מעשי השם חלק ב תכד

שעל כן אמר הכתוב שבלק היה מלך בעת ההיא לא קודם ושעל כן לא נתיירא רק מהרבוי, עם כל זה שלא היה מלך היאך אפשר שלא שמע כלל מכל הנסים ההם, ובפרט שכבר אמר הנה עם יצא ממצרים, וא"כ היאך יחשוב לקללם שהקב"ה יסכים עמו עד שאמר אולי יישר בעיני האלהים וקבתו לי משם: ספק ב' מה היה ענין השטות המופלג הזה שחשב שבהשתנות המקום ישתנה רצונו ית' עד שיתרצה שיקלל משם: ספק ג' מה ענין שאמר בלעם כי לא נחש ביעקב ולא קסם בישראל ובראשונה לא אמר כן: ספק ד' מה זה שבלק בפעם השנייה אמר וקבנו לי משם, כאילו אין לו ספק בזה, ובפעם השלישית אמר אולי יישר בעיני האלהים: ספק ה' לדעת מה ענין כל ההשתדלות שעשה הש"י שבלעם לא יקלל, ומה תוכל להזיק קללת היתוש ההוא כיון שהעם ברוך מפיו של הקב"ה: ספק ו' אומרו לו אמרתי כבד אכבדך והנה מנעך ה' מכבוד, כי מה היתה כוונת בלק באומרו לו כן ומה יועיל בזה. ועוד אחרי שראה שבא אליו והשתדל כל ההשתדלות ההוא בבנין אותם המזבחות והקרבת הקרבנות וכבר הודיעו שא"א לו לעשות דבר בלתי רשות ה', א"כ לא היה ראוי לכעוס עליו וכ"ש אחר שנתן לו עצה שיכשילם הרי ודאי עשה כל מה שבכחו

ספק ז' שבברכה השנית אמר לו הלא דברתי אליך לאמר כל אשר דבר ה' אותו אעשה, וכאן בשלישית אמר לו הלא גם אל מלאכיך אשר שלחת אלי דברתי לאמר שכיון שאליו בעצמו אמר כן מה הוסיף עתה באמור לו גם אל מלאכיך וכו', ומה תוספת התראה היתה למלאכיו ממה שהיתה לו בעצמו: ספק ח' ומה שנאמר לכה איעצך, ולא ראינו עצה בדבריו. וכבר נדחק רש"י ז"ל ואמר לכה איעצך מה לך לעשות ומה היא העצה אלהיהם של אלו שונא זימה הוא כדאיתא בחלק, תדע שבלעם השיא עצה זו להכשילם בזימה, שהרי נאמר הן הנה היו לבני ישראל בדבר בלעם, אשר יעשה העם הזה לעמך מקרא קצר הוא זה איעצך להכשילם ואומר לך מה שהם עתידים להרע למואב באחרית הימים עכ"ל רש"י ז"ל. והרמב"ן כתב וז"ל והנכון בעיני שיאמר אגיד לך העצה אשר יעץ האלהים אשר יעשה העם הזה לעמך עכ"ל. ובאמת הפירושים הללו לא ירוו את הצמא לצמאים לפשט הכתוב וישובו: ספק ט' אומרו ולא הלך כפעם בפעם לקראת נחשים ואנחנו לא ראינו שסיפר כלל שהלך לקראת נחשים

ספק י' ישוב כל המקראות בברכות הללו וקישורם זה עם זה שנראים בלתי מסודרים, ועוד למה הכפיל לומר אל מוציאם ממצרים כתועפות ראם לו: ספק י"א למה היפך בלעם ואמר מברכיך ברוך ואורריך ארור הפך ממה שאמר יצחק ששם נאמר אורריך ארור ומברכיך ברוך

אמנם לדעתי יתכן לומר בהיתר כל הספקות שבלק לא נעלם כלל ממנו כל הנפלאות שעשה הש"י עם ישראל וכי הוציאם ממצרים וקריעת י"ס וכ"ש בלעם שהיה יודע הכל, אמנם כי כן ידעו ג"כ מה שאירע להם שבאו עד סמוך לארץ וחזרו לאחוריהם, ושהכנעני והעמלקי הכום ורדפום עד חרמה כאשר הפצירו לעלות, וכן שמתו רבים בנשיכת הנחש, ולכך נתאמת אצלם שאינם נושאים חן בעיני ה' אבל שהם מאוסים בעיניו וכן היו ככל האומות וסר מעליהם הפחד והרעדה שהיתה עליהם מקריעת י"ס, ולכך נא' פה וירא בלק את כל אשר עשה ישראל לאמורי, באמרו שישראל נצחם לא בהשגחה אלהית, ולכן לא אמר שראה קריעת י"ס ומלחמת עמלק, שכבר נתאמת אצלם שסר צלו של הש"י מעליהם. ועל זה ביאר הכתוב שלא היתה יראתו מפניהם רק להיותם רבים כמו שנאמר כי רב הוא, ועל כן נכנס בענין זה אולי תועיל קללת בלעם כיון שאינם מושגחים מאתו ית'. והנה כאשר ראה בפעם הראשונה שלא הצליח מעשה שטן, אמר ודאי אין כעסו של הש"י לכלות את כלם ואפשר שלא הכעיסוהו רק קצתן, ויתכן ודאי שבלק עשה ע"י הנחשים שלו ומצא שבאותו הקצה הנראה משדה צופים הם אותם שהכעיסו הש"י, ולכן בברכה שניה אמר בלעם לא נחש ביעקב ולא קסם בישראל ולא אמר כן בראשונה, והיה אומרו לא נחש כאילו יאמר לו טעית בחשבונך בנחושים ובקסמים שלך שאתה מנחש שבאותו הצד יאות לקלל, שאין הנחושים מועילים בעם הזה. והעד הנאמן שבלק עשה ניחוש שבפעם השלישית אמר בלק אולי יישר בעיני האלהים אבל בשניה לא נסתפק אבל אמר וקבנו לי משם, שמזה נראה שאחר שאמר לו בלעם שלא יועילו הנחשים בעם הזה אמר בלתי נחושים אולי יישר בעיני האלהים, כאומר אולי דרך מקרה יהיה באותו הקצה אותם שהכעיסוהו: אמנם כל ההשתדלות שעשה הקב"ה שבלעם לא יקלל אבל שיברכם, היה מפני שכבר היה מוסכם בין כל העמים שהיו שנואים למקום מכל הסבות והטעמים שאמרנו, שראו שבאו עד הארץ וחזרו לאחור ושרדפם עד חרמה, גם ידע ענין הנחשים השרפים שנשכום, שעל כן הסמיך הכתוב ענין בלק אל הענין ההוא, והיה כאלו יאמר שאחר שידע, בלק ענין הנחשים שנשכום שהש"י הוא שונא להם, ולכך לא נתיירא רק מרבויים, ולכך רצה הקב"ה להראות שאפילו שהוא מיסר אותם כאשר ייסר איש את בנו, אבל שאהבתו דבקה בהם וברצותו לפרסם זה עשה כל ההשתדלות הזה. וכבר רלב"ג טען טענה זאת וביקש לו חשבונות רבות ולדעתי זהו הנכון

ואמנם מה שאמר בלק לבלעם אמרתי כבד אכבדך והנה מנעך ה' מכבוד, יובן זה