מעשי השם חלק ב תמב

עליהם עד שיצאו האפרוחים, ואחר כך דימה אהבתו אלינו בענין הגידול להם, לפי שהעוף לא יצטרך להניק מגופו, אבל מביא להם מאכל ואין לו צער גידול בנים, לכך דימה אהבתו למניקה, באופן שהפליג לספר האהבה שיחפוץ כאלו הולידנו כאב וטרח להוציאם מן הביצים כעוף, וגדלנו כאם על יניקת שדים, וכל זה תשלום סיפור לסלק טענת איוב שאמר חטאתי מה אפעל לך, שודאי אחרי היותנו בנים לו אם לא נלך בדרך ישרה יתחלל שמו הגדול וע"ד את אביה היא מחללת, וכ"ש אחרי הפרסום המופלג מכל הטובות שגמלנו יפליג החלול השם יותר

פרק מב

אחר שהשלים בסיפור הטובות שגמלנו התחיל לומר שהיו אז כפויי טובה. ואמר בתועבות יכעיסוהו. פרש"י במעשים תעובים כגון משכב זכור וכשפים שנאמר בהם, תועבה והרמב"ן כתב בשידה אין תוכחת אלא ע"א עכ"ל, וכבר נאמר פסל ומסכה תועבת ה', לכן נראה שיקניאוהו בזרים הוא הענין שיעבדו השמש או הירח או השור, אבל תועבה נאמר הצורה של הנעבד העשויה פסל או מסכה. אבל לפירוש רש"י יפלא שהרי מבאר אח"כ ואומר כעסוני בהבליהם שודאי הוא שב אל מה שאמר בתועבות יכעיסוהו והנה משכב זכור לא יקרא הבליהם, ואומרו יזבחו לשדים לא אלוה אלהים לא ידעום, הכוונה לומר כי העובד דבר יעבוד אותו לאיזה טעם, או שיראה אותו כשמש וירח או כוכבים או מה שיהיה, או שיראה פעולותיו ויכלתו ומתוך יכלתו ופעולותיו יחייב מציאותו, אבל אלו זובחים לדבר שאין לו מציאות שיראה אותו בעין, ולא דבר שיחייב מציאותו ולא ידע יכלתו זולתי דמיון שמדמה מציאותו ומדמה יכלתו, וזה אומרו יזבחו לשדים לא אלוה אלהים לא ידעום. ועל השדים השלים הדבור לומר חדשים מקרוב באו ר"ל שלא נבראו בבריאת עולם רק הבחירות הרעות חדשום ואמר לא שערום אבותיכם שלדעתי פירושו לשון שיעור ואומד הדעת (בחילוף שי"ן שמאל בימי"ן) כמו וימצא בשנה ההיא מאה שערים, ויהיה אומרו מעולם לא הגיע באומד דעתם של אבותיכם לשער מציאות אלהות, אפילו שהיו עובדי ע"א לשדים, והוא במה שאין בהם לא ראות מוחש ולא ידיעה מחוייבת למציאותם, הם זובחים ומשבחים את מי שהמציאם ובראם שהוא מחויוב המציאות. ובחלק אחד מחבורנו זה פ"ב וט' תמצא ענין מציאות השדים ומה שיאות באמונת מציאותם. ואחר זה אמר להפליג על הכעס והעונש המיועד, עד שלסוף אמר כל מה שאני עושה להביא עליהם העונש אינו רק שלא יתחלל שם שמים, ואם אני מאבדם מכל וכל יתחייב חלול ה' כמו שנאמר פן ינכרו צרימו, אבל בהעמידם ביסורים ואחר כך אנקום נקמתם יתקדש שם שמים ויתפרסם כי אין עוד מלבדו ע"ד זה נתבארה כל ענין השירה הזאת. באומרו שאין לנו תקומה בגלות החל הזה לולא בעד שמו הגדול שלא ישאר מחולל כי אם ח"ו היו מכירים האומות שלהיות שחטאנו לאלהינו אנחנו בגלות ושהוא מסר אותנו בידם, לא היתה לנו חס ושלום תקומה:

ובמה שנאמר איכה ירדוף אחד אלף ושנים יניסו רבבה. פרש"י ז"ל יבינו לאחריתם יתנו לב להתבונן לסוף פורענותם של ישראל איכה ירדוף אחד ממנו אלף של ישראל. והרא"ם ז"ל כתב בפירושו על רש"י ז"ל וז"ל איכה ירדוף אחד ממנו אלף של ישראל לא אחד מישראל אלף ממנו, כי זה הפך ורדפו מכם חמשה מאה ומאה מכם רבבה ירדופו ששם ברכה ופה קללה עכ"ל. גם בפ' בחקתי כתב רש"י ז"ל על פי המדרש אינו דומה רבים שמקיימים את התורה וכו', והרא"ם כתב וז"ל ויש לתמוה דא"כ באו"ה דכתיב בהו איכה ירדוף אחד אלף ושנים יניסו רבבה היה לו לומר ושנים יניסו שני אלפים, אלא הול"ל שאינם דומים מועטים הלוחמים למרובים הלוחמים, שהרבים נעזרים זה' מזה ומתרבה כחם דומיא דכל טונא דמדלי איניש על כתפיה אינו אלא שליש משאו, דליכא למימר דהתם נמי איכא למימר אינו דומה מועטים העוברים על התורה לרבים העוברים על התורה שהרבים העוברים על התורה ענשם מרובה מהמועטין העוברים בה, דזכות הרבים מרובה מזכות המועטין שמענו עונש הרבים מרובה מעונש המועטים לא שמענו וכו' ע"כ:

ובאמת יש לשאול בענין זה שאלות. ראשונה שלדברי הרא"ם ז"ל יגדל הקושי שאם אתה אומר שזה הוא טבע הענין שאינו דומה רבים הלוחמים למועטים, יקשה מאד שבשגם תאמר שהברכה לישראל שם איננה מופלגת כמו הקללה, שהרי שם נאמר שירדפו חמשה מאה וכאן נאמר שאחד מאומות העולם ירדוף אלף מישראל, אף גם זאת טבע הענין לא יאות לומר שיתרבה, והיאך שם חמשה ירדפו אלף ומאה רבבה וכאן אחד אלף ושנים רבבה. עוד יש לשאול על מה שכתב רש"י וכי כך הוא החשבון, שנראה מדבריו שאם היה כך החשבון טוב לו אז מעתה, ואין הדברים כן שאם היה החשבון כך, יגדל הקושי כי מה הוצרך לו לומר שחמש מאה ירדופו ומאה אלפים שהחשבון כך הוא. עוד יש לתמוה על מה שכתב הרא"ם שרש"י ז"ל פירש איכה ירדוף אחד אלף אחד מהאומות עע"א אלף מישראל, וכתב כן לפי שאין לומר שאחד מישראל ירדוף אלף מן האומות עע"א ששם ברכה ופה קללה. כי זה אינו הכרח שהרי נאמר אם לא כי צורם מכרם ויתכן לומר שאומרו איכה ירדוף אחד אלף ר"ל אחד מישראל אלף מן האומות עע"א, אבל צורם מכרם והם נסים לקול עלה נדף וכמו שנאמר ונסתם ואין רודף אתכם:

אבל לדעתי רש"י ז"ל פירש