מעשי השם חלק ב תלט

ראויים לעונש ואפי' שהיינו עושים נגדו יתברך, אמר איוב ידיך עצבוני ויעשוני יחד סביב ותבלעני זכור נא כי כחמר עשיתני, ר"ל אם אני הייתי עושה ובורא את עצמי, יתכן היות מן הדין להענישני על החטא, אבל אתה עשיתני בחמר זה ולמה תענישני ועל השאלה השנית שאמרנו שכיון שבחטא אין אנו גורמים רעה אלא לעצמנו שאנחנו מפסידים השכר הנצחי למה תענישני כבר מספיק מה שאנחנו עושים לעצמנו בהפסד השכר, הנה אמר איוב על זו השאלה חטאתי מה אפעל לך נוצר האדם למה שמתני למפגע לך ואהיה עלי למשא ומה לא תשא פשעי ותעביר את עוני כי עתה לעפר אשכב ושחרתני ואינני, שפירוש הדברים מבואר שהיה אומר מאחר שאיני גורם רעה רק לעצמי שאני מחסר ממני השכר הנצחי למה תענישני, והלא יספיק שלעפר אשכב ואמות ואין לי שכר כלל, וזהו אומרו ושחרתני ואינני ועל השאלה השלישית שאמרנו שהרשעים שאינם מצפים עולם תגמול היה מן הדין שיהיו כלם שוים בעוה"ז ברעה ולמה יהיה לזה רע ולזה טוב, הנה אמר איוב מדוע רשעים יחיו עתקו גם גברו חיל זרעם נכון לפניהם עמם וצאצאיהם לעיניהם בתיהם שלום מפחד ולא שבט אלוה עליהם וגו' עד ויאמרו לאל וגו' ומה נועיל כי נפגע בו, הרי לך שהיתה כל טענתו על אותם שאינם מצפים תגמול למה יהיה להם טובה בעוה"ז, ועל הג' שאלות הללו סובבים דברי איוב כלם כאשר יושקף עליהם השקפת עיון. ומשה אדוננו בשירה הזאת התיר כל הספקות הללו אל אומה ישראלית, אם על הראשונה מהיצר הרע אמר הצור תמים פעלו שברא את האדם תמים בלתי יצר הרע ואין יצר הרע בא רק מבטן האם כשארז"ל מנעוריו משננער מבטן אמו, וכי מזוהמת הנחש שהטיל נמשך היצר הרע לילוד אשה אבל אדם כשנברא תמים נברא, והקדים לומר שכל משפטיו ישרים. ולענין השאלה השנית שאמר איוב חטאתי מה אפעל לך, השיב משה על נכון ואמר שחת לו, שב אל מה שהקדים לומר ידעתי כי אחרי מותי כי השחת תשחיתון לכך אמר מי שהיה רשע לעצמו בשגם לא יריע לאחרים לא בניו מומם דור עקש ופתלתל, ר"ל אין רשעתו מום לבניו עד שיתרחקו מלהתחתן בם לפי שיאמרו שהם דור עקש ופתלתל, הרי שרשע אחד במשפחה כל המשפחה נפגמת וצדיק במשפחה כל המשפחה מתייחסת, כמו שאמר דוד ע"ה על האיש הירא את ה' דור ישרים יבורך, אם כן הלה' תגמול זאת עם נבל ולא חכם הלא הוא אביך, כלומר לא תוכל לטעון מה אפעל לך שהרי הוא אביך ושמו מתחלל על ידך, כמו שנאמר בבת כהן את אביה היא מחללת. ועל השאלה השלישית שאומרים למה נגרע משאר האומות בעוה"ז שכלם חוטאים, אמר משה זכר ימות עולם בינו שנות דור ודור שאל אביך ויגדך זקנך ויאמרו לך בהנחל עליון גוים בהפרידו בני אדם יצב גבולות עמים למספר בני ישראל כי חלק ה' עמו יעקב חבל נחלתו שהיה אומרו שאין להם לישראל להביא ראיה מן האומות שחוטאים והם יש להם הצלחות העוה"ז, לפי שמתחלת הבריאה נתן אותם תחת המזלות. וזה אומרו בהנחל עליון גוים בהפרידו בני אדם, כמו שנאמר וראית את השמש ואת ואת הירח ואת הכוכבים וגו' אשר חלק ה' אלהיך אותם לכל העמים ואותך לקח ה' כך אמר בכאן בהפרידו בני אדם וגו' למספר בני ישראל שהם המזלות, כי חלק ה' עמו, וא"כ בזה נסתלקה גם השאלה השלישית שמה שיש לנכרים הצלחה בעוה"ז הוא להיותם נתונים תחת י"ב מזלות ואם המזל האחד יצא משפטו נגד האומות נגד הצלחתם יצא במשפט מזל אחר להחזיק הצלחתם, ולפעמים יגבר זה ולפעמים שכנגדו, אבל ישראל שאין להם מזלות רק הם חלק הש"י, הנה כאשר עושים רצונו של מקום נוחלים שני עולמות וכאשר אינם עושים רצונו של מקום אין להם עוה"ז ולא עוה"ב, כי המזלות כלם מנגדים להם שאין להם חלק בם כלל, כמו שארז"ל אין מזל לישראל וכבר יפלא למשכיל במה שארז"ל בבתרא שמשה כתב ספרו וספר איוב ופרשת בלעם, שאם הכוונה באומרו ספרו על ספר תורה הרי פ' בלעם בכלל, וגם אם הוא ספר אחר היאך יאמר שהוא כתב פ' בלעם, והלא ידוע שמפי הקב"ה כתב פ' בלעם כשאר התורה א"כ מאי אומרו על פ' בלעם לבד הרי כל התורה כתב, ואין לומר שלא מפי הקב"ה כתב בתורה פ' בלעם, שכבר זה מוסכם שכל התורה כלה כתבה משה מפי הקב"ה. אבל במה שאמרנו יתישב הענין מאד, שהקב"ה אמר למשה שיכתוב שירת האזינו ואמר כתבו לכם, והנה משה כתבה ותירץ בה השלש שאלות אשר כל ספר איוב סובב עליהם, וכן כתב בשירה הזאת פ' בלעם, שלא יקרא פ' בלעם מה שדבר עם האתון אבל יקרא פ' בלעם מה שנתנבא על ביאת משיחנו ועל אחריתנו שישגא מאד כמו שאמר ותהי אחריתי כמוהו, ואמר ותנשא מלכותו שב אל מה שנאמר ועבדי דוד נשיא בתוכם כאשר בארנו פרק ל"ד, והנה גם זה כתב משה תוך השירה הזאת כמו שנאמר הרנינו גוים וגו', והשירה עצמה נקראת ספרו של משה כיון שניתן לו רשות לכותבה לכל ישראל, וכבר יש להבין בענין השירה הזאת שלא ימלט אם שנאמר שמשה כתבה מפי ה' או הוא כתבה מעצמו, ואם תאמר שכתבה מפי ה' שהש"י אומר והוא כותב הרי הוא ככל שאר דברי התורה ומה הוא הצווי הנוסף שאמר הש"י למשה לכתוב דברי השירה הזאת ונאמר ויכתוב משה את השירה הזאת, ואם תאמר שכתבה משה מעצמו, הנה זה נגד המוסכם מרז"ל שאמרו שכל התורה הש"י אומר ומשה כותב. אבל יתכן שלא ניתן ספר התורה לשום אחד מישראל, אבל היה מונח בצד