוב בעיני הבעלים חסרון ולזאת צריך עכ"פ שיבורר לבעלים שיש להם שלהם במילואו. וא"כ י"ל דדוקא כשמוציאו מרשות בעלים לגמרי ואילו ידעו אז שנחסר הי' צריך דעת בעלים גם עכשיו צריך שידעו הבעלים