מעשי השם חלק ב תמא

שבלעם ג"כ נתנבא על כל הגלות החיל הזה במה שאמר אוי מי יחיה משמו אל, ועם כל זה אמר ותהי אחריתי כמוהו, אם כן היטיבו לומר שמשה בשירה הזאת כתב ספרו, שהשירה הזאת כתבה לכל ישראל ונכללת בה כל התורה. וכבר אמרנו במה שנאמר מחני נא מספרך, ר"ל כל מה שנכתב בתורה קודם שנראה בסנה למשה נקרא ספרו של הש"י שסיפר למשה מה שהיה, אבל אחר מראה הסנה היא ספורו של משה, וכאן בשירת האזינו איננה רק קצור אזהרה לתורה שנתן משה, א"כ היטיבו ז"ל לומר שמשה כתב ספרו בשירה הזאת וגם ספר איוב ופרשת בלעם. ועל פי דרכנו זה נתישבו המקראות הללו על נכון, ויותר מהמה כאשר תראה מה שאמרו בהם רודפי הפשט וכ"ש המדרשים עוד תשקול במאזני השכל ותבחר ותקרב דרכנו זה

פרק מא

והנה אחר זאת שאמר שהנחיל לגוים י"ב מזלות והציב גבולם, אמר שלישראל אחר שכל הישוב שהוא תחת משפטי המזלות נחלק לאומות א"כ לא היה לישראל דירה בישוב, ולכך אמר ימצאהו בארץ מדבר ובתהו ילל ישימון, כלו' אין להם חלק בישוב: ובענין ילל ישימון פירשו רש"י והרמב"ן ז"ל שהשממה הוא מקום יללת תנינים ובנות יענה. וא"כ אין זאת יללת ישימון אבל יללת הב"ח השוכנים בישימון, אבל לדעתי רוצה לומר יללת ישימון לפי שבכל מקום מדבר או יער שמם כאשר יתן האדם או זולתו קול בהם, הנה המקומות השוממים משיבים את הקול ביללה גדולה, ואת זה קרא ילל ישימון, שהישימון בעצמו ייליל, ואמר שהנה מצאם שלא היה להם מקום חניה בישוב שלכך ביציאתם ממצרים הוליכם במדבר

ואמר עוד יסובבנהו יבוננהו יצרנו כאישון עינו, הרמב"ן פירש וז"ל וטעם כאישון עינו רמז לניצור יאמר שינצור ה' אותו כאשר ינצור הוא עצמו את עינו או תחסר מלת איש יצרנהו כאיש אישון עינו כי מן הסתם באיש ידבר עכ"ל, והרלב"ג פירש וז"ל כמו שישמור השם ית' עינו של אדם שהקיף אותו הליחיות והכתנות מהם השומרות אותו והעפעפים. ולדעתי בחנם נדחקו אבל יובן שאחר שנא' יסובבנהו שרוצה לומר שהקב"ה היה הולך בקרבם כמו שנאמר ילך נא ה' בקרבנו ונא' סביב לאהל מועד יחנו ר"ל כאן על דרך ההמשל שהשכינה היתה באמצע מחנה ישראל לשומרם כמו האישון ששומר העין שלו שהוא סביבו כן היתה השכינה באמצע מחנה ישראל, כי העין אין לו אורה ואם אין האישון באמצעו המאיר היה נפגע העין בכל מקום שיפגוש, אבל האישון מאיר ושומר העין מכל פגע ופגישה, וזה אומרו יצרנהו כאישון את עינו שמאיר לו ומצילו מכל פגע כן מאיר לישראל, ואמר כן כדי לומר שהוא באמצע וישראל סביבו ומאיר להם כמו האישון שמאיר לעין, והביא משל הנשר, שכאשר ירצה הנשר לקחת הקן שלו ממקום למקום, הנה ישב באמצע הקן ויפרוש כנפיו ויכסה הקן וכך ישאהו באופן שהוא בין גוזליו וכנפיו סובבים את גוזליו מבחוץ, כך ג"כ היתה השכינה באמצע וסביבותם ולמעלה מהם ג"כ" ואומרו ה' בדד ינחנו ואין עמו אל נכר רבו הפירושים, ולדעתי שב ענין זה אל מה שאמר משה אם אין פניך הולכים אל תעלנו מזה, ואומרו אין עמו שב אל עם ישראל שלא היה בהנהגתו שום מלאך כי אם הקב"ה בעצמו, כי כל אדם יקרא נכרי אצל הבעל הבית ומי שאינו תושב יקרא נכרי ואפילו הוא ישראל כמו שאמר דוד לאתי הגיתי כי נכרי אתה, כמו כן המלאך יקרא אל נכר בערכו ית' שהוא בעל הכרם

ואומרו ויאכל תנובות שדי ויניקהו דבש מסלע ושמן מחלמיש צור, נאמר לדעתי על המן שניתנה במדבר שאין שם רק צורים וסלעים, והמן נאמר עליו כצפיחת בדבש וכן נאמר כטעם לשד השמן ולכך אמר בו לשון יניקה. ומה שנאמר תנובות שדי הוא כמו שארז"ל שהיו מביאים להם תגרים במדבר, וכן נאמר שהשבירום בני עשו. או אפשר תנובת שדי הוא מלשון שדים והעד אומרו ויניקהו **(אל יתמה הקורא על חילוף שי"ן שמאל בימין, כי כן מצאנו רבים ע"ד מליצת הדרוש לרז"ל ועל המוסגר אומר אין זה דברי המחבר ז"ל, ונשתרבב פה מאיזה מהפך בדברים מהפך בדברים שאין לו ידיעה בהם. המדפיס יג"מ)** (ועם היות שמלת שדי כאשר הוא מלשון שדה נקודה הדלי"ת בקמ"ץ וכשהיא מלשון שדים נקודה הדל"ת בפת"ח ופה נקודתה בקמץ. כבר בירמיה תמצא כזה היעזוב מצור שדי שפירשוהו לשון שדה והוא בפת"ח, וכמוהו ביואל אל תיראו בהמות שדי גם הוא הדל"ת נקודתה בפת"ח. וא"כ יתכן ג"כ פה שיהיה תנובת שדי מגזרת שדים. וכמו שאין פירוש בהמות שדי השדות שלי רק השדות, כמו כן לא יהיה פה תנובות שדי פירושו השדים שלי רק כאלו יאמר תנובות שדים). ואמר המליצה הזאת על היות שקרה לישראל בירידתם למצרים וכן ביציאתם משם כל מה שיקרה לתינוק הנולד, כי התינוק יהיה בלחץ מופלג תוך מעי אמו בתוך טומאת דם נדות אשר נתהוה ממנו לפחות ז' חדשים שהם רד"ו יום, כנגד זה היו ישראל בתוך המצרים והלחץ והטומאות של מצרים רד"ו שנה יום לשנה, וכאשר התינוק בצאתו מרחם אמו הוכן לו מזונו מן השדים מזון אחד פשוט לבד כן נתן להם המן, ועל כן נאמר כאשר ישא האומן את היונק וכן פה נאמר ויניקהו ובאומרו חמאת בקר וחלב צאן וגו' כל זה הוא תשלום סיפור הטובות שגמלנו שקודם אמר היות אהבתו אלינו אהבה כמו שנאמר הלא אביך ואח"כ אמר כאהבה העוף אל גוזליו שיש לו יתר אהבה מפני כפל הטורח והצער והוא קודם להוליד הביצים ואח"כ לשבת