מעיני החכמה קמ

מוכח דאפטרופוס עדיף ממורידין וא"כ ל"ל טעמא דאין מחזיקין אל ודאי משמע ליה דודאי כאן יש להוריד קרוב מאחר שאינו ידוע אם יבא כשיגדיל ושמא לא יבא כשיגדיל ואפוטרופי לדיקננא לא מוקמינן וא"כ י"ל דשפיר מוכח דאין מחזיקין בנכסי קטן אפי' הגדיל שגם בגדלות אינו יודע דאל"כ קשה נוקים אפוטרופי עד שיגדיל וכשיגדיל נוריד קרוב אז אלא ודאי מה שאינו יודע בקטנות י"ל שגם בגדלות לא ידע מה שמגיע על חלקו לכן אין מורידין אפי' כשיגדיל כיון דיצא כשהוא קטן לא ידע ליטעון אח"כ א"כ שפיר מוכח מכאן דאין מחזיקין אפי' הגדיל דאל"כ הי' לנו להוריד קרוב כשיגדיל ובקטנות בלא"ה אפטרופוס עדיף מקרוב כדמוכח לעיל ועמ"ש בסמוך

בא"ד פי' כו' הא נכרי מורידין וקשה כו'. נראה ליישב פי' רש"י ודאי כשהקטן כאן פשיטא לן שכל מה שקרקעותיו עושין פירות הכל מוציא לצורך הקטן וניכר שאינו אלא אפטרופוס אבל הכא משמע דמורידין שיהי' כאריס. ולמאי דפרישית לעיל שהדין למכור הפירות א"כ יכול להשתמש במעות כמו בדמי אבידה דכאן נמי טרח בהו וא"כ כיון שאינו מוציא לצורך הקטן יש לחוש לחזקה א"ו אין מחזיקין בנכסי קטן וקרוב לזה מצאתי באס"ז

ד' לט ע"ב בתוס' ד"ה דילמא שכיבא כו' וא"ת כו' נותנין לה בחזקת שהוא קיים עכ"ל. לכאורה למאי דמסיק התם לחלק בין שמא מת לשמא ימות א"כ שם לא הוה רק חשש שמת בשעה שנתנו לה אבל הכא אף אם עדיין לא מתה יש לחוש שמא תמות הסבתא והנכסים ישארו ביד האחתא ואין מורידין קרוב לנכסי קטן. ואביי דלא מפליג וס"ל תנאי הוא י"ל דס"ל כהך תנא דחייש למיתה מיהו התוס' נראה דס"ל דלעולם אם עדיין לא מתו מורידין קרוב לנכסים אף שיש קטן כדמשמע בסמוך בתוס'

