מעשי השם חלק ב תיט

ואדרבה ראוי לנו ללמוד ולקבל ממי שקדם לנו, שכשם שהוא לא רצה בקצת לקבל ממי שקדם לו ובקצתו בחר ואשר לא בחר הרחיקו מעליו, כן נאות אלינו לעשות כדבריהם. ואין ספק שלא אחד מהם שהיתה כוונתו בהיותו מחבר ספר לומר לכל הבאים קבלו דעתי, אבל כוונתו היתה ודאי הודעת דעתו לבד, כדי שהבאים אחריו יראו וכן יבחרו להם, כי ע"י קבוץ רוב הדעות הנפרדות יבחן האמת. וכן כוונתנו גם אנחנו ולכך נאמר אמת מארץ תצמח. ואחרי נתאמת אלינו שכן היתה כוונת הקודמים לנו יאות לנו להשלים כוונתם ולחקור עד מקום שיד שכלנו מגעת. ובשגם בהיותנו חוקרים ודורשים בסתרי התורה ובאהבתה נשגה כמו שנא' שגיאות מי יבין לא לחטאת יחשב כאשר כוונתנו לשם שמים, אבל אשמים אנחנו כאשר נתרשל מלחקור בסתרי תורתנו באמרנו כבר אריות גברו ונקבל דבריהם כפי מה שהם ואפילו שהם חלוקים בדבריהם על כל אחד נאמר מי יחלוק על הארי הזה, ועל הדרך הזה נניח הקודמים לנו חלוקים בעיסתם באמרנו פן ירוצו את גולגלתנו, שאין ספק כי כל עושה אלה עליו נאמר אמר עצל ארי בחוץ בתוך רחובות ארצח. אבל נאות לנו לחקור ולעיין בעין שכלנו ולכתוב דעתנו לתועלת לבאים אחרינו, אם שיסכימו לדעתנו ואם שיסלקיהו ולא יבחרו בו לטעם נכון אצלם לא נתגלה אלינו, הרי לעולם יקבל תועלת בהודעת דעתנו, על דרך זה היתה ודאי כוונת כל הקודמים שכתבו דבריהם לתועלת לבאים אחריהם ושליחותיהו קא עבדינן, בין מי שנבחר בדבריו ובין מי שלא נבחר בהם. וכתבתי כל זה לך מפני ראותי בדורות הללו כי רבו האנשים ההולכים בדרך זה מפני עצלותם או יראתם והיא ישרה בעיניהם שאתה לא תבחר ולא תקרב דרך זה אליך, אבל התאמץ לעלות ולהבין סתרי תורתנו בעניניה ומה שתאמין בהם, ואל יבהילוך שמות הגדולים אשר בארץ כאשר תמצאם חלוקים באמונה ההיא, וחקור ובחר כי לכך נוצרת וניתן לך השכל ממרומים וזה יועיל לעצמך, ואם תרצה להועיל גם הבאים אחריך תבחר דעותיך ותכתבם על ספר בדיו, כי בין אם תשיג השגה מתקבלת ותבחין או בלתי מתקבלת, לעולם יהיה תועלת למשכיל, ואם יהיה נזק לבלתי משכיל לא תחוש לו שאין לך אשם בזה אחרי היות כוונתך לש"ש

פרק לב

הספקות אשר ההתעוררות מחוייב בהם רבי מאד: ספק א' מה שנאמר לא תלך עמהם לא תאור את העם כי ברוך הוא ואח"כ אמר אם לקרא לך באו האנשים קום לך אתם, וזה הספק שנתעוררו בו המפרשים אשר הזכרנו: ספק ב' אומרו כי כבד אכבדך מאד וכל אשר תאמר אלי אעשה ולכה נא קבה לי את העם, וכבר אמר לו קודם אל נא תמנע מהלוך אלי, והיה מספיק שיאמר אל נא תמנע מהלוך אלי לקוב את העם הזה כמו שנאמר לקוב אויבי לקחתיך, ואחר כך יאמר כי כבד אכבדך

ספק ג' מה שהשיב בלעם אם יתן לי בלק וגו' ואח"כ אמר ואתה שבו נא בזה והל"ל שבו בזה ואח"כ להשיב להם כמו שעשה לראשונים שלא השיב להם רק לינו פה הלילה ואח"כ השיב לא אוכל לעבור וכבר לא אמרו לו לעבור את פי ה' עד שהוצרך לומר לא אוכל לעבור, וידוע כי הם חשבו שמעצמו נמנע מללכת לפחיתות השרים הראשוני': ספק ד' למה חשב בלעם שהקב"ה יתן לו רשות ומה ראה על ככה וכי לא ידע שלא בן אדם הוא והוא בעצמו אמר לא בן אדם ויתנחם, ואין ספק שכבר שמע כל אשר עשה אלהים לישראל ועוד למה אמר בלק בפעם השנית ששלח כל אשר תאמר אלי אעשה ולא בראשונה. ועוד אם אומרו כל אשר תאמר אלי אעשה הכוונה כמו שכתב הרמב"ן שיתן לו הון ועושר למה לא שלח לו כן בראשונה. ועוד שהל"ל כל אשר תאמר אתן לך ולא יאמר אעשה לך, ועוד שכבר אמרו לו כי כבד אכבדך שהכוונה לתת לו מתנות, ואין לומר שאומרו כבד אכבדך רוצה לומר כבוד לבד ושאין בכלל זה שיתן לו [מתנות] שא"כ הוא היאך נאמר אח"כ אמרתי כבד אכבדך והל"ל אמרתי את כל אשר תאמר אלי אעשה: ספק ה' אומרו וילך עם שרי מואב ואח"כ אומר והוא רוכב על אתונו ושני נעריו עמו [ואנה] נשארו השרים: ספק ו' אחרי שאמר לו לך אתם למה יחרה אפו עליו: ספק ז' מה שאמר המלאך לו אחרי כל הדברים לך עם האנשים, והלא כבר היה הולך עמהם כמו שנאמר ויחבוש את אתונו וילך עם שרי מואב

ספק ח' אומרו שנית וילך בלעם עם שרי בלק שכבר היה עמהם: ספק ט' למה לא נתגלה המלאך עד ג' רגלים: ספק י' אומרו גם אותך הרגתי מה ירבה הגם הזה

וטרם בואנו אל ביאור הספקות האלה נזכיר מה שכתב הרב המורה בענין זה ח"ב פמ"א ומ"ב, בפמ"א כתב וז"ל איני צריך לבאר החלום מה הוא, אבל המראה והוא אמרו במראה אליו אתודע והוא אשר תקרא מראה הנבואה ותקרא ג"כ יד ה' ותקרא מחזה, הוא ענין איום מחריד יחובר לנביא בעת היקיצה, כמו שהתבאר בדניאל באומרו ואראה את המראה הגדולה הזאת ולא נשאר בי כח והודי נהפך עלי למשחית ולא עצרתי כח, ואמר ואני הייתי נרדם על פני ופני ארצה. ואמנם דיבר המלאך והעמידו לו כל זה במראה הנבואה. ובכמו זה הענין יתבטלו החושים ג"כ מפעולותיו ויבא השפע ההוא לכח הדברי וישפע ממנו על הכח המדמה וישלם ויעשה פעולתו עכ"ל הרמב"ם ז"ל, ודוק ותמצא בדבריו