מעשי השם חלק ב תלה

פרשת נצבים

פרק לז

עם היות שבפרשת נצבים אין שם סיפור מעשה כאשר יעדנו בחבורנו זה, עם כל זה ראיתי בה קצת מקראות אשר יפלו בהם הרבה ספקות אמרתי לבארם לך על מה שנאמר פן יש בכם איש או אשה וגו' ושבת עד ה' אלהיך

ספק א' אומרו פן יש בכם כו' או משפחה או שבט אשר לבבו פונה היום פן יש בכם שורש פורה ראש ולענה, כי מה הוצרך לומר ב"פ פן יש בכם והיה מספיק שיאמר פן יש בכם וגו' לעבוד את אלהי הגוים ההם והיה כשמעו וגו'

ספק ב' אומרו לא יאבה ה' סלוח לו, שלא ימלט אם לא חזר בתשובה פשוט הוא כי למה יסלח לו, ואם חזר בתשובה למה לא יסלח לו ושערי תשובה לא ננעלו: ספק ג' אומרו כי אז יעשן אף ה', שמלת אז מורה על הוראת הזמן שהיה ומה היא הוראתו: ספק ד' אומרו שלום יהיה לי כי בשרירות לבי אלך, כי מי יאמר שיגיע אליו טוב לעתיד לבא מעשיית הרע ללכת בשרירות לב, שכיון שהוא מודה שעושה כן מחמת שרירות לב נתבאר שלא יצפה טובה זולת השרירות לב

ספק ה' אומרו הנסתרות לה' אלהינו והנגלות לנו ולבנינו וגו' לעשות את כל דברי התורה הזאת, שהדברים האלה הם בלתי מובנים ואין להם ענין קשר עם האמור

אבל נראה שמשה גילה לנו כאן מה שארז"ל האומר אחטא ואשוב אין מספיקין בידו לעשות תשובה, ואמר משה כי החוטא יחטא אם בלב להיותו חפץ וחושק בחטא ההוא, או יחטא לומר אחטא ואשוב, שמאחרי שבמקום שבעלי תשובה עומדים אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד, יאמר א"כ אחטא להשיג אותה מעלה יתרה. ולכך אמר ב"פ פן יש בכם, שבראשון אמר אשר לבבו פונה, ר"ל שאינו חוטא כאומר אחטא ואשוב אבל לבבו פונה לחטוא, ועל המין השני אמר שנית פן יש בכם שורש פורה ראש ולענה וגו' והתברך בלבבו, ר"ל שאין לבבו פונה לחטוא אבל מתברך בלבבו לאמר אחטא ואשוב ויהיה לי יתר מעלה על הצדיק גמור, והוא אומרו שלום יהיה לי כי בשרירות לבי אלך, ועל זה אמר לו לא יאבה ה' סלוח לו. ואמר עוד שאם תאמר שערי תשובה לא ננעלו, הנה אומר לך שאין מספיקים בידו לעשות תשובה ותכף שיחטא יעשן אף ה' בו, וזה אומרו כי אז יעשן אף ה'. ואחר שהשלים לספר הקללות והעונשים המיועדים לרשעים, נותן טעם לדבריו למה אין מספיקין בידו, והשיב כי ענין השכר הניתן לבעלי תשובה יותר מלצדיק גמור אין לנו לחקור ע"ז למה יהיה כן, כי הנסתרות לה' אלהינו ואין לרדוף אותו השכר דבהדי כבשי רחמנא מה לך, אבל הנגלות לנו ולבנינו עד עולם הוא לעשות את כל דברי התורה הזאת, לא לבטל ולשוב בתשובה, וזהו נתינת טעם דאין מספיקין בידו כיון שמתחלת הענין אמר אחטא ואשוב, אבל כי יבאו עליך הברכה והקללה וגו' ושבת עד ה' אלהיך, זו היא התשובה האמתית המקובלת שהוא עד כסא הכבוד כמו שדרשו ז"ל. וכבר נתבאר מאמר זה בח"א פכ"ט וכן אמר הנביא שובה ישראל עד ה' אלהיך כי כשלת בעונך, שהכוונה לומר ע"פ דרכנו זה שישוב בתשובה כאשר נכשל בחטא, אמנם אם לא נכשל בחטא שלא היה לבבו פונה לחטוא רק חטא בחשבו לומר אחטא ואשוב הנה אז לא יוכל לעשות תשובה לפי שאין מספיקים בידו

עוד יתכן לומר בכתוב הזה שכוונת הנביא היתה לומר מעלת התשובה שאפי' בהיותו באותה מדרגה עליונה דבק בשכינה ובכסא הכבוד אפי' שם הוא עסוק בתשובה לפי שעיקר התשובה היא החרטה, והחרטה צריכה שתהיה דבקה במתחרט לא תפרד ממנו, שאם תפרד ממנו הרי זה כשב על קיאו לכך אמר הנביא שובה ישראל עד ה' אלהיך כי כשלת בעונך, כאומר אפילו בהיותו באותה מדרגה שהיא עליונה על הצדיק גמור וזה נמשך אליו מפני שחטא, אפי' כן לא יאות שיזכור החטא וישמח במה שחטא רק שידאג ויתחרט ויאמר שנכשל בעונו. גם על זה ארז"ל גדולה תשובה שמגעת עד כסא הכבוד, שהכוונה לומר שאפילו בהיותו בכסא הכבוד הוא עסוק בתשובה, וכן יובן מה שאמר המקונן כי אם מאוס מאסתנו קצפת עלינו עד מאד השיבנו ה' אליך ונשובה חדש ימינו כקדם, כי המבוכה מבוארת בכתובים הללו כי רבה היא , וכבר אמרנו שהכוונה בזה היתה כאומר שודאי לא מאס אותנו הקב"ה, שאם היה מואם לא היה קוצף, שהמואס איש אחד אינו קצף עליו, ולכך אמר שכיון שקצף ודאי לא מאס, א"כ השיבנו וגו'. אבל עוד יתכן לומר נכון מזה בכתובים הללו מסכים אל דרכנו אשר אנחנו בו, והוא שהיתה כוונת המקונן לומר שאם מאס אותנו וקצף עד שאינו רוצה לקבל תשובתנו לפי שאין אנו ראויים לזכות לאותה עליונית מעלה המיועדת לבעלי תשובה שהיא יתרה על מעלת הצדיקים הגמורים, וזה מפני שלא שבנו בתשובה רק ע"י יסורין שהביא עלינו, הנה יקבל תשובתנו ונשוב ולא יתן לנו מעלת הבעלי תשובה רק מעלת הצדיקים גמורים, וזה אומרו השיבנו ה' אליך ונשובה חדש ימינו כקדם כלומר חדש ימינו כקודם שחטאנו. ובזה נתישבו כל המקראות בפרשה זאת והותרו הספקות שנתעוררנו על נכון

פרשת האזינו

פרק לה

בענין השירה של האזינו כבר ידעת כמה פירושים שונים זה מזה נאמרו בה, אמנם אנחנו היה השתדלותנו כבר לבאר ענינה וקשור דבריה מראשה לסופה מבלתי נביא פירושים פירשו זולתנו