עולם הלימוד · Olam HaLimud
Library › מעשי השם חלק ב

מעשי השם חלק ב תמד

Ma’asei Hashem part 2 444 · מעשי השם חלק ב · free full Hebrew text

Open in the reader →

פירושו שזבולן ישמח בצאתו כשיששכר באהליו של זבולן שיפרנס תלמידי חכמים, כן לא אמר הכתוב רק לזבולן אמר, וכאשר אמר יורו משפטיך ליעקב הרי ביאר ענין ההפצה שהפיצם יעקב והשלים על לוי שיחזרו על הגרנות באומרו וכליל על מזבחך, כי זו ודאי אינה ברכה שהוא נותן, שהרי הקב"ה בחר במטה לוי שהציץ ופרח אמנם לפי מה שפירשנו על מה שנאמר אחלקם ביעקב בח"ב מחבורנו זה פמ"ה, ששם לא יתכן פירושנו שהיתה תפלתו של יעקב שלא תהיה עוד לשמעון ולוי אותה האחוה והאהבה הנוספת אשר עליה נתרעם יעקב בראשית דבריו ואמר שמעון ולוי אחים, כי כבר נודע היותם אחים, אבל אמר כן על היות ביניהם אחוה נוספת על שאר האחים, וא"כ לא יתכן טעם זה שאמרנו אל מה שלא ביקש שמעון, אבל אחרי שנקדים לדקדק במה שנאמר ויהי בישרון מלך בהתאסף ראשי עם יחד שבטי ישראל, כי נראים דברים נעדרי ההבנה והקישור עד שהמפרשים איש לדרכו פנו הנה נבא אל החפץ בנתינת טעם אל מה שלא הוזכר שמעון, והוא שיראה לדעתי כמ"ש הרמב"ן שמשה בירך כל שבט ושבט לנוכח ויקרא לכל אחד מן הראשים וישים עיניו עליו, והעד שבברכת לוי אמר תומיך ואוריך שב אל אלעזר שהיה נשיא הלויים, ובעת פטירת משה היו שם כל ראשי שבט ושבט, ועליהם הקדים לומר ויהי בישרון מלך בהתאסף ראשי עם יחד שבטי ישראל כאשר יתבאר לפנים, והנה יתכן שראשי שבטו של שמעון לא נמצאו שם מפני הריגת פינחס אחד מהם דהיינו זמרי, לא היו מתקרבים אל שבט לוי שהיתה שנאה ביניהם, וכאן נתקיימה נבואת יעקב ותפלתו שלא יתמידו באחוה שמעון ולוי ובהיות שלא היו לפני משה ראשי שבטו של שמעון לא בירך אותו ומשה ע"ה לגלות ענין זה אמר שמה שרצה לברכם הוא בשביל שכלם נאספו, כמו שנאמר אנשי חסד נאספים, ושעל כן לא בירך רק השבטים שהראשים שלהם נאספים לפניו, ולכך ג"כ נאמר בהתאסף, כי ביעקב הוא אסף אותם כמו שנאמר האספו ואגידה לכם, אבל כאן מעצמם נתאספו, וכן תמצא ששם ביעקב נאמר היות שם כל שבטי ישראל אבל כאן לא נאמר כל רק יחד שבטי ישראל מפני שנחסר שמעון. ובהיות שראשי שבטו של שמעון לא נתאספו לשנאתם שבטו של לוי שנהרג זמרי, כאשר בירך משה את לוי אמר האומר לאביו ולאמו לא ראיתיו ואת אחיו לא הכיר על פנחס כי שמעון ולוי היו נקראים אחים כמו שאמר יעקב שמעון ולוי אחים, והיה כאלו יאמר שפנחס לא חשש אל האחוה ההיא ושבדין עשה, ולכן אמר משנאיו מן יקומון שלא יקומו לנקום:

וכבר ראית התחלת הפרשה הזאת שהתחיל לומר וזאת הברכה ומסיים בענינים אחרים, וכל המפרשים שראיתי לא נתעוררו רק לפרש כל פסוק ופסוק בפני עצמו אבל לא נתנו קשר בדברים הללו מה ענינם אצל הברכה, אמנם נראה שכאן הראה ג"כ משה גודל ענותנותו, כי כאשר ראה שאין הקטן מברך את הגדול הקדים לברכה דברי התנצלות על מה יסמוך עד שהוא רוצה לברכם, כי אין המנהג לברך רק האב את הבן כמו יצחק ויעקב, או המלך את העם כמו שעשה שלמה שנאמר ויברך את כל קהל ישראל, שמאחר שקבלו אותו למלך יתכן לברכם, על כן אמר משה שכיון שהוא אינו אביהם של ישראל וגם לא קבלוהו עליהם למלך לא היה לו לברכם, ולכך הקדים קודם שיברכם ואמר ה' מסיני בא וזרח משעיר למו הופיע מהר פארן ואתא מרבבות קדש מימינו אש דת למו אף חובב עמים כל קדושיו בידך והם תוכו לרגליך ישא מדברותיך, תורה צוה לנו משה מורשה קהלת יעקב, כאלו יאמר נתינת טעם אל מה שראוי שיברכם, שהנה ה' מסיני בא וגו' שהוא נתן להם את התורה ושמעו מפיו של הקב"ה, ואמר עוד אף חובב עמים שלדעתי אמר כן על אברהם שהיה מחבב עמים ומקרבם תחת כנפי השכינה, אמר כל קדושיו בידיך ר"ל כל האבות נכנעים אליך והם כפופים לאלהותך, והם תוכו לרגליך ר"ל שגם ישראל בעצמם נתיצבו בתחתית ההר ושמעו דברותיך, ועם כל זה אומרים תורה צוה לנו משה, א"כ כמו רבם ראוי לברך אותם, ועוד אמר ויהי בישרון מלך שב אל משה האמור שהם אומרים עליו שהוא מלך, וא"כ כמו רב או כמו מלך יאות לברכם, וכבר ידעת שזה מסכים למדרש רז"ל שאמרו כי מה שנאמר ויהי בישורון מלך על משה נאמר, ואחר שהקדים התנצלותו זה בירך אותם

פרק מד

במה שנאמר וזאת ליהודה כתב הר"א שהכוונה לומר זאת הברכה נוספת, כלומר תהיה לו ברכת ראובן וזאת נוספת, והרמב"ן כתב שאינו נכון כי אין יהודה בכרת הזה שיתפלל עליו שלא ימות. אבל יתכן לדעתי לומר שאומרו וזאת ליהודה היא ברכה נוספת על מה שברכו אביו במלכות, כי לא הזכיר יעקב בראובן ברכה עד שיאמר וזאת לראובן, אבל ביהודה אמר וזאת להוסיף על ברכת אביו וכן כל השבטים הבאים אחריו כלם תוספת, והיה כאלו אמר וזאת והפסיק ואח"כ ליהודה כך וללוי כן וכן כלם חוץ מראובן שיעקב לא ברכו. ולדעתי מה שאמר שמע ה' קול יהודה התפלל על דוד נעים זמירות שישמע תפלותיו ואומרו ידיו רב לו רומז על המקדש שיהיה לחלקו כמו שנאמר מקדש ה' כוננו ידיך, ומלת ידיו שבה אל ה' האמור, ואל עמו תביאנו התפלל שיביא משיחנו ושיהיה עזר מצריו: או יתכן שאמר ואל עמו תביאנו ג"כ על דוד, שקודם שמלך על ישראל היה שר משרי פלשתים עם אכיש בגת, וכבר אמר זה על דוד