מעיני החכמה יב

אפילו היכא דל"ל אשתמוטי אלא דמ"מ לאו מיגו הוא כיון דהוה העזה ואי קשיא גם בקרקעות יהא נאמן במיגו דאי בעי כפר בכל כיון דגם השתא מעיז כמ"ש התוס' לעיל דף ג' ד"ה ובכולי וא"כ י"ל דצריך למיפטר קרקע דמ"ד הילך חייב היינו ר' חייא לשיטתיה היינו כשיש עדים על מה שמודה דלית ליה מיגו כלל כיון שיש עדים על זה ומוכרח להודות ואין לומר לפ"ז ל"ל לר' חייא ק"ו הא מוכח מדאיצטריך קרא למעוטי קרקע משבועה דהא כבר כתבו התוס' לקמן דלאו אקרא פריך ועוד דאפילו מאן דפליג ארבי חייא היינו בכופר הכל אבל במודה לדברי העדים לכ"ע חייב שבועה אף דאיכא חזקה דאין מעיז אינו פטור משום הך חזקה דהא מגלגלין נמי כופר בכל אף דאיכא למימר אינו מעיז אלא דהאי חזקה אינו פוטרו משבועה דאורייתא רק אשבועת היסת אמרינן הכי דתיקנו היסת משום חזקה אין אדם תובע כו' פריך אדרבה אין אדם מעיז אבל משבועה דאורייתא י"ל דלא מיפטר מכח הך חזקה ומלשון התוס' נראה דס"ל דמשום הך חזקה דאין מעיז היה לנו לפוטרו גם משבועה דאורייתא מיהו גם לפ"ז קשה כיון דמ"ד הילך חייב היינו ר' חייא א"כ יש לומר דחייב בכופר הכל ועדים מעידין על מקצת שחייב לו דתו ליכא למיפטריה מכח חזקה דאין מעיז דהא חזינן דגם השתא מעיז לנגד עדים כדפרישית לעיל בדברי התוס' דף ג' ע"ב ד"ה אבל ע"ש. ואפשר דס"ל להתוס' דלא מחייב בהעדאת עדים רק היכא דבכה"ג בפיו היה חייב וכיון דבפיו כה"ג היה פטור במודה במקצת מטעם אין אדם מעיז גם בהעדאת עדים פטור אלא אכתי קשה דטפי הו"ל לתוס' לאקשויי לעיל אמאי דפריך למ"ד הילך פטור מטענו כלים וקרקעו' דכלים וכלים דומיא דכלים וקרקעות חייב ותקשי למ"ד הילך פטור דתקשי לטעמיך אפי' אם הילך חייב נמי יפטר כשהכלים הם בעין לפנינו דומיא דכלים וקרקעות שכופר בקרקעות שהם בעין ובכה"ג גם בכלים פטור כשהם בעין דלא שייך בהו אשתמוטי דקושיא דהכא לא אלימא כ"כ דהא י"ל דקאי אהודה בקרקעות וכפר בכלים וכמ"ש המפרשים עיין אס"ז וצ"ל דהתוס' משמע להו כיון דעיקר קושיא אלקמן במתני' כמ"ש בדיבור שאח"ז ושם נקט דאין נשבעין על הקרקעות משמע להתוס' דהכפירה הוא קרקע דהרי על מה שכופר נשבע. ובהכי ניחא דלא כתבו התוס' דאתי לשע"ק דבמתני' דלקמן משמע דשבועה על הקרקעות ממש ואקרא בלא"ה לא קשה כמ"ש התוס' לקמן מ"מ אדלעיל הוה קושיא אלימא טפי ודו"ק וצ"ע. ולכאורה קשה עוד על דברי התוס' דטפי הו"ל לאקשויי אמסקנא דמסיק אי נמי הודה בכלים וכפר בקרקעות ותקשי להו אמאי יתחייב בין למ"ד הילך פטור בין למ"ד חייב כיון דעל הקרקעות לא שייך אשתמוטי ואין לומר