מעיני החכמה קכז

הש"ך גופיה סקי"א דגוף הבהמה שנמצאת ביד גנב ג"כ הוא של השומר ואין לפרש דפריך על גיזות וולדות של אחר גניבה דהא אמר איכא בינייהו קושיא דר' זירא מוכח דאי מקנה לו סמוך לגניבותה א"ש דחוץ מגיזותיה וולדותיה אם כן ע"כ על גיזות וולדות שקודם גניבה קאי הקושיא וזה תימא דהא לא שילם לו מה שהיה צריך לישבע עליו לכן לפענ"ד נראה דודאי בס"ד ס"ל כיון שנתרצה לשלם כמו שהקנה לו הכפל מקנה לו הבהמה מעכשיו כיון שעכ"פ יש לו שווי הבהמה בשעת פקדון והיינו משום דמסתמא ניחא להו לבעלים תשלומי של השומר שהם ודאי מספק חזרה כשתמצא וא"כ י"ל כיון ששילם גוף הבהמה כמו שהיתה שוה בשעת פקדון ונתפייסו הבעלים בכך יש לנו לומר דמסתמא אקני להו בההיא הנאה למפרע כל הבהמה דהא אם היו הבעלים רוצים היה צריך לשלם להם גם דמי הגיזות א"כ ודאי לא קפדי הבעלים בכך וניחא להו בתשלומי שומר ונהי דלקמן מבעיא לן בשילם מחצה היינו כשאין לבעלים הקרן כשעה שהפקידו אבל כאן ס"ד דמ"מ מקני ליה הבהמה משעת משיכה ומשני שבחא דאתא מגופא לא אקני ליה ויש לפרש היטב דודאי משמע ליה דהכפל של השומר והגנב משלם כשעת גניבה וא"כ קשיא ליה מגוף הברייתא דתני חוץ מגיזותיה וולדותיה משמע שהכפל שלו אפי' כפל הגיזות וולדות ג"כ של השומר דהגנב משלם כשעה שגנב ואם השביחה הבהמה בגיזות וולדות ע"כ על כולם שנים ישלם וא"כ קשה ממה נפשך אם שילם השומר הגיזות וולדות ושילם הבהמה כשעת גניבה איך יחזרו הגיזות לבעלים הא השומר שילם בעדם אע"כ שלא שילם רק כשעת פקדון וא"כ איך קאמר חוץ מגיזותיה וולדותיה הא אפי' הכפל מן הגיזות ג"כ אינו שלו אלא ודאי כפל הגיזות של שומר אעפ"י שלא שילם רק הבהמה כשעת פקדון דהכי אקני ליה כשירצה לשלם הבהמה וכיון שנתפייס בכך הרי הכל שלו א"כ פריך שפיר אפי' גיזותיה וולדותיה ומשני דלא אקני רק שבחא דאתא מעלמא א"כ נראה בודאי לענין יוקרא אם נתיקרה הבהמה בין פקדון לגניבה ודאי אין תימא שיהיה של שומר כיון שהבעלים נתפייסו בתשלומין כשעת פקדון קנוי לו היוקרא לשומר ואם אמר הריני משלם מסתמא אף דקני כפילא מ"מ בכה"ג ודאי צריך לשלם כשעת גניבה דהא הבעלים היו יכולין לתבוע ממנו כשעת גניבה רק בשילם ונתפייסו הבעלים בכך וקיבלו דמי הפרה כשעת גניבה שפיר קני השומר היוקרא כנ"ל נכון ומוכרח אחר העיון היטב והה"ד באמר הריני משלם מה ששוה בשעת פקדון ונתפייסו הבעלים בכך דהו"ל כשילם. ומעתה אין אנו צריכין לדברי ה"ה בפ"ח משאלה דין ג' במ"ש לדעת הרמב"ם אפי' מה שנתייקר אחר פקדון לשומר נתייקר מיהו דוקא ביכול ליפטר ע"ד האמת אבל בחייב ע"ד האמת ודאי כששילם בשעת גניבה שילם שב"ד מכריחין אותו בהודאת האמת עכ"ל. וזה דחוק דגם בצריך לישבע ג"כ ב"ד מכריחין אותו או לישבע או לשלם כשעת גניבה ואין טעם לחלק בזה גם בגמרא לא מצינו חילוק בין שילם ולא רצה לישבע או אומר פשעתי אלא נראה דכל שקיבל התשלומין ונתפייס בתשלומין כשעת פקדון קני שפיר הכפל אף שהגנב משלם כשעת גניבה. והראב"ד כתב על דברי הרמב"ם בדין ג' שכתב כל הקונה הכפל קונה השבח הבא מאליו כיצד הפקיד ד' סאין אצל חבירו והרי הן שוין סלע ונגנבו או אבדו והרי הן שוין ארבעה סלעין הרי הן של שומר כו' עכ"ל והראב"ד כתב דוקא שבא השבח אחר ששילם או שאמר הריני