מעשי השם חלק ב תכה

עם מה שנאמר ולא אבה ה' אלהיך לשמוע אל בלעם ויהפוך לך ה' אלהיך את הקללה לברכה כי אהבך ה' אלהיך, כי בודאי יפלא בכתוב הזה כי דבר פשוט הוא שלאהבתם הפך הקללה לא לשנאתם וכל הטובות שעשה להם לאהבתם עשה, אבל יובן כי בלק שאמר כן לבלעם לא אמר כן רק בחכמה עצומה, וכבר ידע שבלעם עשה כל יכלתו ולא היה לו כעס עמו כלל, אבל כאשר ראה שבמעשה הזה שקרא לבלעם לא נעשתה עצתו ובירך אותם, חרה לו ששמעו ה כל שרי מואב וזקני מדין, וראה והכיר ברעה שגרם לעצמו שהניא לבב שריו ונמס לבם בקרבם, וכדי לתקן קצת מזה אמר לבלעם שהוא אומר שקר במה שאומר שהקב"ה אוהב את ישראל, וכבר לא יוכל להכחיש החוש כי למה ימנע בלעם מלהרויח אותו ההון שנדר לו אלא ודאי שהקב"ה אינו רוצה שיקלל ולא יכול בלק להכחיש זה, אבל בחכמה כדי לחזק לב השרים הפך טעם הדברים ואמר שמה שהוא אומר שהקב"ה אינו רוצה שיקבל את ישראל אמת הוא אבל מה שהוא אומר שלאהבתו את ישראל לא רצה שיקללם זה שקר, כי מה שלא רצה הקב"ה שיקללם הוא משנאתו את בלעם כדי שלא ימשך לו הכבוד המופלג והעושר שנדר לו בלק, וזה אומרו אמרתי כבד אכבדך והנה מנעך ה' מכבוד, כלומר אלו לא אמרתי אני לכבד אותך כבר היה מרוצה שיקללו ישראל, והכפיל לומר כבד אכבדך ברצותו לומר שכבר שלח לומר אליו שבשגם לא יקלל שאפי' הכי יכבד אותו, אבל יקלל בין קללה בשם עצמו ובין קללה בבקשה מהש"י יכבד אותו כפליים, אחת בשביל הקריאה ואחת בשביל הקללה, ועתה שלא קלל אבל שבירך אותם אמר הנה איני מחוייב לך אפילו כבוד אחד, וזה אומרו לקוב אויבי לקחתיך כלומר א"כ איני חייב לך דבר בעד הקריאה והלקיחה שלקחתיך, וזה אמר אני אמרתי כבד אכבדך פעמים וה' מנעך אפי' מכבוד אחד, ואמר כן בלק שאם יאמר בלעם שהקב"ה אוהב ודאי את ישראל ולא מנע הקללה משנאתו אותו, שאם לא היה אוהבם למה רצה שיברכם והיה מספיק שמנע אותו מלקללם לשנאתו אותו שלא יכבד כמו שאמר לו בלק אבל שיכריחנו לברך יורה שמפני אהבתו לישראל רצה כן, לכך הקדים בלק טענתו ואמר שגם מה שהכריחו הש"י לברך את ישראל אינו לאהבתו אותם רק לשנאתו את בלעם כדי שלא יתכבד אפילו כבוד אחד, שאם לא היה מקלל ולא מברך כבר היה חייב לו כבוד אחד מפני שבא אליו בקריאתו, וזהו שהעידה התורה ואמרה ויהפוך ה' אלהיך לך את הקללה לברכה כי אהבך, כאלו ואמר כי שקר אנה בלק לומר שעשיתי כן משנאתי את בלעם, וגם בכתוב ההוא ביאר שכל מה שעשה והשתדל הקב"ה שלא יקלל בלעם לא היה מפני היות קללתו מזקת כלל לעם ברוכי ה', אבל לפרסם לעמים אהבתו אליהם שלא סר צלו מעליהם, ואפי' שחטא לו אהבתו דבקה בהם, וזה אומרו ויהפוך ה' וגו' כי אהבך, וכאשר אמר בלק לבלעם כי מה שלא רצה הש"י לקלל את ישראל הוא לשנאתו את בלעם שלא יקבל ממנו העושר והכבוד שנדר לו השיב לו בלעם על נכון שזה א"א שהרי כשבאו מלאכיו אליו בראשונה השיב להם שאינו יכול לעשות דבר בלתי ה', ולכך לא אמר אל שריך שהראשונה נקראים מלאכים, וזה אומרו שאף בפעם הראשונה לא אמר לו עדיין שיכבד אותו ולא שיתן לו דבר רק ע"י השרים השניים, והלא גם אז לא רצה ה' שאקלל א"כ לאהבתו אותם הוא ולא לשנאתו אותי, ולכך לא אמר לו בלעם הלא דברתי אליך כמו שאמר בפעם השניה אבל אמר הלא אמרתי למלאכיך קודם שנדר לכבדו כדי לסלק טענת בלק:

ומה שנאמר לכה איעצך, לדעתי בחנם נדחקו רש"י והרמב"ן ז"ל, כי לדעתי היו הדברים על נכון, שבלעם כך אמר לבלק הנה אתה ירא מפניהם עתה בזמן הזה כמו שאמר עתה ילחכו הקהל את כל סביבותינו הנה איעצך שתכשילם כדי שמה שיש להם לעשות לעמך לא יעשו אותו עד אחרית הימים ושלום יהיה בימיך, וזה אומרו לכה איעצך אשר יעשה העם הזה לעמך לא תתקיים עתה הגזרה רק באחרית הימים ועתה לא יזיקו לך ותגרשנו, כמו שהיה שאחר שחטאו בזימה ונכשלו בפעור הלכו משם, שהם היו בשטים בערבות מואב וחזרו שלשה מסעות לאחור כאשר נתבאר בפ' מסעי שהם היו בהר העברים ומהר העברים באו אל ערבות מואב ומערבות מואב באו בשטים ושם היה ענין פעור, וחזרו לאחור בהר העברים ששם מת משה כמו שנאמר עלה אל הר העברים, הרי א"כ הועילה עצת בלעם לגרש ישראל שהיו שם ממולו. והעצה הזאת בפירוש בכתוב נאמרה לדעתי, שכאשר היו בלק ובלעם באותו הסברא שהקב"ה הוא בכעס ובפנים של זעם עם ישראל מפני ראותם הנחשים השרפים שנשכום ובא בלעם לקלל והקב"ה אמר לו לברך, תכף נשא משלו ואמר מה אקוב לא קבה אל ומה אזעום לא זעם ה', כלומר טעינו בחשבוננו שאין הקב"ה בכעס עמהם. ועתה יבא ישוב סדר המקראות וקישורם בברכות הללו כי כל דברי בלעם היו להזכיר את בלק שיכשילם ואינו צריך לקללה גדולה מזו, והקב"ה צוהו שלא ידבר רע על ישראל, אבל בערמתו של בלעם היה אומרו לא זעם ה' כאלו נתן טעם לדבריו ואמר תדע למה זעם ה' בשביל שלבדד ישכון ובגוים לא יתחשב, כלומר אינם מתערבין עם הגוים להתחתן בהם, כלומר אם היו מתערבים היה זועם עליהם וזה הבין בלק תכף דבריו והפקיר בנות מואב, וזהו שנאמר הן הנה היו וגו' למסר מעל בדבר בלעם, לא אמר בעצת בלעם כי בדברו הבין בלק, וגם פה כשאמר לו איעצך סתם הדברים מפני יראתו אבל רמז לו אל הדבר שאמר לו קודם לכן ועל זה אמר לו