למסקנא י"ל הודה בכלים וכפר בקרקעות היינו בחפר בה בורות דתובעו רק דמים ושייך אשתמוטי דא"כ האיך כתבו דלא א"ש למ"ד טענו חטין ושעורין פטור כיון דלא איירי רק בתובעו דמים א"ש אף להך מ"ד דשניהם תביעת דמים. ונראה דאתירוץ הש"ס לא קשיא להו כלל כיון דקאי למ"ד הילך פטור א"כ י"ל דאין לו לשלם מקצת הכלים שהודה ולכן כופר במקצת הקרקעות כדי שישלם שווי הכלים מן הקרקעות עד שיהיה לו לשלם דמי הכלים ושפיר י"ל אישתמוטי קמשתמיט. ואין לומר א"כ יודה בקרקעות ויכפור בכלים דז"א דהוה העזה טפי לכפור בכל כיון דהקרקע הוה הילך ולכן מודה בכלים וכפר בקרקעות כדי שישמט נפשו על הכלים. משא"כ בס"ד דע"כ משמע ליה ממתני' דאין נשבעין על הקרקעות היינו כשהודאה והכפירה שניהם קרקע וקשיא להו שפיר דתקשי גם למ"ד חייב ודו"ק

ד"ה אמאי תימא כו' איצטריך למעוטי שטרות עכ"ל. לכאורה קשה הא בס"ד דאיירי כשהוא בעין מה שמודה א"כ גם שטרות הו"ל הילך וכן הקשה ג"כ בספ"י. מיהו למאי דפרישית לעיל בתוס' ד"ה אין נשבעין דעיקר קרא דצריך לפטור שטרות היינו משבועה שאינו ברשותו א"כ י"ל בשטרות צריך למעט כופר בכל בפקדון והיינו משבועה שאינו ברשותו מה שא"כ בקרקע שהוא בעין דלא שייך שבועה שאינו ברשותו קשיא ליה להש"ס שפיר וא"כ שפיר הקשו התוספות די"ל דאתי לשטרות ולענין שבועת שומרין והיינו שבועה שאינו ברשותו כדפרישית לעיל בלשון התוס'

עוד י"ל עפמ"ש התוס' לקמן פ' הזהב גבי אונאה כגון שחייב עצמו לכתוב שטר על הלואה שהלוה לו ע"פ והוא טוען שחייב עצמו ב' שטרות ומודה לו בא' ועדיין לא נכתב דלאו הילך הוא ודו"ק

שם גמרא איצטריך קרא היכא דחפר כו'. כבר כתבתי שיש מפרשים אף בטענו שישלם דמי החפירות נמי הוה כקרקע כיון דתביעה מסתעפת מקרקע ולכאורה יקשה ע"ז מהא דפריך פ' שבועת הדיינין דף מ"ב למ"ד טענו חטין ושעורין והודה לו בא' מהן פטור מברייתא הנ"ל דטענו כלים וקרקעות הא בלא"ה למ"ד הילך פטור ע"כ דזוקקין קמ"ל ואי איירי בחפר בה בורות אם כן גם התם לק"מ דיש לומר שטענו דמי הקלקול דהוה חד מין שאינו טוענו אלא דמי כלים ודמי קרקעות וטענו כלים וקרקעות היינו דמי כלים ודמי קרקעות עם דמי הקלקול דרך משל שתובעו נ' זהובים כלים ונ' זהובים קרקעות וקלקלן שאין שוה רק כ"ה ונמצא נ' זהובים כלים וכ"ה זהובים קרקע בעין וכ"ה זהובים דמי הקרקע ובכה"ג בכלים וכלים חייב והיינו כשתובעו ב' מיני כלים ונפחתו ג"כ ומודה לו במין א' כלים וממין השני כפר לגמרי דנהי דס"ל בהודה א' מהן פטור היינו משום דבעי הודאה וכפירה ממין הטענה וכיון דדמי הכלים והקרקע הם