מעשי השם חלק ב תכח

הכתובים הללו והעדר סדורם וקושי הבנתם, אמנם לדעתי היתה כוונת דוד אז בהיותו מסדר המזמור הזה לומר כי העון אשר לא יהיה בו מן המרי או חלול ה' תקל המחילה מאתו ית', ואומרנו שאין בו מרי רצוננו לומר שלא נכנס בו רוח אפיקורסות כמו שארז"ל שהעובר עבירה נכנס בו רוח אפיקורוסות, ועל זאת הכוונה אמרו הרהורי עבירה קשים מעבירה, וא"כ אם תקפו לאדם יצרו לחטוא מבלתי שיכנס בו רוח אפיקורסות ומבלתי שיהיה בו חלול ה' תקל הסליחה, ועל זו הכוונה אמר דוד אשרי נשוי פשע כסוי חטאה שנמחל לו העון ולא נתחלל ש"ש על ידו, וביאר הדברים מאד ואמר אשרי אדם לא יחשוב ה' לו עון, ר"ל שלא יחשוב הקב"ה אותו עון לו לעצמו ית' שיחשבהו חלול ה', והתנה תנאי שני שלא נכנס בו רוח אפיקורסות, וזה אומרו ואין ברוחו רמיה, וכמרגיש סתירה בדבריו שהוא אמר אשרי כסוי חטאה והנה הוא בעצמו גילה חטאו וכתב בזמירותיו את חטאו עם בת שבע, לישב סתירת דבריו אמר להתנצלות שהיה מוכרח לגלות חטאו, ואמר כי בהיותו מבקש מאתו יתב' סליחה על העון ההוא לא היה אפשר לו להחריש ולכסות הפשע, הנה היה מוכרח לשאוג שאגה וצעקה לבד מבלתי חתוך דברים, כי על כן יאמר שאגה בב"ח בלתי מדברים, ועל כן אמר כי החרשתי בלו עצמי כל היום, כאומר אם הייתי מחריש מן העון היו בלים עצמי בשאגה, ונתן טעם לדבריו שהיה מוכרח לגלות החטא או לשאוג, מפני שתכבד ידו עליו מצד החטא ויגבר עליו היובש המסבב הדאגה, ועליה אמר בחרבוני קיץ סלה. והשלים הביאור לומר שעל כן הוכרח לגלות עונו וזה אומרו חטאתי אודיעך ועוני לא כסיתי, וכאומר הנה החטא הזה של בת שבע לא היה בו חלול ה' כי נעשה בסתר כמו שאמר לו הנביא אתה עשית בסתר וגם לא היה בו ח"ו אפיקורסות, ועם כל זה מפני יראתו הוכרח לגלות, ולא היה צורך לגלות לפי שכבר הקב"ה מחל לו, וכמתרחט על שגילה חטאו אמר כסוי חטאה, כאומר הלואי לא הייתי מגלה כיון שכבר הקב"ה מחל, והוא אומרו אמרתי אודה עלי פשעי לה' ואתה נשאת וגו' ואחר שהשלים לומר כוונתו כאשר אמרנו לענינו ראשון שהחטא שאין בו הרהורים ולא רוח אפיקורסות תקל הסליחה, וזה אומרו על זאת יתפלל כלומר מפני זה שעיקר העון הם ההרהורים לאפיקורסות אין ראוי לחסיד שיתפלל רק לשטף מים רבים שהוא כנוי אל האפיקורסות שאליו לא יגיעו כי שאר החטאות תקל סליחתם. וכן אמר ישאו נהרות דכים מקולות מים רבים אדירים משברי ים אדיר במרום ה' עדותיך נאמנו מאד וגו'. שהיתה אמנם כוונתו לומר שהנהרות שהם כינוי לאלהיות ישאו דכים מפני קול הפילוסופים שמכחישים ההשגה ואומרים אדיר במרום, כלומר אינו משגיח כלל בשפלים, אבל עדותיו של הקב"ה בתורה נאמנו שהוא משגיח. ואמר לביתך נאוה קדש שהוא בית המקדש, על דרך שנאמר והיו עיני שם. עוד אמר בהדיא סי' י"ח ישלח ממרום יקחני ימשני ממים רבים, שגם שם מבוארים הדברים היות פירוש המים ההם על דרך זה, שהיה מתפלל שימשהו מהם. עוד אמר סימן ע"ז דברים נאים מאד קול רעמך בגלגל האירו ברקים תבל רגזה ותרעש הארץ, שהדבר מבואר היותו מדבר על פרסום האלהות באומרו האירו ברקים תבל, ויהיה נכון מאד עם מה שכתב הרמב"ם ס' המורה, שהמשיל ואמר שהעיון באלהיות הוא כמי שהבריק עליו ברק אחר ברק עד ששב להאיר כיום, א"כ זה אמר האירו ברקיו תבל, ואחר זה אמר בים דרכך ר"ל בים חכמת האלהות שעליה נאמר רחבה מני ים, ואמר עוד ושבילך במים רבים שהוא משל נאה אל מה שאמרנו שהטבעיות הם עזר למצא שבילי האלהיות וביאר ביאור רב שבחכמות ההם לא יודע ענין האלהות ומדותיו בהשגחה וביכולת ית' ועל כן אמר ועקבותיך לא נודעו, ובענין זה אמר חבקוק דרכת בים סוסיך חמר מים רבים:

ונשוב לדברי דוד שהשלים המאמר קשור מאד, שלא יתכן לדעת מדותיו ית' ע"י הטבעיות רק החיה אותנו בתורה ע"י משה ואהרן, והוא אומרו נחית כצאן עמך ביד משה ואהרן. עוד אמר דוד על ענין זה פצני והצילני ממים רבים מיד בני נכר, וביאר בהדיא שאין הכוונה שיצילהו מבני נכר האויבים אבל מן הפילוסופים באמונתם הרעה, שכן השלים אשר פיהם דבר שוא, ושלמה אמר כאשר גם הוא דבר באלהות מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה, וכן יחזקאל אמר לו הש"י על האמונות הרעות שהיו אז בישראל, חוד חידה ומשול משל, והשלים באומרו אל מים רבים היא שתולה וגו' הלא את שרשיה ינתק, שהם שרשיהם של הפילוסופים, עוד אמר ישעיה כשאון מים כבירים לאומים כשאון מים רבים, והשלים מאמרו לעת ערב והנה בלהה, הנה נתבאר לך שהחכמות חיצוניות קראום מים רבים:

ונשוב לענין בלעם בברכה שלישית שאמר בה כנחלים נטיו כגנות עלי נהר כאהלים נטע ה' כארזים עלי מים, יזל מים מדליו וזרעו במים רבים וירום מאגג מלכו ותנשא מלכותו, כי נראים דברי משלו זה נבוכים שקודם המשילם לנחלים ואח"כ לגנות על הנהרים ואח"כ כאהלים ואח"כ כארזים עלי מים, אבל ידמה שנתנבא על כל מה שיקרה לישראל עד ביאת משיחנו שמתחלתם היו נעים ונדים, עד שבאו אל המנוחה בבנין בית ראשון ושני ואח"כ נתגדלה התורה במשנה ובחתימת הש"ס. והנה על הזמן שהיו נעים ונדים אמר כנחלים נטיו, שהנחל נוטה לכאן ולכאן, ואחר שבאו אל המנוחה בבנין ב"ה אמר כגנות עלי נהר, שאמר כגנות על השני בתים, ועל דורות המשנה והש"ס אמר כאהלים נטע ה' כארזים עלי מים, שהגדילו