משלם ע"כ וה"ה הקשה עליו דאימת קנה היוקר הא ע"כ קנה לפחות סמוך לגניבה וא"כ למה לא יהיה היוקר שלו וראיתי בס' קצות החושן הביא בשם הריטב"א שכתב בשם התוס' לקמן גבי כיפי דיוקרא הוא שבחא דמגופא ולא קני רק אחר ששילם או שאמר הריני משלם עכ"ל ולא יצא ידי חובת ביאור דהרי גם על דברי התוס' קשה קושית ה"ה אימת קני השבח הלזה לכל המאוחר קונה סמוך לגניבה וא"כ יקנה עכ"פ היוקרא דמשעת גניבה ואילך ונראה דסברת התוס' שהביאו בריטב"א הוא דהא דמסיק נעשה כאומר חוץ מגיזותיה וולדותיה היינו אותו שבחא דמגופא שעד תשלומין שייך לו אבל לאחר תשלומין מקנה לו לגמרי ונעשה כאומר חוץ משבחא דמגופא שיהיה קודם שתרצה ותשלמיני ובאמת קם ליה בדרבה מיניה בפירוש הלזה דקשה טפי לפירוש זה ל"ל להש"ס לחלק כלל בין שבחא דמגופא לימא בפשיטות דנעשה כאומר לו חוץ משבחא שהוא קודם שיתרצה לשלם והכפל הוא שבחא דאתא לאחר ריצוי לשלם דהא הכפל אינו מתחייב רק לאחר העמדה בדין דהא גם תשלומי כפל הוא כשעת העמדה בדין כדאיתא בב"ק דף ס"ה ולא קשיא כלל מאי פסקא דהא ע"כ לפי האמת תקשי אמאי אקני ליה שבחא דמגופא אחר שרוצה לשלם ולא קודם וע"כ צ"ל דטפי מקנה ליה שבחא שלאחר תשלומין משבחא דקודם תשלומין וא"כ הו"ל למימר בפשיטות חוץ משבחא דקודם תשלומין ואפי' תרצה לדחוק דהכפל מקרי שבחא דקודם תשלומין דמשעת גניבה חשבינן ליה הו"ל למימר דלא אקני ליה רק שבחא דמשעת גניבה ומאי פסקא לומר דשבחא דמגופא שמקודם תשלומין לא אקני ליה ושבחא דמגופא שלאחר תשלומין אקני ליה ושבחא דמעלמא אפי' שקודם תשלומין נמי אקני ליה לענ"ד אין לפירוש הלזה רגלים וכ"ש שדעת הראב"ד ודאי אינו כן שהרמב"ם שפתיו ברור מללו שכתב בדין א' חזרה הבהמה חוזרת היא וגיזותיה וולדותיה שאינו קונה השבח הבא מגופה רק הבא מאליה וכבר ביארנו שאין הגנב מחזיר גיזות וולדות שאחר יאוש ע"כ. משמע בהדיא דס"ל להרמב"ם דגם גיזות וולדות שברשות גנב חוזרין לבעלים וא"כ אם הראב"ד ס"ל דיוקרא הוה שבחא דמגופא ואפ"ה הם של שומר אחר שנתרצה לשלם היה לו להשיג שם על הרמב"ם ובאמת בדברי הראב"ד אין לנטות ממ"ש הש"ך דסובר דצריך לשלם לו הכל וסוגיית הגמרא יתיישב יותר כפי דברי המגיד משנה שכתב בדעת הרמב"ם דבלישנא קמא דרבי זירא סובר דחוץ מגיזות וולדות שאחר הגניבה קאמר נמי חוץ מגיזותיה וולדותיה דאל"כ לא היה צריך לומר רק סמוך לגניבותה קנויה לך וס"ל דחוץ דברייתא אפי' על אותן גיזות שלאחר הגניבה ולאידך לישנא לא חשוב לקושיא ומפרש ברייתא לגיזות של קודם הגניבה ע"ש. ועפ"ז יש לפרש ג"כ דפשיטא ליה שצריך לשלם הבהמה עם שבחה כשעת תביעה ואין קושיא רק מגיזות וולדות שלאחר תשלומין כפי דברי הראב"ד ופירוש דחוק הוא ולא ידעתי למה הוצרך לכך בדעת הרמב"ם דגם הרמב"ם מצי סבר כפירוש המפורשים דללישנא בתרא דר' זירא קאמר חוץ מגיזות וולדות שקודם גניבה ומ"מ ללישנא קמא כיון דע"כ נעשה כאומר חוץ מגיזותיה וולדותיה ממילא אף גיזות שביד גנב אינם בכלל כיון דנחית לשיורא לא מקני ליה כלל הגיזות רק שבחא דאתא מעלמא לחוד דהכי משמע פשטא דש"ס חוץ מגיזותיה וולדותיה דשבחא דמגופא לא אקני ליה כלל. עוד אני תמי' על המ"מ לפי פירושו לדעת הרמב"ם דחוץ מגיזותיה וולדותיה קאי אפי' אאותן שביד גנב א"כ מאי נסתפק