מעשי השם חלק ב תמז
Ma’asei Hashem part 2 447 · מעשי השם חלק ב · free full Hebrew text
Open in the reader →ה', יפלא אומרו שנית ולכל היד החזקה וכן לכל המורא הגדול, ואם הכוונה על מעמד הר סיני ויהיה פירוש הדברים שלא קם נביא שיתן תורה, כי הכל שב אל מה שנאמר לא קם, שכן כתב הרמב"ן לכל האותות דבק עם ולא קם, הנה יפלא מה היה צריך לומר שלא קם נביא שיתן תורה לישראל רק משה. אבל אקדים לך סמיכות כל הפרשיות במשנה תורה זו לזו כשארז"ל אפי' למאן דלא דריש סמוכים במשנה תורה דריש, אמנם לא נבאר סמיכות רק בין פרשה לפרשה
והנה סמיכות פרשת ואתחנן אל מה שנאמר ואת יהושוע צויתי, ר"ל שאחר צוה ליהושע כן ומסר בידו הממשלה והמלכות, אחר כך ביקש מאתו ית' לעבור כאחד העם לא בממשלה ושאפי' כן לא שמע אליו ה', ונסמכה פרשת עקב למה שנאמר ושמרת את המצוה ואת החקים ואת המשפטים, לומר ששכר עוה"ז לא יהיה רק בשכר המשפטים שהם עשויים לקיום הקבוץ המדינית, ואח"כ ביאר השכר הגופני וברך פרי בטנך ופרי אדמתך וגו', ואמר כי כל זה יעשה בשכר המשפטים לבד כמו שנתבאר במקומו תראנו משם ואחר שהשלים פרשת עקב במה שנאמר והיה אם שמוע שאמר לו השכר והעונש צוה על נתינת הברכה והקללה ואחר השלמתו פרשת ראה בענין החגים, הנה צוה לתת שופטים לפי שמן החגים והשמחה ימשכו החטאים והריבות, כמו שהיה אומר איוב אולי חטאו בני והנה טרם שנאמר סמיכות פרשת כי תצא לעגלה ערופה, נתעורר על מה שהתחיל לשון רבים כי תצא למלחמה על אויביך, ואח"כ אמר לשון יחיד ונתנו ה' אלהיך בידך, והל"ל ונתנם ה' אלהיך בידך, אבל נראה שאמר ואתה תבער הדם הנקי מקרבך, אמר שזה יהיה שכרך שכי תצא למלחמה על אויביך ונתנו ה' אלהיך, ר"ל שיתן בידך הדם של אויביך, ולכן אמר בלשון יחיד שב אל הדם שינצחום, וכן נסמכה פ' בכורים והיה כי תבא לפרשת עמלק שימחה את זכרו, ואמר שכשיבא האיש עם הבכורים יספר ההצלות שעשה לו הקב"ה מיד לבן ומיד מצרים, שלא יזכיר ענין עמלק כאלו יאמר תמחה את זכר עמלק והיה כי תבא וגו' לא יזכר שם עמלק. וזה יצדק מאד עם מה שפירשנו במלחמת עמלק שהיתה מלחמת טבעית לא אלהיית, שאם היתה אלהיית היה צריך שמביא הבכורים יזכירה עם שאר ההצלות וסמיכת פ' נצבים מבואר על ענין הברית שבסוף כי תבא אמר ושמרת את הברית ואח"כ אמר לעברך בברית, ויהיה סמיכת פ' וילך למה שאמר כי היא חייך ואורך ימיך לשבת על האדמה, והטעם נבאר אחר שנתעורר על אומרו לא אוכל עוד לצאת, שהכתוב מעיד לא כהתה עינו, ורש"י ז"ל פירש שניטלה ממנו הרשות, והכתוב לא יורה כן, שאחרי הזכירו סכום השנים נראה שמחמת רוב השנים לא יוכל, אבל יתכן לומר שאומרו וילך משה ר"ל שהלך במרוצה הלוך ושוב כמראה הבזק, ואין הסיפור שהלך אל מקום אחר אבל פירושו שהלך במהירות וזריזות ואמר להם הנה אנכי בן מאה ועשרים שנה לא אוכל לצאת ולבוא דרך תמיהה, וכי איני יכול לצאת ולבא, הרי אתם רואים שאני רץ כצבי, אבל הקב"ה אמר אלי לא תעבור וזה מפני החטא, אם כן אתם תזהרו מן החטא כדי שלא יגרש אתכם מן הארץ, וזה אומרו כי היא חייך ואורך ימיך לשבת על האדמה. וענין סמיכת וילך עם האזינו מבואר, גם סמיכת וזאת הברכה מבואר, שאחר שאמר לו עלה ומות אמר שזאת הברכה בירך אותם בשעת מותו
ועתה נבא להראות שתורתנו הקדושה אלהית כולה קשורה זה בזה כעין עגולה שאין לה ראש וסוף, כי הכתוב הראשון שנאמר לכל האותות הוא קשור במה שאמר לא קם נביא עוד בישראל כמשה, כלומר שלא קם נביא כמשה שיעשה האותות שעשה הוא במצרים, ואחר כך אמר ולכל היד החזקה ולכל המורא הגדול אשר עשה משה לעיני כל ישראל בראשית ברא אלהים, כאלו אמר שהיד חזקה והמורא הגדול עשה שיהיה ברור ומפורסם לעיני כל ישראל שהקב"ה חדש את העולם, שאותם האותות שסותרים הטבע המוטבע ביסודות לא יוכל עשותו רק מי שחדש את הטבע הוא יוכל לסותרו, ולכך תכף שאנו משלימים התורה אנחנו חוזרים ומתחילים בראשית ברא, כאלו יאמר לכל האותות שעשה נתפרסם לעיני כל ישראל שבראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