מעשי השם חלק ב תלח

והעשב הוא שיש בו קלח שיש להם יותר כח לקבל, שהכוונה אל המשכילים אשר שכלם יכיל להבין עמוקות ואל אותם שלא יכיל. וזאת היתה הקדמה והצעה ממשה אדוננו אלינו להודיענו התועלת הנמשך מן התורה שהוא נמשל לשעירים עלי דשא ולרביבים עלי עשב, כי הכל כפי המקבל, אבל כל אדם בכללות יקבל תועלת ממנה לנפש, תהיה השגתו מרובה או מועטת. ולהיות שבדברי השירה שכוללת כל התורה יהיו דברים נראים ככפולים, הודיע לאמר שאל יחשבום תוספת, כי שמותיו של הקב"ה הם, וזה אומרו כי שם ה' אקרא הבו גודל לאלהינו. או שנאמר על הדרך שאמרנו, שכאן אמר משה שהשמים ישתקו ושהתורה תבאר ותפרסם כבוד ה', לפי שהשמים מעידים ודאי כי נתחדשו ונבראו ומסלקים הקדמות ואמונות זרות אחרות, אבל אין להם דבור שיאמרו מי הוא הבורא אותם, אבל אני מפרסם יותר מכם, כי אני אומר בתורה שם הבורא שברא אותם, א"כ ראוי שתשתקו אתם, וזה אומרו תשתקו ותנו כבוד לשם אל הבורא שאני קורא אותו, והוא נתינת טעם אל שראוי שישתקו ושהוא ידבר, והוא אומרו כי שם ה' אקרא הבו גודל לאלהינו:

כבר ידעת שרצו רז"ל שתתחלק שירה זאת לששה חלקים. וסימנם הזי"ו ל"ך האזינו השמים. זכור ימות עולם. ירכיבהו על במותי ארץ. וירא ה' וינאץ. לולא כעס אויב. כי ידין ה' עמו. ויתכן לנתינת טעם לחלוקתם זאת, שמשה ע"ה ראה מה שעבר על האומה ישראלית ומה שעתיד לעבור עליהם, ורצה להזכירם מה שעבר ולהודיעם העתיד, וראה שחמשה זמנים מתחלפים הם. זמן ראשון מה שעבר עליהם טרם בואם לא"י, זמן שני אחרי בואם, זמן ג' גלות ראשון ע' שנה, זמן ד' גלות שני החיל הזה, ה' לימות המשיח, חלק אותה משה, שהחלק הראשון היינו האזינו היה הקדמה כאשר יתבאר אח"כ, על הזמן ראשון הזכירם ואמר זכור ימות עולם, והזכירם שמדור הפלגה לקח הקב"ה לחלקו אומה זאת, ואמר על דור הפלגה בהפרידו בני אדם, שנחלקו לעשרים כמו שאמרנו בפרק אחרון של מעשה בראשית ע"ש, וע"ז אמר כי חלק ה' עמו וגו'. ואח"כ אמר מה שהיה בעת אומרו השירה שהיו במדבר, ימצאהו בארץ מדבר וכל הטובות שגמלם וזה זמן אחד, ועל הזמן ב' שהוא א"י בטובתם אמר ירכיבהו על במותי ארץ. על הזמן הג' שהוא גלות ראשון אמר וירא ה' וינאץ. זמן ד' על גלות החיל הזה אמר לולא כעס אויב. על זמן ה' לימות המשיח אמר כי ידין ה' עמו ועל עבדיו יתנחם. ואחר השלימו הקדמתו שאמר להם גדולת התורה שאינה צריכה להקדמה מחכמה אחרת אבל שהיא מספקת בלתי חקירת מופתים מן תנועת השמים להודיע לאדם אמתות כל הדברים, וגם אמר היותה נכונה למשכילים ולבלתי משכילים, והודיע שכלה היא שמותיו של הקב"ה, וראה היות כאן שאלה עצומה נפלאת מאד, שאחרי שהוא שבח את התורה ומתרה בהם שיקיימוה ומרבה בהתראת עונשים כאשר יסופר בכל דברי השירה, א"כ תפול השאלה שאחרי היות רצונו ית' שע"י התורה נכניע ונבטל היצה"ר אשר בנו למה נתן לנו היצר הרע והוא ברא אותנו ועשאנו בו, וזה יהיה כמי שמכה לאדם בחרב ונותן לו תרופה להתרפאות ממכתו, ותראה תלונה ותרעומת בחק המשפט האלהי. לכן התחיל משה באומרו שהקב"ה בראנו תמימים וישרים בלתי יצר הרע, כי יצר הרע נברא כמשרז"ל כי טוב מאד זה יצר הרע, אבל לא בראו באדם, והעד מה שתקנו לומר נשמה שנתת בי טהורה היא, ואחר שננער ממעי אמו יבא אליו היצר כמו שדרשו ז"ל יצר לב האדם רע מנעוריו, וזה נמשך מזוהמת הנחש, אבל פעולת ה' כשברא את אדם הראשון תמים בראו, א"כ אין כאן לא תלונה ולא תרעומת בחק משפטו יתב' כי ישרים הם. וזה אומרו הצור תמים פעלו כי כל דרכיו משפט אל אמונה ואין עול צדיק וישר הוא

ועוד יש לדעת כי בענין היסורים והעונש הבא על האדם על רוע מעלליו יש ג' שאלות עצומות. א מה שאמרנו מצד היצר הרע, שמאחר היותנו נבראים מחמר ביצרנו זה הנה כאשר נכבוש אותו ונגבר עליו היינו ראויים לשכר אבל כאשר לא נוכל לו לא היינו ראויים לעונש כלל. ב להבין מה לו להקב"ה אם המין האנושי יחטא הלא נגד עצמנו אנחנו עושים. ג אנחנו אומה ישראלית כאשר נחטא מייעד עלינו בשירה הזאת ובתורה כמה עונשין בעוה"ז, ולמה נגרע משאר האומות שהם חוטאים ויש להם הצלחה בעוה"ז, וזאת השאלה היא בכלל כל האומה כמו שאמרנו, והיא גם בפרט שיש רשע ורע לו ויש רשע וטוב לו, כי צדיק ורע לו כבר אמרנו שהוא כדי להרבות שכרו בעוה"ב, כמו שהיה אומר דוד אך טוב וחסד ירדפוני כל ימי חיי ושבתי בבית ה' לאורך ימים, שכאשר ראה שלעולם היה נרדף כמו שאמר רבים קמים עלי אמר כן שטוב וחסד הוא שעושה לו הש"י שירדפוהו כל ימי חייו ושיהיה בצער כדי שישב בבית ה' שהוא עולם התגמול לאורך ימים, אבל הרשע למה יהיה טוב לו. ועם היות שדוד ע"ה השיב ג"כ על זה ואמר בפרוח רשעים כמו עשב ויציצו כל פועלי און להשמדם עדי עד, זה יצדק לאומה ישראלית שהם מצפים עולם התגמול, אבל במי שאינו מצפה עולם התגמול ואינו חושש ויש לו הצלחה בעוה"ז הרי יש לו כל תאות לבו, וזה היה אומר דוד אל תתן ה' מאויי רשע זממו אל תפק ירומו סלה, ר"ל כשירומו סלה ויהיה להם הצלחה בעוה"ז כבר באה לו כל תאוותו שהוא אינו מצפה עולם התגמול. וכל השלש שאלות הללו היה מתלונן איוב בהם, אם בראשונה שאמרנו שמאחר היות בנו יצר הרע לא היינו