לו בדעת הרמב"ם שם בדין ג' שכתב ואפשר שאפי' במה שנתיקרו בין פקדון וגניבה ג"כ של שומר ומהיכא תיתי להסתפק בכך כיון דעל השומר מוטל לשלם כשעת פשיעה למה יהיה היוקר שלו שהרי הכל בכלל קרן בשלמא אי מפרשינן חוץ מגיזותיה ולדותיה על אותן שביד שומר מוכרח לפרש דשבחא דמעלמא מקני ליה אפי' לא שילם לו כפי המגיע למפקיד אבל לפי דברי המ"מ יש לפרש דהא ודאי לא שייך שיהיה שלו שצריך לשלם מה ששוה בשעת גניבה וממילא גם ביוקרא שצריך לשלם כשעת היוקר בשעת גניבה ומהיכא תיתי לספק בזה. מיהו לפי הפירוש שכתבתי מוכח דשבח יוקרא של נפקד אעפ"י שלא שילם לו רק כשעת פקדון כיון שנתרצה לזה ממילא כל השבח שלו רק שבחא דמגופא לא אקני ליה. ועיין בש"ך סק"ח הביא דברי הנ"י בשם הרשב"א דאם יש עדים שנאנסה לא הקנה לו הכפל דלא אסיק אדעתיה דהמפקיד שישלם לו בחנם והוה כמוכר קנסיו וכתב הש"ך לפ"ז קנה השבח יוקרא רק מעות אינן קונות אלא אם הקנה לו בשאר קנין וזה צ"ע דגזל ונתייאשו הבעלים אינן יכולין להקדיש לפי שאינו ברשותו וא"כ אפי' היוקרא לא קני. וגם דברי הירושלמי צ"ע דהא בש"ס דילן מבואר דאפי' נשבע ושילם קנה הכפל אף דודאי לא עלתה על דעתו שישלם אחר שבועה ומצאתיו באס"ז שגם הריטב"א הש"ג על זה וגם טעמו של הירושלמי אינו מוכרח כיון דבתחילה מקנה לו אם ירצה לשלמו כבר הקנה לו באיזה אופן שישלם לו וכי התנה עמו הרי לא התנה עמו כלום אלא דאמרינן מסתמא ניחא ליה בכך שיהיה בטוח במעותיו כמו שפירש"י וא"כ בשביל שלא עלתה על דעתו שישלם לא נקנה לו הכפל זה תימה. ולענ"ד נראה דהירושלמי לא קאמר רק כשפטרוהו הב"ד עפ"י עדים ואח"כ שילם מדעתו דאז כבר נפטר ממנו ונסתלק ממנו לגמרי אבל אם יש לו עדים ולא הביאן לב"ד לא יאמר הירושלמי שאינו מקנה לו הכפל ואין הירושלמי בידי ועוד דבס"ד דרבא משום קנין ודאי אין לחלק בין יש לו עדים שנאנסה א"כ גם במסקנא לא הדר ביה דמיירי אפי' יש לו עדים ועוד לפי מאי דאמרינן לעיל דחשוד אממונא חשוד אשבועתא ואם אמרינן מי שרוצה לגזול נשבע ג"כ על שקר א"כ נימא וכי עלתה על דעתו שאם נאנסה באמת שישלם לו בחנם ולא ירצה לישבע במה שיכול להפטר וא"כ נימא אם הנפקד עומד בדבריו שלא פשע וכי עלתה על דעתו שיפסיד בחנם מחמת שלא ירצה לישבע דלא שכיח כלל ואפ"ה אמרינן דאקני ליה הכפל וכ"ש לדברי הרא"ש שצריך לישבע שאינ' ברשותו א"כ איך עלת' על דעתו שישלם וגם ישבע שאינו ברשותו דכשנשבע פטור מתשלומין ואינו מרויח אפי' שבועת אמת. גם צ"ע לדעת הרמב"ם שאם היה השומר חשוד כיון שאין כנגדו יכול לישבע פטור לגמרי א"כ נימא לפי דברי הירושלמי דלא מקני ליה כפילא וכן בשמירה בבעלים ושילם דהיה פטור ג"כ אפי' מפשיעה ולפי דברי התוס' לעיל לא צריך לישבע גם אשליחות יד אם נימא דלא מקני ליה ונראה דבכה"ג גם הירושלמי מודה ואינו דומה ליש עדים שנאנסה דאז פטור בודאי

פיסקא א"ר חייא בר אבא כו' לא שילם שילם ממש אלא כיון שאמר הריני משלם כו'. עיין ברא"ש שכתב על לשון הרי"ף לקמן גרס אמר רב הונא אמר הריני משלם משביעין אותו שבועה שאינו ברשותו וכתב הרא"ש דלא אתי למעוטי שאם שילם דתו לא משבעינן ליה כו' דאין לומר כיון שקיבל התשלומין מחל לו השבועה דמסתבר טפי שקיבל התשלומין שלא יחזור בו אלא אדר' יוחנן קאי דאם אמר