הם ב' מינין. אבל בתובעו נ' זהובים מכלים ועוד כ"ה זהובים דמי קרקע ומודה לו מעות דמי הכלים וכופר במקצת דמי הקרקע פשיטא דחיוב דלענין תביעה הוה דמים רק דכאן פטור כיון שכפר בדמי קרקע וראיתי באורים ותומים סימן צ"ה שביקש להוכיח סברת התוס' לעיל דע"כ צ"ל תירוץ אחר אקושיית הש"ס דלעיל והיינו שחפר בה דאל"כ מאי מקשי בשבועות למ"ד טענו ב' מינין והודה לו באחד פטור מהך ברייתא כיון דגם למ"ד הילך פטור תקשי וע"כ תירץ הש"ס דזוקקין קמ"ל אלא ודאי י"ל להך מ"ד בחפר בה ולא קשה למ"ד הילך פטור. ולא עמדתי על סוף דעתו דאי מיירי בדמים גם להך מ"ד לא קשה דבתובעו דמים משני מיני כלים שפיר הוה מין א' לענין מודה מקצת וכ"כ הוא עצמו אפי' למ"ד טענו חטין ושעורין והודה לו בא' פטור. בתובעו דמים חייב וא"כ תקשי אף לדברי התוס' ואפי' תימא דקרקעות משמע שתובעו קרקעות מ"מ י"ל בתובעו הקרקעות עם דמי הפסידן כדפרישית דבהודה בכלים וכפר בקרקעות חייב כיון שכפר ג"כ במקצת דמי קרקע דהא גם למ"ד הילך פטור צ"ל שהכלים אינן בעין שנפחתו וגם להך מ"ד י"ל כן ואין להאריך. ועמ"ש לעיל לשיטת הרשב"א וכ"נ מפרש"י דלא קאי רק אקרקע של הודאה והכפירה בעין ולכאורה לדידיה תקשי לפי האמת היכא משכחת לה למעוטי קרקע משבועה הא הילך הוא ותקשי למ"ד טענו ב' מינין והודה לו באחד פטור א"כ שני התירוצים אינו דגם תירוץ הראשון היינו שני מינין דמי קרקע וקרקע. וכתבתי ליישב דלהך מ"ד איכא לאוקמא בשומרין וקמ"ל דפטור משבועה שלא פשע. ומיושב בזה ג"כ מה שהקשה עוד באורים ותומים דקשה למאי מיעט עבדים הא הילך הוא וצ"ל ג"כ דקטעה לידיה ותקשי להראב"ד דמפרש שתובעו למלאות החפירות ואם כן תקשי אמתני' דנקט עבדים דבעבד ל"ל למלאות החפירות ולפמ"ש לק"מ דאעבדים בלא"ה לק"מ די"ל בליתא קמן ומעטו משבועה שאינו ברשותו או נאנסו ומעיקרא דקושיא אינה אלא אקרקע דוקא ואדרבה אסוגיא דשבועות ראיה לראב"ד דלמ"ד הילך פטור י"ל לפי האמת בתובעו למלאות החפירות כמ"ש התוס' ומ"מ שני מינין הם כיון שאינו תובעו רק למלאות החפירות ודו"ק ועיין בסמוך:

שם גמרא אי נמי בטענו כלים וקרקעות והודה בכלים. לפי שיטת הרשב"א שסובר דדמי הקרקע אינם כקרקע וחייב שבועה דאורייתא א"כ קשה היכא משני בטענו כלים וקרקעות והודה בכלים. אם הכלים בעין אכתי הו"ל הילך וע"כ צ"ל שהכלים אינן בעין וא"כ למה נקט כלים וקרקע אפילו קרקע וקרקע נמי בחפר במקצת והפסידן ותובעו דמים אמקצת נמי חייב ולמאי נ"מ נקט כלל כלים בשלמא לקושית המ"מ י"ל כמ"ש לעיל דתירוץ דחפר אתי לכ"ע והיינו בכופר הכל ובשומרין