מעשי השם חלק ב תלד

שהיו הולכים מבני יעקן למוסרה וממוסרה לבני יעקן וכן מהגדגדה ליטבתה ומיטבתה לגדגדה, ונתן על עכובם שם טעם היותם ארץ נחלי מים, ולכן לא נאמר ויסעו מבני יעקן ויחנו במוסרה וכן לא נאמר ויסעו מגדגדה ויחנו ביטבתה לבד אמר מגדגדה יטבתה, שפירושו שכל יום היתה הליכתם מגדגדה יטבתה ומיטבתה גדגדה. ויתכן ג"כ כי מ"ש שם מת אהרן הוא הטעם באותו ההר, כי בני יעקן ומוסרה הם מכלל הר שעיר והר ההר הוא העליון שבהר שעיר, כמו שארז"ל תפוח קטן על גבי תפוח גדול, על כן נאמר ויעל אהרן. ולדעתי מה שהביא פה משה ענין זה היה להודיע שמיתת אהרן היה בה ג"כ קצת מעון העגל, וראה מה שנאמר אחר כן בפרשה זו ובאהרן התאנף ה' להשמידו ואתפלל גם בעד אהרן בעת ההיא, כי ממה שנאמר בעת ההיא יובן שכשמת היתה מיתתו ג"כ קצת מעון העגל כמו שנאמר וביום פקדי ופקדתי, לכן פה שסיפר ענין העגל סיפר אותם המסעות שעשה שאז מת אהרן לרמוז ענין זה שאמרנו. וכן ג"כ לקיחת הלויים לעבוד רצה להודיע שזכו לכך לפי שלא חטאו בעגל ולכך נאמר עליהם ה' הוא נחלתו וכל ענין זה הובא פה שרצה משה להוכיחם על ענין העגל שעשו קצת סיבה למיתת אהרן, ובזה נתישבה כל הפרשה על נכון

אמנם יאות שנדקדק במה שנא' וימת שם אהרן ויקבר שם ובפ' חקת שנאמר מיתת אהרן בהר ההר לא הזכיר הקבורה כלל, גם נדקדק מה שנאמר פה היות אותם המקומות ארץ נחלי מים, ובשגם אמרנו שאמר כן לתת טעם על התעכבם שם, עם כל זה יפלא שאין כאן מקומו לתת טעם לזה. ועוד יש לראות שכאשר נאמר שהתפלל בעד העם לא נאמר שהקב"ה שמע אליו בפעם ההיא אבל באהרן אמר בעת ההיא, אבל יובן היות הכוונה לומר שבעת ההיא לא ישמידנו אמנם כבר נתחייב עונש, א"כ זהו שאמרה תורה שבהיות ישראל נוסעים מבני יעקן למוסרות וממוסרות לבני יעקן שם נגזר על אהרן מיתה, עם היות כל אותם המקומות ארץ נחלי מים, לרמוז שלא היתה מיתתו מפני מריבת קדש במים, כי שם במקום נחלי מים נקנסה עליו מיתה, ושא"כ היה בעון העגל. ואומרו ויקבר שם ידמה שבהר ההר עלה והופשט ומת אבל במוסרות הוליכוהו ונקבר, שבסיפור מיתתו בהר ההר לא הזכיר קבורה, וזהו שהודיע כאן משה שמאז שהיו ישראל ממוסרות לבני יעקן הולכים מזה לזה מאז נקנסה מיתה על אהרן ושם נקבר, ובזה גילה להם שהמיתה נקנסה שם ושם התפלל, ואם היתה כוונת אומרו בעת ההיא בעת עשיית העגל לא היה צריך לומר בעת, ההיא כי באומרו ענין העגל ואמר שהתפלל כבר יובן שבשעת מעשה התפלל, שגם בתפלת העם לא אמר שהתפלל בעת ההיא, ועל זה במעשה העגל פ' כי תשא לא הוזכר היות חרון אף על אהרן ולא הוזכרה תפלת משה עליו, וא"כ יהיה אומרו בעת ההיא בעת היותם במוסרות. וכאשר תראה דברי כל המפרשים והאגדות ודברי אלה אתה תבחר ותקרב

גם נשאלתי בפרשה זאת שכ' הרא"ם על פרש"י במה שנא' שמן זית זיתים שעושים שמן. וכתב הרא"ם שיש זיתים שאינם עושים שמן, ובפ' כי תבא כתב שכל הזיתים עושים שמן. ונראה בעיני השואל כאלו דברי הרא"ם סותרים. והשבתי לו שלא דק שדברי הרא"ם נכונים, שכיון שלמדנו ארץ ארץ לגזרה שוה בבכורים הרי הוא כאילו נכתב בענין בכורים זית שמן, וא"כ כיון שכבר נתברכה הארץ שכל הזיתים שבא"י עושים שמן, מה יצטרך לומר בבכורים זית שמן שהרי בא"י כל הזיתים עושים שמן, ולכך דרשו שם דאצטריך בבכורים זית שמן לומר זית אגורי

ומה שנאמר ועתה מה ה' שואל מעמך נתבאר בחלק זה פ"ב תראנו משם. ורוב הפסוקים שנאמר לענין מעשה העגל בפ' עקב נתבארו בפ' כי תשא כי שם ביתם

פרשת שופטים

במה שנא' ויסלף דברי צדיקים פרש"י ז"ל דברים המצודקים ולפי הפשט לא נצטרך לזה כי מה שנאמר ויסלף דברי צדיקים, ר"ל שיסלף דברי הפוסקים וחכמי הש"ס ויפרש בהם פירושים בלתי נכונים מפני השוחד

עוד אומר לך בפרשת שופטים שרוב המפרשים בקשו חשבונות רבים לתת טעם שהיאך יתכן שעדים זוממים נהרגים בשלא נהרג נפש על ידם ואם נהרג נפש על ידם אינם נהרגים, שכן דרשו ז"ל ממה שנא' כאשר זומם שדרשו ולא כאשר עשה ולדעתי יתכן לומר שאין להורגם מפני זילותא דבי דינא כמ"ש פ"ב דכתובות ופרק חזקת הבתים, ואפילו שי"א שאין אומרים זילותא דבי דינא רק כשדנו ב' פעמים כבר כתבו התוס' שם שאפילו באחת ואפילו לאומר שאין זילותא רק כשדנו שנים עם כל זה אינם נהרגים עדים זוממים, לפי שאם אתה אומר להרגם אחר מעשה ה"ה אם יבאו עדים שיזימו את העדים שהזימו הראשונים ונהרגו על פיהם הנה גם הם נהרגים שזה ודאי זילותא דבי דינא הוא, וכבר ידוע שלענין העלאת כהן אמרו שאין חוזרין ומעלין מפני זילותא דב"ד, עם היות שיעבור כמה לאוין לישא גרושה וליטמא למתים, הרי לך שנידחים כמה לאוין מטעם דזילותא. עוד יתכן לומר טעם לשאינם נהרגים אחר מעשה, והוא להורות היות חמור העד זומם יתר על ההורג נפש, כי ההורג חוטא אבל עד זומם החטיא הב"ד להרוג. ומטעם זה ההורג נהרג ומיתה מכפרת כמ"ש יכופר בדם שופכו, אבל העד זומם אינו נהרג שמיתתו אינה מכפרת: ענין עמלק שבפ' תצא נתבאר פרשת בשלח כי שם ביתו: