מעשי השם חלק ב תכ

דבר צריך מאד אל הענין אשר אנחנו בו וזכרהו שכתוב ח"ב פרק מ"ו וז"ל הכל הוא במראה הנבואה לא שהם פועלים נמצאים הנראים עכ"ל. אמנם לא הוצרך הרמב"ם ז"ל לתת טעם למה תהיה הנבואה או המראה ע"י האיום ובטול החושים ההוא לרוב פשיטותו אצלו, עם היות שהטעם שאמר לך גם הוא מובן מבין ריסי דבריו, והוא הטעם כי להיות האיש מתמיד במורגלות אליו לא יירא ולא ירתת מהם, וכאשר יגיע אליו דבר בלתי מורגל אצלו תמשך אליו פחד ורעדה עצומה עד שקצתם ימות, וקצתם ישתגעו מזה, ואמנם רצה הקב"ה להשפיע הנבואה אל בני האדם ולשלוח להם שליח שיריץ דבריו אליהם כמו ששאלו באמרם אל ידבר עמנו אלהים, וראתה החכמה האלהית היות באדם החושים וגם היות השכל בו אשר מן החושים ומן השכל יולד לו כח משכיל להבדיל בין המורגל אצלו ובלתי מורגל אצלו ויבדיל בין האפשר והרחוק, והנה שידבר עמו ה' או מלאך הוא מהבלתי מורגלות כמו שאמרו דור דעה ועל ידבר עמנו אלהים פן נמות, הנה החכמה האלהית קודם שרות על הנביא מראה בנבואה שלח עליו אותו האיום והרתת שיבטל אותו הכח הנולד מן החושים והשכל אשר בו יבדיל מן המורגל והבלתי מורגל ואז לא ירחיק דבר המלאך אליו או הש"י בעצמו ולא ירחיק היות שם איפה בין השמים והארץ וכדומה לזה, ולפי זה אמרו ז"ל שהחלום חלק מן הנבואה, שגם האדם בשינה בחלום יתבטל ממנו זה הכח עד שאינו מרחיק היותו מעופף בשמים כשאר עופות ולא יהיה פלא בעיניו, והוא הטעם מפני שע"י תרדמת החושים יתבטל הכח המבדיל ההוא ולא יפחד מהבלתי מורגל אצלו אבל יחשבהו מורגל, ולפיכך ישלח הש"י לנביא טרם בוא עליו הנבואה אותו האיום כדי לבטל הכח הזה, והחושים והשכל יעמדו וישקטו מפעולתם וישמע דברי ה' או המלאך ויבין דבר מתוך דבר ולא יפחד ולא יבא למות כי לא ירחיק ולא יהיה פלא בעיניו כל אשר יראה, והנביאים אשר באו אחרי משה ג"כ היה להם ביטול הכח הזה:

אמנם אקדים לך והבין זה שאין ראוי לנו להאמין שיש בתורת משה בכל מה שהוזכר בה דבר שלא היה בפועל כמו שנכתב, וזהו ההבדל שבין הנבואות שהוזכרו בתורה ובין הנבואות שהוזכרו בנביאים, שלא נאמר בתורת אמת דבר שלא היה בפועל, אמנם בשאר נביאים יש מהם שהיו בפועל מה שראו, ויש מהם שראה ונדמה להם דבר למשל שלא היה כלל בפועל, וזה שנאמר וביד הנביאים אדמה כמו שהביא הרמב"ם מקצתם שם פ' מ"ו שכב על צדך השמאלי וחתור בקיר והדומה להם, ודוק ותשכח שלא הביא הרמב"ם ז"ל בפרק ההוא שום אחד ממראות הנבואה שהוזכרו בתורה אבל במראות הנבואות שנאמרו בנביאים, וגם שם לא אמר שלא היו בפועל רק בראותו הכרח בהם כמ"ש והעברת על ראשך ועל זקנך שזה היה מצוה במרי שהיה כהן גדול וחייב שני לאוין על כל פאה, הרי לך בהדיא שלא אמר הרמב"ם ז"ל שלא היו בפועל רק באותם שהזכיר פרק מ"ו וכדומה להם ואין ספק שגם שם כדי שיבינו הענין המדומה להם והנמשל ממנו היה ג"כ מחוייב שיתבטל מהם אותו הכח המבדיל בין המורגל והבלתי מורגל, שאם לא היה מתבטל הנה בראותם דבר בלתי מורגל אפשר היו מתים או לפחות מגודל פחדם ודאי היו מתבלבלים עד שלא היה אפשר להם להבין המראה והדמיון והנמשל מהם והבן גם זה:

עוד אומר לך ההבדל במדרגות לא במדרגות הנבואה בפרט שהביאו הרמב"ם, שאינם לענין חבורנו זה אשר יעדנו בו אבל כוונתנו באמרו מדרגות הוא בענין בטול הכח הזה אשר אמרנו, ונאמר לך כי החלום יש ממנו כלו שוא שעליהם נאמר החלומות שוא ידברו שאינם מורים ענין רק לפי האדם שיעלו אל המוח ממה שיאכל וישתה וממה שיתעסקו המחשבות בהקיץ באותו הזמן, ויש חלק שני והוא יורה על דבר אמתי כחלומו של שר המשקים והאופים ופרעה ונבוכדנאצר והדומה להם, וחלק ג' והוא חלום נבואיי אשר עליו נאמר בחלום אדבר בו, אלו הם ג' מדרגות. והנה בכל המדרגות יתבטל ודאי אותו הכח המבדיל אשר זכרנו, אמנם במדרגה ראשונה גם החושים השמע וכ"ש הראות וגם הטעם והריח ומשום יתבטלו עד שאם תגע אותו אם לא בנגיפה, וכ"ש אם תשים בצדו ריח רע שלא יריח או תשים בפיו דבר מה שלא ירגיש אם לא ברבוי לתנועת בית הבליעה, ולא ישמע אם לא בקול חזק מאד. אמנם החלק השני והוא שיוגד לו על פי משל דבר עתיד או נסתר בשגם אינו נבואיי יהיה יותר קל להקיצו מהמדרגה הראשונה, ובשביל זה ישאר החלום ההוא בזכרונו כפי מה שראהו, לפי שאין התושים כל כך בטלים כמו במדרגה ראשונה, עד שלפעמים ימצא חולם שדעתו מיושבת עליו וחוש השמע שבו חזק, עד שמדברים לו האנשים ושואלים ממנו והוא משיב כענין, גם לפעמים קמים בפועל ממטתם והם ישנים והולכים ומדליקים נר ועושים מה שהיה מחשבתם לעשות או ללכת לאיזה מקום הולכים והם ישנים, אמנם המדרגה שלישית שהוא החלום הנבואיי הנה כל חושיהם חזקים זולתו הראות, ויהיה בו בטול הכח ההוא המבדיל בין האפשר קרוב והרחוק אשר זכרנוהו, אבל מה שנקרא מראה הנבואה גם חוש הראות לא יתבטל כי הוא ביקיצה, וכ"ש חוש השמע ושאר החושים אין בו רק אותו האיום והרתת המביא בטול אל הכח המבדיל המורגל מן הבלתי מורגל ובין האפשר והרחוק, באופן שהחושים כלם לא יתפרדו כלל מן הדבר הנראה או הנשמע להם במראה הנבואה ההיא, והוא נחקק בכח הזוכר שלהם ומתעוררים כל חושיו בדבר ההוא להבין דבר מתוך דבר על