מעשי השם חלק ב תכג

פירש רש"י נגד השבעה מזבחות שבנו אברהם יצחק ויעקב, אבל לפי הפשט יראה שלא עשה בלעם דבר רק במצותו ית'. ובזה יאות מאד ראותנו שאמר לו הקב"ה ב"פ הדבר אשר אדבר אליך ולמה הוכפלו הדברים. ועוד שבראשונה אמר לו אשר אדבר וגו' אותו תעשה ובשנית אמר אותו תדבר. אמנם היתה כוונת הכתוב במה שבפעם הראשונה א"ל אך הדבר אשר אדבר אליך תעשה, רמז לקרבנות ולמזבחות שעשה, ובאחרונה שאמר תדבר רמז לו על הברכות והקב"ה צוה לו לעשות כן, ובא האות שכן נאמר את שבעה המזבחות ערכתי, ומי אמר לו שיערוך, אבל ודאי ר"ל שצויתני, ולטובת ישראל צוה לו כך, שנגד כ"א מזבחות שבנה נתברכו ישראל כ"א ברכות מפי בלעם כמו שתמצא מנינם כ"א בדקדוק, וכן תמצא שנאמר ליחזקאל שיקריבו שבעה פרים ושבעה אלים, וכן נאמר באיוב. והראב"ע כתב בסוד השביעיות האלה והוא סוד. אבל על דרך הפשט יתכן לישב במ"ש ויספתי ליסרה אתכם שבע על חטאתיכם, שהחטא יש לו שבעה דרכים שבהם ישתדל למנוע התשובה, וכבר רמזתי מענין זה ח"א מחבורי זה פ"ק שעל זה נאמר שבעתים יוקם קין, וכן שבע תועבות בלבו, וכנגד אלו גזרה חכמתו ית' כפרתם בשבע וצוה לו על פר ואיל, שכל מה שהפר מזכיר מעשה העגל האיל בצדו מזכיר העקדה. והשבעה דרכים שהיצר הרע משיב על כלם הם אלו, שהאדם יתכן להיות נמנע מן החטא לשבעה טעמים. א שאין תועלת לגוף מרוב האכילה והמשגל. ב שאדרבה ימצא לו נזק לגוף מהם. ג עונש המיועד מאתו ית' בעוה"ז שאין ספק וברור מאד לכל ואפי' לחוטא שאין לו תועלת לעוה"ב מן החטא. ה הפסד השכר הנצחי. ו העונש הנצחי. ז היותו עושה נגד רצון בוראו דרך אהבה וכנגד כל אלה הז' נלחם היצר הרע ומנצח, ועל כן אמרו ז"ל שבע שמות נקרא היצר הרע, שמה תועלת יש לנו בדעתנו מספר שמותיו של יצר הרע. אבל כבר ידוע שהשם יורה על תואר וכפי מספר התוארים יהיו השמות כשארז"ל יתרו שיתר פרשה, חובב שחבב וכו' והנה נגד כ"א מזבחות, נתברכו ישראל כ"א ברכות, בפעם ראשונה שלשה. ובשנייה ששה. ובשלישית י"ב דהיינו י"ב פסוקים. שעם היות שבלק ספק את כפיו והפסיק, עם כל זה בלעם השלימם, באופן שנתברכו ישראל כ"א ברכות. א מה אקוב. ב מראש. ג מי מנה. ד לא איש אל. ה הנה ברך. ו לא הביט. ז אל הוציאם. ח כי לא נחש. ט הן עם כלביא. י מה טובו. יא כנחלים נטיו. יב יזל מים. יג אל מוציאו. יד כרע שכב. טו אראנו ולא עתה. טז והיה אדום. יז וירד מיעקב. יח וירא את עמלק. יט וירא את הקיני. כ כי אם יהיה לבער קין. כא וצים מיד כתים. וראה והבט מעשה ה' כי נורא הוא, שבפעם ראשון בירך בג' ברכות, הפציר לקלל הכפיל הברכות ובירך ששה הפציר עוד לקלל הכפיל הששה ובירך י"ב, וגדולים מעשי ה' שהיו כ"א ברכות נגד כ"א מזבחות שבנה:

ובמ"ש וישם ה' דבר בפי בלעם כתב הרמב"ן יש מפרשים כי לא ידע בלעם בדברים אך ה' מלא אותו דברים ואמר לו שוב אל בלק וכה תדבר כי יצאו הדברים מפיך, ואולי כן דעת רז"ל שאמרו עיקם את פיו ועקמו כאדם שקובע מסמר בלוח ר' אליעזר אומר מלאך היה מדבר. ואינו נכון בעיני בעבור אומרו שומע אמרי אל ואמר מחזה שדי יחזה, אבל טעם וישם הלמוד שלמדו הדברים עכ"ל, ועל פי דרכם יהיה יותר נכון לומר שבלק ובלעם היו בעצה אחת, שאם הקב"ה לא ירצה שיקללם או ירצה שיברכם שלא יגלה בלעם הדבר רק לבלק לבדו, כי כן נאמר ודבר מה יראני והגדתי לך, וכן בפעם שנייה אמר בלק מה דבר ה' אבל הקב"ה הפיל עליו רתת ורעדה כמנהג למתנבאים, ולא הוסר ממנו הרתת והתרדמה עד שדבר לבלק כל הדברים ששם בפיו לפני שרי מואב, וזה הוא שנא' והוא נצב על עולתו הוא וכל שרי מואב, ולכך אמר שומע אמרי אל אשר מחזה שדי יחזה נופל וגלוי עינים שהיה ברתת ההוא. אמנם לדעתי אין בפשט הכתוב שיורה שממש אלו הדברים שדבר בלעם הם ששם הקב"ה בפיו, שא"כ לא יתכן לומר וישא משלו כי אין זה משלו אבל הוא של הש"י, אבל יתכן שהקב"ה היה מודיעו שלא יקלל אבל שיברך והוא היה ממשל משלים מסכימים לכוונת הש"י, והעד שבפעם הג' לא נאמר שדבר הקב"ה עמו והוא המשיל משל מעצמו בשביל שכבר נתאמת אצלו שרצון הקב"ה הוא לברכם, כמו שנא' בהדיא וירא בלעם כי טוב בעיני ה' לברך, ובשני פעמים הראשונים נמלך אם טוב לברך ולכך נאמר וישם ה' דבר בפי בלעם ולא אמר דברים, כי לא היה אומר לו הקב"ה אליו רק אופן הברכה על איזה דבר יברכם, כי בברכה ראשונה אמר לו שיברכם על רבוי מספרם, וברכה שנייה אמר לו שיברכם על התוקף והגבורה כמו שנאמר כתועפות ראם לו, והוסיף ברכה שלישית לענין המלכות ואמר וירום מאגג מלכו ותנשא מלכותו, כי בלק לא נתיירא רק על הרבוי כמו שנאמר כי רב הוא, ולכן היתה ברכה ראשונה על הרבוי שירבו נגד כוונתו ממש, וכשחזר והפציר בירך אותם על הצלחתם ברוממות המלכות, כי לענין התחדש נצחון אין כאן ברכה אחרת רק רבוי וגבורה ומלך מצליח:

ועתה טרם נבא לביאור כל דברי הפרשה הזאת נתעורר בספקות הנאותות להתעורר בהם:

ספק א' הענין בכללות נראה משונה מאד שאין ספק שבלק אפילו שלא היה מלך מאז לא יתכן לומר שנעלם ממנו כל הנסים והנפלאות כלם שעשה הקב"ה עמהם ובפרט בקריעת י"ס כמ"ש אילי מואב יאחזמו רעד, ועם היות שאמרנו