מעשי השם חלק ב תלב

לנשיאים תחלה ואח"כ לכל ישראל, ומה שגילתה התורה ענין זה כאן, הוא הטעם עם מה שארז"ל שאמר זמרי למשה בת יתרו מי התירה לך, שפרשה זו באה נמשכת לפרשת פנחס שנהרג זמרי, והיתה זו תשובה לזמרי כי בת יתרו היתה מותרת קודם מ"ת אבל אחר מתן תורה שקבלו עליהם ואמרו כל אשר דבר ה' נעשה נאסרה, ובהיות שנהרג זמרי שהיה נשיא אמר פרשה זאת לנשיאים כאלו מזהירם, על דרך שנאמר לבני אהרן אחרי מות שני בני אהרן כמו כן אמר משה פרשה זו לנשיאים ונתן תשובה לזמרי כאילו יאמר אחר שקבלנו התורה ואמרנו כל אשר דבר ה' נעשה אם כן ככל אשר יצא מפיו יעשה והארמית אסורה לא קודם לכן

פרשת מסעי

במה שנאמר עד מות הכהן הגדול, עם היות שלא יעדנו לבאר בחבורנו זה זולת המעשיות בהיותם על סדר סיפורי המעשיות כפי סדרם אשר נכתבו בכל פרשה, זכרתי פ' מסעי לענין שכתב בעל העיקרים ר' יוסף אלבו שטען נכרי לענין המשפט הזה שכתב בתורה שההורג בשוגג יגלה בעיר מקלטו עד מות הכהן הגדול, כי נראה אליו משפט בלתי ישר שאחד יגלה שנה ואחד עשרים, וכבר האריך הוא ז"ל להשיב לא אאריך להביא דבריו כי משם תראנו. אבל לדעתי התשובה מבוארת שלפי שעניני חיוב הגלות אין ספק שיהיו המקרים משתנים מזה לזה עד שא"ח להביא כלם על ספר, שודאי כל אחד כפי הכוונה או כפי המקרה כך יתחייב הגלות, ואפי' בדת הנמוסיית יחייבו לאחד שנה גלות ולאחד עשרה ואחד שלשה כפי הענין, וכבר ארז"ל שענין השוגג הוא ששנים נמצאים בפונדק זה חייב מיתה וזה חייב גלות בא זה והורג את זה באופן שזה נהרג וזה גולה, וזהו שנאמר והאלהים אנה לידו, א"כ א"א להיות דין ישר מזה שיודע נסתרות יודע כמה שנים חייב זה גלות והוא ידע חיי הכהן עד כמה, באופן שלא יאונה לזה להיות הורג וגולה טרם מות הכהן רק כפי השנים שהוא חייב גלות, ואדרבה אם היתה התורה קובעת זמן קבוע לגולה שוה לכלם היה משפט מעוקל כי יש מי שחייב גלות הרבה ויש שאינו חייב רק מעט

פרשת דברים

פרק לו

במה שנאמר אחד עשר יום מחורב כבר פרש"י אמר להם משה מה גרמתם וכו' כן פירש ע"פ מדרש אגדה. אמנם כבר אמרנו בחלק זה סוף פרק י"ד שאומרו י"א יום שב אל מ"ש הואיל משה באר את התורה, שכל משנה תורה הוא י"א פרשיות ולמד אותם להם בי"א יום והוא נכון בעיני לפי הפשט: ומ"ש וחצרות פרש"י וחצרות לענין קרח. ובפרשת קרח פירש שהוא סרחון ד', וכבר כתבתי שהרא"ם טען שאם כן היה במדבר פארן, ושם נתיישב זה בחלק הראשון פרק א' ובחלק זה פרק כ"ד: ומ"ש יוסף עליכם ככם אלף פעמים, כבר יפלא כי לא מצינו כלל שנתקיימה ברכה זו שיהיו אלף פעמים ת"ר אלף, ובזמן דוד שהיו ישראל בתקפם נאמר שמנאם דוד והיו אלף ושלש מאות אלף ישראל ויהודה אבל לימות המשיח אמר כן כמ"ש הקטן יהיה לאלף והצעיר לגוי עצום, ופירש הראב"ע מחמת דחקו המשפחה היותר קטנה תהיה אלף. ואין זה מתיישב בפשט הכתוב, אבל לדעתי על כל זרע יעקב אמר כן שהוא נקרא קטן ונקרא צעיר כמ"ש ורב יעבד צעיר, ועל כללות האומה אמר הקטן יהיה לאלף כמו שברכם משה יוסף עליכם ככם אלף פעמים, והצעיר לגוי עצום שאמר קודם על הרבוי ואח"כ על העוצם, ולכך לא נאמר עצום ורב כמ"ש בתורה: ומה שהתחיל בפרשת דברים ענין הספור שאמר להם ראה נתתי לפניכם את הארץ והפסיק בענין ואמר דבר הדיינים ששם להם ואח"כ חזר לומר ראה נתן ה' אלהיך לפניך וסיפר מעשה המרגלים, הנכון בעיני שמשה הפסוק לומר ענין זה של השרים כדי לומר שהושיב להם שרי אלפים, ושעם כל זה נתקרבו כלם בערבוביא לומר נשלחה אנשים, כי עם אחד שיהיה להם שרים מיוחדים להנהגתם אינו מן הראוי שילכו כלם לשאול שהם ירצו לשלוח מרגלים, וכדי להוכיחם על גודל רוע סדרם סיפר שכבר שם להם שרי אלפים ושרי מאות ועם כל זה ותקרבון אלי כלכם: ענין המרגלים כבר בארנו הכתובים הללו שבמשנה תורה שם בפ' שלח כי שם ביתם: ובמ"ש גם בי התאנף ה' בגללכם לאמר גם אתה לא תבא שם, הרבה מן המפרשים ובפרט הרמב"ן ז"ל טענו שהיאך יאמר כן שבגללם היה הכעס והכתוב מכריז יען לא האמנתם בי, ונדחק הרמב"ן ז"ל ואמר בעבור מריבתכם ואין זה בכתוב שהרי נאמר בגללכם ולא נאמר בגלל מריבתכם, ולא יאמר על נכון שזה סיבה לזה, כיון שעם היות שהיו מריבים אם משה, ואהרן היו מקדישים שמו לא היה נגזר עליהם שלא יכנסו ואין זה רק גרמה לבד. וכן פרש"י פ' ואתחנן במ"ש ויתעבר ה' בי למענכם. אבל לדעתי יתכן לומר שמשה אמר כי מה שנגזר עליהם לבלתי הכנס לארץ היתה מדה נגד מדה, שהם לא האמינו ביכולת ה' שילחם להם כמו כן לא רצה שיכנסו ויראו יכלתו ית', אבל משה שכבר בארנו שח"ו לא חטא לענין יכולת ה' כמו שנתבאר פ' חקת אם כן לא היה ראוי אל עונש זה. ואמרו כאן בגללכם נמשך אל מאמרם ז"ל שאמרו מלה"ד לשפחה שנפל הדלי שלה בבור התחילה בוכה באה שפחת המלך ונפל דלי זהב שלה מיד התחילה