מעיני החכמה קכו

דאם היה רבו של אביו אפי' אביו חכם מ"מ הרי גם אביו מחויב בכבוד רבו לכן בפירוק משא אפי' אביו חכם מ"מ שניהן חייבין בכבוד הרב משא"כ ברישא לענין אבידה אפי' היה רבו של אביו אין מוטל על אביו ליטפל באבידתו שהרי לענין ממון שלו קודם לכן לא אהני סברא דכבוד רבו שיפסיד האב ממון שלו וגם בסיפא בפדי' לא שייך שהוא ובנו מחוייבין לפדות לרב דכיון שאביו פדיון עצמו קודם לפדיון רבו לא אהני לענין זה מה שגם אביו חייב בכבוד רבו לכן בפירוק משא משכחת לה אפי' אם אביו חכם רק שרבו של בנו הוא ג"כ רבו של אביו ובזו רבו קודם

בגמרא מנא הני מילי פרש"י דשלו קודם. ולא פי' לישנא דמתניתין ברישא דאבידתו קודמת אפשר לומר דבלא"ה לכאורה לא צריך קרא דשלו קודם דפשיטא דכמו שהוא מוזהר על ממון חבירו כך חבירו מוזהר ג"כ על ממון שלו וא"כ איך יעלה על הדעת שיניח שלו ויציל של חבירו הרי אם חבירו היה כאן היה מוזהר על שלו וא"כ בשביל שאינו כאן יפסיד המוצא לכן פשיטא לן מסברא דשלו קודם אבל ברבו י"ל שפיר ס"ד דרבו קודם ואין לומר דרבו היה מוזהר ג"כ על אבידת התלמיד דלגבי רב הו"ל זקן ואינו לפי כבודו ואינו מוזהר על אבידתו לכן צריך קרא משא"כ לעיל דשלו מרובה היינו שכר שיש לו להשתכר על זה אין חבירו מוזהר לכן צריך קרא כיון שעדיין אין לו ריוח זה אינו מוזהר שירויח להבא ואצל חבירו מקרי הפסד ואצלו מניעת ריוח

גם י"ל דרך פלפול דלגבי אביו פשיטא שלו קודמת דהא יליף דאזלינן בתר רובא ממכה אביו ואמו דילמא לאו אביו הוא א"כ לענין ממון דאין הולכין בממון אחר רוב י"ל ממילא שלו קודמת אבל ארבו קשיא שפיר ואף דרב מתרץ לה מ"מ ניחא ליה לרש"י לפרושי לכ"ע

בגמרא ומי אמר ר' יוחנן הכי. תימא דר' יצחק בר' יוסף לא ס"ל האי כללא כדאיתא בריש אלו טריפות גבי כבד דון מ"ג וא"כ מאי קשיא ליה לרב יצחק ב"ר יוסף דלא ס"ל משמיה דר' יוחנן הלכה כסתם משנה

סליק פרק אלו מציאות פרק המפקיד

ד' לג ע"ב במשנה המפקיד כו' למי משלם כו'. לכאורה שפת יתר הוא דהו"ל למימר נמצא הגנב משלם תשלומי כפל למי שהפקדון אצלו. ואפשר דקמ"ל דע"י זה ששילם ולא רצה לישבע נצמח הכפל והיינו שהבעלים הם עצמם עדים שנגנבה הבהמה שלהם מאחר שכבר נסתלקו הו"ל כמו מוכר מעיד ללוקח שאין הבעלים נוגעין אחר שקיבלו שלהם והכפל שייך לשומר. מיהו למאי דאמרינן לקמן דגיזות וולדות לא אקני ליה א"כ הוו נוגעין משום גיזות וולדות. מיהו י"ל דליכא כפל לבעלים על הגיזות וכבר שילם לו הבהמה מה שהיתה שוה עם הגיזות כיון דלא אקני ליה הגיזות וי"ל דכפל שמשלם ודאי לשומר שהרי שילם לו הבהמה בשלימות וגיזות שנתהוו ביד גנב עיין פ' הגוזל דף צ"ה. גם י"ל דמירי דליכא גיזות ביד גנב וא"כ שפיר יוכלו הבעלים להעיד לו וכן בסיפא בנשבע ולא רצה לשלם כבר נפטר השומר מן הבעלים קודם שנמצא הגנב בשבועתו ויכול להעיד לבעלים שאין השומר נוגע כלל

שם במשנה נשבע ולא רצה לשלם. עיין בס' פני יהושע שדייק דמשנה דבנשבע ושילם הכפל לשומר א"ש אבל לאביי קשה. ונראה דלאביי י"ל דקמ"ל משנה יתירה דברצה לשלם אעפ"י שלא שילם הכפל לשומר כדדייק לקמן בגמרא והא דאמרינן לקמן דליכא למישמע מינה היינו לרבא דליכא משנה יתירה והדיוקים סותרים ליכא למישמע מינה מידי אבל לאביי דמשנה יתירה היא לגמרי י"ל שעיקרה לאשמועינן דדוקא נשבע אבל באמר הריני משלם אעפ"י שלא שילם הכפל הוא לשומר