בגמרא לסוף שמעו דשכיבא סבתא כו' ותילתא יהבינן לינוקא כו' לכאורה משמע דהך שמעו היינו כדכתבו התוס' לעיל ששמעו בקול וע"א וא"כ קשה כיון דאינו דבר ברור אמאי יהבינן תילתא לינוקא דילמא לא שכיבא ואין מורידין קטן לנכסי קרוב וכן משמע בהדיא הרמב"ם פ"ח מהלכות נחלות דגם בשמעו שמת אין מורידין קטן לנכסי שבוי ז"ל הרמב"ם רפ"ח מנחלות כשמורידין קרוב לנכסי שבוי או בורח או לנכסי היוצא לדעת ששמעו בו שמת לא יורידו קטן כו'. ואפשר דלהרמב"ם דוקא ביוצא לדעת ששמעו בו שמת לא יורידו קטן אבל בשבוי ששמעו בו שמת כיון דס"ל להרמב"ם דבדיעבד בשמעו בו שמת אפי' ירדו לחלוק אין מוציאין מידו א"כ ממילא עכ"פ יש להוריד להקטן בחלקו כיון דבדיעבד מהני חלוקה לגמרי ולפ"ז אפשר שמכאן הוציא הרמב"ם דבריו דקשה איך נותנין לקטן בשמעו שמת הא אין אחין יורדין רק בעדות ברורה אלא ודאי בדיעבד כיון דשמעו בו שמת מהני אפי' למכור וא"כ נותנין להקטן חלקו עכ"פ משא"כ ביצא לדעת דלא מהני לירד ולחלוק אין מורידין קטן ולא קאי רק איוצא לדעת דסליק מיני' בהא אין מורידין קטן אבל בשבוי ששמעו בו שמת מורידין הקטן לחלקו מיהו כבר כתבתי שדברי הרמב"ם צ"ע בזה. ובטור כתב אח"כ נודע שמתה הסבתא נראה דמפרש הך שמועה בראי' ברורה שיורדין לנחלה א"כ משמע דבקלא בעלמא שאינו רק דין הורדה מעמידין אפטרופוס בשביל קטן ממילא לא יהבינן לאחתא כלום דאין יורדין לנחלה רק בראי' ברורה ועיין בב"י שם סימן רפ"ה סי"ג בשם רי"ו דשמעו בו שמת מורידין קטן לנכסי שבוי ומשמע אפי' בלא ראי' ברורה רק בע"א ע"ש. שודאי מכאן יצא לו מ"מ דברי הרמב"ם. והמחבר שהעתיקו צ"ע דפשט הלשון משמע אפי' בשבוי ששמעו שמת אין מורידין קטן וא"כ הו"ל לפרש הך דסוגיא בסבתא דשמעו בראי' ברורה וצ"ע

שם מיגו דמוקמינן אפטרופוס כו'. נראה שאם הגדיל הקטן מורידין לשניהם בנכסין כיון דליכא למיחש למידי שניהם יורדין וחולקין ויורדין בתורת קרוב דבהא לא פליג רבא על אביי ולא אמרינן כיון שכבר הוזקקו להעמיד אפטרופוס אין מורידין שוב קרובי' לנכסים דכיון דהגדיל תו אפטרופי לדיקננא לא מוקמינן וכן משמע ממאי דפריך לעיל מהיו נשיכם אלמנות ומשני רבא לירד ולמכור ואמאי לא מוקי דמיירי שיש יתום קטן דאז אין מורידין לא לגדול ולא לקטן כיון שצריך להעמיד אפטרופום לקטן מוקמינן אכולי' אלא ודאי משום דא"כ כשיגדיל הקטן ירדו לאכול כ"א בחלקו ממה נפשך

בפירש"י ד"ה אתא כו' שהלך אביו כו' עכ"ל. מה שלא פירש רש"י בפשיטות שהי' למרי אח והלך ממנו בילדותו ועכשיו בא ממדינת הים עיין מהר"ם שי"ף. ואפשר לומר דקשי' ליה לרש"י דהא משמע שאילו הודה לו מרי הי' יכול לחלוק עמו בנכסים וקשה כיון שמוחזק שיש לו אח אחר אין הודאת מרי מועלת דנהי דיכולין להוריד למרי בנכסים דלא גרע מנכסי שבוי מ"מ אין יכול ליתן לאחר דאין יורד רק לירד ולאכול אבל לא ליתן לאחר וא"כ אפי' הודאת מרי לא היתה מועלת ולזה פי' רש"י שהלך מרי למדינת הים א"כ בסתמא אין חוששין שמא נשא אשה והוליד ממנה כדאיתא ביבמות פ' האשה בתרא א"כ מן הסתם הי' מרי מוחזק באין לו אחין לכן אילו הודה לו שפיר מהימן במיגו דיכול ליתן לו במתנה כיון שלא הוחזק אח אחר לכן פי' רש"י שנשא אשה שם ובסתמא לא חיישינן שנשא אשה והוליד לכן הוי מהני שפיר הודאת מרי משא"כ אילו הוחזק באח אפי' יודה מרי שזה הוא אינו נאמן דשמא לא זה הוא ולמחר יבא היורש האמיתי וזהו נכון ועי' ח"מ סי' ר"פ סס"ז בהגה"ה שהעתיק רמ"א דברי תה"ד דאם ראובן ואשתו יצאו למדינת הים וספק אם ניתן להם בן לא חיישינן שמא ילדו ואחי ראובן יורשין לראובן והוא מתה"ד סימן שמ"ט. ולענ"ד צ"ע דעיקר סמיכתו של תה"ד על דברי הרא"ש שסובר ביבמות שאם הסבא אינו קיים היבם יורש הכל ובאמת באה"ע סי' קס"ג לא הביא דעת הרא"ש רק בשם יש מי שאומר ולדיעה קמייתא אפי' אין הסבא קיים לא מקרי היבם מוחזק נגד הספק ויכול הספק ליטעון שמא הוא בן המת ולא ירש היבם כלום ודברי הרא"ש תמוהים בש"ס כמו שהקשה מהרש"א עליהם וכתבתי בחדושי שם וא"כ גם כאן כיון דרוב נשים מתעברות ויולדות לא מקרי מוחזק כלל שיתנו לו הב"ד הכל דשמא הוליד בן ואין האח יורש כלל וצ"ע

