מעיני החכמה יג

ביניהם אף שמשלם לו מ"מ שמא ברשותו היא ויכול לגלגל עליו שאינו ברשותו ג"כ ולהכי קאמר דמודה לו המפקיד בזו וליכא שום שבועה על אותה של הודאה ומיושב קושיית התוס' דלא מקשי מכמה משניות דפשיטא דאיכא לאוקמה היכא דלאו הילך הוא אבל הכא לא משמע לאוקמה הכי דמסתמא המפקיד אין יודע מה אירע לנפקד בביתו ולכן ס"ד דעדיין הוא בעין לפנינו כן נ"ל ודו"ק ועיין בסמוך

שם דא"ל ג' פרות כו' ומתו כולהו בפשיעה. פשטא דלישנא משמע דטעין ברי דמתו כולהו בפשיעה. וקשה טובא דאי טעין ברי אכולהו א"כ אין כאן שבועת שומרין רק כפירה והודאה דמה לי שטען אשלישית מתה באונס או להד"ם כיון שמכחישו בבירור אין כאן רק כפירה והודאה כיון שגם אהך דנאנסה נמי מכחישו. ולכן צ"ל דלא טעין רק זה שמסר לו ג' פרות וחושד אותו שמתו כולהו בפשיעה אבל אין לו טענת ברי שמתו בפשיעה אלא דמודה לו עכ"פ שמתו והיינו כדפרישית בסמוך שאין לו שום טענה על אותה של הודאה דהכי משמע לשון כי הוא זה וכיון דמודה לו שאינן ברשותו אין טענתו רק על הדמים ושפיר שייך כי הוא זה. מיהו קשה לפ"ז דיהא נאמן במיגו דאי בעי הוה טעין אההיא דלהד"ם נאנסה והתוס' תירץ בפרק הגוזל דההיא דכפירה קמן ואי מיירי דכולהו מתו א"כ תקשי יהא נאמן במיגו דאי בעי טעין אההיא דכפירה נאנסה ולא הוה רק הודאה ונאנסה ולא מחייב שבועה ודוחק לומר דאשנים טוען ברי שמתו בפשיעה ואשלישית אין התובע יודע והנפקד טוען עליה נאנסה דלית ליה שום מיגו דגם אם יטעון נאנסה אההיא דלהד"ם נמי יהא כפירה והודאה כיון שטוען טענת ברי שמתה בפשיעה ויתחייב שבועה ג"כ דזהו דחוק בלישנא דש"ס. ולכן אפשר לי לומר דאי האי דכפירה קמן אפי' מתה לית ליה מיגו דנאנסה די"ל שרוצה יותר לטעון להד"ם כדי שיהיה העור והנבילה שלו משיטעון נאנסה ולא קשיא להו להתוס' רק בדכפירה ליתה קמן יכול לומר נאנסה ואכלה ארי עם הנבילה אבל כשהיא לפנינו לית לי' שום מיגו אפי' מתה משום עור ונבילה ודו"ק ועמ"ש לקמן ע"ב