בתוס' ד"ה המפקיד אית דלא גרסי או שאבדו וכתב מהרש"א ולא מחא להו לפרש בטוען טענת גנב באבידה כו' עכ"ל. וכתב מהר"ם שי"ף ולא ידענא מאי קאמר ע"כ. ולא ידענא אמאי לא ידע כי לא נפלאת הוא ופשוט הוא שכונתו שנאבד החפץ ומצאו א' ותובעו ממנו וטוען טענת גנב ונשבע ובאו עדים דחייב כפל כדאיתא בב"ק דף ק"ו ע"ב ונראה ליישב דלקמן מפרש רבא איכא דאמרי נעשה כאומר כשתגנב ותרצה ותשלימני פרתי קנויה לך סמוך לגנבותה וקאמר מאי בינייהו דקיימא באגם ועיין בתוס' שהקשו דנימא דקמי' לך מעכשיו סמוך לגניבה דקניא אפי' עומדת באגם וכוונת התוס' דעיקר התירוץ להרויח הקושיא ומקשינן אפי' גיזותיה וולדותיה נמי ואכתי יש להבין למה לא אמר סמוך ליציאתה מרשותך אהיה קנויה לך דאפי' עמדה באגם בשעת גניבה מ"מ קני לה סמוך ליציאה מרשותו ולא היה צריך לומר דבעומדת באגם לא יתירא הוא לגמרי ומאי קמ"ל בשלמא לרבא דס"ל בפ' הגוזל קני וצ"ל דאכתי תקשה לפעמים שהבהמה יצאה מרשותו ועומדת זמן מה החגם ואח"כ נגנבה דאז הו"ל להיות גיזות וולדות שבין יציאה מרשותו לגניבה של הנפקד ובברייתא משמע דלא קני כלל גיזות וולדות וא"כ ממילא אי אפשר לומר דמתני' איירי בטוען טענת גנב באבידה דא"כ להך לישנא דלא קני רק סמוך לגניבותה א"כ לא קני כלל רק בשעה שכפר השומר דאז הוה גניבותה ואז לא יוכל לקנות דאינה ברשותו של מפקיד ולא קני לה וא"כ להך לישנא ע"כ אבדו לאו דוקא ולא שייך לומר סמוך לאבידותה קנויה לך דבשעת יציאה עדיין אינה אבודה רק כשיצאה מרשותו ואז לא קני לה

בא"ד ויש ליישבו שכך טוען הנפקד כו' עכ"ל. ויש להבין ל"ל למינקט אבדו כלל ואפשר דקמ"ל אף דטוען שאבדו ולא אסיק אדעתיה לקנויא כפילא בתשלומין מ"מ קני הכפל דממילא הוה שלו גם לענין יוקרא כדלקמן גבי כיפי וגם קמ"ל דלא מקרי הודאת בע"ד לגבי גנב שלא נגנבה וא"כ לא יתחייב הגנב הכפל כיון שהודה שאבדה א"כ לא גנבה הגנב כלל ובשביל שלא החזיר אין כפל קמ"ל דמ"מ כיון דנגנבה באמת חייב בכפל גם י"ל. דלתירוץ קמא שטוען שאבדו י"ל דהרי קתני שילם ולא רצה לישבע ואינו מדויק דפשיטא כשמשלם למה ישבע וי"ל דלא רצה לישבע קאי על שבועה שאינה ברשותו אף שלא רצה לישבע שאינו ברשותו מ"מ מקני לי' כפילא אף שלא נשבע שאינה ברשותו דבדרבנן לא נחתינן לנכסי' ולאידך תירוצא דידעינן שאבדו אפשר דמש"ה הכפל שלו דפטור משבועה שאינה ברשותו ועיין ברא"ש ובב"י סימן רצ"ה ובסמ"ע שם דדעת הרא"ם דצריך לישבע שאינה ברשותו