בתוספות ד"ה שיצא כו' ולכך אם יצא בחתימת זקן אינו נאמן כיון שאינו מכחישו אלא אמר לא ידענא לי' כו' עכ"ל. לכאורה תמוה דמ"מ כיון שאינו יודעו מהיכי תיתי יתחייב דמ"מ הרי צווח דלא ידע לי'. ואפשר כוונת התוס' שהי' צריך לישבע שבועת היסת כמו במנה לי בידך והלה אומר איני יודע משא"כ בלא ה"ל למידע ה"ל כשאר יורש שא"צ שבועה ליפטר כלל כדאיתא בח"מ סימן ס"ט (ומה שעיינתי בזה מכח משואיל"מ צריך תרי סהדי כיון דלא ה"ל למידע דאל"כ הוה סגי בחד לכן אמר אית לך סהדי ר"ל תרי כבר קדמונו בזה וגם בענין ברי ושמא כיון דודאי חייב לא' כבר כתבו בזה) ואפשר לומר בכוונת התוס' דודאי בשביל שאומר איני יודע אינו חייב ליתן לזה אפי' אם יצא בחתימת זקן אלא לפי שידוע שהי' לאיסק בן שהלך במקום שהלך וא"כ מה שירד מרי לנכסים היינו בתורת קרוב שמורידין קרוב לנכסים לכן ירד גם בחלק אחיו והנה הדין שאוכל כל הפירות כמ"ש התוס' לעיל ועכשיו שבא זה ואמר אני אחיך אף דבאין לו עדים אף שטוען איני יודע א"צ ליתן לו כלום מ"מ אם זה צוות שהוא אחיו שלא יאכל עוד מחלקו אף דאם מרי נשאר בטענתו שאינו מכירו א"צ ליתן לו חלקו מ"מ אם מייתי אח"כ סהדי שהוא אחיו א"כ מיום שמיחה שלא יאכל בנכסיו אינו נוטל אפי' כקרוב בנכסים שאוכל כל הפירות או אפשר שאפי' כאריס שהרי מיחה בו שיחזיר לו כל הנכסים ואם באו עדים שזה אחיו א"כ ודאי מסתמא הכירו גם הוא רק שהי' משקר שאינו מכירו א"כ מחזיר לו כל הפירות שאכל מיום התביעה דאגלאי מילתא שאכל שלא ברשות משא"כ היכא דדינא קאמר שאינו מכירו שלא הי' לו להכירו א"כ לא הי' צריך להאמינו כלל ואין כאן רמאות א"כ אין יכול למחות שלא יאכל כי יביא עדים שא"צ לחוש לדבריו כלל כיון דלא ה"ל להכירו לכן אף אם מביא אח"כ עדים אינו מחזיר לו פירות שכבר אכל מאחר שבדין אכל. ואף דלקמן משמע שלא הי' לו דין קרוב היורד ברשות מ"מ איכא נ"מ בהך טעמא אי נחית ברשות וגם למאי דמשמע לקמן דעיקר טעמא משום דקטן הוה אפשר שלא נתברר לו רק אח"כ ע"פ העדים דקטן הוה ולא חיישינן לטעמא קמא דנחית שלא ברשות עיין בנ"י

