מעשי השם חלק ב תכט

התורה והוציאו דבר מתוך דבר, כמי שאומר דולה מים מבורות עמוקים כן אמר יזל מים מדליו, ואמר וזרעו במים רבים על החכמות החיצונות, כאלו יאמר שישראל יזל מים מדליו, ר"ל כמו שאמר משה תזל כטל אמרתי, והם יזלו מים מן הדלי שלהם שהיא התורה וזרעו במים רבים שאברהם שהיה התחלת האומה הזאת היתה השגתו במים רבים, ולפי שהזרע הוא התחלה לפירות מפני זה המשיל את אברהם לענין הזרע:

ואומרו ירום מאגג, פירש"י מלך ראשון שלהם יכבוש את אגג מלך עמלק, והרמב"ן כתב שיתכן שהיה כל מלך בעמלק נקרא אגג כי רחוק הוא שיקרא הנביא שם הרשע בטרם נוצר מבטן ע"כ. ולדעתי כל שר גדול היה נקרא אגג שכן במלכות תוגרמ"ה עד היום קוראים לשר גדול מאד אג"א, ואין הכוונה בעמלק שאם הוא בעמלק כבר אח"כ אמר בלעם וירא את עמלק וישא משלו שנראה שעד כאן לא דבר בעמלק, ולכן אמר וירום מאגג מלכו ר"ל שיהיה גדול מאגג, ואומרו ותנשא מלכותו נתנבא על ביאת משיחנו שנאמר בירמיה ואני ה' אהיה להם לאלהים ועבדי דוד נשיא בתוכם אני ה' דברתי, באופן שכל נבואת בלעם היתה על דוד ובשגם תבחר לומר שאגג הוא שם עצם למלך עמלק עם כל זה יתכן שיאמר על דוד כי מסבת אגג שהחיה שאול הגיע המלכות לדוד כמו שנאמר כשהחיה את אגג קרע ה' את ממלכת ישראל מעליך היום ונתנה לרעך הטוב ממך והכוונה באומרו מאגג ר"ל מסבת אגג, ואחר זה אמר אל מוציאם ממצרים כתועפת ראם לו, שבראשונה מה שאמר כתועפת ראם לו שב אל הקב"ה שאם היה שב אליהם, היל"ל כתועפת ראם להם כיון שהתחיל בלשון רבים ואמר מוציאם, אבל כאן אמר מוציאו בלשון יחיד, לכן אומרו כתועפת ראם לו שב אל העם עד השלים דבריו כרע שכב כלו בלשון יחיד על העם, ואמר מי יקימנו נגד בלק שהיה רצונו לגרשם ממולו אמר כרע שכב מי יקימנו. ומה שהפך בלעם ואמר תחלה מברכיך ברוך הפך ממה שאמר יצחק, הוא הטעם לפי שהקב"ה אמר לאברהם ואברכה מברכיך ומקללך ארור, בא יצחק אחר שניתנה לו ברכת אברהם ואמר ליעקב כי אורריך ארור מבלעדי ברכתו, ובהיות כי צריך תחלה להסיר הרעה ואחר לבקש הטובה כמו שנאמר סור מרע ועשה טוב, לכך אמר לו תחלה שאורריו ארור כבר מפי ה' וא"כ לא חלה קללתו כלל, ואח"כ אמר שמברכיו ברוך, אבל בלעם שהיה אומר מפיו של הקב"ה כמו שנאמר שומע אמרי אל, לכך אמר כמו שאמר הברכה לאברהם שאמר תחלה ואברכה מברכיך, כי כן יאות שיאמר הקב"ה שקודם שיזכה לברכה אין מקלליו ארורים, אבל אחר שכבר זכה ונכנס תחת כנפי שכינה ונתברך אח"כ מקללך ארור, וזהו קשר הדברים עם מה שאמר אח"כ נאם שומע אמרי אל שפירושו שלפי שאמר הקב"ה כך, אמר הוא ג"כ, להיותו שומע אמרי אל, ואפשר עוד שבלעם לפי שהיה בדעתו לקלל ואח"כ רצה לברך את עצמו קודם לכך אמר מברכיך ברוך, כדי שיובן מה שיאמר אח"כ ואורריך ארור שתהיה הכוונה מעתה והלאה אחרי הברכה שברכם, והנה הודיע את בלק העתיד ואמר לו על ענין דוד, ולפי שנאמר לא יסור שבט מיהודה קרא את דוד שבט. והנה יפלא שהיה לו לומר וקם שבט בישראל כמו שנאמר ולא קם נביא עוד בישראל כמשה ולא אמר מישראל, אבל הענין הוא שרמז באמרו על דוד כמו שאמרנו שהוא מזרע רות המואביה, ולכן אמר וקם שבט מישראל ומחץ פאתי מואב, שאומרו מישראל ר"ל מקצתו ממואב ומקצתו מישראל

ובאומרו וקרקר כל בני שת, רש"י ז"ל כתב שפירושו כל האומות, וא"כ הוא לא ידעתי למה חזר והזכיר עמלק והקיני, ועוד למה לא יאמר כל בני אדם, והראב"ע כתב בשם יצחקי שהדברים שבים אל עמון ומואב והוא כפול ומלת שת נגזרת מחשופי שת וירמוז אל בנות לוט והרב"ע טען על זה ואמר שאין זה נכון כי השת הוא האחור שהוא נגזר מן השתות יהרסון וא"כ מה ירמוז זה לבנות לוט. ולדעתי הדברים מבוארים שמלת שת פה נגזרת מחשופי שת ואין הרמז לבנות לוט כמו שכתב יצחקי אבל קרא לעמון ומואב בני שת ר"ל בני עבודת השתות שלהם, שעושים בשת שפוערים עצמם אל פעור וסרה טענת הראב"ע

פרשת פנחס

פרק לה

קח את ראשי העם והוקע אותם. פרש"י קח את ראשי העם לשפוט את העובדים, וכן תרגם אונקלוס. אבל יתכן עוד שיאמר שיקח את ראשי העם מאשר חטאו ותעשה בהם דין ושזה כל שאר העם ישמעו וייראו כשיראו שהגדולים שבהם נידונים, ולכך קם זמרי שהיה נשיא כמשרז"ל שבא אצל משה כי היתה כוונתו להעיז ולמרוד בשרירות כאומר נשיא אני ומי יעשה לי דבר, וכבר אמרו רז"ל שנעלמה הלכה מעיני משה ולכך היו בוכים, ודרשו כן ממה שנאמר ענין הבכיה אחר מעשה זמרי. אבל לפי הפשט היו בוכים על החרון אף שהיה בישראל ומה שעשה זמרי יראה ג"כ לפי הפשט שנראה אליו שלא נאסרה ארמית רק כדי שלא ימשך לעבוד ע"א שלה ולאכול מזבחיהן, ולכך הביאה לעיני כל ישראל שכיון שראה שמשה לא אמר הרגו המנאפים רק הנצמדים לבעל פעור הורה היתר זה, ולא ידע שקנאים פוגעים בו אע"פ שאין ב"ד הורגין אותו והנה כאן ובמעשה קרח נאמר ויהיו המתים במגפה כ"ד אלף, אמנם כאשר מנה דוד את ישראל נאמר וימת וגו' שבעים אלף, והטעם