שם מ"ש דתני אבוה דרא"פ לדר"ח קמייתא. בס' פ"י העיר ליישב למה נתן פירוד בין הדבקים לבתר דשקיל וטרי בענין הילך מייתי לאותובי לר"ח קמייתא דהו"ל לאתויי דרא"פ מיד לעיל אר"ח קמייתא אבל מה שביקש בס' פ"י ליישב אין דרכו נכון בעיני דלדבריו עיקר הקושיא למ"ד הילך פטור וא"כ מאי קושיא לר"ח דר"ח גופיה ס"ל הילך חייב ושפיר מוקי לקרא בפקדון והיכא קאמר מתניתא קרמית עליה דרבי חייא הא אין הקושי' חלה על ר"ח כלל ועוד דגם למ"ד הילך פטור משכחת לה העדאת עדים שהוחזק כפרן בפקדון כגון עובדא דההיא רעיא לקמן אכן לפמ"ש לעיל דף הקדום ע"ב י"ל דאדרבה דוקא לר"ח בתרייתא קשיא מדרח"פ דאי לאו דר"ח בתרייתא היה אפשר לפרש דר"ח קמייתא איירי דוקא כשאין העדים יודעין אם פרעו רק שאומר לא לויתי ואינו מתחייב במקצת רק מפני שהוחזק כפרן משא"כ ברייתא דרא"פ י"ל דמיירי שיודעין שלא פרעו. ולהכי נקט בר"ח קמייתא ועדים מעידין שיש לו חמשים ובברייתא דרא"פ נקט שיש בידו חמשים דייקא דהיינו שמעידין בבירור שלא פרעו וכבר כתבתי דלדעת הפוסקים דהיכא שאין יכול לכפור מקרי הילך גם ע"פ עדים הוה הילך כיון דאין יכול לכפור וכן נראה מדברי רבינו האי גאון שהביא המ"מ ואין קושיא אר"ח קמייתא די"ל דברייתא דרא"פ משום הילך נגעו בה וקרא קמ"ל הא גופא דהילך פטור אבל לר"ח גופי' דס"ל הילך חייב א"כ אין יכול לכפור לא עדיף מהילך וקשיא שפיר ברייתא דרא"פ וא"כ כיון דעיקר קושיא מכח הילך שפיר שייך בתר דסליק ענינא דהילך דמסיק דליכא שום תנא דפליג בהא דהילך וכ"ע מצי סברי או כר"ח או כרב ששת שפיר סיים דמ"מ ברייתא דרא"פ ממ"נ דלא כר"ח דחדא מינייהו נשמע או דליתא לדר"ח קמייתא או דליתא לדר"ח בתרייתא וא"ש. ובהכי ניחא מה שנדחקו המפרשים ובתוס' למה קאמר ברייתא קרמית עלי' דר"ח ר"ח תנא הוא הא בלא"ה גם דר"ח קמייתא ברייתא היא כדגרסינן בכל הספרים ולמאי דפרישית א"ש טובא דודאי מברייתא דר"ח קמייתא לחוד ליכא הוכחה דברייתא דרא"פ פליגא עלי' די"ל דברייתא דרא"פ משום הילך פטרה כדפרישית וע"כ הקושיא מכח ר"ח בתרייתא וזו אינה ברייתא רק מימרא דגרסי' בספרים אמר ר"ח ושפיר צ"ל ר"ח תנא ופליג והדברים נכונים ודו"ק. עוד אפשר לומר בהיפך דהוה מצינו למימר דהא דפטר אבוה דרא"פ היינו כשאין העדים מעידין שעדיין חייב לו רק שאומר לא לויתי וא"כ העדים לחוד אין מחייבין אותו רק ע"פ מה שמוחזק כפרן מתחייב מתוך טענתו וכדעת הסמ"ע באמת ור"ח מיירי שמעידין שעדיין חייב לו אלא דהש"ך השיג על הסמ"ע בסי' פ"ז ממ"ש הרשב"א והר"ן דלעיל מיירי שאין יודעין שחייב לו דאל"כ הוה שע"ק וא"כ בלא"ה לא קשיא אר"ח די"ל דר"ח ס"ל דנשבעין אע"ג דשע"קהוא הוא דס"ל כר"ע דדריש רבויי ומעוטי ושפיר מצי איירי בעדיין חייב וברייתא דרא"פ באין יודעין שחייב רק שמוחזק כפרן וכדברי הסמ"ע משא"כ למאי דמסיק דאפי' לר"ע דדריש רבויי ומעוטי מ"מ מודה דאין נשבעין אשע"ק כדי שיבא ר"ח כר"ע א"כ ל"ל דר"ח איירי שעדיין חייב דא"כ באמת פטור משום שע"ק ולק"מ:

עוד נראה לפרש דודאי בפשיטות לא קשיא אר"ח דהוה מצינן למימר דר"ח מוקי האי קרא בפקדון והכי קאמר כי הוא זה על הודאת פיו אתה מחייבו ואי אתה מחייבו על העדאת עדים והיינו משום דלר"ח הילך חייב א"כ י"ל דדוקא במודה בה וקיימא קמן שפיר הוה הודאה לחייב אבל אם כפר בזו שלפנינו כיון שעדים מעידין שהוא של המפקיד הוחזק כפרן וחשוד על השבועה וקמ"ל קרא דפטור לגמרי ולא אמרינן מתוך שאיל"מ מיהו לרמב"ח יש להוכיח דאמרינן מתוך שאיל"מ דהא באס"ז מקשה בשם גליון תוס' דלרמב"ח ל"ל קרא דנשבע אנאנסה הא בלא"ה צריך לישבע ע"י גלגול כיון דאכפירה והודאה לחוד נמי חייב שבועה ותירץ דנ"מ לענין מתוך שאיל"מ דלא אמרינן בגלגול שבועה ובעיקר שבועה אמרינן מתוך שאיל"מ וא"כ ליכא לפרושי דקרא ממעט העדאת עדים שהוחזק כפרן דלמאי איצטריך הא פטור לגמרי אי אפשר כיון דאמרינן מתוך שאיל"מ א"כ חייב לשלם הכל דבאיכא כפירה והודאה גם נאנסה עיקר שבועה היא וא"כ כרמב"ח ודאי לא אתיא. אלא דמ"מ הוה מצינו למימר כסברת ר"ת דגם למאן דפליג ארמב"ח צריך הודאה בהדי נאנסה בשומרין וא"כ שפיר מצינו לפרש גם בשומרין לר"ח לשיטתיה דס"ל הילך חייב ואיירי דההיא דהודאה קיימא קמן וקרא קמ"ל דאיכא שבועה אנאנסה אע"ג דטענת שמא היא משא"כ בהעדאת עדים שהוחזק כפרן י"ל דפטור לגמרי דלא אמרינן מתוך שאיל"מ. מיהו משמעתין גופא מוכח דלא כר"ת דפרכינן דוקא מברייתא דרמב"ח דמוכח הילך חייב ומשמע דלמאן דפליג ארמב"ח לא קשיא דלא בעינן הודאה כלל וכפריב"א וכיון דמשתבע אההיא דנאנסה לחוד וליכא הודאה כלל נמצא דבשומרין לא שייך כלל העדאת עדים וע"כ קאי אמלוה ומוכח שפיר דפליג אדר"ח קמייתא דלא מצינן לפרושי כי הוא זה למעט העדאת עדים לא בפקדון ולא במלוה ודוק היטיב

בתוס' ד"ה והודה בשעורין פטור אף מן השעורין כדמוכח כו' עכ"ל בספ"י כתב צ"ע מה כוונת התוס' בזה ומה ענין זה לכאן וע"ש שדחק. ולי אפשר שכונת התוס' ליישב קושיא בזה דקשה אי אמרינן טענו חטין והודה לו בשעורין פטור משבועה ומ"מ נימא דחייב בדמי שעורין אלא דלענין שבועה גזירת הכתוב דבעי ממין הטענה וא"כ מיפרך ק"ו דר"ח דהתוס' הקשו לעיל היכא יליף במהצד הצד השוה שבאין ע"י טענה וכפירה והקשו כופר הכל יוכיח ותירצו דטענה חשובה קאמרינן וא"כ אי אמרינן דחייב בדמי שעורין הרי גם טענו חטין והודה לו בשעורין הוה מודה מקצת גמור דמה לי במתחייב לו מקצת חטין או שעורין וכ"ש למאי דפרישית דטענה מקרי מה שמתחייב לו בבירור עכ"פ או ממון או שבועה וכן נראה מגדולי המפרשים באס"ז וא"כ הרי יש כאן טענו חטין והודה לו בשעורין ליוכיח ולזה כתבו דפטור אף מן השעורין וכיון שאינו מתחייב כלום לאו טענה חשובה היא והדבר נכון לענ"ד

