מעשי השם חלק ב תלו

ולא הספקות אשר בה, שכבר ידעת כי כאשר יבא אליה המשכיל בהשקפת עיון יוסיף דעת יוסיף מכאוב, להיות דבריה סתומים כמ"ש בה הלא הוא כמוס עמדי. ואקדים מה שידוע לכל משכיל מענין השירה או מה שיקרא שיר או שירה, שהשם הזה אמנם יאמר על קבוץ דברים שחבר מי שחברם קצרי הכמות ורבי האיכות שכל אות ואות שבה יורה על דבר, ויחבר אותם המשורר במלות קצרות ובמתיקות השיר למען יהיו שקועים וקבועים בכח הזוכר, כי לקצרם ולמתיקות לשונם לא ישכח השיר עד שהאחרונים שבאו ומצאו המאמרים שנקראו שירה אם בתורתנו ואם בנביאים ובכתובים וראו גודל תועלתם לזכרון למתיקת לשונם, חברו גם הם דברים אשר בחרו להועיל לזולתם בהם ועשו אותם דרך שיר, כמו שלמה שעשה שה"ש, והאחרונים הוסיפו עוד להמתיק הלשון במליצות משתוות במבטא בסוף כל ענין והוא אשר קראוהו שיר משובח, והוסיפו עוד לשקול הנקודות ביתד ותנועה. שיהיה כל ענין שוה בנקודות בענין שאצלו וקראום דלת וסוגר, כמהור"ר שלמה בן גבירול עשה באופן זה שיר כלל בו כל תרי"ג מצות, וכן עשה שיר כלל בו כל ענין מגלת אסתר, ואחריהם וקודם להם רבו לאלפים שעשו שירים ופזמונים, והבינו תועלתם כי ע"י מתיקות לשונם ישאר ענינם שגור בפי העם ולא תגבר יד השכחה עליהם, ראו על ככה וסדרום לאומרם לפניו ית' בתפלותיהם כל ענין כפי ענינו. אף גם זאת לא יתכן שנרצה לדקדק בלשון המשורר כאשר יכפיל מלה אחת או יגרע ממה שהיה צריך הענין ההוא, כמו שנדקדק במה שיבא שאינו עשוי דרך שירה, כי הבחירה במתיקות הלשון והמליצה וכ"ש המשקל תמשיכהו ותחייבהו להוסיף על הצורך או לגרוע ממנו, והענין הזה יקרה ג"כ לממשילי המשלים. אמנם כי כן אחרי ראותנו השירה הזאת של האזינו בלשון שירה וגם נכתבה כשירה כאלו היתה דלת וסוגר שקראוה בשאר השירים, הנה היתה כן להיותה שגורה בפי כל כמו שנא' למדה את בני ישראל שימה בפיהם והקדמתי לך כל זה שכאשר תבא על מה שנשתדל בביאורה שלא תבקש ממני שיתבאר ענין בכל תיבה ותיבה ממנה, ושכתמצא הכפל או תוספת תיבה לא תפלא, כי גם בכל השירות תמצא כן וכ"ש בשירות שנאמרו בתורתנו ואמרתי לך כל זה והבינהו, לפי ששאר השירות הם אין להם בכל חלק מן החלקים שבה רק הוראת ענין אחד, ולכן לא ימשך למשורר להוסיף או לגרוע רק בחידתו במתיקות הלשון, אבל בשירות שנאמרו בתורה מלבד המשכת מתיקות הלשון עוד ימשך תוספת להיות כי כל תיבה ותיבה ממנו יש בה הוראה נסתרת זולת הפשע, כשארז"ל כל התורה כולה שמותיו של הקב"ה, א"כ אנחנו שלא יעדנו לדבר רק על הפשט הנגלה לא יצדק שתדקדק דקדוק רב על התוספת והגרעון, אבל קצתו תבין שנמשך ממתיקות הלשון ורובו תבין שהוא הוראה על הנסתר

פרק לט

כל מי אשר קדמני בביאור השירה הזאת באומרו האזינו השמים ואדברה ותשמע הארץ אמרי פי לא נסתפק אבל חשב ודאי שזו היא העדאת עדים את השמים ואת הארץ כמו שהקדים ואמר ואעידה בם את השמים ואת הארץ. וזה פלא בעיני שבפ' ואתחנן נאמר העדותי בכם את השמים ואת הארץ וכן בפ' נצבים שנאמר העדותי בכם השמים והארץ, לא הוצרך לומר לשמים ולארץ שישמעו ויאזינו. אבל לדעתי אומרו כאן ואעידה בם את השמים ואת הארץ הוא על הדרך שאמר ג"כ בפ' ואתחנן ונצבים, שכמו כן העיד עליה כאן את השמים ואת הארץ על מה שאמר להם וקראת אתכם הרעה באחרית הימים, וענין העדות לעצמו וענין השירה לעצמו, אבל ענין העדות הוא התראה והעדאה על קיום כל דברי השירה. והנה ענין השירה הזאת נאמר כוונתה בקיצור אחר נרחיב הדבור, והוא שלדעתי כל השירה הזאת היתה הכוונה אחרי ראות משה שמחתו במתנת חלקו שניתנה זאת התורה על ידו להצלחת הישרה נצחית לאומה ישראלית., וצוהו הש"י להתרות בהם עתה סמוך למיתתו על קיימם כל דברי התורה ולהזהירם על העונש המופלג אשר יגיעם אם לא יקיימוה, רצה קודם שיתרה בם על קיום התורה להראות להם שלמות התורה בכל ענינה ושע"י שמירתה ישיגו כל הידיעות המחוייבות להצלחת הגופניות והנפשיות, ושהיא שלימה באופן שהרוצה להעמיק ולהבין סודותיה ימצאנה לפניו כשלחן ערוך. ואשר תקצר ידיעת שכלו מהשיג סודותיה הנה במה שישיג ממנה יספיק להצלחת נפשו מאחרי שלא נתרשל בלימודה וטרח, ויהיה זה כמשל למלך ב"ו שצוה לצאת כל בני עירו להקביל פניו ושלכל הבא ינתן קשיטה אחת בשובם אל העיר, הנה מחלק הקשיטות יתן קשיטה לכל מי שהלך להקביל פני המלך, ועם היות שמאותם שהלכו להקביל יש רבים מהם שלא הגיעו לראות פני המלך, שכיון שטרחו כל האפשר להם לראות פני המלך יהיה שכרם שוה כאותם שראו. ועל זה אמרו ז"ל ולא עליך המלאכה לגמור ועוד רצה משה רבינו ע"ה להודיעם שבחה של תורתנו תמימה, שע"כ נקראת ודאי תמימה שכל החכמות צריכות הקדמות מן החכמה הקודמת לה עד המושכלות הראשונות, שע"ז אמר משה כי לדעת כל מה שצריך להשגת הנפש ולהצלחתה תספיק ידיעת התורה בלתי שום הקדמה אחרת. ובהיות שראה משה אדוננו שאברהם ע"י השגתו המופלגת בטבעיות ובתכונת השמים והארץ הציץ והשכיל עד שהגיע אל מדרגת הכרת בוראו, כמו