דף מ' ע"א גמרא מי דמי התם ברשות נחית פירש"י דברשות ב"ד נחית דמורידין קרוב לנכסי שבוי וקשה הא לעיל איתא היורד לנכסי שבוי אין מוציאין מידו משמע דאפי' ירד שלא ברשות ב"ד יש לו דין קרוב היורד לנכסי שבוי. ועיין בנ"י דלא חיישינן לטעמא קמא ועיקר טעמא משום דקטן הוה וא"כ לא קשי' מה שהקשו התוס' לעיל למה נקט היורד די"ל דקמ"ל אפי' לא נמלך בב"ד ונלענ"ד דודאי כשב"ד מורידין הקרוב היינו כשהוא לפי ראות עיניהם ראוי להוריד קרוב שיראה להם שהרחיקו הבעלים ולא יבאו אבל ודאי לא מסתבר שאם ילך אדם לארץ אחרת אפי' שלא מדעתו שיחזיקו מיד קרוב בנכסים רק כשיראה להם ב"ד לטובת הבעלים כדמוכח לעיל ולהכי קאמר הכא שלא ברשות נחית וכיון דהוה שלא ברשות שמא הי' נראה לב"ד שא"צ להורידו ועוד קטן הי' א"כ מזה הטעם בודאי לא הי' הב"ד מורידין אותו וא"כ לעיל דבאמת הוא שבוי וראוי להוריד קרוב לנכסים אפי' ירד מעצמו אין מוציאין מידו ולהכי הכא דלא נחית לפרושי טעמא אחרינא שלא הי' ראוי להורידו דסגי בטעמא דקטן הי' שפיר קאמר לא סיימוהו קמי' דקטן הי' וא"צ לטעמא קמא שיבחנו הב"ד אם ראוי להורידו שא"צ לבדוק בטעם אחר שלא יהי' ראוי להורידו לנכסים כיון שהי' קטן אין ראוי להורידו מהאי טעמא

במשנה אמר ר' יוחנן בן נורי כו' אלא אינו יוציא לו חסרונות אלא לכור א' בלבד. ויש לדקדק למאי דמסיק דמיירי בגמ' שעירבן עם פירותיו א"כ כיון שהכל לפי ערך ועכברים אינן אוכלין אלא חיסרון כור א"כ אפי' כור לא יוציא לו. ואפשר לומר דבאמת אינו מנכה רק לכור ולפי ערך התערובות שעירבן עם פירותיו מחשבין לכל כור. ובזה אפשר ליישב מה שהקשה מהרש"א על התוס' במה שהקשו אפי' ב' וג' כורין מתנפחין לפי ערך והקשה מהרש"א דילמא ר' יהודה ס"ל כר' יוחנן בן נורי דאינו מוציא לו רק לכור. ולפ"ז ניחא דל"ל דס"ל כר' יוחנן בן נורי דהא לר' יוחנן בן נורי בעירבן עם פירותיו מנכה לו פחות מכדי חסרון כור אחד וא"כ כיון דס"ל לר"י דמתנפחין כדי חסרון כור א"כ בעירבן עם פירותיו יצטרך להחזיר לו יותר ממה שקיבל שהרי ר' יוחנן בן נורי ס"ל דאינו מנכה