וארווח לן בזה מה שהביא באס"ז דר' יוחנן פליג בירושלמי אר"ח קמייתא אע"ג דסבר דבעי הודאה ממין הטענה וא"כ תקשי למה פליג אר"ח הא איכא ק"ו ודחק לומר דר' יוחנן פריך תורת הזמה. אכן למאי דפרישית א"ש טובא דירושלמי ס"ל כהך לישנא דשבועות דארחב"א א"ר יוחנן טענו חטין ושעורין והודה לו בא' מהן נמי פטור משבועה והתם פשיטא דחייב בשעורין דכולהו טעמי לא שייכי בזה שתובעו שניהם וא"כ ממילא דליתא למה הצד של ר' חייא די"ל טענו חטין ושעורין והודה לו בא' מהן יוכיח שיש טענה חשובה שהרי מתחייב בשעורין ואפ"ה פטור ולהכי לא מייתי לדר' יוחנן בש"ס דילן דס"ל עיקר דבטענו חטין ושעורין חייב נמי שבועה וק"ו של רבי חייא כראי מוצק ודו"ק ועיין בסמוך

גמרא ואידך כו' וסבר ליה כר"ג. משמע להדיא דלדידן דקיי"ל כרבנן בטענו חטין והודה לו בשעורין ליכא קרא יתירא למעט העדאת עדים וכ"כ התוס' לקמן והרמב"ם בספ"ד מטוען כ' לדר"ח קמייתא שכן פסקו כל הגאונים שישבע והקשה הלח"מ למה הוצרך לגאונים הא מוכח בלא"ה כן לדידן דקיי"ל טענו חטין והודה לו בשעורין פטור. ולפי מ"ש לעיל בסמוך אפשר כיון דמצינו בירושלמי דר' יוחנן אע"ג דס"ל כרבנן פליג אר"ח וס"ל כמ"ש באס"ז דפריך תורת הזמה אך זה דוחק כיון דבגמ' דידן ליכא מאן דפליג על ר"ח ועמ"ש לעיל ליישב בדף הקדום ע"ב

ועוד נראה ליישב בפשיטות דודאי י"ל דלמאי דקיי"ל כרבה בר נתן דפטור אף מדמי שעורין א"כ י"ל דלא צריך קרא כלל להכי דבלא"ה באין מודה ממין הטענה פשיטא דפטור וכמו שתמה מהר"י כ"ץ באס"ז ור"ח דבעי קרא להודאה ממין הטענה היינו משום דס"ל גם בטענו חטין ושעורין והודה לו בא' מהן פטור והך מ"ד ס"ל דחייב בדמי שעורין וגם הא דלא משני לאבוה דרא"פ דס"ל דפטור מדמי שעורין ובשני מינין באמת חייב היינו משום דבעי לאסוקי אפי' למ"ד דגם בב' מינין פטור וע"ז ודאי צריך קרא כיון דחייב במה שמודה ולכן קמ"ל הרמב"ם בשם הגאונים דאפילו לדידן דקיי"ל כרב"נ דפטור אף מדמי שעורין מ"מ צריך קרא. ויותר נ"ל דודאי לדידן י"ל כיון דקיי"ל דפטור מדמי שעורין ממילא אין כאן הודאה ולא צריך קרא כלל למעט הודאה שאינה ממין הטענה והא דאמרינן הכא דרא"פ ס"ל כר"ג ולא מוקמינן דס"ל דפטור מדמי שעורין י"ל לשיטת הרמב"ם לשיטתיה כפמ"ש הש"ך בח"מ סי' ס"ח ס"ל להרמב"ם הטעם דפטור מדמי שעורין משום משטה די"ל משטה אני בך וא"כ תקשי אדמוקי קרא לפטורא בהעדאת עדים דהוא נגד הסברא וק"ו דר"ח לעיל טפי הו"ל לאוקמה קרא לחיובא דבהודאת פיו הוא דבעינן הודאה ממין הטענה דכיון דאינו מודה ממין פטור גם ממה שמודה ממילא לית כאן מודה מקצת משא"כ בהעדאת עדים אם טענו חטין ועדים מעידין שחייב