או במודה בחפירות למ"ד טענו שני מינים חייב אבל למ"ש קשה למאי נ"מ נקט כלים כיון דהכלים אינן בעין ובכה"ג בקרקע אינה בעין נמי איצטריך קרא למעוטי. ואפשר דלהכי ניחא ליה טפי לאוקמא בכלים דמשכחת לה שלא נפסדו רק שמכרן וכדומה משא"כ בקרקע כל היכא דאיתא ברשותה דמרא איתא וחוזרת לבעל הראשון. מיהו גם בקרקע הוה מצינן לאוקמה בכה"ג כגון שהודה מקצת קרקע וכבר מכר הקרקע לאחר וכיון שכבר מכרו אינו נאמן לגבי חבירו להודות שהקרקע של פלוני דחב לאחרים ולגבי נפשו נאמן לענין שיתחייב לו דמים והשתא לא מקרי הילך כיון שאין הקרקע חוזרת לו באמת שאין לו עדים להוציאה מת"י חבירו דלא שייך לומר ביה הילך ומ"מ מיפטר מטעם קרקע כיון שעיקר תביעתו על הקרקע שהוא בעין רק שאין יכול להוציאה וכמו כן הוה מצי לשנויי לעיל אהך דטענו כלים וקרקעות דאיירי נמי בכה"ג שאין יכול לגבות הקרקעות כגון שהם תחת יד אחרים ואף שיהיה אפשר לו להוציאם אח"כ תו לא מקרי הילך כיון דאפשר שלא יוציאם לעולם כשלא יודה לו חבירו ונראה דבכה"ג גם הרשב"א מודה כיון שעדיין הקרקע בעין ואינו מתחייב לשלם לו רק מפני שאי אפשר לו להוציא הקרקע. ובהכי א"ש מה שהקשה באורים ותומים לשיטת הרשב"א מהא דעשרה גפנים מסרתי לך והלה אומר אינן אלא חמש דתקשי הא הוה הילך וע"כ צ"ל שבצרן ואכלן ותקשי למ"ד טענו שני מינין פטור והכא נמי שני מינים הם. ולמאי דפרישית א"ש די"ל שמכרן ליד אחר והשני כופר בהן דלאו הילך הוא רק שחייב לשלם מחמת שמסרן ליד אחר מ"מ כיון שתביעתו על הקרקע בעין לכ"ע פטור מ"מ מהמין א' כיון שתובעו שיחזירם לו בעין וכשיתנם לו חבירו יוכל להחזירן בעין ודו"ק שם ת"ש דתני רמב"ח ד' שומרין כו' לאו דא"ל הילך. נ"ל דס"ד הכי היינו דלרמב"ח לשון כי הוא זה קאי נמי אשומרין ולשון זה משמע שעל מה שמודה אין שום הכחשה ביניהם רק שאומר שלא הפקיד רק מה שהוא מודה לו ואם איתא שטוען שמתה בפשיעה א"כ גם ע"ז יש לו טענה עם המפקיד וס"ד דהמפקיד מסתמא אינו יודע אם מתה בפשיעה או באונס שאין לו למפקיד לידע רק מה שהפקיד ואין טענתו על מה שהוא בעין וא' מודה שהוא בעין והו"ל הילך דאם איתא דמודה לו שמתה בפשיעה א"כ עדיין יש להמפקיד טענה שמא ברשותו הוא. ולהכי משני דא"ל כו' וכיון שגם המפקיד יודע שמתו רק שטוען בפשיעה מתו שייך שפיר כי הוא זה דעל זו שמודה אין למפקיד שום טענה עליו מאחר שמודה לדבריו לגמרי ולהכי דייק בלישנא דאמר ג' פרות והיינו משום דכי הוא זה משמע ע"ז אני מודה לך שאין שום טענה ביניהם ע"ז ואם אין המפקיד יודע מה היה להם אף ע"ז של הודאה יש טענה