מעשי השם חלק ב תלג

מצחקת שאמרה מי שיוציא הדלי של זהב יוציא הדלי שלי, והביאו ז"ל המשל הזה על משה שמת בחוצה לארץ, אם כן יהיה פירוש בגללכם כאילו יאמר לאהבתכם, ואין הכוונה לומר שבגללכם כעס עליו אבל הכוונה לומר שבגללכם נתן לו זה העונש לאמר לא תבא שם, כי אין זה העונש מדה כנגד מדה כיון שלא חטא משה בענין יכולת ה': כל מה שנאמר בפ' זאת במשנה תורה לענין אומרו האמים לפנים ישבו בה. וכן מה שנאמר ובשעיר ישבו החורים. וכן מה שנאמר ארץ רפאים תחשב נראים דברי מותר כי מה צורך לומר מי שישב בה לפנים. וכבר בארנו כל זה בח"א פכ"ג

פרשת ואתחנן

רוב המקראות בסיפור מעשים שבפרשת ואתחנן בא ביאורם פרשת יתרו, ומה שנא' ואתם הדבקים בה' אלהיכם חיים כלכם יפלא, שאחר שנאמר ואתם הדבקים מדבר עם כלם היאך יאמר אח"כ כלכם. אבל יאות לדעתי עם מ"ש רשב"י זכאה חולקהון דצדיקיא דאתדבק נפש ברוח ורוח בנשמה ונשמה בהקב"ה, שבזה יהיה אומרו אתם על כל האנשים נפרדים, ומ"ש כלכם שבים הדברים אל מציאות האיש הפרטיי שכל חלקיו דהיינו נפש רוח ונשמה יהיו דבקים בה'

פרשת עקב

מלת עקב יש שפירשוהו כמו בעבור, ויש שפירשוהו כמו חלף או שכר, והרמב"ן האריך בזה. אבל יתכן היות פירושו שכר והיה כאילו יאמר התנצלות אל מ"ש קודם כמה פעמים והיה כי יביאך וגו' ויתכן לשאול א"כ מאחר שכבר אמר הש"י לשלוח להם נביאים כאשר שאלו ביום הקהל כמ"ש בפרשה זאת בעצמה אם כן למה יצוה להם משה על מה שהם עתידים לעשות בארץ, ולמה לא יצוה אותם כשיבאו בארץ, לכן אמר משה והיה עקב תשמעון כאלו יאמר שיהיה שכר שמיעתם עתה המשפטים שעתידים לעשות בארץ שיתקיים ויבאו בארץ ויעשו שם המכות, באופן שזהו שכר שמיעתם, וזה אומרו והיה עקב תשמעון המשפטים האלה ושמרתם ועשיתם אותם ששכר מצוה מצוה ובזה יאות מה שיפלא בסדר הכתוב, שאם היה המובן כפי הנחשב שהשמירה והעשיה והשמיעה כלם בכלל התנאי אם כן הל"ל והיה עקב תשמעון ושמרתם ועשיתם המשפטים האלה, אבל על פי דרכנו נתישבו הדברים מאד

ובמ"ש כי תאמר בלבבך רבים הגוים פרש"י ז"ל שמוכרח היות כי זה לשון שמא, וגם הרא"ם האריך את דבריו לקיום פרש"י ז"ל. אמנם גם אחרי כל דבריהם אין הכתוב מתישב שאין מנהג הלשון לומר שמא תאמר כך לא תאמר כך, ועוד שהוא אומר לפי פרש"י שמא תירא אל תירא ואח"כ אומר בהדיא אשר אתה ירא מפניהם אם כן איך יאמר שמא תירא. אבל לדעתי שמלת כי פה היא כמו בכל התורה שהוא הוראת זמן כמו כי תצא למלחמה, ויובן שגם זו הפרשה היא מכלל הברכה שכבר התחיל בה שאומרו אל תירא הוא הבטחה אינו צווי, והיה כאלו יאמר שאם ישמעו וישמרו המצות, זה שכרם שכאשר יאמר בלבו איכה אוכל להם להורישם, הנה אז יבא להם אבירות לב שלא ייראו מהם לפי שיזכרו כל מה שעשה להם הש"י במצרים, אבל אם לא ישמרו ולא ישמעו המצות הנה אז יבא מורך בללבם כמו שנאמר בתוכחות, וכן נאמר פחדו בציון חטאים, ולכך היטיב לומר אשר אתה ירא מפניהם כלו' אתה קודם שתשמע המצות וקודם שתשמרם כבר אתה ירא מפניהם אמנם אחר שתשמע תסתלק היראה לא תירא מהם. עוד יתכן לומר נכון מזה והוא שאמר הכתוב כי תאמר בלבבך רבים הגוים כלו' כשתחשוב שהגוים הם רבים ושאינך יכול להם במלחמה טבעית רק באלהית הנה אז ודאי תנצחם, ועל כן לא תירא מהם, אבל אם תאמר בלבבך שאינם רבים הגוים ושאתה יכול להם, הנה אז ראוי שתירא מהם מאחר שאתה בוטח על גבורתך

ענין הצרעה נתבאר בחלק זה פרק ט', ומ"ש פן תרבה עליך חית השדה נתבאר בחלק זה פי"ז תראנו משם: ומ"ש כאן ובני ישראל נסעו מבארות בני יעקן. טען רש"י ז"ל והרמב"ן הסכים לדבריו והאריכו מאד על פי האגדה. אבל לפי הפשט לדעתי אין אנו צריכים לכל אותם הענינים, שכבר ידעת שכל המסעות שנאמרו פרשת מסעי הם סביבות אדום כמ"ש רב לכם סוב את ההר הזה, ומדקאמר רב לכם סוב פשוטים הדברים שסבבו כל אותם המסעות כמה פעמים, כי ההליכה הסבובית היא כעגולה, אם כן לא נאמרו המסעות בפרשת מסעי שהיו הולכים מזה לזה כסדר, אבל הזכיר שמות המסעות לבד אבל הם היו הולכים מזה לזה ושבים לאחור, כי בהיותם סובבים לא היו הולכים המסעות כסדר, כי לפעמים היו סובבים לצד ימין ולפעמים לצד שמאל, וא"כ אין להקשות שכאן נאמר מבני יעקן למוסרה ושם נאמר ממוסרה לבני יעקן, שאחרי שאותן המקומות היו סביב הר שעיר יתכן שפעם ילכו לאחור ופעם לפנים. וכאן פרשת עקב סיפר שהלכו מבני יעקן למוסרה וממוסרה הלכו להר ההר, ושם מת אהרן, ומהר ההר הלכו הגדגדה ומגדגדה יטבתה, וכן נאמר פרשת בלק ויסעו מהר ההר לסבוב ארץ אדום שכנראה לא היה מדקדקים רק לסבוב, ולא חשש להזכיר הר ההר כי אומרו שם מת אהרן ר"ל באותו הסבוב שסבבו ארץ אדום שהר ההר היה בקצה ארץ אדום. ומה שהביא משה ענין זה פה יתכן שבאילו השני מסעות נתעכבו ימים רבים