מעשי השם חלק ב תל

שבקרח לא מתו רק אותם שנגזר עליהם מיתה, כמ"ש פרק כ"ה במ"ש ויעמד בין המתים ובין החיים, לכן אמר ויהיו המתים ולא אמר וימת כמו שנאמר בדוד, וגם הנצמדים לבעל פעור קראם מתים שהרשעים בחייהם קרויים מתים וכבר ארז"ל שפנחס בדין עשה כן שקנאים פוגעים בו ואם כן הוא יש לשאול מה היה המעשה של פנחס יתר שאת כבר היה קנאי כשאר הקנאים. עוד יפלא אומרו ב"פ בני ישראל שכך נאמר השיב את חמתי מעל בני ישראל ולא כליתי את בני ישראל. ויתכן שאמר כן להיות שם שני מיני חוטאים, מין א' הם היו החוטאים בניאוף ופעור, ומין אחד שלא היו מוחים בידם, ובקנאו תוך בני ישראל נתכפר לבלתי מוחים, ובעשותו הפועל נתכפר לחוטאים ששבו מפשעם, ולגבי המנאפים שייך קנאה ולגבי הבלתי מוחים שייך חמה, ע"כ נאמר השיב את חמתי מעל הבלתי מוחים ולא כליתי כל המנאפים והנצמדים, והוא שנאמר פ' ואתחנן כי כל האיש אשר הלך אחרי בעל פעור השמידו ה' אלהיך, שאחר כך אחד אחד השמידם לא בפעם אחת כשחטאו ויש לשאול מ"ש ראש אומות בית אב במדין הוא, ולא אמר למדין כמו שנאמר מלך למואב, אבל מכאן יצא להם ז"ל לדרוש שהלא ישראל בשטים ומה היתה עושה שם בת מלך אלא בעצה שלחוה, שכיון שנאמר במדין הוא ר"ל שאביה היה במדין ולא בשטים ובתו באה שם, וענין גודל שבחו היה שלקח רומח לא סכין או כלי זין בסתר, כי הרומח כבר ראוהו כל העם, וזהו שנאמר ויקם מתוך העדה שכלם ראוהו קם. ועל זה נאמר בקנאו את קנאתי בתוכם, ורש"י פירש בקנאו את קנאתי בנקמו את נקמתי בקצפו את הקצף שהיה לי לקצוף כל לשון קנאה הוא המתחרה לנקום. ויש לשאול למה לא נאמר בנקמו את נקמתי אבל אמר בקנאו שהוא המתחרה לנקום. אבל יתכן שלא רצה הכתוב לומר בנקמו רק בקנאו שהוא המתחרה לנקום להודיענו שמחשבה טובה הקב"ה מצרפה למעשה, באופן שהודיענו שהיה לו שכר על המחשבה וגם על המעשה. כי לדעתי ארז"ל מחשבה טובה הקב"ה מצרפה למעשה אין הכוונה במי שחשב לעשות טובה ולא עשה שתחשב לו כמעשה, כי אין הדברים כן, אבל היתה כוונתם לומר שכשהאדם כוון לעשות מצוה ועשאה נותנים לו שכרה על הכוונה ועל המעשה שמצרפים אותו במעשה ויהיה שכרו כפלים, וכנגד זה אמרו הרהורי עבירה קשים מעבירה, וע"כ נאמר פה בקנאו שהמובן יהיה על ההתחרות לנקום קודם שעשה הנקמה, וזו היתה הליכתו ברומח תוך הקהל בכוונה להורגו, שכל העם ראו ויראו באמרם אם לנשיא נעשה כן להדיוט עאכ"ו ובזה רבים השיב מעון: ועל מה שנא' כי צוררים הם לכם בנכליהם וגו' על דבר פעור, הנה יתכן לשאול מה ענין הצרירה הזאת והלא הרגו אותם ולא יקרא ההריגה צרירה, ובעמלק נאמר לך והכית את עמלק שהוא השונא המוחלט ומה שייך לומר צרור והכית. עוד יש לשאול שהיאך יתכן שיפקירו בנותיהם להכשיל, שאם כן נראה שידעו בקדושתן של ישראל ובטומאת עצמן וא"כ היה להם להתגייר, עוד יש לשאול אומרו לשון נכל, כי מה שייך נכל לענין זה ומה הוא נכליהם ורמאות שעשו, כי הנכל הוא שירמה את זולתו ויגנוב דעתו

לכן נראה שהמדינים ודאי לא עשו כן להכשילם. אבל בהיותם יראים מישראל לרובם כמ"ש כי רב הוא, הנה היו מראים עצמם אוהבים והיו מתערבים עמהם והיו קוראים אותם למשתאות שלהם ולזבחי אלהיהם, וכל זה להראות להם אהבה וקירוב דעת, לכן אמר הקב"ה צרור את המדינים כי צוררים הם לכם, כלו' שאינם אוהבים אבל הם אויבים בלב ומחמת יראה מראים אהבה ואפי' שרואים שישראל מנאפים עם בנותיהם לא היו מוחים בידם כל זה להראותם אהבה, כמ"ש שלמה שנאה תעורר מדנים ועל כל פשעים תכסה אהבה, והל"ל ואהבה תכסה פשעים כמ"ש שנאה תעורר מדנים, אבל יתכן שכך אמר שהשנאה תעורר מדנים, ועוד תעשה השנאה שעל כל פשעים תכסה באהבה, כלו' מראה כאלו אוהב אותו כדי שיפול בידו להנקם, וכך היתה אהבת המדינים את ישראל היו מראים להם אהבה ובקרבם ישומו ארבם. לכן הודיעו הש"י להם ואמר שצוררים הם ואינם אוהבים, אבל עמלק היה צורר בפרהסיא לכן לא נאמר רק לך והכית את עמלק, וכאן אמר צרור את המדינים והכיתם אותם ר"ל שיכו אותם כשונאים לא כמי שנלחם לשלול ובזה נתישב מה שנתעוררנו בזה, ומ"ש ותבלע אותם ואת קרח שהיה לו להקדים קרח שהוא העיקר אמר כן להראות שקשים מחזיקי ידי עוברי עבירה יותר מהעוברים עצמם, ועוד שקרח היתה מחלוקתו לסבת שררה אבל אלו בלתי שום סבה, ובמה שנאמר פ' מטות ועתה הרגו כל זכר בטף וכל אשה יודעת איש למשכב זכר הרוגו, פרש"י ז"ל למה חזר ואמר הרוגו הפסיק הענין דברי ר' ישמעאל שאם אני קורא הרגו כל זכר בטף וכל אשה יודעת איש וכל הטף בנשים וגו' איני יודע אם להרוג עם הזכרים או להחיות עם הטף לכך נאמר הרוגו עכ"ל. ובאמת יפלא לפי הפשט שלא היה צריך לכתוב הרוגו הראשון רק כל זכר בטף וכל אשה יודעת איש למשכב זכר הרוגו, אבל יתכן לומר שזהו שאמרנו כי מ"ש צרור את המדינים והכיתם אותם ר"ל שיכו אותם מכת אויב לא ככל המלחמות שהכוונה אל השבי והשלל או לקחת ארצם, רק מלחמה כמי שרוצה להנקם כמ"ש נקום נקמת וגו' ולכן אמר פעמים הרוגו, שאם היה אומר הראשון לבד היינו אומרים שיהרגום יחד, לכן הודיע היות הרצון שיהרגו