בתוס' ד"ה כגון וא"ת הכא אפי' עבידי דאתו כו' מעות אינן קונות כו' עכ"ל. לכאורה קשה דבמילתא דלא שכיחא איתא לקמן בפרק הזהב דמעות קונות ועוד איך יעלה על הדעת שמוכר לו הכפל הא קיי"ל בגזל ולא נתייאשו הבעלים שניהם אינן יכולין להקדיש זה לפי שאינו שלו וזה לפי שאינו ברשותו א"כ גם כאן הכפל אינו ברשותו וכן הקשה בס' פני יהושע. ונראה דכוונת התוס' הכי דאפי' אי עבידי דאתי א"כ הוה מילתא דשכיחא מ"מ לא הוה קני מטעם דמעות אינן קונות וגם מגזל ולא נתייאשו הבעלים שניהם אין יכולין להקדיש לא קשיא דטעמא הוא לפי שאינו ברשותו משא"כ לר"מ דס"ל אדם מקדיש דשלב"ל ולהכי יוכל להקדיש ג"כ מעשה ידי אשתו אף דבר שאינו ברשותו יכול להקדיש וא"כ לר"מ שפיר קני כפילא דמשום דבר שאינו ברשותו לא גרע מדשלב"ל אלא דקשה לי דתקשי להו בלא"ה איך יקנה הכפל אפי' למ"ד אדם מקנה דבר שלב"ל הא הלואה אין יכול לקנות אפילו למ"ד אדם מקנה דבר שלב"ל וכמ"ש התוס' בכתובות דף פ' ע"ב ובב"ב ושם קאי התוס' לרב אע"ג דרב ס"ל אדם מקנה דשלב"ל. ואפשר לומר דמהא לא פסיקא להו לאקשויי די"ל עפ"י מה דאיתא בח"מ סימן ר"ג בהקנה דבר שאינו נקנה בקנין עם דבר הנקנה די"א דקני הכל וגם בש"ם ב"ב איכא פלוגתא בקני את וחמור אם קנה הכל ובסמ"ע שם כתב דאפי' למ"ד כשמקנה דבר שאינו נקנה עם דבר הנקנה קונה הכל בדשלב"ל לא מהני אפי' עם דבר הנקנה וא"כ י"ל לר"מ דס"ל אדם מקנה דשלב"ל י"ל דאף דהלואה אינה נקנית י"ל אם הקנה עם דבר הנקנה שפיר קני גם בהלואה וא"כ י"ל כיון דמקנה לו הפרה שהוא דבר הנקנה ממילא קני גם הכפל ולהכי קשיא להו להתוס' דגם הפרה לא נקנה במעות א"כ גם דבר שאינו נקנה דהיינו הכפל לא קני. ומיושב מ"ש דלא שכיח די"ל דכיון דאפי' מידי דאיתא בעינא לא קנה במעות לא שייך הואיל וחל על דבר הנקנה כו' וא"כ בלא"ה לא קני דמעות אין קונות דלא עדיף מאילו היה כולו בעינא

בא"ד וקשה דבפ' השולח מבעי' לן בעבד שמכרו רבו לקנס כו' עכ"ל לענ"ד אפשר לחלק דדקל לפירות יש בדקל כח הפירות וכמו כן עבד שמכרו רבו לקנס הרי התשלומין דמי העבד אף שאינו שוה כלום מ"מ כבר יש כח זה בגוף העבד ומשלם על גוף העבד משא"כ הכפל אינו נמשך מן הפרה. מיהו התוס' דס"ל במשיכה לאחר זמן לא מהני דכלתה משיכה ראשונה א"כ איך יקנה במשיכה הכפל וע"כ שגם הכפל שייך בגוף הפרה שיוכל לקנות מיד ע"י משיכה ראשונה והקשו שפיר מיהו אפשר דלמ"ד אדם מקנה דשלב"ל לא אמרינן כלל הך סברא דכלתה משיכה ראשונה

ד' לד ע"ב בתוס' ד"ה דילמא מודה ומיפטר כו' והיינו כרב כו' עכ"ל. נראה ליישב לכ"ע עפ"י מה דאיתא במרובה דף ע"ה דבאומר בפניכם גנבתי הו"ל עדות שאי אתה יכול להזימה כיון שהודה שבפני פלוני ופלוני גנב וא"כ י"ל דה"פ דילמא מודה ואומר שגנב בפני אותן עדים שיבאו דאז הו"ל עדות שאי אתה יכול להזימה ופטור מכפל

בגמרא א"ה אפי' גיזותיה וולדותיה כו'. תמיה לי על קושיא זו דהא בגיזות וולדות מכלל הקרן נחשבים ואם אינו רוצה לישבע צריך לשלם כשעת גניבה וא"כ ודאי ה"ק כשתגנוב ותרצה לשלם לי ההפסד פרתי קנויה לך וא"כ ממילא תשלומי הגיזות וולדות בכלל ואם משלם הגיזות וולדות מאי נ"מ לו הן או דמיהן. וראיתי בש"ך ח"מ סי' רצ"ד סק"ז שנרגש מזה וכתב לפרש שאם ירצה לשלם דמיהן יהיה הכל שוו ואינו מובן דודאי אם מקבל המפקיד תשלומי הגיזות למה לא יהיה שלו בפרט לפמ"ש